ההכנות לנסיעה
הדפים ביומן המורים של רוית התחלפו במהירות ובישרו את בואו של האביב ועמו חופשת הפסח המיוחלת. ``שניסע לחו``ל בפסח?`` נזרקה שאלה לחלל החדר. ``כן, ניסע, למה לא!`` עניתי בקלות דעת. ובעודי מתנגן כמדי יום ביומו, בין גליה האין סופים של תיבת התהודה ההיטקית, רוית החלה לבדוק ברפרוף דיל פה ודיל שם, טיול ג`יפים ליוון או אולי דווקא לטורקיה?. והימים חלפו להם במקצב האקסטרים של גוש דן רבתי. מפיגוע באשדוד, לחיסול שיח בעזה, ולשקט שלפני איזושהי סערה, ועוד מבצע לחגים ועוד ארבעים וחמש דקות באפילת תיקי הX, ופרסומת חדשה לרשתות מזון, וכמה ההוא הרוויח??? ועוד מנה מהעוף של אמא בערב יום שישי.
``אולי נוותר?. נסע לכינרת ונשים שם אוהל לכמה ימים,`` זרקתי לרוית באחד הערבים, בעודי יושב על האסלה ומודד בירוקים את הזינוק האימתני של מחירי הדילים בחופשת הפסח, שהרי אצלנו היהודים, כשאין לחם אוכלים מצות! ``שום דבר! בפסח אני בחו``ל!`` התריסה רוית כנגדי. ``נו טוב`` אמרתי לעצמי, ``מחר בעבודה לקראת הערב, אתה מפסיק לתקן באגים ומתחיל לחפש דיל באינטרנט.`` ואכן למחרת בערב, באותם רגעים שבהם נראה כאילו המוח הופך לגוש בצק עיסתי, נכנסתי לאתר של איסתא והסתכלתי על רשימת חבילות הנופש. ארבע מאות דולר פה, חמש מאות שם ו``אופס`` הנה חבילה של מאתים ועשרים דולר - וורנה ארבעה לילות חצי פנסיון. לא התעכבתי יותר מידי בניסיון להבין היכן זה בדיוק ומה יש לנו לעשות שם. רוית רוצה חו``ל, אני רוצה בזול, אז הנה זהו!, מיהרתי לשלוח למדפסת ועזבתי את המשרד. ``מאמי, מצאתי לנו דיל, נפנפתי לרוית בזוג דפי A4, שמח על המציאה.
למחרת ציידתי את רוית בכרטיס האשראי שלי ויצאתי לעבודה. כעבור שעתים טלפון מרוית, ``אני באיסתא, אתה רוצה לעשות את זה בשלושה תשלומים או בארבעה?,`` ``...טוב אז שיהיה בארבעה`` אמרתי לבסוף לאחר התלבטות קלה בין שלושה אבות לארבע אמהות. זהו נסגר, בעוד ארבעה ימים טסים לורנה. באותו ערב כמו תמיד בדיעבד, כבר חרשתי את רשימת הטיפים באתר זה, בניסיון להבין על מה בעצם שילמתי. די מהר הבנתי למה הדיל היה כ``כ זול ושבעצם עכשיו (סוף מרץ) זה לא בדיוק העונה המומלצת לטיול בוורנה, ושיהיה לנו קר, והרבה מקומות יהיו סגורים, אך עם זאת יש נוף יפה, אוכל טוב ואווירת רוגע, שאולי תצליח להסיט אותנו ולו במעט מהקצב המאוס של מהפכת המיתוג בסגנון ``תחייה מהר תספיק יותר``.
כמו שהבנתם, הרבה זמן לא טסנו לחו``ל ולכן את הימים הבאים העברנו בהכנות קדחתניות לוגיסטיות ונפשיות לקראת הבלתי ידוע, כאילו איזשהו קץ מחכה לנו מעבר לפינה. מפה ומדריך טיולים ונעלים מעור, שיעמדו במבול שיוטח על ראשינו, שם בבולגריה הארץ הנידחת. וכדי לחמם את ליבנו לקראת הכפור שייפול עלינו חרטנו במוחנו שלוש מילים, שכאילו נשלפו בפינצטה מתוך מלאי המילים שצברנו באמתחתנו, ``קבאבצ`ה - נוף - כבש``
את שותפינו למלון ``הוואנה`` בחמשת הימים הקרובים פגשנו כבר במטוס של חברת חמוס. מאוחר יותר התברר לנו, שזהו המלון היחיד הפעיל בעונה זו באזור המלונות ``חולות הזהב`` הנמצא כשמונה עשר קילומטר צפונית לעיר וורנה. מספר מצומצם יחסית של נוסעים התאכסן במלון גרנד-הוטל שאף הוא פעיל שלא בתקופת התיירות אבל איני יודע היכן הוא ממוקם. פניהם השלווים והמחייכים של הדיילים הבולגרים התאבכו בגלי החום המחניק ששרר במטוס (כי משום מה לא הופעל מזגן אלא לאחר ההמראה) ודחפו בי לזמזם לעצמי את שירו הידוע של דיויד בואי - THIS IS NOT AMERICA . מכל הפעמים בהם שהיתי במטוס, היתה זו הפעם הראשונה שבה עמדתי על חשיבותו הרבה של דף ההסבר למקרי אסון. נטלתי את הדף והתחלתי לנפנף.
כעבור שעתים נחתנו בשדה התעופה של וורנה. שני תורים השתרכו בבית נתיבות קטן בהמתנה לביקורת הדרכונים. הצצתי פנימה אל מעבר לדלת ואז הבנתי לראשונה את מה שכבר קראתי זה מכבר במדריך הטיולים - אם אינכם מגיעים בתקופת התיירות תתפלאו לגלות שהתיירים היחידים הם הישראלים. ואכן מעבר לבוטקה, לא היו לא בולגרים ולא גרמנים ולא אנגלים. פשוט מסוע ריק ממזוודות שהמתין לנו הישראלים.
לא ארך הזמן וכבר היינו כולנו על האוטובוס בדרכנו למלון, מתבוננים בארץ הזרה ומקשיבים למדריכה מטעם המלון, שדברה עברית טובה. אני חייב לציין שאף פעם לא היה לי קל כ``כ לנחות בארץ זרה ושעות רבות לאחר מכן עוד חלחלה בי ההרגשה שבעצם אני עוד בארץ באיזשהו סניף בולגרי לתיירים המכונה מלון הוואנה. שתי מעליות צרות היכולות להכיל בין שלושה לארבעה אנשים כל אחת, נשאו את מאה וחמישים התיירים (שעדין סבלו מלחץ ישראלי טיפוסי) על מזוודותיהם, אל הקומות העליונות. נדחסנו גם אנחנו לתור, איכשהו, ועלינו לחדרנו שבקומה השישית. החדר היה מרוהט באלגנטיות פשוטה ומסבירת פנים. רוית פתחה את הוילון ולעינינו נפרש נופו המרהיב של הים השחור כשברקע אזור מלונות עתיר מלונות השרוי בשיפוצים או להפך, אזור עתיר שיפוצים השרוי במלונות. יצאנו אל המרפסת ושאפנו אל קרבנו אויר קר וצלול של אחר צהרים שמשי. הורדנו הילוך - ``מאמי, התחיל החופש.``
חנכנו את השירותים, עישנו עוד סיגריה, ישבנו על המיטה הלבנה ובתנועות קופצניות בדקנו את הקפיצים, וההרגשה של ``פתאום אתה לא צריך לעשות שום דבר`` נחתה על שנינו. החלטנו לעשות טיול קצר באזור המלונות. ירדנו למטה ויצאנו לראשונה אל בולגריה. ירדנו לעבר החוף בכבישים בוציים בין מלונות שוממים. מעין עיר רפאים נטולת תיירים, שכאילו מתעוררת לחיים רק בחודשיי הקיץ החמים. באזור ``חולות הזהב`` ישנם כמאה בתי מלון!!! אשר בחודשיי הקיץ הם עמוסי תיירים, או כמו שאומרים מביני דבר - כל המקומות מפוצצים!!! כולל העיר עצמה והאתרים. אבל אנחנו לא ראינו מזה ולא כלום ואני אישית מעט התאכזבתי על אף שדי ציפיתי לכך, שכן כל בתי הקפה הבארים והמסעדות סגורים. אפילו לא בית קפה אחד לרוויה, מה שמותיר לך שתי אופציות בשעות הערב, לצאת לעיר או להישאר במלון. אבל אל תדאגו יהיה בסדר בהמשך.
חזרנו למלון, עשינו מקלחת חמה החלפנו בגדים וירדנו לאכול את ארוחת הערב. תחושת הרעב והעייפות מכל תלאות הטיסה התחלפו בשמחה וגיל אשר מילאו את עיני למראה המזנון העשיר. הקונספציה של `שלווה אוכל ונוף` אשר אימצתי לעצמי כדי להתגבר על תחושת הדיסונאנס שעטפה אותי ברגע שקלטתי שלקחנו דיל בתקופה הלא נכונה, החלה להוכיח את עצמה כבר בשעות הראשונות של הנופש. שמחתי כמו ילד קטן בקיבוץ מלפני שלושים שנה, ביום חמישי בו הגישו לנו שניצל. מעין רגרסיה איכותית שכזו.
מטיילים עצמאית בוורנה
למחרת החלטנו לקחת אוטובוס ולנסוע לוורנה. קו ארבע מאות ותשע יוצא לעיר בתחנה שמעל מלון הוואנה. עלינו במדרגות הסמוכות למלון וחיפשנו את התחנה. כל שלט המרמז על תחנת אוטובוס לא נראה באופק. ניגשנו לתחנת הדלק הסמוכה ושאלנו היכן נמצא האוטובוס. המתדלק הצביע על שלט אדום שניצב בסמוך. מסתבר שככה זה פה, לא ממש מסומן, גם על הכבישים, השמות של רחובות שלפעמים קשה למצוא ובכלל, לא ממש מסומן וכל אחד יכול לפרש ע``פ פילוסופית החיים שלו מה המשמעות של `לא ממש מסומן`. ניגשנו לשלט האדום והמתנו. כעבור כרבע שעה הגיע האוטובוס - כזה עם הילוכים ידניים. הנטייה הטבעית שלנו לעלות מקדימה ולשלם לנהג התבררה מיד כלא נכונה. ניתן לעלות הן מקדימה והן מאחורה. לאחר שהאוטובוס מתחיל לנסוע ישנה קופאית (עם שפם) אשר מוכרת כרטיס באחד וחצי לבה (כארבעה וחצי שקלים) לאדם. האוטובוס הוא הזדמנות טובה להתחכך בכפריים המקומיים וסתם להתבונן בנוף הכפרי שבין וורנה וחולות הזהב.
