הקדמה
אליס ספרינגס מאחורינו ולפנינו שני ימי נסיעה ו-1200 ק"מ. את חניית הלילה עשינו בטננט קריק ומלבד ביקור ב Devil marbels ובמעינות החמים של Mataranka פשוט נסענו ונסענו. בנסיעה מטננט קריק לקתרין מרגישים בשינוי בתנאי האקלים, מאקלים מדברי וצחיח לאקלים טרופי. הבחנו בשלושה פרמטרים עיקריים שמשתנים. בצמחייה: הגובה, הצפיפות והצבע (מנמוך לגבוה, מדליל לצפוף, ומצהבהב לירוק עד - בהתאמה). דבר בולט נוסף הוא השינוי בלחות (מחם יבש לחם לח) מזכיר טיפה את תל אביב בקיץ בימים חמים במיוחד, כמובן שנהיה פחות ופחות נעים. דרך אגב המעיינות החמים במטרנקה הם עצירה מעולה. יש שם בריכה טבעית יפיפיה עם מים פושרים (הכניסה חופשית) - חובה.
קתרין
קתרין היא העיירה הגדולה והיחידה בין אליס ספירנגס ודארווין. יש בה את כל השירותים הרצויים (סופר, אינפורמציה, אינטרנט וכו`). זהו גם המקום הראשון שיש בו נהר של ממש. Katherin gorge היא סדרה של קניונים מרהיבים שאפשר להגיע אליהם רק עם סירה או קאנו. מאחר ולא נראה לנו שענברי יכול להשיט קאנו בחרנו באופצית השייט המאורגן והקצר - שעתיים (חם!). השייט לקח אותנו לשניים מתוך ששת הקניונים כשהמעבר בין הראשון לשני מתבצע בהליכה בגלל גובה המים הנמוך של סוף העונה היבשה. מומלץ. אם הינו יכולים היינו עושים את זה בקאנו. את השייט סיימנו בשעה 13:00 ולכן נמלטנו על נפשנו מהחום למרכז המבקרים והתנפלנו על גלידה. את המשך היום בילינו בשכשוך במימי ה- Low level river תוך כדי אכילת סלט פירות אקזוטי על גדות הנהר שכלל אננס, פאפיה ואבטיח.
לתחילת הכתבה
הפארק הלאומי קאקדו
לקאקדו נסענו עם המון המון ציפיות כי זה אחד המקומות המפורסמים והנחשבים באוסטרליה. לצערנו התאכזבנו. שוב, כמו שכבר קרה לנו לא פעם, הבנו שהפתעה או אכזבה ממקומות קשורה קשר ישיר לנסיבות (ציפיות, מצב רוח, מזג אויר וכו`). ביקרנו בפארק בסוף העונה היבשה ולאחר שנת בצורת. היה חם ולח בצורה קיצונית, והזבובים היו "ידידותיים" במיוחד. כמעט ולא ראינו נופים עוצרי נשימה אבל בכל זאת נספר על שלוש (וחצי) נקודות האור שהיו שם. הראשונה היתה ב- Ubir שם טיפסנו לתצפית על מישור ההצפות וזכינו בשקיעה יוצאת דופן. היה מרגש. נקודת האור השניה היתה מרכז המבקרים שמלבד התצוגה המצוינת קיבלנו שם אירוח של מלכים (בילינו שם את כל השעות החמות מ 11:00-15:00). לאחר צפיה בסרט המתעד את מחזור העונות בפארק קיבלנו פרספקטיבה טיפה שונה על הפארק. אנחנו נמצאים בתקופה האכזרית והקשה ביותר של הטבע. בעלי החיים נלחמים מלחמת השרדות על כל שלולית מים. הצמחים, אם לא מתו עד עכשיו, משתמשים בטיפת האנרגיה האחרונה שנשארה להם. וכולם כולם מחכים נואשות לבוא הגשמים, מה שמסביר את המצב העגום בו נמצא הפארק. חצי הנקודה היתה בציורי הקיר ב-Nourlangie rock שהיו מאוד מרשימים אך החום והזבובים היו קשים מנשוא. נקודת האור השלישית היתה ההפלגה על מימיו של ה- Yellow River כאן לראשונה העיתוי היה לטובתנו. עקב מיעוט מקורות המים מתרכזים כל בעלי החיים והציפורים במספר מקומות מצומצם, וכך שייט של שעתיים בשעה מוקדמת בבוקר היה רבוי ציפורים, תנינים, חזירי בר ופרחים. עזבנו את הפארק עם טעם טוב בפה, וטוב שכך.
