מרייקה לבלד
יום חמישי 18/9/03: התעוררנו ב 4 בבוקר בכדי להגיע לשדה התעופה ב-6. להפתעתנו כרטיסי הטיסה שהיו אמורים לחכות בשדה לא היו מוכנים, ונאלצנו להמתין שהפקיד ימלא את כל הפרטים בכתב יד. המתנו בתורים השונים שעה ארוכה, עד שזכינו להגיע למשאת נפשנו, הדיוטי פרי. הכוח התפצל: אבא הלך לשכור פלאפון, בעוד אמא והילדים החלו במסע הרכישות, שכלל וידיאו+DVD, קרם ותעסוקה לגיא לטיסה. מזל שהמוכרת נתנה לאמא טיפ בנוגע לקופה המהירה, כך שנחסך תור נוסף. הטיסה עברה חיש קל. במטוס אבא פגש את חווה מבנה"פ. לאחר שתי הקפות של האי Krk, נחתנו בשדה התעופה של רייקה (Rijeka). שכרנו רכב (אופל זפירה), ולאחר שהתאפסנו חצינו את גשר הבטון עם הקשת הכי ארוכה והתחלנו בנסיעה דרומה, לאורך החוף האדריאטי.
חיברנו את הדיסקמן לטייפ, והתחלנו לשמוע CD שהבאנו עימנו. בעיר Senj פנינו מזרחה, והתחלנו לטפס בהר לכיוון שמורת פליטוויצה. על פי המלצות מ"למטייל" חיפשנו צימר בכפר הסמוך לשער 1. השארנו בחדר את המזוודות, ויצאנו שמחים ועליזים לשמורה. נכנסנו בשער 2. בשעה 15:00 לערך התחלנו לטייל בשמורה. לאחר הליכה קלה הגענו לרכבת, שהסיעה אותנו בכבישי השמורה המופלאה, משך כרבע שעה. לאחר שהנהג השאיר אותנו לנפשנו התחלנו ללכת לאורך המסלול האדום. מראות האגמים בעלי המים השקופים, המפלים- קטנים כגדולים, הגשרים על פני המים, ובכלל כל האווירה מסביב, משרה אווירת גן עדן עלי אדמות.
אבא כל הזמן ממהר ואמא מתמהמהת. הרי אין סיבה למהר. בשעה 17:40 הגענו למעגן. התברר שהסירה האחרונה באותו יום החוצה את האגם הגדול לאורכו, יצאה לפני 10 דקות. לכן אנחנו רק חוצים את האגם לעברו השני עם הסירה, מהלך של שתי דקות, ומחליטים לשכור סירת חתירה לארבעתנו. אבא מתחיל לחתור, ומייד איריס וגיא מבקשים גם לנסות. גיא מתגלה כחותר מלידה. מצטלמים, מקיפים את האי ועולים לכיוון הרכב. במקום להכנס לצימר אנחנו עוברים את הכפר, בכדי לבדוק מה יש בסביבה. עוצרים ליד מכולת, מצטיידים בכמה מוצרים וממשיכים למסעדה סמוכה, שעונה על הקריטריון הבסיסי של תפוסה מלאה. מלאה עד כדי כך שהתור לשבת בפנים ארוך. לכן אנחנו יושבים בחוץ בקור, ותוך רעד וצמרמורת, מזמינים. אבא מחליף עם איריס סוודרים. לאיריס אמנם חם אבל אבא נראה כמו הומו. כאשר האוכל מגיע אנחנו טורפים אותו, גם כי אנחנו רעבים וגם בכדי לחזור במהרה לרכב החמים. חוזרים לצימר, מתקלחים ונרדמים.
יום שישי 19/9/03: בבוקר מתארגנים חיש קל וניגשים לשמורה, להשלמת המפל הגדול. ב- 8:20 מתחילים לרדת לכיוון לכיוון האגם. המראה מדהים. השביל חוצה את האגם, ועובר קרוב למים הזורמים למפל הבא. לאחר מספר דקות מגיעים למפל הגדול. גובהו 78 מטר. מצטלמים, ומחליטים לעלות לתצפית על השמורה. נדמה שהמדרגות לא נגמרות. לאחר צילום שבים ויורדים, בדרכנו בחזרה בשביל המטפס לנקודת הבסיס. גיא ואבא בראש, לא מבחינים באמא ואיריס שחולפות מאחוריהן. רק לאחר כמחצית השעה נפגשים ברכב. לקראת 10:00 מתחילים לנסוע לכיוון זאגרב. אורך הנסיעה כ-140 ק"מ. הנסיעה בכביש אחרי משאיות איטית, ומצריכה לעקוף כל הזמן. רק לקראת סוף הנסיעה מגיעים לאוטוסטרדה. בסביבות השעה 12:00 מגיעים, ומנווטים למרכז. יוצאים לכיוון הרחוב הראשי של העיר. גיא עצבני ומעצבן את כולנו. המחירים, כמו בכיכר המדינה. חליפת טרנינג 800 ש"ח! לאחר שאבא חוזר בכדי להחליף כרטיס חניה, עולים ב"פוניקולור" ורואים את גגות העיר. חולפים ליד בית המחוקקים, עוברים בשער האבן ששרד, רק הודות ל"מריה הקדושה", ויורדים לכיוון רחוב צבעוני ושוקק חיים. לאחר מספר דקות מגיעים לכנסיה היפה ממנה חוזרים לרכב, לא לפני שאבא וגיא קונים את הגלידה הכי טובה בזאגרב. יוצאים לכיוון הגבול הסלובני. בגבול מתעכבים כחצי שעה בגלל המשאיות, שגורמות ריבוי תנועה.
הנסיעה בסלובניה יותר חלקה. עולים על האוטוסטרדה לכיוון לובליאנה, עוברים בפאתיה המערביים וממשיכים לכיוון בלד (Bled), לא לפני שרואים כדור פורח, שנעלם לו מאחורי הבתים. חיש קל מתגלים מולנו האלפים היוליאניים. לקראת 18:30 מגיעים לבלד. יורדים לכיוון האגם, ובמקום הראשון שמתאפשר, היכן שמבחינים בשלט המוכר "Sobe", פונים שמאלה. בראשון אין מקום, ולכן אנחנו ממשיכים במעלה הכביש הצר, לקול מחאותיה של ענת. אבא נכנס לברר ומייד נתקל בזוג ישראלים, שמאוחר יותר יתגלו כבני הזוג לניר, שממהרים להמליץ על המקום. הם ממליצים על היחס האישי בארוחת הבוקר, על החדרים המסודים. רק המחיר גבוה מהמתוכנן, 100 אירו למשפחה ללילה. לאחר דיון משפחתי קצר מחליטים להשאר. בעל המקום מעלה את המזוודה הגדולה למעלה, ואבא שעולה אחריו רק מקווה שיש לו ביטוח רפואי. מתארגנים בחדרים ומכירים את שכנינו הגרמנים. מתברר שהם ביקרו בארץ. הם ממליצים על מסעדות קרובות. אנחנו מתקלחים, ויוצאים לחפש מסעדה. מתברר שהעיר אינה משופעת בהן. ליד הקזינו, לא רחוק מהאגם, אנחנו מוצאים פיצריה ובה יושבים מיודעינו, הזוג לניר. אוכלים ארוחת ערב וחוזרים לצימר.
