הרובע העתיק
הלכנו לישון ביום ראשון בערב, עם הבטחה לעצמנו שהשבוע אנחנו חורשים את המרכז ההיסטורי של פראג לאורכו ולרוחבו. רק דבר אחד לא ידענו - שנעשה זאת תחת מטריה. אמצע יולי, אחרי כמה ימים של 35 מעלות, החליט מי שהחליט שהשבוע יהיה לנו חורף. ומעשה שהיה כך היה.
"אל העיר שבוית החלום
צל כבד וזר הגיח,
וירח באדום
את מלכותו טבל בפיח..."
מרכז פראג בנוי מחמישה חלקים אשר הם הרבעים, או השכונות העתיקות של פראג. החלטנו שנתחיל עם החביבים עלינו מכולם - היהודים. הרובע היהודי - יוזפוב (Josefov, תחנת מטרו ירוק: Staroměstské) קרוי על שמו של הקיסר האוסטרו-הונגרי יוזף אשר היטיב עם יהודי העיר. יוזפוב מציע כמה אתרים מרכזיים למבקרים בו. מעל כל, אנחנו פשוט נהנינו (כן, כמה מפתיע) מריבוי התיירים הישראלים סביבנו ומכל העברית. אתה קצת מתגעגע לזה, מסתבר, להרגיש פתאום חלק ממשהו. חלק מהאתרים טובים יותר (בית הקברות העתיק, בית הכנסת הספרדי ובית הכנסת מייזל), וחלקם פחות (ביה"כ אלט-נוי שול, ביה"כ קלאוזן ובית הטהרה). אך באופן כללי, מומלץ לקנות כרטיס משולב(1) לכל האתרים ופשוט להסתובב בין כולם. שימו לב שבית הקברות נסגר הכי מוקדם מכולם כך שאולי תרצו להתחיל דווקא ממנו. (הכניסה לבית הקברות מרח` široka, על יד ביה"כ פינקס).
בכניסה ישנם כיפות ועלוני הסבר בעברית על כל הרובע ואפילו תרשים של בית הקברות עם אינדיקציות של הקברים החשובים, דבר שאנחנו גילינו רק אחרי שכילינו חצי שעה בוויכוחים על כל מצבה קצת מקושטת אם היא של המהר"ל... העצים והעזובה המטופחת משרים אווירה שלווה ונעימה, ואולי זה בית הקברות הראשון שממש היה לנו נחמד לטייל בו. ישנן כאן 12,000 מצבות, מגובבות באנדרלמוסיה בינות לעצים הירוקים. לא ניתן ללכת ממש בין הקברים אלא רק בשביל מסומן אשר לרוב רק עוקף אותם ונותן לנו רק טעימות של מצבות, חלקן אף מהמאה ה-15, עליהן חלקי שמות ומשפטים בעברית, המרכיבים ביחד מעין פסיפס מרתק של דמויות הקהילה היהודית של העיר. בין האישים החשובים שכאן, אהבנו דווקא לעצור ולקרוא על "אישה חסודה וצנועה...", "איש ירא שמיים ועניו..." וכך הלאה. ביציאה השמיים כבר החלו להתקדר בצורה חשודה.
בית הכנסת הספרדי (פינת רחובות Dušni ו-Vězněska, מול כיכר קטנה), אשר בקושי מוזכר במדריכי הטיולים, התגלה דווקא כהפתעה חיובית. להבדיל מבתי הכנסת האחרים בית הכנסת הזה גדול ומפואר ומיוחד מאוד. כל הקירות מכוסים קישוטים גיאומטריים ועיטורים מוזהבים, ובקומה השניה, בעזרת הנשים מתגלה עוגב גדול. עוגב? רגע, מה בעצם עושה כאן עוגב? בנוסף, מוצגת כאן תערוכה על הקהילה היהודית בשתי המות האחרונות ומספרת גם את סיפורה של קהילת יהודי צ`כוסלובקיה כולה בתקופת השואה. ביה"כ הוא גם בית כנסת פעיל ואפשר לבוא לקידוש ביום ו` (שעה 19:00 בקיץ).
