תמונה מתוך אתר למטייללפני הסוף

אח, החיים בשלג... אי אפשר לסכם תקופה, שהיינו רוצים להמשיך ולמשוך. מה שכן, אפשר לתבנת קצת את מה שחווינו לכדי הכללות גסות ולקמט חלקים מהחורף האחרון למונחים נורמאלים: האוסטרים הם מעסיקים נחמדים, אבל ידיהם קפוצות מאוד; הקפה באוסטריה על הפנים; אין כמו שניצל עוף!; יש הרבה טייסי מסוקים באוסטריה ומומחי אורטופדיה מצוינים; הלכנו בערך 400 ק"מ במצטבר העונה, כל אחד; עשינו 3,000 ק"מ סקי בקירוב, כל אחד; מתרגלים לקור.

אחת המסקנות החשובות שלנו, היא שלא נמאס לעשות סקי, כל יום שונה מקודמו – השלג בעובי ומשקל שונה, המסלולים משתנים מעט, מזג האוויר מתחלף ואיתו תמונות הנוף שהעמק מציע. כיף להתחיל את היום מוקדם ולחוות את השתנות הטבע ככל שחולפות השעות. ובכל זאת, אם מתחשק לגוון, תמיד יש איך: לנסות מקומות חדשים מחוץ למסלול בימים המתאימים לכך, למדוד מהירות גלישה במסלולי הסלאלום הקרחיים, לשכור מגלשי קרוס-קאונטרי ולהלך באחד משני המסלולים הרשמיים בהינטרגלם, לטפס רגלית על גבעות חדשות כדי להחליק בשלג בתולי חזרה מטה, לנסות את מגלשי הטלמרק בסגנון גלישה מאמץ במיוחד, להתמקם בסנואו-פארק המואר לעת ערב, לצאת להר עם מגלשות, לעשות פיקניק על אחד מהספסלים שלצד המסלולים ביום שטוף שמש...

%#start|לתחילת הכתבה%

תמונה מתוך אתר למטיילמה לעשות חוץ מסקי

מסקנה נוספת אבל פחות נעימה, היא שלפעמים תוקפת את הגוף עייפות החומר ואין ברירה אלא לשים את המגלשים בצד ולהימנע מפעילות מאמצת משך יממה. כך גילינו למשל שבימי שלישי וחמישי נפתח בשעות הצהריים המאוחרות מוזיאון העיירה, הוא גם מוזיאון הסקי וגם בית קפה באווירה ביתית. תשלום פעוט, אולי כי המקום לא מחומם כהלכה. מומלץ להצטייד בכפפות וכובע צמר – ננעלתי במבנה העץ המשני חסר החלונות, ורק אחרי שעה תמימה וקפיצות במקום חולצתי על ידי איל שהוזעק על ידי טלפונית. מסע משלים למוזיאון הוא חזרה אל לב העיירה, ביקור בכנסייה הישנה ובבית הקברות שמתחתיה. בימי שני, רביעי ושישי נפתחת בשעות אחר הצהריים הגלריה המקומית, בה מציגים עבודות אומנות מקומיות. בימי חופש בהם קר מדי והשלג לא בשיאו, נהננו ממהליכה רגועה סביב האגם שבעיירה הגדולה הקרובה, צל-אם-זי. בשיא העונה אפשר ללכת על האגם הקפוא או להחליק עליו. פרט לסמטאות ולמבנים הישנים והצבעוניים שבהחלט נחמד לעבור בינהם, מסתבר שישראלים רבים עשויים למצוא לא מעט נחת דווקא בסניף המקומי של המותג H&M.

למי שיש כח לטפס קצת, אנו ממליצים על סיור יום עצמאי בשלל נקודות התצפית שסביב אחד מאתרי המורשת העולמית של אונסק"ו (ומקום הולדתו של מוצארט) – העיר העתיקה של זלצבורג. לחסרי הגלגלים (כמונו), ההגעה מהכפר אל העיר כרוכה ב-25 דק' נסיעת אוטובוס ושעה וחצי נוספות של נסיעה ברכבת. התצפית הנגדית למבצר העיר המאובזר להפעים, דווקא היא פנינת נוף שסימנו לעצמנו בדרך חזרה ארצה. על רקע בנייני העיר הצבעוניים ומעבר למבצר המאיים ניגלים רכסים לבנים ומחודדים, שעושים חשק להישען לאחור על כר הדשא הרך ולחשוב שוב, איך לא, על סקי ועל כמה שהוא ייחסר.

לחימום בוקר נחמד בימים שהשלג לא נערם בלילה הקודם והשמש מזמינה לטיול, אנו ממליצים בחום על מסלולי הליכה רגלית לאורך העמק ובגבהיו השונים. המסלולים התחתונים הם לרב לאורך הנהר המרכזי שזרם חזק עובר בו גם בשיא העונה. המסלולים העליונים מתפתלים בין בתי מגורים ישנים, צריפי תבואה, מלונות משפחתיים קטנים, יערות דלילים, רפתות חמימות ומונומנטים נוצריים ישנים מעץ. ישנו שילוט ברור שעיקר השימוש בו בקיץ, עת מפשיר השלג ומאפשר רכיבה על אופניים, ותמיד אפשר למצוא שביל צר שיורד אל הכביש הראשי שלמטה ולהתעצל על מושביו המחודשים של אוטובוס הסקי.

בימים, שבהם לא חבל על כל דקה ומתאים לעצור מוקדם, אנו ממליצים על תחילת אפרה-סקי בהינטר-האג המפורסם שמעל למסלול ה-Turm. יש וצריך להזמין מקום מראש ולהגיע בשלוש וחצי לכל המאוחר, אבל גם לעמוד עם כוס בירה ביד זו לא משימה קשה במיוחד, בהתחשב בעובדה שהמונים לוחצים מכל כיוון ומעניקים תחושת ציפה נינוחה. "זי-צאי-זיגי-צאי" מהדהד שם פחות מאשר באישגיל, אבל שני הפרפורמרים ההזויים מצליחים לרתק את הקהל לא פחות עם אותה המוזיקה בדיוק. תכירו את כל השירים, אם לא מחופשות קודמות, אזי מהביקור הבודד הקודם במקום. כן כן, ולמה לא, טוב לנו שאין חדש תחת השמש!

אנחנו גמרנו בליבנו שנשוב לזלאבאך, כמה שיותר מהר ולכמה שיותר זמן. ועם זאת, לא יזיק לנו לחזור לקצב החיים הסטנדרטיים, להיחשף קצת יותר לחדשות מן העולם, ליהנות שוב מאומנויות במה איכותיות, למלא את הפה במגוון טעמים ארץ-ישראליים וללכת לים שאין שני לו – הים התיכון. אין ספק שנחלום על סקי עוד לילות רבים ונפנטז על פודרה עבה ומזמינה. יש למה לחכות לחורף הבא...

אווף-וידרזהן,

שלכם,
איל ומאיה

%#start|לתחילת הכתבה%

יעדי הכתבה