מאגם בוהיני לבובק
יום שבת 20/9/03: היום מתחיל בארוחת בוקר שאכן עונה על הציפיות. המבחר גדול, ההגשה אישית. אנחנו ממשיכים להחליף חוויות עם בני הזוג לניר. בעלת הצימר ממליצה לנו על מסלול מעגלי העובר דרך אגם בוהיני ומסתיים בשמורת Vintgar. היא משאילה לנו מפה. אנחנו יוצאים להצטייד בסופר ובבית מאפה בצידה לדרך, ולדרך. מייד עם היציאה מבלד מתגלה הנוף היפה בין ההרים. נוסעים דרך כפרים ציוריים ומגיעים לכפר היושב בצידו המזרחי של אגם בוהיני. מימיו צלולים, וההרים משתקפים בהם כמו במראה. על גדות האגם שטים להם ברווזים. אנחנו מתמקמים על ספסל ליד מזרקה סיבובית יפה, ואוכלים מהמתוקים שקנינו. אבא מתעניין במסלולי האופניים הרבים באזור. קונים מזכרות ונוסעים לרכבל להר Vogel. הנסיעה הבאה עוד כמחצית השעה, ואנחנו מנצלים אותה לסיבוב קצר בנחל. בשעה 11:30 אנחנו עולים ברכבל. הרכבל עולה מהר מאוד, והנוף שנפרס לפנינו מדהים. בראש ההר יש תצפית לכיוון ההר הגבוה בסלובניה, וכמה מקומיים מנדבים את המשקפת שלהם לראות את ה-Triglav. האזור משמש בחורף כאתר סקי, ועכשיו אפשר לטייל בשבילים. לאחר כשעת הליכה יורדים ברכבל ונוסעים לכיוון היער במעלה ההר. מספר קילומטרים עוברים בנסיעה בדרך עפר לא סלולה. הירידה לכיוון Vintgar יפה מאוד.
מטיילים בשמורה, לאורך השביל הבנוי על גדות הנחל. המים צלולים ושקופים. גיא יורד מהשביל בכדי לשכשך את ידיו במים, ולתת לכולם להרגיש כמה הם קרים. לאחר סיום הטיול בשמורה יושבים במסעדה לאכול את המנה האחרונה המומלצת, בלינצ`ס ממולא בפירות יער וגלידה. משם אנחנו ממשיכים לכיוון טירת בלד. במעלה הכביש אנחנו נתקלים בשיירת מכוניות צופרות, לא בגלל פקק אלא בשל חתונה. מהטירה רואים את האגם, בו מתנהלת תחרות קייקים. בטירה עצמה יש תצוגות רהיטים, והסברים בנושא מטבעות. כאשר אבא משקיף מחלון הטירה תופס אותו סבא יוריק על חם בסלולרי. אבא ממהר להעביר את המכשיר לאמא. קנינו מסטיק אורביט בטעם לימון בחנות המזכרות של הטירה.
עצרנו במרכז הקניות של בלד, עוד טלפון לארץ וחזרנו למלון. התארגנו, ויצאנו לפיצריה שהומלצה בספר. הפיצריה נפרדת מהמסעדה ולכן, על פי עצת המלצרית, מזמינים לגיא פיצה TAKE AWAY במגש. המוכר מכיר מספר מילים בעברית, "מה את רוצה לשתות", "בבקשה". איריס אכלה חצי עוף, אבא שניצל חזיר ואמא ספגטי ברוטב פטריות. החשבון כלל תשלום נפרד עבור הקטשופ והלחם.
יום ראשון 21/9/03: לפני ארוחת הבוקר אבא עולה להר מעל המלון. נראה שיש מה לחפש שם. בארוחה פגשנו זוג ישראלים מכפר סבא, שלא מתאפקים ונותנים לנו המלצה לצימר לא רחוק ממערת פוסטוניה. פגשנו גם שני זוגות מחיפה. רחל עובדת בסניף חיפה של בנק יהב. אנחנו נוסעים הבוקר לאלפים היוליאניים, איריס מנווטת. לאחר מספר קילומטרים קטן עוזבים את האוטוסטרדה לכיוון האלפים. עוצרים ליד אגם קטן. באגם משייטים ברווזים, ועל המים יש שכבת שמן שהופרש ככל הנראה על ידם. ליד האגם אנחנו עולים לסיבוב קצר ביער, לראות פטריות. ממשיכים לעלות לכיוון פסגות האלפים. בצידי הכביש מטפסים רוכבי אופניים. אופנועים גדולים עוקפים אותנו.
