מסלול בן שבוע-שבועיים בונציה ”רשמים וחוויות מצפון איטליה ושאמוני“

חזרנו בשבוע שעבר מצפון איטליה, ומכיוון שכרגיל נעזרנו רבות בפורום, ובמיוחד ב-daria, רצינו לשתף ברשמים ובחוויות. טיפים הפעם אין הרבה.

רצינו לטייל בצפון איטליה, להיות גם בהרים, לטייל ברגל ולראות הרבה נוף, אבל גם להיות באגמים ובוונציה, אז כך שיצא טיול עשיר מאד בתוכן, ועם הרבה נסיעות. מבחינת הזמן, סוף אוגוסט תחילת ספטמבר, הרווחנו שלא היו המוני תיירים והמחירים במלונות היו ממש זולים. ברוב הימים היו לנו מלונות 3-4 כוכבים ברמה גבוהה מאד במחירים של 30-40 יורו. מזג האויר בגדול היה בסדר, רוב הרכבלים עדיין פתוחים וסה``כ הטיול היה מאד מוצלח.

יום שלישי 30/8: נחתנו במילאנו, מלפנסה ביום שלישי בבוקר. בשביל העגלות למזוודות שם צריך מטבעות של יורו, אבל יש מכונות צהובות שניתן לפרוט בהם שטרות. רכב שכרנו דרך אופרן מיורופקאר. קיבלנו רנו מגאן סטיישן שהספיק לנו קצת בדוחק, היינו 4 חבר`ה עם די הרבה תיקים. בסוף יצאנו לדרך כשהתחנה הראשונה היא בהרים, מדונה די קמפיליו לכמה ימים, אבל בשביל לשבור את הנסיעה הארוכה, 4 שעות, החלטנו לעצור באגם קומו ולבקר בבלאג`יו. בחרנו לנסוע לבלאג`יו דרך הלשון השמאלית של האגם, העיר קומו, החלטה שהתבררה כמוטעית. ראשית, השילוט לבלאג`יו ממש לא היה ברור, ובהתחלה הגענו למעבר הגבול לשוויץ, שם עצרו אותנו, כי לא היתה לנו מדבקה על האוטו של האוטוסטרדה בשוויץ. הסברנו להם שסך הכל טעינו בדרך, והם היו מאד נחמדים ועצרו את התנועה כדי שנוכל לחזור בחזרה, ואף הסבירו לנו איך לנסוע, רק שהם בחרו בדרך המהירה, דרך lecco ואנחנו העדפנו לנסוע על שפת האגם. כמובן שהמשכנו להתברבר, וגם כשכבר עלינו על הכביש, הוא היה מאד צר ומפותל ולנוסעים מאחורה היתה בחילה, כך שהיה עדיף לנסוע בדרך המהירה והפשוטה. 

בבלאג'יו חנינו ליד הירידה למעבורת, חניה בתשלום. ביקרנו בעיירה. כדאי גם לקפוץ לגן הבוטאני הסמוך, מרחק הליכה ברגל מהחניון. סה``כ אין שם מה לעשות יותר משלוש שעות. אח``כ לקחנו את המעבורת עם הרכב לצד השני המערבי של האגם ל-Varenna ועלינו על כביש 36 צפונה. לקחנו ימינה בכביש 38 דרך סונדריו. כאמור, חשבנו להגיע למדונה עוד באותו ערב, אבל כבר נהיה מאוחר וחשוך, ולא רצינו לנסוע בלילה בכבישי הרים, מה גם שמפסידים את כל הנוף, אז עצרנו ללינה בעיירה אפריקה על אם הדרך. 

יום רביעי 31/8: התברר לנו בבוקר שעושים שם סקי, ולכן יש כמה רכבלים, אז לקחנו רכבל לראש ההר וירדנו ברגל, ממש נחמד ומרענן.בצהריים המשכנו לנסוע בכביש 38 שהוא כביש נוף מדהים ביופיו, (בהמשך הכביש מתחבר ל- 39 ואחר כך ל- 42) דרך הרים גבוהים (יש פסגות בגובה 3000 בצידי הכביש). יש המון נקודות עצירה לפיקניק (מסודרות, עם שולחנות) או סתם למנוחה וצילומים. עברנו דרך Passo tonale והמשכנו לכיוון מדונה די קמפיליו. בכדי לעשות עוד משהו באותו יום, המשכנו ל-Val de Genova. הכניסה עולה 5 יורו. מה שכן, אל תתפתו להישאר ליד הכניסה, אלא חובה לעשות את כל הדרך, מי שרוצה ברגל, תפאדל. זה 13 קילומטר, אבל הנוף יפה, הולכים לאורך הנהר שזורם בשצף קצף. מי שרוצה לנסוע ברכב, גם אפשרי, רק מה? הכביש צר מאד בחלקים מסויימים, ואם בא רכב ממול, לפעמים צריך לתמרן במקצועיות רבה. אלא שפשוט חבל לפספס את המפל היפהפה והעוצמתי, שנמצא בסוף העמק. שאלנו כמה איטלקים והם אמרו לנו משום מה שהמפל הגדול ביותר נמצא בכניסה, ושהוא המפל 100 מטר שמדובר עליו בספרים, אבל המפלונצ`יק שנמצא ליד הכניסה ממש לא מתקרב למפל הגדול, אז או שהם לא הבינו אותנו, או שאנחנו לא הבנו אותם, או שהם פשוט לא עשו את כל השביל... בקיצור, חוויה מומלצת.

במדונה ישנו במלון קריסטלו ברחוב הראשי (בחלק הדרומי של העיירה). מלון נהדר 4 כוכבים שעלה לנו 30 יורו לאדם, כי זו לא העונה. רק לשם השוואה, בכריסמס, הם לוקחים 200 יורו ללילה. המלון ליד האגם הקטן של העיירה, אז כדאי לקחת חדר עם מרפסת הפונה אליו.

יום חמישי 1/9: לקחנו את הרכבל שעולה ל-Groste. פיסגה בגובה 2,460. נוף מדהים נשקף משם, כולל פסגות מושלגות באופק. ירדנו ברגל בשביל מסודר ונוח עד למטה. יש הרבה נקודות עצירה למנוחה, שתיה ושירותים, כך שהטרק הזה ממש נוח. למרות שבמפה המקומית הטרק מסומן כקשה, לדעתי זה ממש לא. אין שום קטע קשה, מלבד שצריך לבוא עם נעלי הליכה נוחות, כי עד שמתחיל העשב, יש איזה 200 מטר של ירידה על אבני חצץ וכורכר, אבל מעבר לזה אין שום בעיה. אחרי הצהריים, הלכנו ברגל מהמלון לדרך מפלי המים בדרום מזרח לעיירה, דרך מאד יפה עם כמה מפלים יפים בדרך. שוב, השבילים מסודרים, ויש הערכות זמן על השילוט, כך שדי נוח להסתדר.

 יום ששי 2/9: את השבת החלטנו לעשות בוונציה, אז החלטנו להתחיל לרדת לשם על הבוקר. בנוסף היינו צריכים לפגוש 2 חבר`ה שהצטרפו אלינו לטיול, אז קבענו בלאגו די גארדה, מלצ`סינה, במטרה לעלות למונטה באלדו. הדרך ממדונה עד כמעט לאגם, מאד יפה, ועוברת בין הרים, עיירות קטנות וחמודות וכמה אגמונים הפזורים בדרך. במלצס`ינה כדאי לקפוץ לטירה דרך השוק וה-`קאסבה` המקומית. יש שם תצפית יפה על האגם. להר עצמו לא הספקנו לעלות, כי היינו חייבים להגיע לוונציה לפני כניסת השבת אז נאלצנו לוותר.

בוונציה השארנו את הרכבים (2) בחניון, קצת יקר אבל לא היתה ברירה. המלון שלנו היה מוזמן מראש בקרבת הגטו. מלון קטן בשם ליאונרדו שמרשה לעצמו לקחת 50 יורו לאדם עבור חדר קטן ומחניק, מזגן שלא כל כך עובד, וברחשים במקלחת. פשוט הכל ביקוש והיצע. במחיר הזה, היה אפשר להשיג חדר במלון 4 כוכבים בכל מקום אחר כמעט. אגב, החדר היקר ביותר בוונציה הוא במלון דניאל ועולה 1000 יורו ללילה!! בתפילה בבית הכנסת הספרדי המקומי וארוחת ליל שבת בחב``ד קיבלנו את השבת, אח``כ סיור בעיר עד סן מרקו.

שבת 3/9: תפילות, ארוחות וטיול בעיר היפהפיה הזו.

