באין רכבת מאודיפור תחנתנו הקודמת, יצאנו לדרך באוטובוס תיירים. יתרונו בכך שיהיו בו מספר נוסעים כמספר המושבים, אקסיומה שאינה תופסת באוטובוס הודי רגיל. הנסיעה ארכה שש שעות. חמש וחצי המתוכננות ועוד חצי שעה לכל אותן עצירות בהן עוזר הנהג מילא אין סוף ליטרים של מים למצנן... הגענו. הדרך הקסימה, שכן מהחלון ראינו את הודו כפי שדימינו אותה. כפריות צבעוניות עם כדי מים על הראש, אוטובוסים וג`יפים המסיעים יותר אנשים על הגג מאשר בתוך הרכב, גמלים ושוורים סוחבים עגלות ישנות עם גלגלי עץ, דקלים, בארות- הודו. טריש מאנגליה המליצה לנו על גסט האוס shree-ganesh. בדקנו בכל זאת עוד מספר מקומות, אך כשהגענו, מיד החלטנו- נשארים. הגסט האוס ממוקם מעט בצד העיירה, מנוהל על ידי משפחה נעימה שהבולט בהם לליט, עז הרים בן 35, מקסים כמו שכל אימא היתה רוצה כחתן לבת שלה... שמו יוזכר יותר מפעם אחת בכתבה.
לליט בדרכו העדינה ציין כי בחמש הוא יוצא לצפות בשקיעה ושאנחנו מוזמנים, הצטרפנו. יחד עימנו יצאו זוג בנים נחמד מגרמניה, זוג מאוסטרליה, שלוש אנגליות. לאחר שעה הליכה ביער הגענו לאחד מהמצוקים המערביים של ההר. למרגלותינו נפרש הפלאטו האין סופי שכמוהו ראינו בנסיעה, השמש שקעה לה לתוך האובך, כל אחד ומחשבותיו ורק רעש העוגיות הנשברות בפה של כרמל שובר את הדממה. דובים לא ראינו, אך הם בהחלט קיימים, על כן ההמלצה הינה בפירוש שלא לטייל לבד.
"מסע כומתה" רשם אחד הישראלים בספר המבקרים ואנו חשבנו, איזה אל מקומי שלח לנו את לליט לטיול משותף בטבע, כשכה היינו צריכים אותו לאחר העירוניות שאפפה אותנו כבר יותר מידי זמן? למחרת הצטרפו לחבורה עידן דן ואורי, שלשה חברה נהדרים ששלחו קדימה את האופנועים ברכבת לגואה וחיפשו כמונו מקום נחמד באמצע הדרך. הפעם יצאנו בבוקר לכיוונו של אגם נסתר. החבורה כבר הייתה מגובשת, ר"ז התאמן בגרמנית השגורה בפיו, דניאל ניסתה להבין את המבטא הקוקני של האנגליה, היה נחמד להיות ישראלים במיעוט. באגם חיכה לנו תנין יחיד. לצערנו לא ראינו אותו על אחת הגדות ועל כן רק טבלנו קצרות ולא הרשנו לעצמנו רחצה הגונה. פנינת טבע אמיתית. קינחנו בצ`אי שלליט הכין וחזרנו לבירה של אחר"צ על גג הגסט-האוס. כולם מזמינים את כולם, קיבוץ גלויות. אפילו עידו ועופרי המקסימים שליוו אותנו באודיפור הפתיעו והגיעו.
ביום אחר יצאנו לסייר במקדשי הדילווארה הג`יינים. המקדשים, במתחם אחד, בני כשמונה מאות עד אלף שנה. סיירנו כלא מאמינים באולמות ובמסדרונות כשבכל עמוד ובכל תיקרה מגולפים דמויות אין ספור ואיתורים יפיפיים, הכל בשיש בוהק - אל תחמיצו. בצהריים בגמר הסיור ראה לליט שכרמל כבר עייף. שתינו צ`אי בקיוסק מקומי ולליט נעלם. כעבור כעשר דקות הוא צץ עם הג`יפ המשפחתי ועם אחיו ג`וני רכוב על אופנוע. ר"ז ונמרוד עלו על האופנוע וכל שאר החבורה עלתה על הג`יפ. כזהו לליט. את היוגה שכה רצינו ברישיקש קיבלנו במאונט אבו. לליט מסטר מוסמך, מבצע את תרגיליו על הגג בשבע בבוקר ובשבע בערב ושמח לכל מצטרף. הצטרפנו- ר"ז ונמרוד. ביום האחרון הצטרף אפילו כרמל. היה מדהים לראות אותו במשך שעה מבצע את התרגילים בדממה ובסבלנות. ילד קטן גדול.