אנחנו מבקשים לצאת לטייל קצת, אבל מתברר שבחרנו שביל עם שאריות הפרות. ממשיכים לנסוע לגובה 1,600 מטר. אבא וגיא מחליטים לעלות להר. אמא מחליטה לעלות בהר ממול. השעה 11:30- גיא ואבא מתחילים בטיפוס. השביל מלא במטפסים, רובם נעזרים במקלות. גיא מוצא מקל קטן משלו. בהתחלה העליה מתונה ונוחה, אבל בהמשך היא נעשית יותר תלולה, ודורשת עליה על סלעים והליכה בשביל עפר. גיא מתעקש לטייל עד למעלה. ממול אנחנו רואים מטיילים שהחליטו לרדת בדרך קיצור, "דוך" למטה. מלמעלה המכוניות נראות קטנות מאוד. מגיעים לקצה השביל ומתחילים לרדת. בדרך גיא נופל פעם, אבל ממשיך כמו מטפס ותיק.
מגיעים למטה לאחר קצת יותר משעה. אמא מחכה עם איריס, עצבנית שהן נאלצו להתבשל ולחכות לנו. נכנסים לרכב ומתחילים לרדת לכיוון Bovec. כל הדרך גיא מתאמן בקריאת שלטי דרך. לאחר ויכוח בסוף הירידה מתחלפים בנהיגה, ומגיעים למסעדה מפוארת ב-Bovec. בשירותים היה מתקן אוטומטי להוצאת נייר לידיים. הזמנו אטריות ברוטב, סלטים, ואיריס כמובן צ`יפס עם קטשופ. למנה אחרונה הזמנו גלידות גדולות. משם אמא נהגה בדרך הררית ארוכה ומתפתלת בחזרה לבלד. בדרך ראינו שני סוסים לבנים עם כתמים שחורים. אמא וגיא נשארו במלון ואיריס ואבא נסעו לקנות פיצה. ליד הפיצריה ראינו בחורה מלוכסנת, המנסה להסביר לשני ישראלים המתחזים ללא מבינים, שהיא החמיצה את האוטובוס ועקב כך עלולה להחמיץ את הרכבת מהעיירה הסמוכה. שני הישראלים חומקים לדרכם, ואבא ואיריס מסיעים את הבחורה, שמתברר כי היא קוריאנית, לתחנת הרכבת. אנחנו כמובן מספרים לה שאנחנו מישראל. ממשיכים לפיצריה, וחוזרים עם הפיצות ושתי בירות מקומיות למלון. באותו זמן אמא וגיא צפו בכוכבים. גיא ראה את העגלה הגדולה. אחרי הארוחה אמא גיא ואבא יוצאים לסיבוב קצר עד לאגם.
ממערת פוסטוניה לונציה
יום שני 22/9/03: עם בוקר טיפסנו להר שמאחורי המלון. הטיפוס בתוך יער אירופאי טיפוסי לאורך מסלול 9. במעלה ההר הגענו לרכבל סקי, שהיה מושבת בתקופה זו. למעלה היו מספר מתקני ספורט משפחתי. ראינו והצטלמנו בכל הכיוונים וירדנו למטה, לא לפני שגיא נפל ונשרט קלות. לאחר ארוחת הבוקר נפרדנו מבעלת המלון ומהישראלים. גיא ואיריס קיבלו פעמונים למזכרת. יצאנו בסביבות השעה 10:00 לכיוון לובליאנה. חנינו בחניון תת קרקעי ושמחנו לראות שהמעלית יוצאת לחנות כלבו. הלכנו לכיוון הכיכר המרכזית. ראינו את הגשר המשולש, את הכנסיה. נכנסנו לחנות פרפומריה ואיריס קנתה חמישה לאקים ושני "ליפ גלוס". כהוקרה על סבלנותה נתנו למוכרת הצעירה גלויית תודה. בלשכת התיירות גילינו שזה יום ללא מכוניות. קנינו כריכים עם חזיר וגבינה צהובה, ועלינו חינם עם הקרוניות לטירה על ההר. עלינו לתצפית על גג הטירה, ואחר כך ראינו חיזיון תלת מימדי על ההיסטוריה של העיר. בשרותים אבא פגש את זיו מחובלים. לזה קוראים בחיל הים "ניפגש על המים...". ירדנו עם הקרוניות. גיא צילם בדרך למטה כל מה שזז וגם מה שלא זז.