יום ראשון 4/9: בבוקר השלמות מוונציה, ובצהריים יציאה לכיוון עמק אאוסטה. הנסיעה די ארוכה, וגם אין כל כך איפה לשבור אותה באמצע, מה לעשות. באיזור טורינו יש קטע מעבר בין ה-A4 וה-A5. אנחנו ירדנו שם לדרך צדדית שנוסעת לאורך הדרך הרומית, מומלץ ביותר, למרות שכמובן זה מאט את הקצב. העמק שימש מעבר בתקופה הרומית של סוחרים מהארצות הים תיכוניות לארצות הפרנקיות. יש שם שרידים של מבנים רומיים. גגות הבתים עשויים מרעפי אבן ישנים והנוף מאד יפה. יש המון טירות לכל אורך העמק, חלקן פתוחות וניתן לבקר. המפורסמת אולי נמצאת ב-פניס. הגענו לאאוסטה לקראת החושך וכבר לא היה כח לחפש מלון יפה, אז פשוט לקחנו את הראשון שמצאנו, מוטל דרכים די פשוט אבל סביר ובעיקר זול, 22 יורו לאדם.

יום שני 5/9: רצינו לעלות על המונטה ביאנקו, אבל בעלי המלון הביטו לשמים ואמרו שהיום לא כדאי כי די מעונן ולא רואים כלום, אז החלטנו לטייל בגראן פרדיסו. נסיעה בעמק קוניה היפהפה. עצרנו ברכבל אחד וכשעלינו למעלה, התברר לנו למרבה הצער כי דווקא יש ראות די יפה, והפסגות של המון בלאן נראות די יפה, לבנות ובוהקות בשמש. המשכנו ל-valnontey ושם טיילנו בהנאה רבה, במזג אויר מצויין, שבילי הליכה מסודרים ומשולטים, נוף מדהים. הסמל של הפארק הוא יעל ואכן פגשנו בדרכנו עדר יעלים שהתקרב אלינו והתחכך בנו. האמת, היה קצת מפחיד בהתחלה, אבל הם לא נראו מוטרדים יותר מדי מנוכחותנו, ורק התעניינו באוכל שהיה לנו. לגבי דרגות הקושי של הטרקים: T זה הכי קל, E באמצע ו-EE מאד קשה ולבעלי נסיון בלבד. בנוסף גם מצויינים זמני הטרק, כך שזה די נוח. 

אחרי הצהריים ביקרנו בקאסטלו ב-Sarre. טירה יפה. הכניסה עולה 5יורו לאדם, למרות שהקומה הראשונה היא בחינם, אין לפספס עליה לקומה השניה. יש שם הרבה אומנות ותמונות. מכיוון שלא היו הרבה אנשים, הבחור הצעיר הנחמד שהיה שם בקופה, נתן לנו סיור מודרך באנגלית עילגת שלו ואיטלקית צולעת שלנו. סה``כ די מרשים. ידעתם שהיטלר שלח לבוכנוולד את שושלת המלוכה האיטלקית של משפחת סאבוי?

בשעות האור המעטות שהיו לנו ניסינו להגיע לאגם שנמצא במעבר סן ברנרד הגדול על הגבול עם שוייץ, אבל חיפשנו וחיפשנו, ואחרי כמה התברברויות, ראינו שלא נצליח למצוא אותו, אבל הדרך הזו מספיק יפה גם כך. מאאוסטה עצמה, דווקא התאכזבנו. היו פה המלצות בפורום לישון שם, ושיש מה לעשות בלילה, אבל סך הכל מרכז העיירה די קטן ואין יותר מדי מה לעשות שם בערב. בכלל, העיר עצמה מאד תעשייתית, ולדעתי עדיף למי שבא לכמה ימים לחפש מלון באחת העיירות הקטנות.

יום שלישי 6/9: היום כבר היה ממש מעונן והתחזיות למחר שהיה אמור להיות יום אחרון באאוסטה, לא היו משהו, אז החלטנו שחבל לפספס, ולנסות בכל זאת לעלות למונטה ביאנקו. המעבר לשאמוני היה סגור, ולמרות שהוזהרנו שהראות אפסית ולא נראה כלום, החלטנו לעלות לפונטה הלברונר. זוהי אמנם חוויה, אבל אולי היה אפשר בדיעבד לוותר על התענוג היקר והקר! 32 יורו בשביל לעלות ל-3462 מטר, בטמפרטורה של 1-. נכון ששם היה הקפה הכי טעים באיטליה, אבל תכל`ס מבחינת נוף, לא ראינו כלום. ואז החלטנו לעבור לצרפת במנהרה, אולי בשאמוני יתמזל מזלנו. הנסיעה במנהרה קצת מלחיצה. מינימום מהירות 50 קמ``ש, מקסימום 70, כך שאין יותר מדי חופש לנהג. מינימום רווח של 150 מטר בין רכב לרכב. משאיות מגיעות ממולנו, ובעיקר ארוך ומונוטוני, אבל אלו הוראות הבטיחות, כנראה בעקבות האסון המר שקרה שם ב-99 בו נספו 41 בני אדם, בשריפה שפרצה שם במנהרה. 

