קמבודיה - עבר מפואר
מקור המשיכה העיקרי של קמבודיה (Cambodia) למבקרים היא עיר המקדשים המרהיבה מהמאות 9-13, אנגקור. אך למקדשי האבן הנפלאים, שזכו לתואר "הפלא השמיני של העולם", יש חשיבות רבה יותר מהיותם אתר התיירות המשגשג במדינה. מקדשים אלו הינם סמל לפאר והעוצמה שהיו נחלתה של קמבודיה לפני מאות בשנים, למה שאולי יכלה להיות לולא הזוועות שעברה בעשורים האחרונים, ומקור גאווה ותקווה לעתיד טוב יותר, עתה שנראה כי שנות המלחמות והקרבות האיומים הגיעו סוף סוף לקיצן.
לא בכדי נבחר מקדש אנגקור וואט, אחד המקדשים ששרדו בצורה הטובה ביותר את הזמן שחלף מאז ממלכת הח`מר, לפאר את דגלה של המדינה האוספת את שבריה ומשתקמת בהדרגה. קמבודיה חוזרת לאיטה למפת התיירות של אסיה ומציעה למי שירצה לחקור אותה היסטוריה מרתקת, תרבות עשירה, חופים נידחים, יערות ירוקים, עיר בירה מיוחדת ומעניינת עם השפעות צרפתיות, וכמובן - אחת הערים ההיסטוריות היפות בעולם.
קמבודיה נמצאת בדרום מזרח אסיה, גובלת בצפון עם לאוס, בצפון ובצפון מערב עם תאילנד, במזרח ודרום מזרח עם ויאטנם, ובדרום עם הים במפרץ תאילנד. רוב שטחה שטוח יחסית, פרט להרים לאורך הגבול המערבי עם תאילנד, והרמות במזרח. הנהר החשוב ביותר במדינה הוא המקונג הזורם לקמבודיה מלאוס ויוצא אל ויאטנם, שם מסתיים מסעו הארוך אל הים.
עוד נקודת ציון גיאוגרפית חשובה היא אגם טונלה סאפ (Tonle Sap) העשיר להפליא בדגים, בו (על גבי בתים צפים או בתים על כלונסאות) ובעמק המקונג התחתון שם הוא נמצא מתגוררים כשלושה רבעים מאוכלוסיית המדינה.
במאה הראשונה לספירה היתה קמבודיה חלק מממלכת פונאן שהתפרשה על חלקים מדרום מזרח אסיה, והתפוררה במאה השישית. במחצית הראשונה של המאה ה-9 מגבש המלך ג`איאווארמן את ממלכת הח`מר האדירה שבירתה אנגקור. העיר האדירה הוקמה בין המאות ה-9 ל-13, שמקדשיה הרבים נועדו לפאר את כבודו של המלך שנחשב לאל. במאה ה-13 מאמצת הממלכה את הדת הבודהיסטית. במאה ה-15 מתפוררת הממלכה לאחר מלחמות ממושכות עם ממלכת איודיה התאילנדית.
אנגקור ננטשת על ידי תושביה, ואט אט כסיפור אגדה מכסה היער את המבנים האדירים מהעין, והעיר "נעלמת" בסבך עד גילויה מחדש בידי המערב במאה ה-19. ב-1863 לוקחים הצרפתים את קמבודיה תחת חסותם ומעבירים את הבירה לפנום-פן, והמדינה הופכת לחלק מ"הודו-סין" הצרפתית.
בתחילת המאה ה-20, מתעוררות תנועות לאומיות שונות במדינה, וקמבודיה זוכה לבסוף בעצמאותה בנובמבר 1953 בראשותו של המלך נורודם סיהנוק. אך למרבה הצער, שלטון זה לא האריך ימים. מלחמת ויאטנם שהתחוללה במדינה השכנה, מתחילה לפלוש גם לקמבודיה ולאוס. הכוחות הקומוניסטים הצפון ויאטנמים הסתתרו ביערות שכיסו את קמבודיה, וארה"ב החלה להמטיר פצצות על האזורים שנחשדו כמקום משכנם.
כוחות אמריקאים ודרום ויאטנמים החלו פולשים למדינה, כשהם גוררים אותה בעל כורחה למלחמה לא-לה. המחתרת הרדיאלית חמר רוז` בהנהגת פול פוט מנצלת את התוהו-ובוהו השורר בקמבודיה, ועד מהרה פורצים קרבות במדינה כולה. ב-1975 נופלת פנום פן בידי החמר רוז` ומסמנת את תחילתה של התקופה האפלה ביותר בתולדות המדינה.
במשך ארבע השנים הבאות מנסה החמר רוז` להשליט את חזונה לכינון מדינה שיתופית חקלאית, וכל האמצעים כשרים: ערי קמבודיה רוקנו מתושביהן שהוגלו למחנות עבודה בכפייה, כל מי שנחשד כסיכון - מתנגד לשלטון, משכיל, עשיר, אפילו מי שידע שפה נוספת - נרצח.
רבים נוספים מתו לאחר שלא שרדו את התנאים האיומים במחנות, את העוני והרעב. בשנים אלו הצליחה המחתרת להשמיד את כל השכבה המשכילה ומובילי התרבות של המדינה, דבר שמשפיע על התפתחותה של קמבודיה עד ימינו אלה. בתקופה מחרידה זו שמכונה "השואה הקמבודית" נרצחו בין מיליון לשני מיליון בני אדם, על ידי בני עמם שלהם. רצח עם עצמי.