יצאנו למערת פוסטוניה, והצטרפנו לסיור של שעה 16:00. חיכינו בתור עם גרמנים רעשניים, לבושים במעילי "שרלוק הולמס". אורך כל 5 המערות 20 ק"מ, אבל רק אחת מהן מתויירת. הסיור מתחיל בנסיעה קרירה בקרוניות מחוברות, הנוסעות מרחק של 4 ק"מ. איריס ואבא היו במושב הראשון. לאחר הירידה מהקרוניות מתחלקים לקבוצות על פי שפת הדיבור. אנחנו מצטרפים כמובן לקבוצה באנגלית, אליה מסתננים גם שני ישראלים, יותר סנובים מאיתנו. הסיור מתחיל בהר גולגולתא, מעבר על הגשר הרוסי וכניסה ל"אולמות הספגטי". ממשיכים ללכת בין הנטיפים היפים, רואים את המערה הקטנה ביותר בעולם ומתרשמים מה"דג האנושי". הסיור מסתיים באולם הקונצרטים, בו המדריכה מדגימה את האקוסטיקה המדהימה על ידי שריקה מהדהדת... בנסיעה חזרה גיא ואיריס כבר יושבים בקרון הראשון, ספסל הראשון.
מהמערה אנחנו נוסעים לכיוון Koper ו- Piran. כרגיל פנינו בפניה הראשונה, ומצאנו ב- Portoroz דירה עם טרסה ובעלת בית נחמדה דוברת גרמנית, איטלקית וסלובנית. המחיר 55 אירו ללילה. היא הסבירה לנו שלא נכנסים לפיראן עם כלי רכב, אלא מחנים בחניון המרכזי ומשם לוקחים אוטובוס פנימי. התארגנו וירדנו לפיראן. חנינו בחניון המדובר והלכנו ברגל ליד הנמל הקטן בעיר הקטנה, שנראית כמו כל עיירות החוף האיטלקיות/יווניות. רחבת העיריה מקסימה. אכלנו על פי המלצת הספר במסעדת "דולפין". איריס הזמינה שניצל גבינה, גיא ספגטי, ואמא ואבא פלטת דגים ופירות ים. קיבלנו 4 דגים, דיונונים ותמנונים. היא נפלא. לסיום קיבלנו "גראפה" חריפה. רק הקטשופ היה מגעיל. חזרנו ברגל לרכב, וישר לדירה.
