הגעה

יצאנו מת"א ביום שבת לכיוון מינכן. הבאסה היתה שכל בתי הקפה בשדה סגורים בשבת וצריך להסתפק בעגלות הקפה לפני העליה למטוסים. לאחר 4 שעות נחתנו במינכן. משם גררו אותנו, הישראלים, לסוף הטרמינל- כיאה לנו. כבר ביציאה פגש אותנו בחור צעיר מראה העונה לשם סער, שהכריז שהוא עוזר המדריכה מ- "סקי דיל" (שהפעם יצאו מגדרם לרצותינו - והצליחו בגדול - לכל הדעות). יצאנו במסע שכירת הרכב (שעה ויותר עד המפתח המיוחל). המצב היה קשה- לא היה הרכב שהזמנו, ושודרגנו לרכב תותחי- מרצדס סטיישין. ומה זה התחלנו "לסבול"... היה מקום די מרווח ל- 4 גברים לא קטנים + כבודה, ללא מגלשים (יש במקום השכרת גגון). 4 גברים מסוקסים בוגרי צבא, ישראלים שחושבים שיודעים הכל נתקלים באמת המרה- קיבלנו רכב שלא מתחשב בילידי שנות ה-60... הבן הקטן שלי בן ה-15 היה חסר לנו מאוד בהפעלת הכלי המשוכלל הזה. רק אחרי 4 ימים הצלחנו לתפעל 90% מהמערכות המשוכללות של הרכב.

 אירופה קיבלה אותנו בשלג כבד (לא לשכוח לבקש שרשראות שלג). הניווט היה די קשה, סופת השלג הקשתה מאוד, כל השלטים כוסו במעטה של שלג, הגענו לאחר 4 שעות. הדרך הבטוחה והמהירה (ללא שלג ופקקים)- כביש E45 המוביל ל- Innsbruck- יש לשים לב לשילוט כי הכביש המהיר מתחלק לקטעים: קטע ראשון כביש 99. אחר כך פניה לכיוון זלצבורג קטע כביש 8. ממשיכים עד הפניה ימינה ל- Innsbruck A-12. הפניה למאירהופן- כביש 169, המרחק הוא כ-140 ק"מ ממינכן. אפשר לבחור בדרך נוף יפה שיוצאת מקטע 8 כביש 307- דרך מדהימה, לפי הסיפורים כ-4 שעות.

לתחילת הכתבה

אתר הסקי

הגענו למאירהופן למלון ניו פוסט- מלון המומלץ מאוד לאוהבי פינוקים: חדרים מרווחים, אמבטיה בכל חדר, ספא ברמה טובה ביותר, האוכל פוגע במרביתו בול, נקי ואסתטי ברמה גבוהה ביותר. השכרנו ציוד ובעזרתו של סער המלווה הצלחנו גם לשדרג חלק ממנו. העיירה מאירהופן נמצאת בגובה 630 מטר, וכוסתה בשלג טרי לכבודנו. רוב הבתים ציוריים עם כנסיה מרשימה. העיירה בנויה מרחוב אחד ראשי ושלוחות צרות לצדדים. המלון שלנו נמצא בקצה העיירה והמרחק לגונדולה שמעלה אותנו למרחבי הגלישה הוא כ-8 דקות ברגל בעליה מתונה (חימום טוב על הבוקר), אז כך שכל אפשרויות הלינה בעיירה די קרובות. יש סקי בס המשרת את כל העיירה.

לתחילת הכתבה

אזורי גלישה

הפעם הרגשתי שאלוהים אתנו- במשך השבוע שקדם לנו ירד שלג כמעט בלי הפסקה והכין את האתר לשבוע סקי ללא הפסקה. הכל פאודר מדהים, שבוע לא חם לא קר. בבוקר לאחר היום השלישי היה מהודק במקצת ומשעה 11 פשוט מדהים. ההגעה לאתר הגלישה מ-4 גונדולות שעולות לאורך הכביש מהעיירה. הגונדולה הראשית עולה ממרכז Penken, שהוא מרכז הגלישה העיקרי ממנו גולשים לכל האזורים חוץ מהקרחון Ahorn (נתייחס בנפרד). המלצה שלי לסדר גלישה, בתנאי שאין הדרכה (כל בתי הספר מרוכזים בפנקן וסביבתו):

 חצי היום ראשון- Ahorn: אתר קטן המנותק מההמולה הבנוי מכחולים רחבים מאוד. טוב לחימום הגוף ולתרגול היום הראשון, שלרובנו זה היום הראשון לאחר שנה של מנוחה. יש מסלול אחד אדום עם אפשרות (אם הוא פתוח) לרדת עד העירה למטה- מסלול ארוך עם נופים מדהימים, בין עצים ודי מאתגר. אחד המסלולים היפים שיש יורד מ-1965 ל-650 מטר. החצי השני של היום: Penken- הלחץ של הבוקר נגמר. הכרת האתר הגדול ותפישת מרחב. היום השני- לעלות לפנקן, להצטייד במפת גלישה שמאחור יש מסלולים מומלצים ליום שלם- להתחיל בסגול. המסלול עובר כמעט בכל האתר בסיבוב אחד- מומלץ מאוד למיטיבי גלישה וכושר.

היום השלישי- המלצתי לעלות על הסקי בס ל-Hintertuxer. תנאי גלישה בדרך כלל מעולים, מתחילים בגובה 3250 בערך ויורדים ל- 2100 עם אפשרות עד למטה. אתר מומלץ מאוד, אתגרי בחלקו, יש גם כחולים ארוכים מדהימים. נוף עוצר נשימה. לא לדלג על הבקתה באמצע המסלול הכחול 17- יש שם את השטרודל הטוב ביותר שטעמנו, וטעמנו. היום רביעי- חזרה לפנקן. רוב המסלולים המובילים לרכסי ההרים השונים הם אדומים- לא קשים במיוחד היות והם רחבים כיאות. מדברים על מסלול החרקירי- מדרון של 78% שלא הבנו ביחס למה האחוזים, אך זה לא נראה כמו שזה נשמע. כל אחד היורד אדומים יכול לגלוש בו לאט ובטוח- מסלול 14 באמצע.

ההגעה לאזור Rastkogel מתבצעת בגונדולה ענקית של 150 איש- אתם קולטים 3 אוטובוסים בעמידה בין שמיים לארץ... אני שואל עצמי לפעמים, מה יש לנו הגולשים בלבן?? כמה סכנות אנחנו לוקחים על עצמנו? ראשית, משאירים את האישה בבית לבד (ועוד מדווחים און ליין מהגלישה, כך שבטוח אנחנו שם רחוק רחוק ללא אפשרות להפתיע), טיסה בשכר, נהיגה בשטח לא מוכר, גונדולות ששוקלות עשרות טונות, מסלולים אדומים ושחורים, קפיצות מהירות, סנובורד מסביבך, ויש כאלה שזה לא מספיק להם ולוקחים מצנח רחיפה לעלות עוד ועוד את רמת הסיכון. ולא אמרתי כלום על אכילת כל הקלוריות בוקר, צהריים, ערב ולילה... בקשר לסנובורד, אגב, האתר די מתאים לכם. יש פארק די מושקע. המעבר מ-Rastkogel ל- Egglam- ישנו מסלול אדום מקווקו שמחבר את מסלול מספר 1 של האזור. מסלול יפהפה, צר, בין עצים ומעניין מאוד, עם בקתה יפהפיה באמצע המסלול. Egglam הוא אתר קטן יחסית, שמומלץ לגולשים מתקדמים להגיע לשם. נשארו הימים החמישי והשישי, עשו מה שבא לכם.

לתחילת הכתבה

מסלולים מומלצים

  • Penken - 11A המשך של 12 A בין העצים, טוב לאחר הצהריים.
  • החיבור מ- Rastkogel ל-Egglam 1, אדום מקווקו המשך של 3 כחול.
  • Ahorn- מסלול 5 עד הרכב בחניה.
  • Hintertuxer- רוב המסלולים מאתגרים ומדהימים בנופים.

אני אישית אוהב את היום השלישי לעשות חצי יום בלבד, ולנצל את הזמן לטייל בחבל הארץ. אנחנו נסענו ל- Innsbruck, שעה נסיעה. עיר אירופאית טיפוסית, העיר העתיקה יפהפיה, אתר קפיצות הסקי, קזינו ולהבין שוב ש- למה, למה, למה משה לא לקח אותנו לחבל ארץ זה...