יצאנו בצרפת, ולמרבה הפלא, השמש האירה אלינו ואפילו היה חם. שאמוני עיירה מקסימה. הכל בסטייל, ודי יקר, אבל כאמור, ניצלנו את ה-low season וקיבלנו מלון ברמה, Prieuré במחיר מציאה 35 יורו לאדם. המלון ממש מדוגם, שטיחים מקיר לקיר, אמבטיה, מיני בר וכו`. זו עיירה שאפשר בקלות לבלות בה חופשה של שבוע. איןספור אטרקציות, רכבלים, מסלולי הליכה ברגל, שכירת אופניים ומסלולי רכיבה מסומנים ומסודרים, צניחה ודאיה חופשית, טיסה בהליקופטר מעל האלפים ועוד ועוד ועוד. גם העיירה עצמה נחמדה לטיול ובערב יש המון מקומות בילוי, כולל קולנוע.

את אחר הצהרים בילינו בים הקרח הגדול, Mer de glacier כולל ביקור במערה החמודה שנחצבה בתוך הקרחון. זהירות, העליה בחזרה לרכבת לא קלה במיוחד, אז מי שלא בכושר, יש רכבל. אגב, מי שמתכנן להיות כמה ימים בשאמוני ולעשות את כל האטרקציות, ניתן לקנות כרטיס משולב ב-51 יורו שמאפשר גם להגיע לגלסייר, גם לעלות למון בלאן באוגיי דו מידי, גם לעלות להר ממול, ה- brevent ועוד איזה כמה דברים ששכחתי. רק הגלסייר והאוגיי דו מידי מגיעים יחד לאיזור ה-50 יורו כך שזה כדאי. לפני עליה למון בלאן כדאי לברר מזג אויר, מאותה סיבה של ראות אפסית ופספוס החויה. מיותר להזכיר, אבל בכל זאת: הקרינה בהרים מאד חזקה אז חשוב מאד להצטייד במשקפי שמש וקרם הגנה.

יום רביעי 7/9: עלינו ל-Brevent ברכבל. הנוף משם ממש מדהים! למון בלאן לא היה כדאי לעלות כי ההר היה מעונן. ניתן לרדת ברגל, לא כל כך נורא. אחרי הצהריים שכרנו אופניים, אבל לזה צריך להיות בכושר טוב. אנחנו כמעט התעלפנו במסלולים קלים ומישוריים, אז מה נאמר על אלו שרואים עולים את ההר באופניים? חזרנו לאיטליה דרך המנהרה, למרות שניתן לחזור בכבישי נוף, אבל זה מצריך הרבה זמן, או מצפון דרך הגראן סן ברנרד, או מדרום דרך המעבר הקטן. אגב, אם חוזרים מצפון, עוברים בתוך שוויץ וצריך לבררלגבי המדבקה, אם בודקים בגבול.

ישננו בלילה בקצה השני של עמק אאוסטה בעיירה סנט ויסנט. עיירה סטייליסטית נוספת, המשמשת כאטרקציה לתיירים בעמק אאוסטה. יש שם קזינו גדול.

יום חמישי 8/9 היום האחרון: חזרה לכיוון מלפנסה. נסענו ללאגו מאג`ורה וביקור באיזולה בלה. לאור אזהרות כאן בפורום, נמנענו להענות לאנשים עם הכובעים הלבנים. היינו באיזולה בלה, הארמון והגן מאד יפים, מומלץ. זהו, חזרה למלפנסה. הגענו מהכיוון האחורי שלו אז השילוט לא הכי בולט שבעולם, אבל בסוף הגענו. מה שכן, לקח לנו הרבה זמן למצוא איפה מחזירים את הרכב. וזה אחרי שהימרנו על טרמינל 1 מתוך 2 כי על הכרטיס לא כתוב. זה לא שכתוב car return או משהו. יש שלט - car hire, שהוא בעצם הכי שמאלי, וצריך לקחת שמאלה לפני הכניסה לחניון. 

סך הכל היה נפלא.