ביה"כ אלט-נוי שול ("הישן-חדש"), בניגוד לסיפורים הרבים על תפקידו המרכזי בחיי הקהילה והאגדות שנקשרו בשמו ובשם המהר"ל, התגלה דווקא כקטן ומאכזב למדי, ו... פשוט לא זה. דווקא ביה"כ פנקס, שעל קירותיו נרשמו בכתב יד שמות כל יהודי צ`כוסלובקיה שנספו בשואה, והיה אמור להיות מעניין, נפגע בשטפונות בקיץ שעבר, וכעת סגור למבקרים.
"...כמו תצלום ישן מצהיב,
עיר של רפאים מוטלת
לרגלי דובים חרשים,
ובצווארה המאכלת..."
למחרת הגשם כבר טפטף וטפטף. תמימים, חשבנו שעוד מעט יחלוף - בכל זאת יולי. כמה שטעינו. העיר העתיקה - Staré Město. בסופו של דבר, את הרובע העתיק אפשר לסכם בשתי מילים: Staroměstské Náměstí (הכיכר העתיקה). מכאן הכל מתחיל ולכאן תמיד חוזרים, לא משנה היכן תסתובבו. כאן תהיינה ההפגנות, וכאן יתגודדו התיירים באלפיהם. המסעדות ובתי הקפה כאן תמיד הומים ונגני הרחוב תמיד מופיעים. וכל שעה עגולה, וזו דווקא תופעה אנתרופולוגית משעשעת, נוהרים כל התיירים, שולפים מצלמותיהם, ונעמדים בהיכון, עוצרים נשימתם לשתי דקות, עד שהשעון האסטרונומי המפורסם של בית העיריה הישן מצלצל בפעמוניו והדמויות שבו חגות במן ריקוד תמוה.
למען האמת, התיירים הנלהבים יותר מעניינים מהבובות הקטנות... (אגב, הטיפוס למגדל השעון שווה את דמי הכניסה - 40CK למבוגר, 30CK לסטודנט, ומאפשר תצפית מרהיבה על העיר. אל תדאגו, יש מעלית...) הכיכר עצמה נהדרת, ובולטים בה כנסיית טין (Tyn) הענקית והאנדרטה לזכר יאן הוס (Pomnik Jana Husa) וממנה אפשר לצאת לאינספור מסלולים יפהפיים ברובע העתיק. אנחנו אהבנו פשוט להתהלך ברחובות ובסמטאות הצדדיות ולשים לב לפרטים הקטנים. לעיטורים והציורים על הבניינים, לסגנונות הבניה המגוונים ולחצרות הפנימיות הטומנות בחובן אווירה רומנטית שקטה - מעין פינות חמד המהוות מפלט מההמולה שיוצרים התיירים.
"...את פתחו איש לא יוצא,
ריח גטאות מלוח
מקצה ועד קצה
על פני העיר נישא ברוח..."
העיר החדשה
ביום השלישי זה היה כבר ממש חורף.
"שאול,"
"מה?",
"אולי פשוט נקנה מטריה?!"
אין מה לעשות, האגו הגברי נשבר תחת המים ואנחנו קנינו גם קנינו מטריה. העיר החדשה - Nový Město. המושג "חדש" הוא עניין יחסי. אחרי הכל גם כאן מדובר בכמה מאות שנים, אך קשה לא להבחין בהבדלים. פתאום הרחובות רחבים ועמוסים מכוניות וחשמליות, אנשים ממהרים ונחפזים לכל עבר, ומרכזי הקניות רבים מאוד. ניסינו לחפש מקומות חבויים ונסתרים, אך מצאנו מעט. נציין רק את כנסיית מריה הקדושה של השלגים (Sv Maria Snéžná, הכניסה מכיכר Jungmamovo מס` 18, תחנת מטרו צהוב או ירוק Můstek, פתוח כל יום בין 09:00-19:00) שהיא כנסיה חבויה, קטנה ואינטימית, אשר חזותה הפשוטה אינה מסגירה את הפנים המפואר. עייפים ישבנו לנוח בכיכר קרל (Karlovo Náměatí, מטרו צהוב באותו שם) והתבוננו באנשים. נדמה כאילו אף אחד לא עובד בעיר הזאת. אמצע היום ואנשים מטיילים עם הכלבים, אבות משחקים עם ילדיהם וזקנים צ`כים מתיישבים על ספסל למפגש ועידה בענייני דיומא. לפחות הגשם נרגע קצת.
מומלץ לקפוץ למצודת וישהראד (Vyšhrad, חשמלית מס` 3,7,16,17,21 מכיכר קרל עד רח` Svobodova, משם הולכים ברגל) הקרובה, ולהנות מסיור ללא תשלום בגני הטירה, בבית הקברות הנוצרי (בו קבורים אישים צ`כים רבים) ובכנסיית פטר ופאבל הקדושים (Sv Peter a Pavel בתשלום סמלי של 20CK למבוגר, 10CK לסטו_ e3נט) שבליבה, ולהנות מתצפית נהדרת על נהר הוולטבה ועל שאר חלקי העיר. אל תפספסו את הספסלים הרומנטיים הפזורים בגנים ובירידה מהמתחם.
"... איך על פראג שחר לא בקע,
בשלישית כלה כוחו.
איך נדם קול כיכר הומה בך..."
גם כשחשבנו שהנה ומתבהר מעט, הגשם המשיך והמשיך עד ליום הסיורים האחרון של השבוע. המצודה - Pražský Hrad (מתחנת מטרו צהוב Narodní Třída בחשמליות מס` 22,23), הרובע הקטן - Malá Strana (תחנת מטרו ירוק Malostranská) וגשר קארל - Karlúv Most (תחנת מטרו ירוק Staroměstské). נישאת מעל העיר, עומדת המצודה העתיקה של פראג, המקום בו הכל התחיל, בדומה לעיר העתיקה של ירושלים, גם כאן יצאו בהדרגה מהחומות. על אף כמות התיירים המדהימה, דווקא נהנינו מאוד מהטיול במצודה. קונים כרטיס במודיעין (2) ופשוט מטיילים בין כל האתרים שבה: גן מלכותי ירוק ומרשים, מלא עצים עתיקים וואדי עמוק וירוק מלא קיסוס המזכיר קצת יערות טרופיים, ארמונות אמיתיים עם תצוגות של כתרים ותכשיטים ותמונות מפוארות של נסיכים ומלכים, סמטת הזהב הציורית, חילופי משמרות מגוחכים ברצינותם (מדי שעה עגולה בחצר הראשונה של המצודה) ומעל לכל ניצבת ענקית, קתדרלת ויטוס הקדוש (Katedrála Sv. Víta) הגותית והמפחידה, בה קבורים כמה מקדושי בוהמיה.
מהמצודה המשכנו לרובע הקטן (Malá Strana), אשר לא הצליח לעניין אותנו במיוחד. הוא קצת סתמי אם להודות על האמת, והמקומות אשר הלהיבו אותנו בו היו האי קמפה (Kampa) הסמוך לקצה גשר קארל ובו כיכר שקטה ונעימה (Na Kampé), טחנת מים עתיקה על הנהר וקיר הנקרא John Lennon Wall ועליו הרבה ציורים וכתובות הקוראות כן לשלום ולא לאלימות, כן, זה נשמע מוכר. המקום המעניין השני ברובע, הוא כנסיית מריה הקדושה של הניצחון (Sc María Vitězná, רח` 9 Karmelitská) ובה בובת שעווה קטנה של ישו התינוק, הלבושה (באופן די מגוחך, יסלחו לנו המאמינים...) ברוב הדר בכתר זעיר ובגלימת מלכים, ומיוחסות לה סגולות ריפוי וברכה. במקום להשתטח על קברי צדיקים, באים לכאן האנשים, נעמדים לפני הבובה, נושאים תפילה ומקווים לטוב.