לתחילת הכתבה

אפרה סקי

בסוף יום גלישה אין צורך לרדת ישר למטה. מ-15.30 מתחיל האקשן שם למעלה- עד 5 ריקודים, אלכוהול והרבה הרבה מצב רוח היאה לאופי המקום. אין רגע דל. בעיירה יש הכל- דיסקוטק שהצפיפות בו עולה על כל דמיון (חשבתי שהצפיפות בטיסת הצ`רטר זה השיא), צעירים ו צ ע י ר ו ת בגופם ובנפשם ממלאים את כל הפאבים ובתי הקפה, רחבות הריקודים... שימו לב: בירידה מהגונדולה ממול- מעדניה עם אוכל פשוט וברמה, כל סוגי הבשר כמו שהגויים יודעים לעשות ודי בזול. ממול המעדניה נמצא "אייס באר", הידוע במוסיקה שלו.

 רוב המסעדות נמצאות בתוך בתי המלון, ומומלץ להישאר במלון אם הוא 4 כוכבים. ניסינו מסעדה אחת- מסעדת הציידים: אחרי הגשר ימינה, במעלה הרחוב 200 מטר, מזלג שמאלה 100 מטר- היה טוב אך ללא כל בשורה. כל הפאבים הטובים מלאים עד אפס מקום- שווה לצאת יותר מוקדם ולתפוס מקום.

לתחילת הכתבה

הגיגים של תפוסי שרירים

חלקנו כמעט ולא עוסקים בספורט ביום יום אך לסקי מגיעים די מוכנים, עם משחות לשחרור שרירים, משחות אלטרנטיביות, כדורי וולטרן לשיכוך כאבים ו"קרחצן" בשפע. מסיימים יום סקי, מחפשים מסג` או ג`קוזי להרפיית השרירים, ונכנסים לספא במלון (ניו פוסט מציע ספא ברמה גבוהה). מתחילים עם סאונה יבשה, אחר כך רטובה, מקלחת מים קרים. בצעדים כושלים מבקשים מבחורה נחמדה להכין את הג`קוזי האישי, מרימים רגל ונכנסים ל-20 דקות מרטיטות... ושוב מקלחת חמה. נשכבים על מיטה מחוממת ומחממים את העצמות היבשות. קוריוז קטן: הספא באוסטריה נעשה בלבוש אדם וחווה, אז הישראלים (שדרך אגב נהנתי מאוד במחיצתם ואשמח שוב ושוב לשמוע עברית באתרי הסקי- אנחנו אור לגויים), העזו להשאר ביום ראשון עם בגדי ים, ביום השני עם תחתונים פלוס מגבת, ביום השלישי מגבת וביום הרביעי יורדים מהחדר עם חלוק רחצה בלבד. בשלב הזה כל הישראליות נעלמו להן... יש גם בריכה במלון עם זרמים ובועות, אפשר לשחות כמה מטרים ולהנות. וכך כל יום לאחר הסקי- "סובלים" בשקט בשקט, שאף אחד לא ישמע...

עוד טיפ קטן- לפני שסוגרים מלון וודאו שיש מיטות נפרדות לחברים זכרים, שישנים יחדיו פעם ב... ואם לא, אז להלן הציוד הנדרש: אטמי אזניים לנחירות השכן או אזניות, כדורי שינה, לשקול לישון ב-69 (כך הנחירות פחות מפריעות). ואם זה לא עוזר, עשו טובה לעצמכם ולאיש הנוחר (אני): עוד 100 יורו ויש חדר בנפרד. ברצוני לציין לשבח את המלווה סער מסקי דיל, שהיה איתנו, שדאג לכל מחסורנו- איש שהסקי בעורקיו. יום אחד הדריך (ללא כל תמורה כמובן) קבוצה של 11 ישראלים- אנשים טובים, שחלקם כבדי שמיעה. הוא עשה זאת בהצלחה מרובה, והצליח לשבור מחסומים פסיכולוגים בסקי לכמה מאיתנו. פשוט, האיש הוסיף לנו עוד הנאה רצופה... תודה לך איש יקר.

 ולסיכום: גבירותי ורבותי- שיתפתי אתכם בסיכום האישי שלי. אני חייב להודות, אני חולה. חולה קשה עד מאוד- על תענוג הסקי הזה, ומקווה שלא תמצא התרופה לכך. ולמאירהופן אני חוזר שוב!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה