החודש שלנו בפראג
"שאול"
"מה?"
"בוא, צריך ללכת."
"אבל למה? נחמד לי פה!"
מדהים איך בלי להרגיש אנחנו כבר יושבים לסכם את שהותנו כאן בפראג, בחלוף השבוע האחרון בעיר. כשעוד תכננו את הטיול בבית, חברים אמרו "חודש בפראג?!? מה תעשו שם חודש??", אבל הנה - עובדה שעשינו, ושאול טוען שהיה נשאר כאן עוד כמה חודשים אפילו. אבל גם ההתעסקות הזו פתאום (כשנראה שפשוט אין מספיק זמן) בלתכנן את היעדים הבאים ולחפש מידע באלף מקומות על אוטובוסים ורכבות ולשלוח דברים הביתה, מביאה איתה רוח נעימה של התקדמות, של גמיעת מרחקים.
השבוע האחרון נפתח בכלל בערב שישי, בו החלטנו ללכת לאחד מבתי הכנסת ברובע היהודי ולהצטרף לקידוש. "בשביל מה לכם קידוש?" התפלא מאבטחו של סגן השר לענייני דתות, יצחק לוי, שהיה בביקור בעיר, כששאלנו אותו (בטעות) איפה יש קידוש בעיר. "עד שאתם בפראג לכו לאיזה פאב! קידוש יש מספיק בארץ, לא?" הוסיף המאבטח וצחק. כן, זה נכון, אבל אחרי חודש וקצת התחשק לנו להיות מוקפים בישראלים, או לפחות באנשים דוברי עברית. להרגיש שייכים קצת, מה יש? ומאחר ואין מקום מפגש ישראלי מובהק יותר מאשר בית הכנסת, הקידוש בערב שבת נראה כאפשרות הטובה ביותר.
מבין המקומות שעמדו בפנינו (בית הכנסת הישן-חדש, מסעדות כשרות כמו "המלך שלמה" ו"ירושלים" ברובע היהודי או אפילו בית חב"ד ברח` Parižska 9) בחרנו דווקא בבית הכנסת הספרדי (רח` Dušni פינת רח` Vezenská) שנשא חן בעינינו בעיקר משום שאינו מהווה מוקד תיירותי צפוף וממוסחר לעייפה כמו ביה"כ הישן-חדש למשל. אכלנו לנו ארוחת צהריים מוקדמת (יש לנו נטייה לא ברורה לאכול כאן צהריים בשעה שבע או שמונה בערב. זה כנראה בגלל שאנחנו קמים רק בעשר...), התקלחנו והסתרקנו ולבשנו בגדי שבת חגיגיים, יצאנו אל העיר ומיהרנו אל בית הכנסת. מאבטחים צ`כים אפשרו לנו להכנס אל המבנה אחרי שהבהרנו מה אנחנו עושים כאן.
במבואת הכניסה נפרדנו זה מזו- נירית עלתה אל הקומה השנייה, לעזרת הנשים, ושאול נכנס היישר לאולם. וכאן חיכתה לנו הפתעה קטנה, עזרת הנשים הייתה סגורה ובאולם הגדול למטה הצטופפו גברים ונשים כאחד, מעורבבים על ספסלי התפילה וזימרו יחד מזמורי תפילות. הצטרפנו אליהם, שאול שזו לו החוויה הדתית הרפורמית השניה, הכיר את הלחנים והצטרף לזמרה בשמץ של נוסטלגיה (הפעם האחרונה הייתה לפני כמה שנים טובות במחנה בארה"ב) ונירית ישבה והתבוננה בפליאה בתופעה הזרה הזו, בניסוח עדין. בסופו של דבר, לאחר שגם קידשנו וברכנו על היין והחלה ולחצנו ידיים וברכנו שבת שלום איש לרעהו, אפשר לסכם ולומר שהייתה חוויה מעניינת. אם כי לא לנוסח הזה ציפינו. אנו, שרצינו להטמע לרגע בין ישראלים, מצאנו עצמנו בלב קהילה מעורבבת של רפורמיים מקומיים ואיתם בני נוער יהודים ממינכן ומארה"ב שהיטיבו לזמר בעברית ובאנגלית. בין לבין, הנחה את התפילות נציג הקהילה ששיתף את קהל השומעים בסיפורו האישי המעניין ובדברים על הקהילה היהודית הגדלה של פראג, ובעיקר השרה אווירה מאוד נעימה ומזמינה על הטקס כולו.
המשכו של השבוע נסוב בעיקר סביב כמה ביקורים בתערוכת אמנות דיגיטלית שנקראת InOut ואשר מתפרשת על פני אתרים שונים בעיר. בתערוכה, שזו השנה הראשונה שהיא מתקיימת, הוצגו מיצגים דיגיטליים רבים שנעו בהגדרתם בין "משונים" ל"בלתי ניתנים להבנה ללא עזרים חיצוניים", והסתובבו בה הרבה מאוד סטודנטים מקומיים. כמה שיחות אקראיות עם חלק מהם לימדו אותנו דברים מעניינים על החיים הסטודנטיאליים בעיר. האוניברסיטה של פראג, הקרולינום (Karolina), שהיא גם החשובה ביותר בצ`כיה כולה, מתפרשת על פני 17(!) פקולטות וקמפוסים ברחבי העיר ומחוצה לה, בה נלמדים שלל חוגים ותארים, והסטודנטים שלה גרים ב-20(!) קומפלקסים של מעונות ברחבי העיר. אין כאן יותר מדי סטודנטים זרים (בערך כ-20% ורובם לתארים שני ושלישי) ולאור הסכומים הגבוהיים (מאוד!) של שכר הלימוד, אפשר להבין למה. לרגע כבר חשבנו שמצאנו מקום שיקר יותר ללמוד בו מאשר בישראל אפילו, אך עד מהרה גילינו שטעינו לגמרי. הצ`כים, מסתבר, קורעים את הסטודנטים הזרים במחיר מופקע (אנחנו מדברים פה על כמה אלפי דולרים טובים לשנה...) אבל מעניקים לימודים חינם לכל בעלי אזרחות צ`כית וסלובקית, ושימו לב טוב - גם לכל תלמיד זר שמדבר צ`כית ומסוגל ללמוד בצ`כית. אנחנו חוזרים - חינם אין כסף!!! אתם מבינים את המשמעות? נסו לרגע (אבל רק לרגע כי יותר זה פשוט כואב) לעצום את העיניים ולדמיין את החיים שלכם מבלי לשלם שכר לימוד, בכלל! קלטתם? דמיינתם מה זה? יופי. עכשיו אפשר לפתוח את העיניים ולהתרגל בחזרה למציאות.
ומילה נוספת על התערוכה עצמה (האמת שזה יותר פסטיבל מתערוכה - מלבד אולמות תצוגה ישנם מקומות מפגש עם אמנים ומרצים ואפילו אפטר פרטיז בכל ערב במועדון ג`אז ובפאב-קפה נחשב) - ניכר על הצ`כים שהם יודעים להשקיע באמנות שלהם: במסגרת התערוכה הוקם מסך ענק בלב כיכר Staromestska ברובע הישן ונפרשו מקומות ישיבה ואפילו דשא מלאכותי, וכל עובר אורח שחפצה נפשו במעט אמנות דיגיטלית בדרך למכולת, מוזמן לשבת ולהתרווח ולהביט פעור עיניים בחמש דקות רצופות של מצית מוזהב שמנגן מנגינה סינית עממית עד שהוא נופל (אך לא מפסיק לנגן!).
קינחנו את השבוע ביום נחמד בחיק הטבע. שיטוט קטן בשכונה ביום שבת אחד גילה יער גדול ממש לא הרחק. נראה שבתיה הקטנים והכפריים של השכונה הסמוכה היו כפר עצמאי בזמן עבר וסופחו לעיר בתהליך גדילתה. יש כאן שדות חיטה עד האופק ומשונה לחשוב על זה במונחים של פרבר של העיר. זה כמו שברמת אביב היו חוות עם סוסים ושדות ובתי אבן קטנים בתוך היער. באמת מוזר. בכל מקרה, שמנו פעמינו לכיוון היער. היה יום חם ממש (למרות שאחר כך ירד גשם נוראי) ונירית קטפה פירות מהעצים לאורך הדרך - שזיפים ואגסים, תפוחים ואפילו פטל. ביער עצמו כבר היה מוצל ונעים יותר ופשוט התהלכנו כמה שעות, אובדים בין העצים והשבילים, ומגלים פינות נסתרות שספסלי עץ קטנים הונחו בהם, או מצבורי קורות עץ ענקיות שמונחות מיותמות לאורך השביל.
הצ'כים מטרקים בצ'כיה
במהלך הדרך חזרה הביתה, נפל לנו אסימון קטן. הטיול ביער עשה לנו חשק לעוד והתחלנו לדבר על כל המוני התרמילאים הצ`כים שראינו ופגשנו ואשר נוסעים בכל סופשבוע או חופשה לטייל בשלל מקומות וטרקים ברחבי המדינה. דיברנו בינינו קצת על ההבדלים בין הטיול שלנו, שהוא בעיקרו טיול עירוני באירופה, לעומת מרבית הטיולים שבני גילנו עושים אחרי צבא, בדרך כלל למזרח או לדרום אמריקה. וכך בעצם, חשבנו פתאום איך זה שהתרמילאי הישראלי המצוי, זה שמחפש איזה עוד מקומות נשארו לעשות בהם טרקים שאינם מוצפים בישראלים, עוד לא גילה את המדינה הזו? נכון, ישנם כמה פה ושם שעשו את זה, אבל גלי מטיילים בהחלט אין כאן. החלטנו לצאת ולחקור קצת.
הסתובבנו בעיר וניסינו להעלות משהו בחכתינו. שאלנו כמה תרמילאים איפה אפשר למצוא חנויות דוגמת "למטייל" בפראג, שבהן אפשר להצטייד או לקבל עזרה לגבי תכנון מסלולים וכד`. כך הגענו לרשת חנויות Hudy Sports (לרשת הרבה סניפים ברחבי העיר, המרכזיים בהם נמצאים ברח` Na Perštýne 14 ורח` Havličkova 11) אמנם מציעה המון ציוד טיפוס וטיולים - למכירה בלבד! לא ניתן להשכיר! - אך באופן די מפתיע לא יכלו לעזור לנו כאן בקבלת מידע או בתכנון מסלולים. "לכו לחנויות ספרים גדולות וחפשו מדריכים או מפות." אמר לנו המוכר. וכך עשינו. לאורך כיכר Václavské Namesti ישנן כמה חנויות ספרים גדולות מאוד עם אגף נפרד לספרים באנגלית. אחרי זמן רב בחיפושים מייגעים אחרי מדריך להרים, שלא העלו דבר בשפה שמובנת לנו, פתחנו את הלונלי פלנט לצ`כיה וחיפשנו שם המלצות על מדריכי טיולים לטרקים.
ההפתעה הייתה גדולה, שכן לא לחינם לא הבינו כל המוכרים הצ`כים החביבים למה אנחנו מתכוונים - פשוט אין מדריכים כאלה באנגלית (חוץ מאחד...), כולם בצ`כית. וכאן בעצם, התחברו כל החלקים של הפאזל. התרמילאים הצ`כים מסתובבים הרבה במדינה שלהם ועושים הרבה מאוד טרקים, בעיקר בגלל שזו אופציית הטיול הזולה ביותר ואפשרויות כאלה לא חסר. ולא בכדי העניין לא מוכר כל כך לישראלים - הוא פשוט אינו נפוץ בקרב תרמילאים זרים באופן כללי, בניגוד לטרקים בהרי הדולומיטים באיטליה, למשל. ובעובדה זו טמונה למעשה אפשרות נהדרת, למי שמעוניין, להספיק ולחוות חלק מן הנופים ושלל שבילי הטיולים שישנם כאן, במקומות טבעיים ובנופים פראיים, ובעיירות מבודדות על מדרונות ההרים, שיד המסחור והמוני תרמילאים טרם הגיעו אליהם.
זה בהחלט פתח אצלנו צוהר חדש של עניין וגרם לנו לחשוב על כמה דברים: הראשון, שזו אפשרות נחמדה לטיול של שבוע בצ`כיה- יום יומיים בפראג וטרק של שלושה-חמישה ימים בהרים, וזה נוח כי אירופה תמיד קרובה לארץ ובצ`כיה זה זול במיוחד. השני, מעניין יהיה להשוות את תרבות הטרקים המקומיים בכל המדינות שנהיה בהן ולראות איפה ישנם הכי הרבה תיירים ואיפה הכי אותנטי. והשלישי, שחבל קצת שאנחנו לא יותר כמו הצ`כים, ויוצאים לטרקים של כמה ימים בארץ שלנו לפני שאנחנו נוסעים לטייל בעולם (ואל תגידו שאין איפה כי שאול שוב יתחיל להרצות על שביל ישראל...). אז הנה, למי שחשקה נפשו באתגר לא קטן, כמה פרטים שכן הצלחנו לדלות מהמעט שיש:
הטרקים בצ`כיה מסומנים, כמו בארץ ובשאר מדינות אירופה, בסימון שבילים ייחודי - בדרך כלל פס צבע אחד על רקע לבן. חלקם ארוכים מאוד (700 ק"מ ויותר) ואחד אף משתייך ל-8E שהוא שביל הליכה טרנס-אירופאי (יש כמה כאלה והם חוצים מס` מדינות), אבל אפשר לקצר ולחלק אותם איך שרוצים. כולם מתחילים ונגמרים ועוברים דרך עיירות כך שאפשרויות התחלה וסיום הן מאוד נוחות. פשוט התייעצו בתחנת הרכבת אילו רכבות אתם צריכים - הן מגיעות לכל מקום והן לא יקרות. האזורים המומלצים לטיול הם ברובם בכלל בסלובקיה, ברכס ההרים הטאטרי (שנקרא גם הטאטרים הגבוהים והנמוכים או ההר השחור).
אזורים מומלצים בצ`כיה עצמה הם:
- דרום בוהמיה: האזור שבין šumava לבין Lake Lipno.
- מזרח בוהמיה: רכס הרי ה-Krkonoše. זהו שביל שהולך לאורך הגבול עם פולין ונקרא גם "שביל הידידות הפולני".
מפות טופוגרפיות לכל האזורים דווקא תוכלו למצוא בשפע. הטובות שבהן נקראות Turistická Carta של הוצאת VKU (1:50,000 או 1:25,000) והבונוס באלה שבנוסף לכך שהן מפורטות וברורות מאוד, המקרא שלהן הוא גם באנגלית. תוכלו למצוא כאן סימני שבילי הליכה ושבילי אופניים ושאר מידע חשוב. מאחור ישנה רשימה ארוכה של אתרים לאורך הדרכים, אך בצ`כית בלבד.
המדריך היחידי באנגלית שישנו הוא: The High Tatras בהוצאת Cicerone Press ומתייחס לסלובקיה בלבד. תוכלו גם למצוא עוד מידע על הטאטרי באתר www.tanap.sk/hiking.
אנחנו חושבים שיש כאן הזדמנות טובה לראות חלקת עולם אחרת ממש רגע לפני שגם היא נהיית אופנתית. נשמח לקבל תגובות לרעיון. נכון, עוד לא עשינו את זה בעצמנו, אבל חכו חכו...וכך יורד המסך על העיר ואנחנו אומרים לה שלום, וכבר עם הראש בעתיד, קונים כרטיס אוטובוס לוינה ומשם לקרואטיה, לטיול לאורכה של המדינה שיסתיים בחציית הים האדריאטי במעבורת לאיטליה. נשתמע.