כעבור כחצי שעה הגענו אל מרכז וורנה בסמוך לקתדרלה. בתחנה זו יורדים בד``כ כל התיירים במסעם הראשון לוורנה ואם הגעתם באוטובוס, אז זוהי נקודת התחלה (וסיום) מצוינת לטיול. ירדנו מהאוטובוס חצינו את הכביש לצדו השני ויצאנו היישר אל תוך שוק פרחים הנמצא בסמוך לקתדרלה. אם נפלה עליכם מוזה רומנטית או סתם בא לכם לאחוז באביב תוכלו לקנו כאן זרים קטנים וחמודים של פרחים. לאחר ששטפנו את עינינו בצבעי נרקיסים ניגשנו לקתדרלה הסמוכה. באולם הכניסה מוכרים נרות צהובים ודקים אשר לאחר מכן תוקעים אותם באמבטיות מים קטנות. הקתדרלה מבפנים מקושטת ברוב פאר נוצרי. הכיפות מעוטרות בציורים ענקיים ובכל פינה תלויים או מונחים ציורים וסמלים הלקוחים מעולם הנצרות. התיישבנו על אחד הספסלים וחשנו את רוח הקודש החרישית מרחפת מעלינו ולחששת את חלל הקתדרלה. בצעד חרישי יצאנו החוצה והמשכנו אל המדרחוב. לאחר שצעדנו קמעה מתבוננים ברפרוף בשלל החנויות המודרנית ובמחירים אשר די דומים למחירים סבירים בארץ (מבחינת ביגוד והלבשה), החלטנו ללכת למוזיאון הארכיאולוגיה המוגדר במדריך כאחת מגולות הכותרת של הביקור בבולגריה. המוזיאון ממוקם כמאתיים-שלוש מאות מטר צפונית מזרחית לקתדרלה. לצערנו אל אף שעל השערים היה כתוב, שהמוזיאון פתוח ביומי שני, המוזיאון היה סגור ונאמר לנו שלמחרת הוא יהיה פתוח. לכן, אם בגולת כותרת חשקה נפשכם כדאי לברר מראש!. החלטנו לרדת לכיוון הים. חזרנו אל המדרחוב והתחלנו צועדים להנאתנו.
כך העברנו את חלקו הראשון של היום במעין מוד תיירותי של `כל מקום ואתר`, אשר הוביל אותנו עד לתחנת הרכבת הנמצאת בסמוך לנמל, או אם תרצו וורנה-תחתית. אני לא יודע מה אתכם, אבל בעבורי יש בכל עיר איזשהו אזור שאם תחדור אליו תרגיש באופן בלתי אמצעי את הדופק הבסיסי של העיר. כמה מאות מטרים רבועים של דלות, פשטות ותנועה דלילה של אנשים. מעין שקט אפור של פעילות כלכלית הנעה בעצלתיים, ללא הריצה המטורפת סביב העבודה בנוסח מתחם הבורסה, ואולי אפילו נימת ייאוש קלה, או חוסר יכולת או שסתם הייתה זו שעת ביניים שקטה בתחנה של וורנה. במקום כזה כשפתאום אתה מתחבר למנגינת היום יום של העיר, מסנני התייר שבך חדלים רגע מלפעול ואתה פתאום מרגיש עייף ומת להשתין ואולי גם נגמרות לך הסיגריות ולראשונה אתה מנסה את המקומיות (המומלצות) . כאילו שנגמר פתאום הבית ואיזושהי תחושת זרות ראשונית נוחתת עליך עת אתה הופך לחלק ממכונה שלא ממש הכרת עד כה - מכונת עיר ושמה וורנה. אז כאן בתחנה של וורנה, על צומת של תנועה דלילה, ישובים על גדר אבן עם סיגרית WELCOME בפה, מול דוכני סיגריות ומשקאות קלים, בפתחו של מבנה ישן בעל חזות אירופאית, בסמוך לנמל, למראה פועלים היוצאים מפויחים מפתחו של איזשהו מרתף תת קרקעי, רעבים ומתים להשתין, מתחיל המסע שלנו בבולגריה.
חזרנו לכוון המדרחוב בחיפוש אחר אחת מהמסעדות הכתובות במדריך הטיולים. לאחר מספר טעויות בניווט, שכן כמו שאמרתי קודם לכן, הסימונים לא ממש בולטים וקשה לאתר את שמות הרחובות, מצאנו את מסעדת `טרופס קשטה`. זוהי מסעדה בעיצוב מודרני הנמצאת על המדרחוב בסמוך למקדונלד (שמן הסתם קל לזהות), רק שמצדו השני של הרחוב. מבחוץ ניתן לחשוב שמדובר בפיצריה או משהו חלבי, ואולם המנות שמוגשות בפנים כוללות הן מנות בשריות והן מנות חלביות. על הקיר ניתן לקרוא את התפריט באנגלית. אם אינכם מזהים בדיוק את חלק מפאר היצירה תוכלו בקלות למצוא מספר מנות הדומות בצורתן לאלו של מטבח ישראלי טיפוסי (ואני לא מתכוון לחומוס ופלאפל). על תתאמצו יתר על המידה לשאול או לקבל הסבר באנגלית, רוב הסיכויים שמאמץ כזה לא יצלח. פשוט תצביעו על מה שאתם רוצים ויתנו לכם. מחירי המנות זולים ולכן אם בא לכם, פשוט תצביעו על משהו שאתם לא מכירים ותטעמו. והכי חשוב, אל תסיימו את הארוחה בלי איזושהי פרוסת עוגה. כל אחד מאתנו לקח כדור שוקולד גדול, שעולה 1לבה, והטעם פשוט עשה לנו את היום. ולא פחות חשוב, במסעדה זו ניתן למצוא שירותים נקיים והכניסה עולה 0.3 לבה - שווה להשתין שם!
יצאנו שוב לרחוב והמשכנו לשוטט. לאן? סתם ככה, שוב לתחנת הרכבת ואזור הנמל המרוחק יותר, וכשהאוכל ירד חזרנו למדרחוב והתיישבנו בבית קפה נחמד. הזמנו אספרסו וקפוצ`ינו ועוד אספרסו וזה המקום להעיר על הבדלי הפרופורציות במחירי המזון והשתייה, בין ארצנו לבין בולגריה, לפחות לגבי תייר ישראלי. בבולגריה פשוט משתלם לשתות! פשוט כדאי לשטוף את הארוחות בדרינק טוב ולקנח בעוגה, ואם אתם מסוגלים אז תכפילו כמויות. מה זה שווה???... זה פשע לא לשתות וליהנות מהעוגות שלהם!!! לא תחושו כאן באיוולת דוגמת `ארקפה` כששתי כוסות קפה ועוגה עולות חמישים שקל. אז אם אתם מחובבי הקפה, המשקאות החריפים ו/או המתוקים, פשוט תרביצו חופשי. כמובן כמו בכל מקום אל תשכחו לשאול או לברר כמה זה עולה כי הרי הפתעות קימות בכל מקום. וככה עמוסי טעם טוב ומרוממי רוח, סגרנו את המסע בעוד שעתיים של שוטטות ארוכת טווח לחלק היותר צפוני של וורנה . ליד בית החולים נכנסנו לסופר גדול ומודרני ביותר (פיקדילי). אם אתם רוצים לקנות דברי מזון או משקה (ראו המלצות בסוף) ולא הגעתם למטרו (מרכז קניות) הנמצא רחוק מהמרכז, אז זהו המקום. אל תמתינו לדיוטי פרי !!!. אז זהו להיום, חזרנו לתחנת האוטובוס שליד הקתדרלה עייפים אך מרוצים ומשם נסענו חזרה למלון!
אתרים בהם ביקרנו
את הבוקר השני שלנו בבולגריה בחרנו להעביר בטיול במונית לכוון צפון. טיולים במונית באזור וורנה עולים בין 80 ל-100 לבה, תלוי אם אתם זוג או יותר. למרות שהתלבטנו בין מונית לשכירת רכב הרי שהבחירה שלנו הוכיחה עצמה כמוצלחת ביותר, כבר ברגעים הראשונים שיצאנו מהמלון. נהג אדיב ``דימיטר איוונוב`` שמו (ראו המלצות בסוף), שהמתין לתורו ניגש אלינו ואיך שאמרנו לו בלצ`יק וקאליאקרה הוא כבר פירט לנו כמו מתוך תפריט, את מסלול הטיול שלנו להיום עם כמה תוספים מעניינים שכלל לא חשבנו עליהם ונגיע אליהם בהמשך. מיד הבנו שהנהג הוא גם מדריך ויצאנו בכיף צפונה במושב האחורי של הרנו הצהובה, מאזינים בקשב לאינפורמציה והסטטיסטיקות שזרמו אלינו באנגלית ברורה מהמושב הקדמי. ומאיפה חשבתם שאני יודע כמה מלונות יש באזור חולות הזהב?
נסענו צפונה בדרך נוף הררי לאורך חופו של הים השחור כשבדרכנו אנו חוצים כפרים שונים ושדות חיטה רחבי ידים. התושבים באזורים אלו מתפרנסים בעקר מחקלאות וגם מתיירות במקומות כמו ``אלבנה`` הנמצאת באמצע הדרך שבין חולות הזהב ובלצ`יק. החיטה היא הגידול החקלאי העיקרי באזור הים השחור ומרכז בולגריה ועל שם השדות הזהובים בעונת הקיץ, נקרא האזור ``מישורי הזהב`` או משהו כזה. על אף שכמויות המים בבולגריה הן רבות הרי ששאיבתם ממעמקי האדמה היא יקרה ולכן ניתן לראות מידי פעם מגדלי מים גדולים. כדי למנוע נזקי רוחות החקלאים שותלים שדרות גדולות של עצים בין החלקות. אז קחו תזמן באיזי ``אתם לא צריכים לדאוג, זה החופש שלכם עכשיו`` כמו שדימיטר היה אומר לנו מידי פעם, ותתחילו לנשום לקרבכם מרחבים בולגריים.
