פגישת עבודה בשוויץ

מרק הינו יליד בלגיה, אך בשנים האחרונות מגיע לבלגיה רק לחופשות. הוא עבד בשנים האחרונות בטורקיה, וקודם לכן בגרמניה. הוא דובר 6 שפות ברמה גבוהה: פלמית (שפת אימו), צרפתית, גרמנית, איטלקית, אנגלית וטורקית. הוא מומחה לינות, חובב מכוניות, וכפי שיתברר ביום שלמחרת גם מנהל ויודע לנהל מו"מ. מרק מסביר לנו שמשרדי החברה שלו ממוקמים בלוצרן (עיר קטנה בעלת אופי תיירותי) מכיוון שהקנטון דורש מהחברה, אשר רושמת את כל מכירותיה למדינות עליהן היא אחראית, מס נמוך.

 מרק מספר שב - 80% מזמן העבודה שלו הוא נמצא מחוץ לשוויץ. גם הוא נחת באותו יום בציריך, ושעתיים לאחר סיום פגישתנו למחרת, הוא ייסע לפריז, שוב לצרכי עבודה. לאחר ארוחת הערב אנחנו שמים פעמינו ביחד עם שון ללוצרן, נסיעה של פחות משעה ומגיעים למלון מעט לאחר 11 בערב. מלון יפה, הממוקם על גדת הנהר. אנחנו מספיקים לדמיין איך אנחנו פותחים את עיננו לרווחה בבוקר כשהאגם מולנו, עד שאנחנו מגיעים אל חדרינו ומגלים שהחדרים פונים אל הכיוון השני.

 לאחר הליכת בוקר קצרה לצידי האגם, אנו שמים פעמינו לפגישת עבודה. על משרדי החברה לא מופיע שמה אלא שם של חברה אחרת. גם בתוך המשרדים מופיע בכל מקום השם האחר. הסיבה היא שהחברה היא תולדה של הלאמת נכסים גרמניים בארה"ב בעת מלחמת העולם השניה. כמו חברות רבות אחרות, הנכסים הולאמו. לאחר המלחמה נוצר מצב בו יש שתי חברות, האחת בארה"ב והשניה בגרמניה. הוסבר לנו שלאחר המלחמה הגיעו שתי החברות, האמריקנית והגרמנית להסכם על פיו במדינות דוברות גרמנית, לא תקרא החברה שהולאמה על ידי האמריקנים בשם המקורי, אלא בשם אחר.

הבניין של החברה יפה ופשוט. קווים פשוטים, ריהוט פשוט ומודרני, וקירות חשופים ללא תמונות. מהצד החיצוני של החלונות ישנם צלונים חשמליים. כל אימת שזורחת השמש בכיוון החלון, יורד הצלון, וכשענן עובר בשמיים הצלון מוסר, למען יהיה יותר אור. זה המקום להזכיר שעננים חולפים בשמיי שוויץ כל השנה. הפגישה מסתיימת בסביבות השעה 12:00. בצאתנו מהפגישה אנו חולפים על פניו של רונן, עובד ישראלי, שעבר לעבודה במטה בשוויץ, לפני כשלושה חודשים. לרונן יש אזרחות גרמנית, כך שהיה קל לסדר לו אישור עבודה. על אף שהתפקיד מאתגר ומעניין, הקושי לעבור לסביבה זרה הוא גדול. אפילו חברה אליו לפי חודש חברתו, ועדיין, הוא מעלה הרהורי כפירה ברעיון. לאחר שאנחנו חולפים על פני רונן אנו מגיעים אל פייר.

פייר הוא האחראי על נושא האתיקה בנציגות, תחת ניהולו של מרק, ובאותן מדינות עליהן אחראי מרק. פייר אחראי שלא יהיו סטיות מהתנהגות תקינה, כפי שרואה זאת הנהלת החברה. פייר, בחור חביב מאד, בעל מבטא אמריקני, לוקח אותנו לארוחת הצהריים, ולאחריה מוביל אותנו בסמטאות העיר. בדרך אל ארוחת הצהריים אנחנו עוברים דרך גן האריה. אריה המסמן את אומץ ליבם של תושבי לוצרן הקתולים, אשר הגנו על העיר בפני הפרוטסטנטים לפני כ - 500 שנים. בארוחת הצהריים, הוא מספר לנו שביקשו ממנו להיות האחראי לאתיקה גם במערב אירופה, והוא נאות לכך. כמו מרק, גם הוא גר באזור ציריך, אך לדבריו הוא נוסע יותר פעמים לשדה התעופה בציריך מאשר למשרד בלוצרן, כך שמבחינת זמן הנסיעה עדיף לו, כמו גם למרק, לגור בקרבה לשדה התעופה.

לתחילת הכתבה

פייר, יליד ארה"ב, חי בשוויץ כבר 7 שנים. עד לפני כשנתיים עבד בחברת ביטוח. פייר מעוניין לקבל אזרחות שוויצרית ולשם כך צריך להמשיך לעבוד עוד 5 שנים. רק לאחר מכן, הוא יוכל לעבור ועדת קבלה. כנראה שכל אחד מעוניין במה שאין לו. בפני אלו המתעניינים בקבלת אזרחות שוויצרית עומדות שתי דרכים: האחת, להתחתן עם אשה שוויצרית, לגור איתה בשוויץ שלוש שנים לפחות, ולאחר מכן לעבור ועדת קבלה. השניה, לעבוד מספר שנים, כפונקציה של מדינת המוצא, ולאחריהן לעבור ועדת קבלה. בשביל לעבוד, צריך שיהיה מעסיק, שיוציא עבור המהגר תעודת עבודה.

 מספר השנים תלוי במדינה: 5 שנים עבור מדינות האיחוד האירופאי המקוריות ועבור שאר מדינות מערב אירופה, 10 שנים עבור המדינות החדשות באיחוד, 12 שנים, עבור ארה"ב, ולגבי איזור המזרח התיכון (כולל ישראל) -; גם 50 שנה לא יועילו (הם לא מחפשים צרות). לאחר חלוף השנים, מפורסמת בעיתונות המקומית הבקשה, בכדי לבדוק שאין לה מתנגדים, ולאחר מכן מזומנת ישיבה של תושבי הקנטון לבחון את הבקשה. בקשות להן אין מתנגדים מאושרות כמעט אוטומטית.

לתחילת הכתבה

בשוויץ יש כללים רבים, אשר נוגעים לתרבות הדיור. בבתים ישנים אסור להתקלח, להפעיל מדיח כלים, או להוריד מים בשירותים אחרי שעה 22:00 ועד השעה 06:00. זאת מכיוון שהצנרת מרעישה וכל הורדת מים עלולה להעיר את כל השכנים. בדומה, אסור להפעיל שואב אבק בין השעות 13:00-15:00, בכדי לא להפריע למנוחת הצהריים, וגם ביום ראשון, שהוא יום החופשה. על כלי נגינה מותר לנגן בין 15:00 (שעת סיום שנת הצהריים) עד השעה 17:00 - שעת ארוחת הערב. פייר סיפר לנו שהוא גר בבניין חדש. למרות זאת, הוא בדק עם שכניו אם הוא יכול להשתמש במים בלילה, מכיוון שהוא לא מעוניין להסתבך עם מי שעלול להתנגד למתן האזרחות המיוחלת.

לתחילת הכתבה

מהמסעדה אנו יוצאים לסיור בעיר לוצרן וסמטאותיה. העיר צמודה לאגם בצורה של 4 אצבעות. מי האגם צלולים, והניקיון בולט לעין. אצות וירוקת לא התפתחו, מכיוון שטמפרטורת המים הינה 15 מעלות בלבד. על האגם סירות ומפרשיות רבות. מתרחצים לא נצפו. העיר עתיקה צמודה לאגם בגבול השפך הצפוני. היא נבנתה לפני כ - 700 שנה על ידי נוצרים קתוליים. שוויץ מחולקת למספר רב של קנטונים. מחציתם בעלי הגמוניה קתולית והמחצית השניה בעלת הגמוניה פרוטסטנטית. העיר העתיקה מבוצרת, באופן שמצידה הצפוני נבנתה חומה, ומצידה הדרומי זורם נהר לוצרן, היוצא מאגם לוצרן לכיוון נהר הריין.

 הכניסות לעיר היו באמצעות שני גשרי עץ, שמעל הנהר. אחד הגשרים, גשר הפרחים, נשרף בשנת 1998 כתוצאה מזריקת בדל סיגריה בוער. הגשר נבנה מחדש ומאותו מועד אסור לעשן עליו. לאחר סיור בסמטאות העיר מסיע אותנו שון אל מלון גוטש. המלון משקיף על העיר מלמעלה, כשמובילה אליו קרונית רכבת, המורידה את דיירי המלון אל העיר. המלון התפרסם בזכות היותו מעונה הרשמי של מלכת בריטניה בעת ביקוריה בשוויץ במאה ה - 19. המלון נרכש לאחרונה על ידי אוליגרך רוסי (הם קונים נכסים לא רק בישראל) ועובר שיפוץ שנמשך כבר שלוש שנים, לנוכח האיסור לשנות פרטים במבנה, פנימיים כחיצוניים. במסעדת המלון שנפתחה אנחנו שותים קפה.

ביום רביעי בשעה חמש אנחנו פוגשים שוב את שון, שהגיע להחזיר אותנו לכיוון שדה התעופה. נסיעה שארכה בלילה פחות משעה, אורכת הפעם למעלה משעה וחצי. מסתבר שגם בשוויץ יש לחצי תנועה בשעות ההגעה וסיום העבודה. הפעם הדרך מוארת. בצידי הדרכים אנחנו מבחינים בקלות בגידול הפופולארי -; תירס. מסתבר שהמוצר הרווחי ביותר לגידול הינו התירס. לא מכיוון שזהו המאכל החביב על תושבי המדינה, אלא מכוון שכמו בגרמניה והולנד, גם בשוויץ פורחת תעשיית ה - Bio-Fuel או בשמו המדויק -; האתנול.

 האנשים אותם אנו רואים בלוצרן הינם ברובם מבוגרים. מסתבר שהצעירים עברו ברובם לגור מסביב לעיר. שון מסביר לנו שבעקבות האמרת מחירי הדיור בערים, עברו אזרחים רבים, רובם צעירים, למגורים מסביב לערים, כשהתוצאה הינה נסיעות אל הערים - אל מקומות העבודה (מזכיר לכם משהו?). לדבריו, התושבים שעברו לאזור הכפרי אינם חדלים מלהתלונן על צלצול פעמוני הכנסייה ועל הרעש מהפעמונים, הנמצאים על הפרות. הם מוכנים לרעשי העיר, אך רעש הפעמונים מפריע להם. באזורים הכפריים גם לילדים יש "שלף שתונדה" (הפסקת צהריים). הלימודים מסתיימים בשעה 12:30 ומתחדשים בשעה 15:00. כתוצאה, הורי הילדים (בדרך כלל אמהות) נאלצות לעבוד בסמוך לבתים בכדי לקבל את הילדים בצהריים.

לתחילת הכתבה

בשונה מהארץ, כבישים מהירים מסומנים בשילוט בצבע ירוק, ואילו הכבישים העירוניים בשילוט בצבע כחול. כל המכוניות מבריקות, כאילו יצאו ממכון שטיפה. הסיבה היא שלנוכח ריבוי גשמים כמעט ואין אבק באוויר. אנו נוסעים על כבישים מהירים, כמו גם עירוניים, ועוברים במספר רב של מנהרות, קצרות כארוכות. רוב רובן של המכוניות הינן מתוצרת גרמניה או צרפת, מספר קטן מאיטליה. ראינו אפילו לימוזינה ענקית מסוג האמר. העיר לוצרן משופעת בשבילי אופניים, חלקם צבועים בצבא אדום, ולפעמים הם מופרדים באמצעות קווי הפרדה.

 חלק מהשבילים נמצאים באמצע הכבישים. לדברי מארק יש הקפדה רבה על חוקי התנועה, ועל עבריינים מוטלים קנסות כבדים. מרק סיפר לנו כי לפני כשנה, בדרכו להלווייה נהג במהירות של 180 קמ"ש, בכביש בו היה מותר לנהוג 120 קמ"ש. את רשיונו לא יכלו לשלול, מכיוון שמדובר ברשיון ממדינה אחרת, אך הוטל עליו קנס כבד. לדבריו, לפני הטלת הקנס שואל השופט את העבריין מה גובה שכרו וקובע את הקנס בהתאם לגובה השכר. הקנס שהוטל על מרק היה 13,000 פרנק שוויצרי (מעל 40,000 ¤). כדאי לנסוע כחוק. לקראת סיום הביקור חשבתי לעשות קצת קניות, אך יקר. גם בדיוטי פרי המחירים מאוד יקרים. המעבר בשדה התעופה של ציריך פחות יפה משלנו וזהו, חזרה על המטוס לישראל.

לתחילת הכתבה