עצירה בדארווין
סוף סוף הגענו למדבר - דארווין. וויני חיכה לנו בחניה ונכנסנו. כל כך התגעגעתי למיטה שלי... המיטה בשרתון מיראז` הייתה רכה מדי ובקמפינג - קשה. אבל המיטה בוויני בדיוק מתאימה! (בערך כמו בזהבה ושלושת הדובים ).בדקנו את החלק הקדמי של וויני, הוא באמת נראה נורא! המזגן נמעך וגם הפלסטיק מקדימה. וחוץ מזה הכל היה מלא בשערות של קנגורו ודם, זה פשוט זוועה! ומסכן הקנגורו... ג`ון אמר לנו שלפניו עברו שלושה קנגורויים בוגרים והוא, הקטן עמד באמצע הכביש והסתכל על וויני. ג`ון, שנסע באוטוסטרדה לא יכול היה לעצור ולכן התנגש בקנגורו. אז כמו שציינתי בכתבה הקודמת בחוץ היה חם ולח, נכנסנו לוויני הלוהט מחום והמזגן התקלקל! איזו באסה... היה כבר מאוחר אז במקום להתבאס נסענו לקמפינג בדארווין.
בבוקר הלכנו לבדוק מה הבעיה של וויני. אני לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל, כמו שאמרתי, המזגן התקלקל והפלסטיק מקדימה נמעך, וגם המאוורר שמקרר את המנוע הפסיק לעבוד. התחלנו ממוסך מצ`וקמק במיוחד וממנו נסענו לסוכנות ה"מפוארת" והחדשה של מרצדס. נשארנו שם עד שבדקו את וויני והיה ממש משעמם... אחרי אלף ואחד קיטורים (אם לא יותר) הלכנו החוצה לחפש אחר ארטיקים! אחרי הליכה ארוכה בחום ובלחות הגענו לחנות מסריחה, אבל עם מקרר של ארטיקים! קנינו ארטיק לכל אחד וליקקנו כל הדרך חזרה - איזה תענוג... אחר כך נכנסנו לחדר ההמתנה בסוכנות של מרצדס. גם בפנים לא היה משהו מיוחד לעשות, אבל היה מזגן. בדקנו את הכל - שירותים, חלקי חילוף, חדר משחקים, רגע חדר משחקים ! מיד נכנסנו אליו אבל הוא היה קטן ועם בובות של תינוקות. אחרי חיטוט בקופסא מצאנו לגו. התחלנו לשחק ולא הסכמנו לעזוב את המשחק. אבל לכל דבר טוב יש סוף לא? (זה אמור להיות ככה, או שהתבלבלתי עם המשפט?).
אחר כך הלכנו לדואר בשביל לאסוף את החבילה שנשלחה לנו מישראל הרחוקה והפיצפונת... משם הלכנו לסופר, ואז חזרה לאותו קמפינג. למחרת היה לנו יום מים, בבוקר נסענו לים - החוף האחרון עד אדלייד. עצרנו בחניה ואבא הלך לבדוק את החוף. חיכינו והשתעממנו. בסוף נמאס לנו וכתבנו מכתבים למשפחה (בעצם רק אני ואמא כתבנו אבל עומר ורותם ציירו וגם הכתיבו לנו את מה שהיה להם להגיד). כבר התחיל להיות לנו משעמם ואז אבא הגיע והודיע שאי אפשר להיכנס לים בגלל שיש תנינים, כרישים, ועוד כמה חיות מים מפחידות. אחר כך נסענו לאגם מים מלוחים שנמצא בשכנות לחוף, וקפצנו פנימה. אחרי שאבא סיים להפחיד אותנו בסיפורים על המדוזות הקטלניות, דגי הפיראניה, וכל הדברים הללו יצאנו מהמים ונסענו ל"שוק הלילה". קנינו לי ולרותם צמידים מחוטים ולאמא עגילים של צועניה.
תנינים ובשוק
נכנסנו לאינטרנט קפה ופגשנו עוד ישראלית צעירה בשם דוריה מקיבוץ בקרבת אשקלון. עומר ורותם "התאהבו" בה והלכו איתה לטיול. אני נשארתי יחד עם אמא ואבא באינטרנט וקראתי מיילים ואחר כך עניתי עליהם. לא הייתה לי מקלדת בעברית אז נאלצתי לכתוב באנגלית וגיליתי שהתקדמתי הרבה בכתיבה. (סליחה שאני משוויצה). אחרי שהם חזרו מה"טיול" שלהם הלכנו למקדונלד`ס ואכלנו. בדרך חזרה נתקלנו בעץ מלא בפוסומים- חיות מתוקות שדומות לעכברים והם מטפסים על עצים. הוצאתי מהכיס שקית סוכר והפוסום רחרח קצת, לקח, והפיל. חשבתי שפוסומים אוכלים הכל... למחרת בבוקר קמנו ונסענו לחוות התנינים. היה חם אך מעניין. ראינו אלפי תנינים (באמת) וביניהם תינוקות חמודים , תנין מפחיד שעמד ליד השביל (אבל מאחורי הגדר), תנין ענק שחי בכלוב לבד כי הוא הרג את כל התנינים (נקבות+זכרים) שהתקרבו אליו, וגם פצע כמה אנשים. המדריכים זרקו לתנין שגר לבד וגם לתנינים האחרים עופות שלמים, עם הנוצות! זה היה מאוד מרשים ושווה לבקר שם.
בערב נסענו לשוק הלילה הגדול של "מינדיל ביץ`". היה מאוד יפה: קנינו אבטיחים, ראינו הופעת פעלולים של חישוקים ואש, פגשנו ישראלים, קנינו לאמא טבעת, לי קנו שרשרת עם השם שלי כתוב באותיות קטנטנות על גרגר של אורז, ראינו הופעה של "דידג`רידו" (גזע עץ שהאמצע שלו נאכל על ידי טרמיטים ואבורג`ינים ציירו עליו) ואבא התאהב במוסיקה. הוא קנה "דידג`רידו" אחד ומאז עד עכשיו הוא מתאמן, ומצליח יפה. קנינו לאמא מכנסיים, מדדנו כובעים צרפתיים סרוגים, רקדנו לצלילי הדידג`רידו, והסתובבנו בין הדוכנים השונים. בשעה אחת עשרה בלילה חזרנו לקמפינג.
למחרת בבוקר לקחנו את וויני למוסך, כי הגיעו החלקים שהזמינו כדי לתקן אותו ואנחנו נסענו במונית למוזיאון של הטריטוריה הצפונית ונשארנו שם כל היום. ראינו ציורי מערות של אבורג`ינים ויצירות שלהם, והיה חדר של חיות פרא, ראינו סרט על סופת הציקלון, נכנסנו לחדר שבו שמענו את הרעשים של הסופה - איזה פחד, ראינו תנין ענק ומפוחלץ שפעם אכל מנועים של סירות, ובסוף גברת אחת קראה לנו לבוא אחריה וצלם מקצועי צילם אותנו כפרסומת למוזיאון. למחרת בבוקר המשכנו לנסוע ובפאב בדרך קנינו את העיתון הרשמי של הטריטוריה הצפונית ואנחנו הופענו שם בתמונה ברורה עם פנים מחייכים לצד צב גדול.
כאן אני אסיים את הכתבה על דארווין, וסליחה על השטויות בהתחלה,
ירדן.