הגענו לבלצ`יק, עיר נמל בצפון בולגריה. בדומה לנוהג בירושלים הבניה בבלצ`יק עושה שימוש רחב באבן המקומית שהיא מעין תרכובת של גיר ומרבץ צדפות הנותנות לאבן חזות מיוחדת. עצרנו בגן הבוטני וארמון המלכה (לשעבר). מקום נחמד שיהווה לא יותר מאשר חימום להמשך הדרך באם הגעתם בסוף מרץ, שכן לא רואים פריחה אלא בעיקר ערוגות קרחות. אני מניח שבמאי - יוני הרבה יותר נחמד ומטופח שם. כשאנחנו היינו שם היה בוצעו במקום עבודות תחזוקה והגינות לא היו מטופחות. ובכל זאת יש מפל מים נחמד ומראה נפלא אל רצועת החוף של בלצ`יק, אז בהחלט שווה ביקור ולו רק כדי לפתוח יום שעוד ילך וישתפר.
מהגן הבוטני המשכנו לנסוע לכוון מצוק קליאקרה כשבדרך חיכתה לנו הפתעה אוטנטית מיוחדת, שהזכויות עליה שמורות למסלול הטיול של דימיטר, ולכן אשאיר נקודה זו בגדר סוד. חצינו עיר ושמה קוורנה ומבט לעבר בית הספר המקומי הספיק כדי לקלוט את הדלות של המקום, אם משווים למשל לוורנה. עוד קצת מזרחה והנה אנחנו כבר בכביש צר המוביל למצוק קליאקרה. הגענו לקליאקרה ולמרגלות האנדרטה, בין שרדיו של מבצר עתיק, שמענו מדימיטר פיסת היסטוריה, בנימה מתלהבת של אהבת המורשת וגאווה-ענווה בולגרית. ורק כדי לעורר את סקרנותכם אספר שהמקום מכונה על שם קליאקרה, שהיתה האישה הראשונה שקפצה מקצה הצוק אל הים. המצוק הוא לשון יבשה באורך של כשני קילומטרים אשר קצותיו נראים כקירות שטוחים הנופלים לים מגובה של כ70 מטרים. בניגוד לאבן הגיר שממנה מורכבים רוב הרי האזור המכונה מישור דוברצ`ה, הרי שהמצוקים הישרים מתאפשרים בשל אבן בזלתית שלא קורסת וניתן להבחין בה בנקל כשמסתכלים מהאתר על הקירות הדרומיים. אם אמרתי קודם, שהגן הבוטני היה כדאי לביקור, הרי שמצוק קליאקרה הוא חובה!!!
לפי השילוט שבאתר ניתן לראות שם מיני דולפינים בחודשי הקיץ. אנחנו ראינו עופות מים שטים להנאתם היי שם למטה למטה על הסלעים החומים הנושקים למימיו הצלולים של הים השחור ודרך אגב שמו של הים לא נגזר מצבע מימיו שאינם שחורים, אלא בשל העובדה שקרוב לחוף ישנם סלעים חדים שהטביעו אוניות רבות. ופרט נוסף מעניין על הים השחור הוא שמעומק מסוים המים נטולי חמצן. לעובדה זו יש חשיבות רבה לעוסקים בארכיאולוגיה ימית שכן שרידי אוניות שטבעו (ואולי אפילו תיבת נוח )ככה סיפרו בערוץ 8) נשתמרו היטב. ועוד פרט גסטרונומי מעניין שאותו שמענו מדימיטר וגם בטורקיה שמעתי זאת, הצדפות השחורות מהים השחור הן המשובחות שבצדפות.
שתינו אספרסו במסעדה שבמקום (יש גם שירותים מסודרים) והמשכנו בדרכנו, חוצים מישורי חיטה כשפנינו מערבה לעבר כפר מימים עברו הנמצא כדברי דימיטר - ``בסוף הדרך``. ואכן ירדנו בשלב מסוים מהדרך הראשית והגענו לאיזשהו כפר צועני ואז איכשהו בדרכים עקלקלות נסענו בין הרים וגאיות, כאילו באזור גיאוגרפי אחר, חצינו מטעי דובדבנים ושזיפים אשר מהם המקומיים מכינים משקה אלכוהולי חזק הנקרא ``ראקיה`` ונלגם בכמויות באירועים וחגיגות, עד שהגענו אל החווה שבקצה הדרך. בחווה יש תצוגה של כלים עתיקים כמו מחרשות ותותח מעץ דובדבן. בתקופת השלטון הטורקי לא הורשו הבולגרים לפתח כלי נשק מברזל ולכן בנו תותחים מעץ דובדבן. מאז הפך התותח לסמל רוח הלחימה הבולגרית. לקחנו כמה תמונות ונכנסנו פנימה אל תוך הבית המשמש כמסעדה. זוהי מסעדה יפיפייה בסגנון של פעם מעוטרת בתמונות מורשת פרטי לבוש אותנטיים וכלי נשק ישנים. הופתענו לגלות שבספר התפריט יש חלק שכתוב בעברית ויתרה מכך, המלצר שבסוף הדרך דיבר והבין כמה מילים בעברית. חדורי רוח לחימה בולגרית החלטנו להסתער על כבש בתנור שהיה פשוט מעולה וייחרט לימים ארוכים בזכרון הקולינרי שלנו. אל הכבש התלווה (צריך להזמין) פנה קשקאוול, שהוא מעין נתח גבינה טבול בבלילה ומטוגן כמו שניצל והסלט הבולגרי (האמיתי). וכאילו היה זה מתבקש מאליו לאחר הסבריו של דימיטר למראה עצי השיזף שבדרך, הזמננו שתי מנות ראקיה שהוגשה לנו בבקבוקונים קטנים כמו אלו שממלאים בחול צבעוני בפארק תמנע. הראקיה הוא משקה אלכוהלי חזק ביותר! ומה שנותן לו את טעמו המיוחד הוא הטעם העדין של הפרי. אם אתם מתלבטים וחוששים מ``כוויה`` בגרון אז קודם תזמינו בקבוק אחד ותטעמו. ישנם מספר סוגים, אנחנו ניסינו שנים מהם ודרך אגב, רוית ניסרה טוב מאוד אחרי שחזרנו למלון.
עמוסי רושם מטעמו המשובח של הכבש ומזוגגים בעיני אלכוהול יצאנו מהמסעדה והמשכנו בדרכנו אל האתר האחרון שלנו להיום, מנזר אלג`ה. הדקות חלפו ביעף לא ברור ואופס מצאנו עצמנו שוב מעל אזור חולות הזהב. נסענו עוד מספר דקות במעלה איזשהו הר נכנסנו לאזור מיוער והנה אנו במנזר אלג`ה. לא כמו שחשבתי, אולי כי דמיינתי לי בראש את מנזר סנט ג`ורג` שבמדבר יהודה, הרי שמנזר זה הוא מנזר עתיק ולא מאוכלס. המנזר שנמצא מספר קילומטרים מאזור חולות הזהב, הוא בעצם מערכת כוכים מחוברת החצובה בתוך קיר גבוה מסלע גיר, ומהווה נקודת סיום מצוינת ליום הטיול. אזור המנזר מיוער ואם בא לכם לשוטט למרגלות העצים הגבוהים, תוכלו ללכת ביער באיזשהו שביל המוביל לקטקומבות. לדברי דימיטר לא ממש יש מה לראות שם אבל כל אחד וטעמו. זהו, חזרנו בשלום למלון עייפים ושמחים, וכבר קבענו מראש עם דימיטר ליום המחרת, טיול לאזור העיר ``שומן`` במגמת תנועה מערבה. בערב, בלובי העברנו חוויות עם זוגות אחרים, שם גם פגשנו את יורם ועליזה שיצטרפו אלינו לטיול של מחר.
על ארוחת הבוקר במלון כבר סיפרתי לכם? לא! אז אם עד עכשיו עוד היו לכם ספקות לגבי טיבו של האוכל במלון הרי שארוחת בוקר עשירה בלחמים גבינות ירקות ודגים שהם אגב מעולים (לכל אוהבי הדגה, אל תחמיצו) תפריך לחלוטין את כל ספקותיכם. איני יודע לגבי מלונות אחרים אבל במלון הוואנה אתם בהחלט מסודרים מבחינת הארוחות הן בבוקר והן בערב. ישנו איזשהו נוהג מצחיק למלצריות לאסוף את הצלחות שניה אחרי שסיימתם כך שאם אתם רוצים שהצלחת תישאר במקומה כשאתם קמים להביא מיץ או קפה, פשוט תשאירו עליה דבר מזון אחד או שניים מבלי להניח עליה את הסכום.
בסביבות עשר ושלושים יצאנו במונית של דימיטר לכוון וורנה ושם פנינו מערבה אל הספתח המהמם!!! של היום השלישי - ``יער האבנים``. יער האבנים נמצא כעשרים קילומטר מערבית לוורנה ולדעתי הוא פשוט בגדר חובה לכל אוהבי תופעות הטבע. דמיינו לכם יער שנשרף וחלק מהגזעים נשארו לעמוד על תלם. עכשיו דמיינו את כל זה עשוי מאבן! מדובר בשטח סלעי גדול ובו כאילו התקבצו בקבוצות ניצבים להם עמודי סלע. בחלק מהעמודים שכאילו נפלו ניתן לראות חלל כאילו איזשהו צינור עבר בתוכם. פשוט מדהים!!!. עלינו חמשתנו על הרכב והמשכנו על הכביש המהיר לכוון שומן. על אף שמדובר בכביש מהיר המחבר שתי ערים גדולות, הרי שהתנועה בו דלילה. יורם טען שזה מצביע במשהו על הכלכלה של בולגריה ונראה שיש דברים בגו. לאחר נסיעה מהירה של כמחצית השעה או אולי קצת יותר, סטינו מהכביש המהיר והתחברנו לאזור כפרי למרגלות ההרים. המבנה הטיפוסי של ההרים באזור הוא כזה, שלמרגלות ההר יש יער אשר נחתך בשלב מסוים ע``י קירות אבן תלולים המתחברים לפסגה מישורית.
האתר הבא בדרכנו - ``הפרש של מאדרה`` ממוקם בדיוק בנקודת המפגש שבין היער וקירות האבן. זוהי נקודת נוף יפיפייה המציבה אותך כגמד למרגלות קירות ענקים המטפסים לפסגת ההר. גולת הכותרת של האתר היא חריטה גדולה בסלע בדמות פרש על סוס כשלמרגלותיו רובצים כלב ואריה. מהחנייה שלמטה קשה מאוד לזהות, שאי שם על אחד הקירות חרוט פרש בסלע. כשהגענו למקום הציבו טלסקופ המכוון בדיוק על החריטה ואז לפתע דרך הטלסקופ מתברר לך שעל אחד מקירות ההר הענקיים מסתתר לו פרש, מאוד מרשים! לא ברור בדיוק מיהו הפרש של מאדרה ולכן אולי כדאי לקרוא לו הפרש האלמוני, אלא שהוא כלל וכלל לא אלמוני והוא נמצא טבוע על המטבעות הבולגרים. כדי להגיע למעלה אל הפרש צריך לטפס למעלה בשביל החוצה יער או פשוט לעלות קצת הרבה מדרגות העולות אל הפרש בקו ישר. אנו עלינו ביער, מסלול יפה כשלעצמו, מלא פרחים פרפרים ועשבים ובין היתר צמחי סרפד שמהם ניתן לעשות מרק והם קצת שונים במראה מהסרפד שבארצנו. במעלה ההר הגענו אל מערות נוטפות מים אשר שמשו את אבותינו הקדומים. זוהי גם נקודה טובה לחוש באקוסטיקה של המקום. עוד טיפוס קל ונקודה מצוינת לתצלום זוגי כשמאחור נפרש נוף משגע, והנה הפרש למולנו. בעקרון ניתן להמשיך ולעלות מפה עד הפסגה, בעקר אם יש לכם כושר גופני טוב, אנחנו בחרנו לרדת במדרגות ולהמשיך הלאה במסע.
מהפרש של מאדרה המשכנו בנסיעה של עוד כחמשה עשר קילומטר עד שומן. בשומן עלינו אל אנדרטת אבות המדינה הבולגרית הממזגת בתוכה את עיקרי המורשת. אל האנדרטה אשר הוקמה לציון יום השנה השלוש מאות להקמת האימפריה הבולגרית הראשונה, מובילות 1300 מדרגות שראשיתן במרכז התרבות של שומן. את ההסברים במקום קיבלנו ממדריכה חמודה דוברת אנגלית שהצליחה בהתלהבות בולגרית להפציץ אותנו בכמויות אדירות של אינפורמציה בפרק זמן קצר ביותר. היה כיף לדבר איתה גם על דברים אחרים כמו מצבה הכלכלי של העיר הסובלת מאבטלה בסדר גודל של כ25 אחוז!!! או איך היא תופסת את המעבר מקומוניזם לקפיטליזם. דבר אחד כנראה די ברור ולא חשוב מה דעתכם הכללית בנושא השיטה הכלכלית העדיפה, מצב ההשקעות בתרבות אז היה טוב בהרבה מהמצב כיום. חשוב גם לדעת כמו שהבנו מדימיטר, שההשקעה באתרים היא דיי בעייתית. לכן, אם תגלו שחלק מהאתרים סובל מהזנחה תבינו למה. ובאותה נימה חשוב גם כי תבינו את חשיבות התשלום באתרים השונים אשר בהשוואה לסכומים שאנו משלמים כאן בכניסה לאתרים, בבולגריה הסכומים נמוכים יחסית.
מהאנדרטה למייסדי בולגריה עשינו גיחה קצרה ל``מסגד טומבול``, שלא משתווה למסגדים של איסטנבול (למי שהיה) אבל עדין שווה גיחה. המסגד היה התחנה האחרונה שלנו בשומן. דימיטר נתן גז והתחלנו נוסעים בחזרה מזרחה בכביש המהיר לוורנה, לארוחת צהרים מאוחרת ב``מעיין הקסום``. נחתנו באתר חמוד ומשרה שלווה, קסום כשמו, מקום מצוין לארוחת צהרים סתלבטית בצל העצים ליד הגלגל המונע בכוח המים הזכים.
זוכרים את שלוש המילים שאיתן יצאנו למסע? אז על קבאבצ`ה לא דיברנו עדין. מכיוון שלא נשארו לנו עוד ימים רבים בבולגריה ולמעשה היה זה יומנו האחרון לטיול, החלטנו לבדוק מה מסתתר מאחורי המלה. אם כן, קבאבצ`ה הוא כמו הפלאפל של הבולגרים. בוורנה תמצאו דוכנים רבים שמגישים אותו בלחמניה. זהו למעשה קבב מבשר עוף ולהבדיל מהקבב של זוגלובק הוא לא עולה אחרי הארוחה!. קבב טעים זול ופשוט ורובנו נסתפק בחתיכה או שתיים. אכלנו ארוחה פשוטה על בסיס קבאבצ`ה סלט ירקות לחמניה טרייה שטובלים בתערובת תבלינים אדומה, בירה מקומית (מומלצת) ואיך לא, שני דרינקים של ברנדי משני סוגים שונים (מומלץ ביותר!). את הארוחה קינחנו בזריקת מטבעות לבריכת המעיין, פיפי בטבע (יש גם שירותים פשוט הרגשנו צורך לכך, אז אל תעתיקו) עוד כמה תמונות יפות וזהו. משם נסענו בחזרה לוורנה וביצענו גיחה קצרה לשוק הטורקי. אל תחליפו שם כסף הן על פי המלצתו של דימיטר והן על סמך הניסיון של זוג אחר שהכספרית ניסתה להונות. האטרקציה המרכזית בשוק היא חנות גדולה במבנה סגור שם מוכרים סוגים שונים של דגים ומאכלי ים, מכריש ועד חלזונות, ובלי להיות פרוידיאני יתר על המידה, גם המלפפון הענק הוא אטרקציה. אם עד כה טרם קניתם תפוחים מיובשים אז זה המקום.
חזרנו למלון עייפים ושמחים, הודינו לדימיטר על הטיולים הנהדרים, על אדיבותו ויחסו המצוין וכל מה שנשאר לנו הוא להרביץ מקלחת חמה, בתקווה שלא תהיה הפסקת מים, לנוח שעה על הסדינים הלבנים עם מגבות מקופלות בצורת ברבורים, לאכול בפעם האחרונה עוד ארוחת ערב ועוד ארוחת בוקר, לעלות עם כל החברה לאוטובוס התיירים לעבור ביקורת דרכונים זריזה, לשבת בטרמינל הצנוע ולהרהר בכל מה שלא הספקנו ולא עשינו. שהרי גם בטיול הזה כמו בכל טיול קצר אחר, עד שאתה מתחיל להתרגל וליהנות ממה שיש למקום להציע לך, אז כבר צריך לטוס בחזרה הביתה. כעבור שעתיים טיסה היינו שוב בנתב``ג. לקחנו את הרכב חזרנו הביתה ונרדמנו עם חיוך על הפנים כדי לחלום בפעם הראשונה על בולגרייה.
אז אם נקעה נפשכם מבעיות הביטחון, נסחפתם במרדף היום יומי אחר הכסף ואתם מחפשים הפוגה, אתם מתגעגעים לימים שבהם הדברים הטובים היו מוגשים במינון. הימים שבהם הטעם עוד לא הוחלף בשפע והייחודי עוד לא נדרס ע``י הגלובלי. אם אתם לא רוצים אמריקה. אם חפצים אתם ברוח ארץ אשר לא הושחתה עדין ע``י מותגים ותרבות צריכה מטורפת, אם אתם רוצים להעביר זאת בין נוף לנוף, בין ביס לביס, בין סיגריה לקפה לעוגה, בין ראקיה לברנדי שזיפים אם בכך חשקה נפשכם, השאירו את הציניות והמזג המתלהם בארץ, ארזו בתיק כמה בגדים, טפטפו פנימה מעט סבלנות שתעזור לכם לספוג דברים קטנים ומציקים ולסיום, העמיסו מנה רצינית ומכובדת של ענווה בולגרית וטוסו לבולגריה. אולי גם אתם תחלמו עליה בפעם הראשונה.
ההמלצות שלנו
* גסטרונומיה: כבש בתנור עם ראקיה ולקינוח בקלאווה, בכפר שבסוף הדרך, קבאבצ`ה עם ברנדי מקומי ובירה מקומית ליד המעיין, דגים בבוקר ובערב בחדה``א של מלון הוואנה, אספרסו ועוגות על מדרכות וורנה, תפוח עץ מיובש בשוק הטורקי ולסיום, קחו אתכם הביתה יין ``מוורוד`` ישן ככל שתמצאו.
*טיולים: יום של שוטטות בוורנה, קאליאקרה, כפר בקצה הדרך, יער האבנים, הפרש של מאדרה, אנדרטת המייסדים בשומן, המעיין הקסום, הנוף המרחבים, העצים (ממאי ואילך) , חוף ים בתולי, כפר דייגים ושדות חיטה רחבי ידיים ולא בתקופות השיא!
* תחבורה: אוטובוס 409 לוורנה. נסיעה במונית עם נהג ומדריך ששמו ``דימיטר איוונוב``. הוא אדיב, מסביר יפה ופשוט באנגלית טובה, ממליץ כשצריך ובונה מסלולים מצוין מבלי שתצטרכו להיות לחוצים בזמן. אם אתם מעונינים בטיול של מספר ימים עם לינה באתרים שונים אז הוא סיפר לנו על טיול מנזרים שנשמע ממש מגניב. אם אתם מגיעים להוואנה ואתם מתכננים טיול במונית אז כדאי לתפוס אותו לפני שהוא יהיה כבר תפוס. לנו פשוט היה מזל. אלו הם הפרטים שלו:
[email protected] Dimitar Ivanov 088 9398498
* סיגריות: לנסות את המקומית. הטבק מיוצר באזור מסוים של בולגריה. תוצרת חוץ להביא מהדיוטי-פרי שם. חצי מחיר מזה שבארץ! אנחנו עשינו טעות ושרפנו את התקציב על סיגריות בארץ.
* שירותים: באתרי התיירות ישנם שירותים טובים לעיתים בתשלום זעום. בוורנה תמצאו שירותים במסעדות המודרניות ולנו זה הספיק.
* עלויות: העלות הכללית לא כולל עלות הדיל (טיסה + מלון חצי פנסיון) היתה כ 270 לבה כולל נסיעות, אתרים ארוחות צהרים טיפים קפה וכו`. פרט לנסיעות במונית מדובר על כ40-50 לבה ליום לזוג.