סיימנו על גשר קארל, איך אפשר בלי. זהו גשר עתיק המחבר בין שני גדות הנהר, ואין חלק מהיממה שאינו שטוף תיירים. ישנם כאן פסלים של קדושים שונים ופנסי רחוב נושנים, ציירים ואמנים ונגני רחוב ונוף נהדר של ברבורים על הנהר והמון המון תיירים (כבר אמרנו?), שלמרות הגשם אינם ממהרים לשום מקום, והם כאן להשאר (בשכמיות מצחיקות). מומלץ לבוא לכאן ביום ובלילה ולהנות מהחיים השוקקים.
"שיר שחלמתי על פראג
שם השחר עוד יבקע..."
פוגשים תרמילאים
ולסיום, הנה גם השמש יצאה לה לקראת סוף השבוע (למרות שהמטרייה נשארת בתיק, אנחנו כבר לא מאמינים לשום דבר!) והחלטנו שאנחנו חייבים לתחקר כמה מהתרמילאים הרבים המציפים את העיר ולרדת לעומקם של דברים. אחרי שנירית שאלה ושאלה תרמילאים מכל הסוגים והצבעים, גיבשנו פחות או יותר את התמונה הכללית. זה הולך בערך ככה: התרמילאים נחלקים לשני סוגים. הראשון, החברה הצ`כים. רובם צעירים בין הגילאים 20-30, היוצאים לתור את מדינתם ולעשות טרקים בהרים ובנופים הפראיים יותר של צ`כיה, וזאת בעיקר משיקולים פיננסיים המונעים מרובם לצאת לעולם הגדול.
חלקם עושים זאת בין התיכון לצבא (גם חיילים יש כאן לא מעט, מסתבר. השירות הצבאי חובה לבנים למשך שנה, למעט אלו שנרשמים ללימודים וכך דוחים זאת. ליבור, נער צ`כי, סיפר לנו שרבים נרשמים ללימודים סתם כך ומקווים שיבטלו את חובת השירות תוך כמה שנים...), והשאר פשוט בסופי שבוע ובחופשות. החלק השני מורכב ברובו מתרמילאים אמריקאיים ומיעוטו ממערב אירופאיים, אשר הפרוטה מצוייה בכיסם (פגשנו אפילו חבורה של נערים יהודים מאיטליה שסיפרו לנו בעברית רהוטה על תנועת בני עקיבא בארצם!). אלה טיפוסים מעניינים המרכיבים יחד מעין פאזל מוזר של תרמילאים "קלאסיים" מצד אחד, אשר מחשבים כל גרוש, ישנים באכנסיות הכי זולות וקונים אוכל בסופרמרקט, ומצד שני, מטיילים פזרנים הלנים במלונות ואוכלים במסעדות כאילו אין מחר.
אם להודות על האמת, ככל שחלף הזמן הבנו שנושא ריבוי התרמילאים אינו פשוט כל כך. כשזקנה חביבה או אם עם ילדה חלפו על פנינו עם מוצ`ילות נפוחות, הבנו שמשהו כאן לא בסד. בירור נוסף העלה שהם פשוט סוחבים תרמילים ענקיים לכל מקום- לסופרמרקט, לשוק, למכבסה, או סתם למגרש הטניס. זה כנראה נוח להם יותר מסתם שקיות... בשבוע הבא נהיה בפראג וגם בברלין, אם לא ירד עד אז שלג ונתקע בבית.