יום שלישי 23/9/03: עם בוקר התחלנו לנסוע לכיוון הגבול האיטלקי. הנסיעה עוברת בפאתי Trieste וממשיכה לאוטוסטרדה לכיוון ונציה. בדרך עצרנו לשתות קפה ולאכול קרואסון. הקפה איטלקי ומשובח. הנסיעה באוטוסטרדה עוברת מהר. בדרך ענת עורכת חידון ידע בנושאי הטיול לילדים, והבקיאות מדהימה. הילדים זוכים ל-8 אירו לקניית מוצרי זכוכית בונציה. מעט לאחר השעה 10:00 אנחנו מגיעים לאזור ונציה. אנחנו נכנסים לחניון ליד כיכר Roma, וחונים בקומה העשירית. קנינו כרטיסי נסיעה יומיים לאוטובוס ימי. לקחנו קו 81 לכיוון כיכר San Marco. בדרך עברנו מתחת לגשר Rialto, וראינו סירת מכבי אש בנסיעה מהירה. הגענו לכיכר, והילדים מיהרו להאכיל את היונים. אחר כך נכנסנו לכנסיה, לא לפני שאבא היה צריך להפקיד את תרמילי הגב. התחלנו ללכת בסמטאות העיר. מצאנו פיצריה טעימה וקינחנו בגלידה, על פי ההמלצה בחוברת של אל-על. משם המשכנו לכיוון רציף היציאה לכיוון האיים, ושטנו לאי Murano, אי הזכוכית. האי מלא בחנויות זכוכית. החיפושים אחר היצירה המתאימה לוקחת הרבה זמן. בדרך אמא נתקלת בבנצ`י, המטייל עם בתו באיטליה. לאחר הסיור אנחנו חוזרים לעיר ויורדים בתחנה ליד הרכבת, שם אבא קונה מספר עוגות מקומיות, שמתברר שאין להן ביקוש רב בקרב המשפחה.
ממשיכים לטייל ברחוב הראשי של ונציה ומגיעים לגטו היהודי. אנחנו נפגשים בזוג דתי סימפטי מהארץ, שמכוונים אותנו ונותנים לנו כמה מילים על העיר ונציה. בגטו יש מצבות ואנדרטאות זיכרון לזכר היהודים שנשלחו משם למחנות. בדרך חזרה לחניון אבא עוד מספיק לקנות יין Pinot Nero מדהים, בחנות יין שמוכרת גם יינות מהחבית. קנינו במגדניה צידה לדרך, וחזרנו לחניון. לפני שנסענו העברנו את הכרטיס שקנינו לאוטובוס הימי לזוג אמריקאים שאך זה הגיעו לעיר. לא שכחנו לציין שזו מחווה מישראלים. עלינו על האוטוסטרדה ונסענו בחזרה לכיוון Trieste. בדרך חזרה החל לרדת גשם קל, ועצרנו לצד הדרך לאכול ולהתקשר לגילה. בכניסה לטרייסטה התברברנו קצת, ונאלצנו להעביר עוד כשעה בשטח איטליה. בדרך לחדר ראינו את הברקים המתקרבים. לאחר שהגענו לחדר, בסביבות 22:00, הלכנו לישון. הסופה אכן התקרבה, ולקראת בוקר החלו רעמים רבים וחזקים. קמנו בסביבות 6:00. לשאלתנו, גיא ענה שהוא לא שמע אף רעם!
מונציה לאופטיה
יום רביעי 24/9/03: אבא לא התאפק ונסע לקנות מספר מצרכים בסופר הקרוב. שילמנו ונפרדנו מבעלת הבית, ויצאנו לסיור רכוב ברחובות Portoroz. משם המשכנו לעיר המחוז Koper. התרשמנו מרחוק מהעיר העתיקה והמשכנו לקניון, על פי המלצת בעלת הבית. איריס מייד מצאה חנות תקליטים, וסוף סוף מצאנו את הדי וי די של ONE. נכנסנו לחנות הכלבו, ומילאנו את העגלה בכל טוב הארץ, ממתקים, ממרחים, יינות.
יצאנו לכיוון מערת Skocjan, הגענו בדיוק לסיור של 11:30. יצאנו בסיור הרגלי לכיוון המערה, עטופים במיטב הפליזים ומתפללים שהגשם לא יתגבר מעבר לטפטוף. בכניסה למערה התפצלנו לשתי קבוצות, ולשמחת הבנות אנחנו היינו עם המדריך החתיך. הוא הדריך בסלובנית ובאנגלית. לאורך הסיור גילינו עוד ועוד נטיפים מיוחדים וישראלים. תמצית הביקור במערה הוא הקניון התת קרקעי העצום, שבתחתיתו זורם הנהר התת קרקעי- ריקה "ריקה" (הנהר "נהר"). הטיול לאורך השביל המואר מהמם. ביציאה מהמערה המדריך הסביר שנעלה קצת ונגיע למעלית, איתה נגיע לנקודת היציאה. לאחר היציאה מהמעלית הלכנו עוד לתצפית, כמעט עפנו ברוח, וחזרנו לתחנת היציאה, שם ישבנו לאכול ארוחת צהריים. הילדים רכשו אבן ממתקן שממנו קונים בארץ מסטיקים.
המשכנו לנסוע לכיוון החווה לגידול סוסים, Lipica. פגשנו שוב את הישראלים מבלד. הם סיפרו לנו על אכזבתם מהצימר של בלד. לאחר שנוכחנו שהרוח חזקה מדי (לוח המודעות התעופף ברוח), החלטנו לא להכנס לסיור מודרך. הילדים עצרו ליד הכביש לצלם מספר תמונות. משם המשכנו לגבול הקרואטי. עצרנו בחנות Duty Free, שהיתה די מאכזבת.
הגענו לאופטיה (Opatia), ובלשכת התיירות מצאנו, בנסיון שני, דירה בבית פינתי רועש. יצאנו לטייל ברחובות העיר. ראינו מבנים קולוניאליים יפים. מצאנו מסעדה קטנה. לאחר שהזמנו בעל הבית, שזיהה אותנו כמובן כישראלים, סיפר לנו על קשריו עם ישראלים. האוכל היה טעים ויקר יחסית. חזרנו לישון ללילה האחרון בטיול. עם בוקר עברנו ברייקה, לכיוון שדה התעופה באי Krk. מייד לאחר שיצאנו מהעיר עצרנו לאכול ארוחת בוקר בקצה מצוק, המשקיף לכיוון מפרץ והכפר Baran המדהימים. בשורש המפרץ נשבו רוחות עזות מכיוון החוף. עברנו שוב בגשר, והגענו שדה התעופה באי Krk. עצרנו לטייל בכפר Omisalj. גם לידו יש כמובן מפרץ מדהים, עם מעגן יאכטות, כמו שצריך.
הגענו סוף סוף לשדה התעופה. החזרנו את הרכב, כמובן יחד עם הזוג ממבשרת, איתם נפגשנו כבר בשעת השכרת הרכב, בהמשך בבלד ובטיולים באזור. פגשנו את כל החבר`ה מהמטוס. התברר שהטיסה הייתה מלאה בקיבוצניקים מיראון. 25 דקות לפני השעה היעודה, ב- 11:50, המטוס יצא לדרך. הטייס הכריז שהטיסה תארך שעתיים וחמישים דקות. הטיסה לא היתה מלאה, ולכן הילדים ישבו בצד אחד, וההורים בצד שני של המסדרון. עם ההמראה קיבלנו סנדוויצ`ים, והתחלנו לצפות בסרט "הג`וב האיטלקי", שהחל כמובן בתעלות ונציה... מסלול הטיסה היה מדהים: לאורך הים האדריאטי, יוון, כנראה אתונה, מדרום לקפריסין. הגענו מכיוון צפון מערב, כשברקע הרי לבנון, מפרץ חיפה, ארובות חדרה וכיכר המדינה.
הטיסה אמנם הקדימה ב-40 דקות את הזמן המתוכנן, אבל התורים בשדה, ערב ראש השנה, גרמו לנו לעיכוב ביציאה, כך שבסופו של דבר הגענו הביתה בסביבות 18:00 בערב. משפחת קורנבלום השתכללה, והכינה לנו ארוחת ערב חמה. אמא מייד החלה לטפל בתמר, הבת של יהודית ואיתן, ואבא החל לפרק מזוודות ולהעמיד מכונות כביסה...
