האיסט אנד (East End), הצד המזרחי של לונדון, שמשתרע בין ה”סיטי” (המרכז הפיננסי של לונדון) ועד לכניסה אל העיר דרך נהר התמזה, היה תמיד הצד האפל והעני יותר של העיר, לעומת הצד המערבי הנוצץ והעשיר יותר שלה. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, משך אליו הרובע תעשויות כבדות ובתי מלאכה קטנים, והפך לאבן שואבת למהגרים.

מאז הדברים השתנו מעט, וכמו כל רובע של עיר המכבד את עצמו, גם באיסט אנד תוכלו למצוא מגוון רחב של גלריות, שמציגות בעיקר אמנות עכשווית של אמנים צעירים או בתחילת הקריירה שלהם. בניגוד לגלריות שבווסט אנד, אלה שבמזרח העיר פזורות על בני שטח גדול ואינן מרוכזות באזור אחד, לכן תצטרכו ללכת הרבה ברגל או לנסוע באוטובוס כדי להגיע מגלריה אחת לאחרת.

כדאי ללכת לפחות חלק מהדרך ברגל, כי מי שמשוטט באיסט אנד זוכה לחוות את האזור בצורה שונה, בזכות הצבעוניות שבו, והאווירה הקסומה ומלאת החיים. בדרך תתקלו בחנויות עיצוב רבות, בבתי קפה חמודים וטרנדיים, בחדרי סטודיו של אמנים, בבוטיקים של אופנה, בבתי סטודיו לעיצוב רהיטים, עיצוב פנים, איור ופרסום, ובין כל אלה – ציורי גרפיטי ססגוניים על רבים מהקירות. אפילו הנוף הארכיטקטוני עבר מהפכה בעשורים האחרונים, והחובבים שביניכם ייהנו מאוד לראות את סגנונות הבנייה השונים ואת השילוב (ואת הניגודיות!) של אדריכלות ישנה בזו המודרנית.

קל מאוד ללכת לאיבוד ולהתבלבל בדרכים באיסט אנד, לכן אספתי כמה המלצות אישיות למספר גלריות מומלצות באזור, שעם הזמן הפכו לאייקונים אמנותיים המצדיקים ביקור.

מוכנים? סעו לליוורפול סטריט!

בחרתי להתחיל את הסיור בנקודת התחלה נוחה ומרכזית יחסית – תחנת הרכבת ליברפול סטריט (Liverpool Street) – שהיא תחנה גדולה של רכבת עלית וגם של תחתית. נצא מהיציאה לרחוב בישופסגייט (Bishopsgate), ומשם נלך צפונה ברגל עד הגלריה הראשונה, Hales Gallery, שנמצאת בבית התה (Tea House) על גבול האיסט אנד ושכונת שורדיץ'. הגלריה, שנוסדה לפני 20 שנה ונפתחה ב-2004 בכתובת הנוכחית בבניין משרדים טרנדי, מייצגת שורה של אמנים בתחילת דרכם, ומהווה בשבילם קרש קפיצה חשוב בקריירה שלהם – חלק מהעבודות שהוצגו בה נקנו על ידי קרן הטייט, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית בניו יורק ועוד.

החודש מוצגת בגלריה תערוכה קבוצתית של שלושה אמנים, המשלבים דיסציפלינות שונות, כגון: צילום, וידאו ארט ומייצב. התערוכה עוסקת ביחסים שבין בני האדם, האנושות בכלל והטבע. וכן בוחנת את מערך הכוחות בין התעשייה, הטכנולוגיה והכלכלה. מומלץ! התערוכה מציגה עד ה-18 בדצמבר.

מבית התה נמשיך ברגל כ-10 דקות על Shoreditch High Street, שהוא ההמשך של Bishopsgate, ונפנה לרחוב Rivington Street, בלב ליבה של שכונת שורדיץ' האופנתית, שעברה התחדשות רבה והתמלאה בבתי קפה, חנויות, מתחמים לחברות סטארט-אפ ובתי סטודיו. נמשיך על רחוב זה עד שמצד ימין נגיע לרחוב ללא מוצא בשם Rivington Place, שבתחילתו בניין חדש יחסית עטור פרסי RIBA שמוקדש לתצוגה, לדיון ולשיקוף בעיות חברתיות-פוליטיות, שכולם באים לידי ביטוי באמנות החזותית העכשווית.

Rivington Place, שנפתחה בשנת 2007, היא הראשונה שמתפקדת כמרכז ציבורי-תרבותי בלונדון מאז גלריית הייוורד שנפתחה 40 שנה קודם לכן ב-Southbank Centre. לגלריה יש תכנית מסודרת של תערוכות ואירועים המופקת ומוצגת על-ידי Iniva (המכון לאמנות חזותית בינלאומית). הבניין מאכלס שני חללי פרויקט גדולים, שטח חינוך וספרייה לימודית.