הפארק הלאומי ליצ`פילד
כבר בדרכנו אל הפארק הקטן והמקסים הזה התחלנו להרגיש קצת יותר טוב. ענני גשם ענקיים הלכו ונבנו מול עינינו (ה - BuildUp בשפת המקומיים) ועם התקדמותנו צפונה התחיל לרדת גשם. שילוב של גשם, שלוליות, עננים אפורים והמזגן באוטו יצרו תחושת חורף נעימה שהעלתה את מצב הרוח באוטו לשיאים חדשים. סטירת הלחי הגיעה כשפתחנו את דלת המכונית. המראה ה`חורפי` לא הוריד את הטמפרטורות בכלל. רק כשהגענו לעיירה בצ`לור החל לרדת גשם של ממש וגם נהיה מעט יותר נעים. עברנו דרך חוות הפרפרים שבעיירה ולמרות שלא ראינו אפילו פרפר אחד עקב הגשם, היה כיף ונעים. בעל החווה, איש צעיר יחסית וחמוד מייד הציע לנו לשבת על המרפסת שלו וללגום מעט בירה. לא יכולנו לסרב וגם לא רצינו לסרב. בילינו כך כחצי שעה והמשכנו לפארק.
למחרת התנתקנו מהקראוון ונסענו תחילה לשדה תילי הטרמיטים. מראה מרהיב של המוני תילים בשדה פתוח וירוק. בהזדמנות זו אני רוצה לספר קצת על הטרמיטים. ראשית, ככל שאנחנו ראינו, לא מדובר בנמלים ענקיות וטורפות אדם כמו שניתן לדמיין. יש כאן סוגים רבים של נמלים/טרמיטים וכן סוגים רבים של קינים. צבעיהם משתנים לפי סוג הקרקע שעליה הם נבנים. הם נמצאים בכל רחבי האיזור הטרופי והם כל כך רבים עד כדי כך שאם היו מניחים אותם אחד על השני הם היו יותר גבוהים מאשר אם היו עושים כך עם כל בני האדם.... הקינים עצמם בנויים תמיד עם פתח לאותו כוון והם עמידים למים, רוח וחום השמש. ההרגשה שהם נותנים לאורך הדרך היא של בית קברות או גן פסלים בסגנון ירחי. המשכנו לשלושת המפלים היפהפיים שבפארק שבשניים מהם גם התרחצנו. כיף אמיתי. הפתעה נוספת היתה הפגישה המפתיעה והמרגשת עם דנה ומיכל. הפעם, התעמקו יחסינו והחלפנו כתובות. ממש ממש כדאי לבקר בפארק הזה!
לתחילת הכתבה
דארווין
לדארווין לא תכננו לנסוע בכלל. אבל מאחר והצפנו עד כדי 100 ק"מ משם, החלטנו לנסוע. יצאנו בבוקר מפארק הקראוונים הנחמד "בומרנג" ופגשנו עיר סימפאטית מאוד. התחלנו את הסיבוב הקצרצר שם בטרדי מרקט (שוק יום שבת). מלבד עבודות מלאכת יד ומזכרות היינו בדה ז`וו לטיול במזרח- ניחוחות של טיגון אסייתי, דוכני שייקים ופירות טרופיים וכמובן שגם אוכל אסיאתי היו בנמצא . הצטערנו שלא היה שם `בננה לוטי` כמו בקוואסן רואד, אז קנינו ארוחת צהריים בסגנון תאילנדי. המשכנו למוזיאון של הטריטוריה הצפונית. גם שם העירה לנו העיר את פניה. אולם הילדים היה מקסים ופתיח מעולה למקום. יש שם פינות משחק וציור, המון פוחלצים שאפשר ללטף ולגעת, סרטים, מיקרוסקופים וכו`. חגיגה לנטע ואפילו לענברי הקטן. המוזיאון עצמו הוא המשך טבעי לפינת הילדים. תצוגות מסודרות בטוב טעם יוצא דופן. אותם נושאים היו יכולים להיות מאוד משעממים אילולא עיצבו אותם כך. קינחנו בסיבוב רכוב בעיר הנעימה הזו.
זהו. חזרנו לקתרין במטרה לצאת עם שחר מערבה (כן, כן! לאחר התחבטויות ומחשבות עמוקות החלטנו לנסוע לאוסטרליה המערבית ולא לחוף המזרחי). הטיול צפונה כפי שתכננו היה אדיר וזאת המלצה, דוד דיין.
ילדודס
חלק ממטרות הטיול היה לגרום לילדים כיף. הביקור בטופ אנד הכיל בתוכו המון סממנים הפוכים. היה בו הרבה לראות, הרבה לעשות ולא הכל התאפשר. יש הרבה שיקולים שנכנסים לחשבון כשמטיילים עם ילדים קטנים. הטיול שונה לגמרי.
- הפארק הלאומי קאקדו - כנראה שהאכזבה שלנו מקאקדו קשורה גם לעצם הטיול עם ילדים. הטמפרטורות הגבוהות והלחות הפכו את השעות האפשריות להסתובבות בחוץ למצומצמות ביותר. קמנו בשעות לא הגיוניות (5:00 עם הזריחה) וניסינו לטייל שעתיים אבל כבר בשעות כאלו זה היה בלתי נסבל. נטע ממש התפרק מהחום וענבר פשוט לא תפקד. וכל שנותר לנו היה להיות במזגן של האוטו עד שהשמש תשקע. מרבית המקומות בפארק דורשים הליכה כזו או אחרת אבל גם הליכה של חצי שעה היתה מוגזמת ולכן מקומות כמו הג`ים ג`ים פאלס יצאו מהתכנית. ולכן שני הפתרונות שמצאנו היו בילוי של חצי יום במרכז מבקרים הנהדר והממוזג בחלקו ושייט על מימי ה-Yellow water.
- רצפה - באחת הכתבות הקודמות סיפרתי בגאווה איך התחלתי להניח את ענבר על הרצפה. טוב בטופ אנד אין אפשרות כזו. כל פיסת קרקע מכוסה בחרקים, עשרות סוגי נמלים, חגבים, צרצרים, ועוד אין סוף חיות לא מוכרות. מכיוון שאני לא יודעת מה טיבם בחרתי להחזיק את ענבר (10 קילו) על הידיים כל הזמן ונטע נדרש לנעול סנדלים.
- תנינים - מסתבר שיש אותם בטבע, מסתובבים, חופשים ומפחידים. זה דבר אחד לראות אותם בנהר שטים כשאתה בסירה מוגנת ולראות אתם לידך כשאתה משכשך באיזו בריכה טבעית. יש בדיחה בקאקדו שהמקום היחיד שאין בו תנינים הוא בבריכת השחייה של ג`בירו. היה קשה להסביר לנטע שאנחנו לא יכולים להשתכשך במים ולעשות את זה מספיק בעדינות כדי שזה לא יהפוך להיות חלום בלהות. אבל מה שהיה לי קשה היה קל מאוד לסרט טבע פשוט על הקאקדו פארק והחיות שבו. נטע רק חיכה להוראה מאיתנו שאפשר להכנס למים ומיד קפץ למים. אני עדיין לא נכנסת אפילו שתניני המים המתוקים לא אמורים לעשות כלום. אני לא סומכת על זה שסיפרו להם את העובדה הזו... אבל השתדלתי מאוד לתת לנטע לבחור אם להיכנס בלי להכניס אותו לאיזו פאניקה מיותרת.
- המוזיאון בדארווין - איך אפשר להיות כאלו רגישים ולחוש בדיוק מה הילדים צריכים? ולמה לא כולם חושבים בדרך הזו? זהו מוזיאון מקסים, נעים ומעניין. לדעתי שווה את תוספת המרחק. לא הצטערתי לרגע על הקפיצה הזו לדארווין. נטע שיתף פעולה, שאל למד ובחן.
בעיינים שלו
כל כך שמחתי לראות פתאום את מיכל ודנה ליד המפל. מיד התחבקנו והתנשקנו ואז מיכל לקחה אותי יד ביד ועליתי את כל המדרגות ברגל. אמא ואבא היו מאושרים בגלל זה. אבל כל זה נגמר מאוד מהר וכולם הבטיחו לי שאולי נפגש שוב בקתרין. אלוהים תעשה שכן...
אני מאוד אוהב לשוט בסירה. לפעמים זה קצת יותר מידי ארוך בשבילי ואז אני מתחיל קצת להיות חסר סבלנות. מה, אי אפשר להפסיק את השייט בדיוק כשנמאס לי? זה שיש עוד אנשים על הסירה ממש לא נראה לי כמו תירוץ טוב!
מצידי היה אפשר להישאר בפינת הילדים במוזיאון בדארווין. היה שם מה זה כיף! ציירתי מלאן חיות, קישקשתי קישקושים (שאבא ואמא תמיד מתלהבים מהם משום מה) וסוף סוף יכולתי ללטף חיות וציפורים ולטאות. היו שם עוד המון ילדים והיה ממש כיף.
נ.ב. בסוף לא פגשנו את החברות שלי ואני מאוד מאוד מאוד עצוב בגלל זה.
לתחילת הכתבה
