מסלול עד שבוע בטנזניה ”ספארי בטנזניה - ינואר 2006“

שלום לכולם,
השתמשנו רבות בטיפים ובפורום בעת תיכנון הטיול שלנו, והחלטנו להחזיר טובה. מפאת קוצר הזמן, יצאנו ל-7 ימי ספארי בטנזניה ושמונה לילות בזנזיבר. למי שאין סבלנות לשורה התחתונה הספארי היה מדהים ולעומתו זנזיבר אכזב. ולפרטים - את השם סבסטיאן ראינו כאן הרבה, ואחרי התכתבות איתו (עם אשתו Irene למעשה)
 sabastian wilbard
החלטנו שהוא נשמע בראש טוב והוא גם היה הכי זול. טיסת אתיופיאן לארושה וחזרה מדאר אסאלאם הוזמנה באינטרנט, כך שקיבלנו הנחה של חמישה אחוזים (סה``כ לכרטיס:787 דולר) ובאנו לאסוף את הכרטיסים מהסניף שלהם בת``א שבועיים לפני הטיסה.

גם הטיסה הפנימית עם Precision Air (ארושה-זנזיבר, זנזיבר-דאר) הוזמנה מראש, בעזרת סבסטיאן, שהשיג לנו הנחה (150 דולר לכרטיס). המחיר לספארי, אחרי מיקוח, 1930 דולר לזוג, כלל: כניסות לפארקים, נהג-מדריך, טבח ושלוש ארוחות ביום, מים ללא הגבלה, דלק ללא הגבלה, ציוד קמפינג (אוהל זוגי, מזרונים, שקי שינה, כסאות ושולחן, כלי אוכל), לילה אחד בSopa Lodge בנגורונגורו. סבסטיאן אסף אותנו מהשדה תעופה קילימנג`רו, כמוסכם מראש. הכיוון: מלון Arusha Center Inn, שאמנם עולה רק 20,000 שילינג (כ-19 דולר) עם ארוחת בוקר, אבל כדאי להשקיע ולחפש מלון יותר מוצלח, עם חדרים קצת יותר גדולים ופחות מעופשים...

ביום הראשון יצאנו מארושה לפני תשע לכיוון Lake Natron במטרה לעשות את הOldonio Lengai באותו לילה. הנסיעה היתה ארוכה וקשה, הדרך מאובקת ומשובשת אם קיימת בכלל, הגענו לאתר הקמפינג בסביבות שתיים. הקמפ חביב, עם מים זורמים ודשא. יש גם נחל העובר בו שעוזר להפיג את החום. אחרי ארוחת ערב מעולה (השף אמאני מומלץ!) ומנוחה קצרה, נסענו לתחילת המסלול. התחלנו לעלות (הגובה כ 2800 מ`) עם שני מדריכים מקומיים קצת אחרי 23:00. הטיפוס קשה, בקו ישר למעלה, ונהיה קשה יותר ויותר ככל שהוא ממשיך. בשלב מסוים מטפסים באפר ועפר וממש מטפסים עם הידיים. החושך והגשם שהתחיל לטפטף לא עזרו... בכל מקרה, זה אולי לא מתאים לכולם וכדאי להיכנס לכושר... אבל הנוף מההר בהחלט שווה את המאמץ. הירידה גם היא קשה ומאומצת. אחרי מנוחה וארוחה, הלכנו כחצי שעה למפלים היפים שליד הקמפ. כשחזרנו, נסענו לראות פלמינגו באגם וגם נתקלנו בהמון בני המסאי (הם מאוד פוטוגניים, ויודעים את זה, אז תצטרכו לשלם להם על התמונה או לפחות לא לתת להם לראות שצילמתם... למי שיש מצלמה עם מסך נשלף זה הזמן לשכלל את יכולות הצילום מהמותן. אם יש לכם חשק להפוך את העניין ל``ביזנס``, שטרות ירוקים יתקבלו בברכה, אבל גם מים מינרלים ו/או עטים. לא טושים).

הנסיעה ב-Toyota landCruiser פרטית לשנינו היא הדרך הכי טובה להסתובב שם. עוברים כל מכשול בקלות, והגג יכול להפתח רק בחציו, כך שאחד עומד בחוץ לצלם ואחת נמצאת בצל בפנים. הגענו לסרנגטי בצהריים של היום השלישי, והמשכנו לכיוון ה-Seronera במרכז השמורה. החיות התחילו להופיע במספרים גדולים, כיאה לשמורה הגדולה ביותר בטנזניה: ג`ירפות, גנו, זברות, אנטילופות. הצטיידנו במצלמה עם זום אופטי 12 X, שעזר מאוד. את הלביאות הצדות גנו ראינו דרך משקפות-שדה שהבאנו איתנו. כדאי להזכיר את סבסטיאן המדריך, שידע לעזוב את התצפית על הגורים ולעקוב אחרי האמהות שחצו את השביל לידנו והמשיכו לכיוון הטרף. כמובן שכל המדריכים האחרים עקבו אחרינו.

הקמפ בסרנגטי מצומצם: במקלחות אין מים והארוחות מוגשות בכלובים- בכל זאת חיות בר משוטטות ליד ללא הפרעה. כדאי לדעת על השירותים הנקיים (אסלות ולא בול פגיעה) במרכז המבקרים שממש ליד הקמפ, ולבקש לעבור שם אם רוצים.
היום הרביעי הוקדש לשיטוט מוצלח בסרנגטי (ראינו נמר...), וביום החמישי השכמנו בחמש וקצת כדי להספיק לזריחה. השמש העולה והירח המלא של ליל אמש, ביחד עם עדר גנו הרץ על המישורים היו תפאורה מושלמת. בדרך לנגורונגורו, המישורים החלו להחליף צבע לירוק. מראה המכתש מרהיב, ומהלודג` ניתן לתפוס שקיעה משגעת. הלודג` אכן מפנק אחרי יותר מיומיים ללא מקלחת, אבל האוכל היה ממש סתמי- התגעגענו לאמאני... בבוקר, ירדנו למכתש, ומצאנו את הפרס הגדול: קרנף! האמא ובנה שוטטו קצת רחוק מאיתנו אבל- ראינו את ה-Big Five: אריה, נמר, פיל, באפלו וקרנף. סבסטיאן פשוט אלוף במה שהוא עושה, יודע לספר על כל חיה ולזהות ממרחקים, תמיד עם סבלנות וחיוך, תוך מאמץ שנוציא תמונות טובות.
היום השביעי והאחרון הוקדש לארושה פארק, מתחת להר מרו. הנוף שונה קצת ממרחבי הסרנגטי, אבל החיות מעטות והסיור הרגלי עם הריינג`ר קצת טפשי- רובו היה על הכביש, מה שאומר שבעצם יכולנו לנסוע ברכב... לפחות ראינו את הקופים הייחודיים לפארק, שוב להקות פלמינגו באגמים היפים והגשם השוטף מנע מאיתנו המשך ארוך יותר. נפרדנו מססבטיאן, שישוב מחר במיוחד לקחת אותנו למשרדי Presicion ל-shuttle מארושה לשדה התעופה. נתנו לו מכתב תודה וטיפ (20 דולר ליום, גם אמאני קיבל כשנפרדנו ממנו, 10 דולר ליום).

למען הצילומים - כדאי להתאמץ להשיג מצלמה עם זום טוב, ולא להתעצל (כמונו), ולהרכיב חצובה בכל פעם שהחיות מחכות לכך. לקחנו 2Giga זיכרון ובכל זאת לקראת סוף הספארי נקלענו למצוקת מקום והתחלנו לצלם במצלמת הגיבוי (עם זום רגיל). מחשבים ואינטרנט פוגשים רק חזרה בארושה, ואין בלודג`ים שבספארי. בשביל טעינת בטריות, להביא מתאם מיוחד לשקע המצית שבמכונית.