את אחת השקיעות ראינו תוך כדי שייט בסירה על אגם נאקי הקטן במרכז העיירה. לא שונה בהרבה משייט בפארק הירקון אך לא נוכל להכחיש כי נהננו. היה מענין לראות הודים, הפעם כתיירים כמונו. משפחות, בתי ספר, כולם עם מצלמות מיושנות, כובשים את רחובות העיירה. ההודים מגיעים להנות מהאוויר הנקי והצונן, לשוט קצרות באגם, לקנות מתנות חסרות ערך בדוכנים, לשתות שתיה חריפה, לבלות את ירח הדבש. לא תפגשו אותם בשבילי היער. לא אחת המלצנו על מקום ללון בו אך כאן לראשונה אנו ממליצים לחוות את האתר כולו דרך המשקפיים של המארח- לליט. גסט-האוס shree-ganesh מתמחה בתיירות הבין לאומית לעומת כל מקומות הלינה האחרים בעיירה האמונים על התיירות ההודית. אנו למעשה כמו שאר אורחי הבית הפקרנו עצמנו בידיו האמונות של לליט מרגע הגעתנו בו אסף אותנו בג`יפ מתחנת האוטובוס ועד לעזיבתנו. זכינו לחוות את הטבע העז שמסביב, את השלווה שבצפיה בשמש השוקעת או בתרגיל יוגה בשעת בוקר מוקדמת, את הענין שבשיחה ערה על הגג בשעת לילה או את חשיבות העצה החשובה להמשך הטיול- תודה לליט. שמחנו להשאר יום נוסף לבקשת הילדים.
אנו מרגישים חובה להזכיר את שאר בני משפחת קנוז`יה הנהדרים: אושה היפה אשר אמונה על האינטרנט מחדרה, אליו תגיעו לאחר שתחצו את המטבח. ג`וני אשר אמון על ניהול המסעדה והקיוסק המפנק. רק הרימו את הטלפון על הגג והשוקולד או סלט הפירות יגיעו עם אחד העוזרים. אישתו של ג`וני ויג`יטה תאתר אתכם באיתורי חינה מקסימים. עקב היותה על מפת התיירות ההודית, מאונט אבו מעט יקרה יותר וכוח המיקוח שלנו כטיילים זרים קטן, במיוחד בעונת הפסטיבלים. סביב פסטיבל דיבלי לא כדאי כלל להגיע. אנו עזבנו בדיוק בזמן עם תחילת ה"כיבוש" שהזכיר קצת את אילת בחגים. מחיר החדרים בין 200-400 רופי. אנו לנו יחדיו כולנו בחדר מרווח במחיר 300 רופי. פרטי המקום: Shree - ganesh hotel, טלפונים: 0091-2974-237292/235062. מייל: [email protected].סיפרנו ללליט שאנו כתבים של המטייל וכי אנו מניחים כי יותר ישראלים יגיעו בעיקבות החשיפה. לצערנו הוא לא התלהב כמצופה. לדבריו נסיונו עם הטייל הצעיר הישראלי אינו טוב. כשנכנסו לעובי הקורה הבנו כי כל מה שהחסירו חלק מאנשינו בעבר היו שתי מילים קטנות: בבקשה ותודה, אנא הקפידו ולא רק במאונט אבו.
קינוח ממטבחו של כרמל: בראותו את אוטובוס התיירים מגיע לתחנה התחיל לשיר - "TURIST BUS הגיע חג לאילנות..." לומד לספור באנגלית. לשמע המילה five הוא מקשר בשמחה "אהה - five ruppies! " ונמרוד מגלה כישרון בתירגום חופשי: local bus = לא-קל bus, ראמן שמפסיד לרמה בפסטיסל דסרה הוא בעצם רע-man.