ב-1979 פולשים הויאטנמים ומדיחים את החמר רוז`, שבורחים לכפרים ולג`ונגלים וממשיכים לנהל משם מלחמת גרילה נגד השילטון עד תחילת שנות ה-90. אנשי החמר רוז` לא הועמדו למשפט על מעשיהם הנפשעים כלפי עמם, ולמעשה רק בשנת 2001 החלו תהליכים משפטיים להעמדתם לדין. מנהיגם, פול פוט הנורא, כבר לא יגיע לבית המשפט בעבור חלקו בטרגדיה של עמו - הוא נפטר ב-1998, כנראה ממחלה, ויש האומרים במרירות - בשיבה טובה.
המדינה כיום
נראה שבשנים האחרונות מתחילה קמבודיה להשתקם לאיטה משנות האלימות הארוכות, אך עדיין מומלץ לנקוט משנה זהירות בעת טיול במדינה. הפשיעה גדולה, במיוחד בפנום פן, ומקרי שוד מזוין כנגד תיירים אינם נדירים. ה
שתדלו לא להסתובב לבדכם בשעות הלילה. כמו כן אזורים רבים במדינה עדיין נותרו ממוקשים מתקופת המלחמה, ויש להיזהר לא לסטות מהמסלול לעבר שדות או יערות, גם בעיר אנגקור עצמה (זו הסיבה, אגב, שנהוג לשכור אופנוע/רכב עם נהג באנגקור ומקומות אחרים במדינה).
העונה הטובה ביותר לטיול היא בין תחילת-אמצע נובמבר לערך עד תחילת פברואר. בפברואר מתחילות הטמפרטורות לזנק מעלה, ובמאי מתחילים גשמי המונסון שהופכים את התחבורה באזורים הצפוניים לבלתי נסבלת מהרגיל.
טיסות בינלאומיות מתאילנד נוחתות גם בבירה וגם בסיאם ריפ. מעברי גבול יבשתיים מאפשרים כניסה ויציאה הן מתאילנד והן מויאטנם. הגבול עם לאוס סגור לפי שעה למעבר תיירים. יש צורך בויזה.
מצבם של רבים מהכבישים במדינה רעוע ומשובש למדי, ויש בהחלט להצטייד במוטיבציה בעודכם מבלים בנסיעות המטלטלות ברחבי קמבודיה.. במקומות מסויימים ניתן להתנייד באמצעות סירות, במיוחד בין סיאם ריפ לפנום פן, בשייט הפופולרי על אגם ונהר הטונלה סאפ, המאפשר גם הצצה על חיי הנהר המעניינים במדינה.
כאמור, האתר המרכזי בקמבודיה הוא העיר החמרית העתיקה אנגקור, 194 קמ"ר של מקדשים מרהיבים מהמאות 9 עד 13, בצפון מערב המדינה, נסיעה קצרה מהעיר סיאם ריפ (Siam Riep). המבנים הם יצירה ארכיטקטונית מופלאה, מהסימטריה המושלמת של המקדש המרכזי אנגקור וואט ועד ההקפדה על הפרטים הקטנים של הדמויות והציורים המתארים את החיים באימפריה החמרית החקוקים ומפוסלים על קירות המבנים.
מראה השקיעה הנפלאה הצובעת את אנגקור וואט בזהב מצדיק לבדו את הנסיעה לקמבודיה. מלבד מקדש זה, יש לציין מבין עשרות המבנים את מקדש הבאיון (Bayon) שעל מגדליו מתנשאים כ-200 פרצופי ענק מחייכים המשירים מבט אל המבקר בכל פינה אשר ילך, וטה-פרום (Ta Prom), שבשנים בהן היתה העיר נטושה השתלטו עליו עצי הג`ונגל, וכיום הם מחבקים את קירותיו בשורשים מתפתלים בשילוב עוצר נשימה בין יצירה אנושית ליצירת הטבע. העיר הסמוכה סיאם ריפ מהווה בסיס יציאה לביקור במקדשים, ובה מסעדות ומקומות לינה.
שייט נפלא בין בתים הבנויים על המים באגם הגדול טונלה סאפ, מביא את המטייל מסיאם ריפ אל הבירה פנום פן, עיר קולוניאלית מתפוררת אך מעניינת, ובה מקדשים לרוב (בהם פגודת הכסף ההנפלאה), המוזיאון הלאומי, שווקים ועוד. כ-15 ק"מ מהעיר נמצאים שדות הקטל Choeung Ek, בהם נרצחו אלפי קמבודים בידי החמר רוז`, שגם הונצחו בסרט האמריקאי המומלץ The Killing Fields (דמעות של תקווה, בשמו העברי) על התקופה השחורה של קמבודיה.
כיום נמצא כאן אתר זיכרון לנרצחים ובו אלפי גולגלות שנמצאו מתגוללות בשטח כעדות אילמת לזוועה שהתחוללה כאן, ונאספו לתוך סטופה (מבנה בודהיסטי דתי), וכן מוזיאון השוכן בבית הספר.
עוד אזור שמתחיל למשוך את התיירים במדינה הוא אזור החוף של סיהאנוקוויל Sihanoukville, אליה ניתן להגיע בתחבורה ציבורית מהבירה. האווירה במקום מאוד רגועה, ומהווה קונטרס למציאות הקשה במדינה.
יש להניח שאם המשטר הנוכחי בקמבודיה יצליח לשמור על השקט במדינה, ייפתחו עוד ועוד אזורים המסוכנים לטיול אל המטיילים המערביים.
יוצאים לטיול תרמילאים בקמבודיה? כל המידע החשוב לטיול שלכם באתר "עפתי" >>
