מגיעים לאליס ספרינגס
טוב, אז לאמא אין כוח לכתוב עוד כתבה על אליס ( הכינוי של אליס ספרינגס, alice springs ), אז אני אכתוב גם בשמה. אליס היא בערך כמו באר שבע ( בעצם לא בדיוק, כי באר שבע היא בירת הנגב שגודלו רק כמה מאות קמ"ר ואליס היא בירת כל המדבר שגודלו כמה אלפי קמ"ר... ). את אליס הקימו בתור התחנה האחרונה של הרכבת, אך בנו את מסילת הרכבת יותר לאט ממה שתכננו וגם אליס התפתחה לאט. רק ב- 1987 סללו כביש מאליס דרומה לאדלייד. היום אליס היא עיר יפה ומפותחת (לא יותר מדי, עדיין יש בה את הטעם של המדבר). יש חנויות, מסעדות, בתי מלון, והמון גלריות של אבורג`ינים. אבל הכי הכי היה המקדונלד`ס שהתגעגענו אליו במשך כל המדבר, מאז שעזבנו את דארווין. כשהגענו לאליס הלכנו לאינטרנט - עוד משהו שלא ראינו כבר המון זמן. (במדבר אין אינטרנט קפה - אין אינטרנט, וגם אין קפה, יש רק בירה).
ובכן, הלכנו לאינטרנט ושמענו מהחדר הסמוך סירנות ורעשי מסוקים. כשנכנסתי לבדוק מה קורה ראיתי עשרה אנשים מבוגרים עם אוזניות על האוזניים, יושבים מול המחשב ומשחקים במשחקי מלחמה של ילדים. זה נראה מאוד מצחיק ויפני אחד עשה רעשים של אווווו.... בום!!! וכאלה, כמו ילדים קטנים. הרעשים מהחדר הסמוך באו גם מבחוץ ויצאנו לבדוק מה זה. בחוץ ראינו שיירה ארוכה של מכוניות מצחיקות מרעישות בסירנות ומתיזות מים ממזרקות ועל כל מכונית מיליון מדבקות וקישוטים, ועשרות ילדים עומדים בצדדים ותופסים את הממתקים וההפתעות שנזרקים מכל מכונית. רצנו לשם ותפסנו לעצמנו כמות עצומה של ממתקים, מסכות, כובע, משחקים, ועוד הפתעות. אחרי שכל השיירה הארוכה של המכוניות עברה גילינו שהשיירה הזאת נוסעת עד דארווין ומחלקת הפתעות לילדים + אוספת תרומות לחולי לב באוסטרליה. היה לנו יותר מזל משכל ויצא לנו שהגענו לאליס בסוף השבוע האחרון של פסטיבל הקיץ. בימים הבאים הלכנו להופעות ליליות והיה מאוד כייף, תמשיכו לקרוא ותדעו...
אחרי שהשיירה עברה התפנינו לבדוק היכן אנחנו. היינו במקום שנקרא "טוד מול" ( Todd Mall) טוד מול הוא המדרחוב של מרכז העיר ואורכו כמה רחובות. במדרחוב יש חנויות, מסעדות, וגלריות. נכנסנו לחנות דידג`רידו ( אבא ממש התאהב בזה ) והכרנו את גרי שלימד את אבא לנגן ומכר לו עוד דידג`, הרביעי במניין הדיג`ים! לאבא ממש יש מחלה עם הדידג`רידו האלו, אתם לא חושבים כך ?...
תוספת וטיפ חשוב שלי, עופר: אני באמת התלהבתי מהכלי האבוריג`יני עתיק היומין הזה, שמפיק קול עמוק ונעים מאוד לאוזן. בסידני נפגשתי עמו לראשונה, אך המחירים היו מרקיעי שחקים. כ -700 $-1,200$ אוסטרליים לדיג` טוב. ככל שהצפנו המחירים החלו לרדת ובפורט דאגלאס חשבתי שמצאתי ממש מציאה כשרכשתי דיג` מדהים ב-430$ אוסטרליים. בדארווין המחירים צנחו עוד יותר, והכי נמוך היה באליס. בחנות הספציפית עליה אני כותב, ששמה ADA וכתובתה 87 Todd Mall Alice Springs טלפון: 61-8-89531005 שם פגשתי את GARY CARNEL, שהוא אחד מנגני הדיג` החשובים והידועים בכל אוסטרליה, (הוכנס לטיפים) ניגן בפתיחת המשחקים האולימפיים בסידני ועוד ועוד. שוחחנו ארוכות, התמניתי כעורך דינו לצרכי מכירת דיסקים שלו בישראל ובאירופה, רכשתי דיג` מדהים במחיר מציאה, וסכמתי עמו במפורש שכל ישראלי שיגיע ויודיע שעופר סייר, עורך דינו הישראלי, שלח אותו - יקבל הנחה משמעותית מאוד במחיר הדיג`. לפיכך התאפקו ואל תקנו דיג` בשום מקום אם פניכם מועדות לאליס. גשו לגרי ידידי, קבלו הסבר מפורט על עולם הדיג`ים, תהיו נחמדים ואולי גם תקבלו שיעור פרטי בנגינה, ותוכלו להאזין לנגינתו עוצרת הנשימה, אם תתפסו אותו ביום שמצב רוחו טוב, דהיינו עבר עליו ערב מהנה בחברת "מייט" אוסטראלית, או "שילה" מחוץ לארץ, או שסתם הלך לו באותו היום והוא מכר מספר עותקים מהדיסקים המדהימים בהם הוא מנגן... לא לשכוח למסור לו ד"ש חם ממני, תודה).
התחיל להיות מאוחר אז נסענו לקמפינג והלכנו לישון. ( לא לדאוג ! למחרת הלכנו להופעות ! ). בבוקר נסענו לתחנת הרכבת הישנה של אליס. הצטרפנו לנסיעה של שעתיים ברכבת המאוד ישנה והמאוד איטית ששמה רכבת גאן, וגם בימים הטובים שלה היא לא נסעה יותר מהר ממהירות של 30 קמ"ש וכל פעם כשהיו גשמים חזקים/שטפונות היא הייתה נתקעת בדרך והיו זורקים ממטוס מצרכי אוכל לנוסעים. כולם ידעו שהרכבת הזאת תמיד מאחרת ופעם הרכבת איחרה בעשרה ימים ! אבל בכל מקרה היה נחמד לנסוע בה שעתיים. היו כמה קרונות: קרון אחד ללא גג, קרון חם, קרון עם מאווררים, קרון של מסעדה, וקרון עם שולחנות אוכל. חוץ מהכל היה קרון ששימש כבית לנהג ובו מטבח, מיטה, מקלחת. היה תא קטן לכלבים ובזמן שנסענו ברכבת בפנים היה פסל של כלב ( פעם היו שמים שם כלבים אמיתיים). כשירדנו מהרכבת הסתכלנו קצת על המוזיאון, נהיה לנו חם, והלכנו.
חזרנו לקמפינג וקפצנו לבריכה. אחרי שאכלנו נסענו לעיר, בשביל ההופעות. בהתחלה הלכו על הבמה הרבה נערות עם תסרוקות ובגדים משונים, אבל היה יפה. בסוף בחרו מנצחת והיא נשאה נאום משעמם והתחבקה עם כל מי שנתקלה בו בדרך. אחר כך הייתה מוסיקת פופ ואורות של מסיבת דיסקו וכולם רקדו. היה שם גם איש זקן, גבוה וצנום עם משקפיים וזקן שרקד ממש מצחיק, ואישה שרקדה כמו מוסיקה. עומר ורותם השתוללו ושרו אופרה, ובסוף היה מאוחר והלכנו.
סיבוב בעיר
למחרת בבוקר הלכנו לראות איך זה לחיות ב out back. באאוט בק חיים מעט אנשים, רוב האנשים אבורג`ינים אבל יש גם אנשים רגילים שחיים שם בבתים ליד תחנות הדלק או בשמורות או שהם מגדלים בקר. לאלה יש חווה ענקית (לחלק מהמשפחות יש חווה בגודל של ישראל או יותר גדולה). הילדים שגרים בכל המקומות הרחוקים האלה לומדים בבית ספר מיוחד שנקרא בית הספר המשודר. זה בית ספר שנמצא באליס אבל התלמידים לא באים כל יום לבית ספר. הילדים שגרים בחוות האלו לומדים דרך מכשיר רדיו. הם יושבים ליד מכשיר רדיו מיוחד, הם שומעים את המורה ויכולים לדבר והמורה, וגם שאר הילדים ב"כיתה" שלהם, שומעים אותם. פעם בשנה מגיע אליהם מטוס עם חוברות וכל הציוד הדרוש (באאוטבק, כמעט בכל מקום יש מסלול נחיתה למטוסים קטנים). פעם בחודש - חודשיים אחד ההורים נוסע לדארווין או לאליס ( תלוי מה יותר קרוב ) ועושה קניות. פעם בשנה המורה באה לבקר את הילדים ונשארת איתם לילה אחד. פעם בשנה כל כיתה עושה מפגש באליס ויש להם יום ספורט.
אם מישהו חולה ולא יכול לנסוע כמה מאות/אלפי קילומטרים עד לבית החולים הקרוב, יש את ה"רופאים המעופפים" ( The Royal Flying Doctor Service ). זו קבוצה של רופאים ואחיות שמטפלים בכל מי שצריך טיפול רפואי ב out back. הרופאים והאחיות אחראים לשטח של אלפי קמ"ר והם מגיעים למי שצריך עזרה במטוס. הם מטפלים בחולים/פצועים במקום או שהם לוקחים אותם לבית החולים הקרוב ( שיכול להיות במרחק כמה מאות או אלפי קילומטרים ). היינו בבסיס שלהם וראינו את חדר המבצעים ואיך נראה החלק במטוס שבו מטפלים בחולים. היה מעניין, אך לא הבנו איך אנשים יכולים לחיות בשום-מקום, בלי חברים ובלי כלום, כאלה ילדי טבע שמשחקים עם הקנגורויים בחוץ ועם בובות סמרטוטים.
כשיצאנו מהבסיס של הרופאים המעופפים ראינו מעברו השני של הכביש את מרכז הזוחלים של אליס. נכנסנו וראינו כל מיני נחשים וביניהם את: הנחש הכי מסוכן בעולם ( שאם הוא מכיש אותך אז אתה מת מיד ), את הלטאה האוסטרלית שכשהיא מתרגזת היא פותחת צווארון כמו הצווארון של אלויס פרסלי, אבל, לא משנה כמה דפקתי על הכלוב שלה לא הצלחתי להרגיז אותה. ראינו גם דינוזאור קטן באורך של גלויה - 15 ס"מ ששמו הוא קוץ השטן. הוא היה חמוד והחזקתי אותו. יש לו קוצים על כל הגוף, והוא יכול להחליף צבעים תוך שתי דקות. כשציפור באה לאכול את הלטאה הזאת היא מקפלת את הראש כלפי הגוף ואז רואים שעל העורף יש לה בליטה שנראית כמו ראש וקוראים לה ראש מזויף. אז הציפור תופסת את הראש המזויף והוא מתנתק לה מהראש והלטאה נשארת חיה, ואחרי כמה זמן צומח לה אחד חדש. הלטאה הזאת הולכת לאט ושהיא מרגישה שהיא בסכנה היא מרימה את הזנב שלה כלפי מעלה ומתחפשת לעלה. הייתה לטאה מחוספסת שהזנב שלה נראה כמו ראש, וכשהיא בסכנה היא מתקפלת לשניים ואז האויב רואה שני ראשים וחושב שיש לפניו שתי לטאות ומתבלבל והיא בורחת. היה נחש ענק שזחל על כל האנשים וגם על אמא, עומר, ורותם אבל בשבילי זה היה יותר מדי מפחיד... היו עוד המון זוחלים אך לא אוכל להמשיך לפרט עוד. בערב הלכנו להופעת הסיום של הפסטיבל של אליס.
לירדן נמאס, אז אני אמשיך, עופר:
אליס בכלליות עיירה נעימה מאוד, אווירה מדברית, מזכירה במקצת את אילת. פחות נוצצת לשמחתי, ומאפשרת התרעננות עירונית במסלול הכל-כך ארוך במדבר נטול הציוויליזציה. אחד הטיולים הנעימים מאליס הוא נסיעה לאיזור MacDonnell Ranges, המשתרע הן ממזרח והן ממערב לאליס. מאחר שחברת ההשכרה המקומית דרשה מאתנו 270 $ אוסטרליים ליום שכירות של ג`יפ טויוטה לנדקרוזר עם הגבלה של 300 ק"מ, נאלצנו לוותר על חווית ה - 4X4 (ינשופים ראו הוזהרתם אני חוזר וחצי תאוותי בידי...) אך אם תקציבכם אינו מוגבל או לחלופין התברכתם ברכב רב מינוע, אל תוותרו על מס` ימי סיור בשטח האמור. אנחנו מכל מקום נסענו לחלק המערבי של השטח הנ"ל, על גבי הכביש הסלול, לאורך רכס ההרים, מרחק של כ - 100 ק"מ מאליס עד ל Ellery Creek Big Hole, שהינו נקיק סלע שזורמים בו מים, ובסופו "חור" לשחיה באמצע השום מקום. המים היו מקפיאים אך אפשרו טבילה קצרצרה לנועזים שבחבורה. המיוחד בנקיק הזה, הוא שמי שטפונות חוזרים ונשנים הצליחו לחצוב בסלעים האימתניים דרך וליצור את הנקיק. מאחר שאנו במדבר, ושטפונות אינם מתרחשים בכל יום, התופעה מעניינת עוד יותר.
מאליס המשכנו לקינגס קניון, ועל כך בכתבתה המאלפת של ענת, כתבתנו המיוחדת לאוסטרליה וניו-זילנד...
עופר