החודש מוצגת שם תערוכת צילום Autograph ABP של הצלם Syd Shelton, אשר הצליח לתעד את אחת התופעות הפוליטיות המסקרנות ביותר בהיסטוריית התרבות הבריטית בין השנים 1976-1981, בה הוקם קוליקטיב של מוזיקאים ופעילים פוליטיים, שנלחמו באמצעות המוסיקה בפשיזם ובגזענות שהתפשטה ברחובות אנגליה, בפארקים ובאולמות העיר של בריטניה. התערוכה מוצגת עד 5 בדצמבר 2015.

כתובת: Rivington Place, London EC2A 3BA

נמשיך על רחוב ריבינגטון ונפנה בפניה השנייה שמאלה ל-Charlotte Road עד שנגיע לגלריית Carl Freedman הקטנה, אך מרכזית בסצינה האמנותית באיסט אנד. הגלריה נוסדה על ידי קארל פרידמן, כותב ואוצר תערוכות, שביחד עם דמיאן הירסט המפורסם הקימו את ה-Young British Artists.

החודש, הגלריה הציגה תערוכת יחיד של Katherine Bernhardt – ציורים גדולי מימדים של אובייקטים מהיומיום שגורמים לאנשים להמשיך במרוץ היומיומי ומתחזקים אותם מבחינת האנרגיה, כגון סוללות, סיגריות, מכונת בלנדר למיצים טבעיים, מכונת קפה, המבורגרים ועוד. הציורים עליזים וצבעוניים, ומזכירים קצת את הציורים של ג'וליאן אופי ואנדי וורהול.

מול גלריית Carl Freedman נמצאת גלריה קטנה נוספת בשם L'etrangere ("הזר"), שנפתחה ב-2014 ומייצגת אמנים שגרים ועובדים באירופה בתחילת הקריירה שלהם או אמנים בשלים יותר. שווה קפיצה!

עוד שתי גלריות ומוזיאון אחד

נחזור על Charlotte Road לכיוון צפון עד שנצטלב עם Old Street, שבו נפנה ימינה ונלך כ-10 דקות עד שנפנה שמאלה ל-Kingsland Road. לאחר מספר דקות הליכה נעצור במספר 82, שבו שוכנת גלריית Flowers הוותיקה. הגלריה נוסדה ב-1970 ברחוב Lisle street במערב העיר. ב-1980 היא היתה הגלריה הראשונה שפתחה חלל תצוגה באיסט אנד, בשכונת האקני (Hackney). כיום קיימות שתי גלריות Flowers בלונדון: אחת בשכונת מייפר היוקרתית ברחוב Cork Street והשניה באיסט אנד, שעברה לחלל גדול יותר בשורדיץ' (Shoreditch). בנוסף, ב-2009 נפתחה גלריה נוספת בשכונת Chelsea בניו יורק.

מגלריית Flowers נמשיך צפונה מספר דקות למוזיאון ג'פרי (Geffrye Museum), שנפתח על-ידי מועצת מחוז לונדון ב-1914. הוא שוכן ב-Almshouses, לשעבר מבנה בית מלאכה של מתכות שנבנה בשנת 1714. הבניין עבר גלגולים רבים ובסופו של דבר ב-1930 הפך למוזיאון המתמקד בהיסטוריה של ה"בית" במובן הפיזי והארכיטקטוני-עיצובי, וכן בקונספט שלו. תוך כדי שוטטות במוזיאון אפשר ללמוד על השינויים הרבים שהמושג ה"בית" (Home) עבר במהלך 400 השנים האחרונות כתוצאה משינויים טכנולוגיים וגם ממגמות חברתיות והתנהגויות המשפחה. המוזיאון מתפרש על-פני 11 אולמות תצוגה המסודרים באופן כרונולוגי משנת 1400 ועד ימינו. מדי פעם מתקיימות בו גם תערוכות מתחלפות של אמנות עכשווית.

נסיים את המסלול בגלריית ווייט צ'אפל הידועה. גלריה גדולה זו נמצאת מדרום לאיסט אנד, ולכן ניתן לקחת אוטובוס קו 67 מרחוב Kingsland Road לכיוון תחנת הרכבת התחתית Aldgate East. הגלריה נוסדה ב-1901, במטרה להביא תערוכות אמנות גדולות ולחשוף אותן בפני התושבים המתגוררים בצד המזרחי של העיר. הגלריה הציגה ב-1939 את יצירת המופת של פיקאסו, הגרניקה, וב-1958 את התערוכה הגדולה הראשונה בבריטניה של האמן האקספרסיוניסטי המופשט ג'קסון פולוק. הגלריה היא בעלת שם עולמי לתערוכות של אמנות מודרנית ועכשווית, הציגו שם אמנים ידועים ביותר, והיא מקיימת תוכניות חינוך ואירועים ציבוריים רבים. הגלריה עדיין משחקת תפקיד ייחודי בנוף התרבות של העיר, ומהווה מוקד תרבותי-חינוכי לצמיחת סצינת האמנות העכשווית והובלתה במזרח העיר.

הכותבת , אמנית וצלמת, מקיימת סיורי בוטיק בגלריות ובתי מכירות לאמנות בלונדון לקבוצות וליחידים לפי הזמנה: www.calanitgallerytours.com

​לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה