יהודי ידוובנה
לזכר יהודי ידוובנה והסביבה אשר ישבו אתנו על האדמה הזאת ונרצחו ונשרפו חיים במקום הזה ב-10 ביולי 1941 .(כתובת אבן באתר ההנצחה בידוובנה)
המתבונן באבן, המכיר את סיפור הרצח, יכול לדמיין כמה ויכוחים, דיונים, גרסאות, מריבות היו בודאי בתהליך הניסוח של המשפט העמום הזה הכולל פחות מ-20 מילים. אני מניח שהיסטוריונים, משפטנים, אנשי ציבור ומי לא חיוו דעתם. כמה כאב חבוי במלל וכמה בושה וקלון מוסתרים בו. אותו קלון המנסה לבצבץ החוצה מזה למעלה משישים שנים. בסיפור מסע זה אני אנסה לגעת באחד הנושאים הטעונים בביקור בפולין: יחס האוכלוסיה הפולנית הנוצרית ליהודים במלחמת העולם השניה. הסיפור, כמו הנושא, כבד ומעורר מועקה. אין בכוונתי להקל על מועקה זו בכתיבה.
כמו בכל דבר הנוגע לסיור בעקבות השואה בפולין, יש כאן מורכבות מסוימת. הכעס והצער שלנו המתחדדים בביקור מתנקזים בקלות לטענות או לזריקת סיסמאות בדבר האנטישמיות הפולנית ושיתוף הפעולה שלהם עם הגרמנים. טענות שחלקן, אבל רק חלקן, נכון. בדבר אחד אין ספק, טבח יהודי ידוובנה (Jedwabne) ויהודי הישובים הסמוכים לה בידי שכניהם הפולנים, היה פשע נורא שהמיט קלון על האומה הפולנית, נקודה. הפולנים שבצעו את הפשעים היו אנטישמים סדיסטים ורובם חמק מעונש פיזי וכמעט חמק ממשפטה של ההיסטוריה. מי שמנע מפרשה זו להישכח הוא ההיסטוריון הפולני יאן טומש גרוס שהציף אותה במלוא חומרתה וקלונה. גרוס תאר את הפשע בספרו "שכנים", ממנו לקחתי את שם פרק זה במסעי בפולין. הוא חקר את הפרשה העלה אותה לסדר היום בפולין ולא נתן לרוצחים לחמוק ומציין את שמם לדיראון עולם. מאידך, גם כיום יש בפולין רבים הסבורים שגרוס הגזים בתיאוריו ובכמות הקורבנות ולדעתם הרצח בוצע בכלל בידי הגרמנים.
אנסה להסביר בכמה פסקאות חלק מהמורכבות המדוברת שאינה קשורה לפרשת ידוובנה. פולין סבלה סבל נורא במלחמת העולם השניה. הן כאומה והן כבני אדם. נאלץ את עצמנו לרגע לבודד את רצח יהודי פולין בידי הגרמנים ולהביט במה שארע לפולין במהלך המלחמה. מעטות המדינות שספגו מהלומה דוגמת המהלומה שספגה פולין. מלבד שלושה מיליון יהודי פולין שהושמדו, נרצחו במלחמה שלושה מיליון פולנים לא יהודים. נתח עילית האוכלוסיה בין הנרצחים היה גבוה פי כמה מחלקה באוכלוסיה הנוצרית שנרצחה: קרוב למחצית מהמשפטנים והרופאים במדינה נרצחו. כמות הפרופסורים והכמרים שנרצחה היתה גדולה פי שלושה מנתחם באוכלוסיה.
מנגנון הרצחנות הגרמנית הנוראה, הצינית הזו לא היתה חדש. זו היתה שיטת הכיבוש הגרמנית המקובלת. השיטה "לוטשה" על ידי הגרמנים במלחמתם ב-1870 עם צרפת ושוכללה במלחמת העולם הראשונה לתהליך אכזרי פשוט ויעיל: לרוב בכיבוש כפר, ישוב, עיירה, ריכזו את הרופא המקומי, הרוקח, ראש העיר, מנהל בית הספר לפעמים גם את הכומר וירו בהם. בכך נוטרל גרעין המנהיגות המקומי. עונשים קולקטיבים דרקוניים (הוצאות להורג שרירותיות על כל גילויי מרי וסרבנות) הוטלו על האוכלוסיה ולא רק על היהודים. המתעניינים ינברו בדברי ימי מלחמת העולם הראשונה ומעשי הטבח שבצעו החיילים הגרמנים באוכלוסייה האזרחית בבלגיה.
ב"זכות" טרור רצחני זה זכו הגרמנים בפולין באוכלוסיה נשלטת, כנועה, מבולבלת הניתנת למניפולציה ולעידוד האספסוף. מכאן הדרך להמשך ליבוי האנטישמיות שכבר לובתה טרם המלחמה על ידי הלאומנים הפולנים ורחשה מתחת ומעל פני השטח היתה קלה למדי. למרות זאת, פולין הינה אולי מדינת הכבוש היחידה שתושביה לא הצטרפו בצורה מאורגנת לצבא הגרמני ולמעשי הרצח שביצע (רק נשווה לאוקראינים, לליטאים, לרומנים שנטלו חלק פעיל במעשי הרצח של הגרמנים ולחלק מתושבי מדינות מערב אירופה ה"נאורות" ששיתפו פעולה בצורה נלהבת עם הכובשים).
טיעון נוסף כנגד הפולנים הוא למה הם שתקו ולא עשו "משהו"?, הטיעון עולה במיוחד כשמבקרים במחנה ההשמדה מאיידנק הסמוך לבתי העיר לובלין: "איך הפולנים האנטישמים ראו מה נעשה במחנה (אגב, כמעט מחצית מנרצחי מאיידנק לא היו יהודים) ולא נקפו אצבע"? מה בדיוק רצינו שיעשו הפולנים?
הפולנים מרדו בגרמנים. המרד הגדול ביותר בגרמנים וההרסני ביותר באירופה מבחינת תוצאותיו היה בורשה (לא מדובר במרד היהודי בגטו אלא במרד הכללי שהיה לאחר השמדת הגטו). תוצאות המרד היו כ-200,000 הרוגים בהערכה המינימלית ויש המעריכים את כמות הקורבנות הלא יהודיים במרד בחצי מיליון. ורשה חרבה עד היסוד. יש טענות מוצדקות שהצבא הרוסי יכול היה לסייע לפולנים. אכן הרוסים, בעמדם בחיבוק ידיים, גרמו ללא מעט מקורבנות המרד. מי שמתעניין בפשע זה שבוצע כלפי הפולנים ראוי שיבקר במוזיאון פאוויאק או במוזיאון המרד בורשה.נחזור לענייננו, המעשה העיקרי שניתן להאשים בו את רבים מהפולנים הוא הפנית הגב ואדישות לגורל שכניהם היהודים.
אזור ידוובנה
סבל האוכלוסיה הפולנית איננו מצדיק כלל את מעשי תושבי ידוובנה (יתרה מזו, אוכלוסית אזור ידוובנה לא סבלה כלל מהגרמנים). ולא מצדיק את מעשי הסדיזם והרשע בשכנים לבית, לרחוב ולכפר שלא עשו רע לרוצחיהם עד הרגע בו קמו אלה להרגם במיני מיתות משונות במכות, בדקירה, בעריפה ובעיקר באש. מעשי רצח לא מעטים בוצעו בפולין על ידי הפולנים ביהודים בחסות הכיבוש הגרמני. רובם טואטאו מההיסטוריה על ידי מעשי השכחה קולקטיבית. הטבח הגדול הידוע ביותר שבצעו הפולנים ביהודים ארע כאמור בידוובנה. מעט פחות ידוע שבסמוך לו (הן במועד והן גיאוגרפית) אירעו מעשי טבח דומים בעיירות ובכפרים סמוכים בראדזילוב (Radzilow) וונסוש (Wasosz). אירועי רצח דומים אירעו גם בסטאויסקי (Stawiski) ושצ`וצ`ין (Szczuczyn) הסמוכות. לא ברורה הסיבה לריכוז גיאוגרפי זה (כ-15 ק"מ בין ישוב לישוב) של מעשי הטבח ומנסים לייחס זאת לגורמים שונים. מאפיין נוסף שסותר מעט את טיעוניי בפסקאות הקודמות הוא שהכמורה והמנהיגות המקומית לא מנעה ואף לקחה חלק פעיל בפשע.
לתחילת הכתבה
ראדזילוב
קצת היסטוריה. אזור זה בפולין, היה בשנים הראשונות למלחמה, על פי הסכם ריבנטרופ מולוטוב (ההסכם בו גרמניה וברית המועצות חילקו את שטחה של פולין בינהן) בריבונות רוסית. עם פלישת גרמניה לרוסיה בשנת 1941, נכבש האזור על ידי הגרמנים. הטבח הראשון החל לא בידוובנה אלא בעיירה ראדזילוב הסמוכה. ב-7 ביולי 1941 בוצע פוגרום נורא ביהודי המקום. מאות נרצחו. הרוצחים היו שכניהם של הנרצחים. סיום הטבח היה נורא וסדיסטי. במעשה שהפך לסמל לשאר מעשי הטבח באזור, היהודים שלא נרצחו בחרב, בחרמש או במקל, נדחסו באסם מקומי שהוצת באש. מעשה הטבח, שבוצע על ידי השכנים הפולנים וכפי שידוע לנו היום, ללא נוכחות פעילה של חיילים גרמנים גרם הלם מוחלט בקרב יהודי הסביבה.
בראדזילוב מבקרים מעט אנשים. רוב המבקרים באזור מסתפקים בביקור בידוובנה המרכזית יותר והסמוכה יותר לעיר לומז`ה ולמסלול הביקור הפופולרי בבית הכנסת בטיקוצ`ין. בראדזילוב קיים אתר הנצחה הקטן, לא מחולל אך מוזנח למדי. האתר מצוי במקום בו עמד האסם בו נשרפו התושבים האומללים של העיירה. ביקרתי שם והתייחדתי עם זכרם. שמש זורחת ושלווה כפרית. אין ציון שמבצעי הטבח היו מקומיים. משם המשכתי לאזור בו היה בית העלמין של העיירה. השטח מחוק לחלוטין. גם יתר בתי העלמין היהודיים באזור נהרסו. מחיקת זכר היהודים באזור עולה בקנה אחד עם מעשי האוכלוסייה המקומית. גם בוונסוש, בסטוויסקי ובשצ`וצין הצפונית בעיירות האזור, אשר גם בהן בוצע טבח על ידי הפולנים, אין כל תשתית יהודית. אתרי הנצחה צנועים מצויים בהן ללא ציון מבצעי הרצח.
זו אולי ההזדמנות למתן מעט פרטים טכנים למבקר: האזור מצוי בצפון מזרח פולין. אני שהיתי בעיר לומז`ה. משם הדרך לאזור קצרה למדי. ניתן לבקר בכל אתרי הקהילות שציינתי בחצי יום. סטייה ממסלול הטיול הרגיל בפולין לבית הכנסת בטיקוצ`ין להתייחדות באנדרטת ידוובנה תאריך את המסלול בערך בשעה וחצי. מזרחה מראדזילוב הדרך ממשיכה דרך כפרים זעירים מגיעה לכפר הקטן Okrasin ונעלמת בביצות הנוראות של נהר Biebrza. חלק מניצולי ראדזילוב נסו לכאן בנסיונם להימלט לביצות. נסעתי לאוקרסין אך הקרקע השטוחה איננה מאפשרת התרשמות נאותה משטח ביצות זה.
ידוובנה
עוד קצת היסטוריה. יהודי האזור המבוהלים ששמעו על מעשה הטבח בראדזילוב, פנו לעזרה למנהיגות המקומית בעיר המחוז לומז`ה (Lomza). הפנייה לראשי הכמורה בעיר שידברו על לב תושבי העיירות ושירגיעו את הרוחות לא נענתה. המנהיגות המקומית התעלמה מהאירועים. יתרה מזו, כפי שיקרה בידוובנה, מעשה הטבח אורגן ונוהל על ידי ראש העיירה.
חלפו מספר ימים. יהודי הקהילה הקטנה של ויזנה הגיעו לידוובנה לחסות תחת כנפי הקהילה הגדולה יותר. האומללים לא תיארו לעצמם שבכך חרצו את גורלם המר. האוכלוסיה הפולנית מצידה התארגנה לטבח נוסף ו"כוח עזר" הגיע מכפרי הסביבה. ב-10 ביולי 1941 החל הטבח.אני מבקר כאן בבוקר בהיר וחם. אני מניח שאותו יום בחודש יולי 1941 היה חם כדרכם של ימי קיץ בפולין. איכרים מוליכים את פרותיהם ברחובות העיירה למרעה. אחרים לוקחים בעגלה כד חלב או שניים מחליבת הבקר ל"מחלבה" המקומית (מבנה קטן עם מיכל גדול בו מרוכז החלב טרם שיווקו). הפרות, בימינו כמו בעבר, לא מכירות במלחמות ובמעשי רצח בין בני אדם. יש לחלבן ויש להאכילן מדי יום.
גם אז באותו יום נורא, קמו בוודאי האיכרים לשגרת יומם, חלבו, הוציאו את הפרות למרעה דרך רחובות הכפר והלכו לשרוף את שכניהם היהודים. ליהודי העיירה לא היה סיכוי נגד שכניהם המתוגברים ב"כוח העזר". מאות מעשי רצח אירעו ברחובות. אותם רחובות בהם מוליכים האיכרים את הבקר. כמו בראדזילוב גם כאן אולצו הנותרים להיכנס לאסם. התעורר ויכוח בין איכרי ידוובנה. הסיבה לויכוח היתה שאף אחד לא מוכן שישרפו את רכושו.
תם אותו יום נורא. האיכרים החזירו את הפרות מן המרעה. 1600 יהודים היו בין המתים. שנים לאחר מכן בחפירה שבוצעה בשרידיו המפוחמים של האסם, נמצאו שרידי מאות שלדים שנאספו ונקברו בקבר אחים בשטח החרב של בית העלמין היהודי הסמוך. אתר ההנצחה בעיירה מרשים ומאופק. המקום מצוי בסמוך לשטח בית העלמין היהודי. רבים מבקרים כאן, מקיימים טקסים ומתייחדים. בכניסה לבית העלמין מצויה מצבת אבן דהויה על קבר האחים בו הוטמנו שרידי קורבנות השרפה.
קבר האחים לנרצחים.
בכתובת הדהויה נכתב:
מקום מנוחת עולמים ליהודי ידוובנה והסביבה ז"ל
קבר אחים של קדושי ידוובנה הי"ד שנהרגו ונשרפו על קידוש ה`
ביום ט"ו לחודש תמוז תש"א. ת.נ.צ.ב.ה
הסוף
יהודים מעטים נותרו באזור לאחר מעשי הטבח בחמש הקהילות. יהודים אלה ויהודים מקהילות אחרות בסביבה רוכזו על ידי הגרמנים בשלשה מחנות ריכוז שהוקמו מצפון לעיירה גרייבו (Grajewo) כ-100 ק"מ צפונית ללומזה. משם נשלחו למותם. ממחנות אלה לא נותר דבר מלבד מספר לוחות זכרון.
מרקובה
כפי שציינתי מאמר זה מותיר מועקה שאין להסירה. אציג אירוע שונה לסיום סיפור זה. גם סיום זה לא יקל אך יפתח צוהר לראייה שונה. האירוע מרוחק מוסרית מפשעי רוצחי ידוובנה כמרחק מאות הק"מ שבין ידוובנה למרקובה (Markowa) כפר הסמוך ללנצוט בדרום פולין.
משפחת אולם (Ulm) מהכפר מרקובה החביאה בביתה במהלך המלחמה שתי משפחות יהודיות. בחודש מרץ 1944, כנראה לאחר הלשנה, הגרמנים גילו את המסתתרים והרגו אותם. הגרמנים לא הסתפקו בזה. ויקטוריה אולם, שהיתה בהריון ובעלה יוסף נרצחו אף הם "למען יראו וייראו". בנוסף רצחו הגרמנים במקום את ששת ילדי משפחת אולם.
גם בידוובנה היו תושבים מועטים שהסתירו והגנו על היהודים במהלך הטבח. הסביבה החברתית הרצחנית בעיירה לא יכלה לסבול אצילות זו וחלק מאותם מצילים נאלצו לעקור מביתם במשך השנים בשל לחצי החברה המקומית. בבואנו לדבר על שכנות במלחמת העולם השניה עלינו לזכור שהיו גם שכנים רבים דוגמת ויקטוריה ויוסף אולם. רבים מהם סיכנו ביודעין את חייהם. חלקם שילם בנידוי וחלקם שילם בחייהם ובחיי בני משפחתם על מעשי אצילות הנפש שלהם.מעורר מחשבה האם אנחנו יכולים להיות שכנים כאלה..
לאחר ששים שנים
פשעי ידוובנה עלו לפני השטח ועוררו דיון ציבורי נוקב למדי בפולין, ויכוח שטרם הסתיים. חלק מהדיון התעורר בעקבות חקירות ועדויות שהוסתרו במשך שנים. במלאת שישים שנים לרצח, ב-10 ביולי 2001, נערך טקס לגילוי האנדרטה בידוובנה וטקס נוסף בבית הכנסת "נוז`יק" בורשה בו הממסד הפולני ביקש סליחה מהקורבנות ובני משפחותיהם.
"אנו יודעים בוודאות כי בין הרודפים והרוצחים היו אף פולנים. כאן בידוובנה, אזרחים של הרפובליקה הפולנית מתו בידי אזרחים אחרים (...) בשל פשע זה אנו מתחננים לסליחת צללי הקורבנות ובני משפחותיהם. אני מתנצל כאן כיום, כאזרח וכנשיא של הרפובליקה הפולנית. אני מתנצל בשמי ובשם כל הפולנים שמצפונם נחרד בשל הפשע, המאמינים כי לא ניתן להיות גאה בגדולת ההיסטוריה הפולנית, מבלי להרגיש, בה בעת, בכאב ובבושה על מעשי הרשע אותם ביצעו פולנים כנגד אחרים".
מדברי נשיא פולין אלכסנדר קבשנייבסקי במלאות 60 שנים לטבח ידוובנה.
קצת מידע:
רצח ידוובנה
www.jewishgen.org/yizkor/jedwabne/yed999.html
רדזילוב ושצ`וצ`ין
www.radzilow.com
www.szczuczyn.com
סיפור אצילות הנפש של ויקטוריה ויוסף אולם
en.wikipedia.org/wiki/Markowa
בזה תם מסעי זה בפולין באתריה ובהיסטוריה השסועה של תושביה היהודים, בהיסטוריה של משפחתי.
לתחילת הכתבה
