הקדמה
לעיתים דומה, שבעולמנו הקר והעקר, שהסתרבל בבשר ובציניות, כבר מזמן אבדה לנו היכולת להתרגש ממילים. "אדון נכבד", פתח מנהל השיווק של מועדון הנוסע המתמיד של חברת איבריה את מכתבו אלי. "אני שמח להודיעך שעד כה הצטברו בחשבונך מעל לכך וכך נקודות... עם זאת, עליי לשוב ולהזכירך שעליך לנצלן עד תום חודש דצמבר 2005, שאם לא כן, יפוג תקפן". האיום המרומז והפחד לאבד נקודות שבעמל רב אני צובר, פעל את פעולתו, וכך מצאנו עצמנו בשלהי חודש נובמבר, על המטוס לגרנדה.
רק כשעה טיסה מפרידה בין ברצלונה לגרנדה. חצי שעה לפני הנחיתה המתוכננת בישר הקברניט לנוסעים, שעקב ערפל האופף את שדה התעופה, לא נוכל לנחות ולפיכך נמשיך לדאות עוד כחצי שעה באוויר, בהמתנה להתפוגגותו. אבל הערפל בשלו, ממש לא היתה לו כוונה כזאת. לאחר כעשרים דקות של ריחוף באוויר הודיע הטייס שתנאי הראות המוגבלים אינם מאפשרים נחיתה בגרנדה ועל כן הוא פונה לנחיתה במלגה ומשם תדאג החברה להעברת הנוסעים באוטובוס. הנוסעים, מרביתם אנשי עסקים, הגיבו על השינוי בשלוות נפש. הנוסעת במושב שלידי אפילו פתחה את הפלאפון שלה על מנת לשלוח הודעה על העיכוב והשינוי בשדה התעופה. ואכן מיד לאחר הנחיתה בגרנדה העמידה חברת איבריה אוטובוסים שיעבירו את הנוסעים לגרנדה מרחק של שעה וחצי נסיעה.
ההגעה לגרנדה
המלון שהוצע לי על-ידי הסוכנת התייחד בעיקר במחיר מפתה. בדקתי את האתר שלו באינטרנט: "מיקום מרכזי" נאמר שם לצד תצלומי החדרים המרווחים. "מה צריך יותר מזה" חשבתי לעצמי ומיהרתי להזמין. המלון אליו הגענו, באיחור של שלוש שעות וחצי, אכן שכן בתוך הריאה הירוקה המקיפה את האלהמברה, אבל מנותק משהו, כמעט אמרתי שכוח-אל, ממש לא מאפשר לחוש את הדופק הקצבי של העיר. כאדם עירוני מטיבי, הצלחתי להחזיק בו מעמד שני לילות בטרם החלפנו אותו באחר מרכזי באמת.
בשנים האחרונות, או ליתר דיוק, מאז שאני מתגורר בברצלונה, אני נוטה להשוות אליה את כל הערים בהם אני מבקר. בהשוואה לעיר מגוריי, נראית גרנדה קרתנית למדי, עיר המתרפקת על עבר מפואר, ועודה גדושה מבנים מהודרים הבנויים על-פי מיטב הארכיטקטורה המודחרית, פרי 800 שנה של שלטון מוסלמי במקום. הרבה כיכרות, ריצוף מיוחד, המדרכות וגם חלק מן הכבישים מרוצפים חלוקי נחל היוצרים מעין פסיפס במדרכות ובכיכרות. לא ממש חשבו שם על נשים בנעלי עקב.
אותם ימים נחשבה העיר, ובמיוחד האלהמברה, לקסומה עד כדי-כך, שתושבי העיר מספרים על קבצן עיוור שנהג לזעוק "רחמו עלי כי אין גורל אכזר יותר מלהיות עיוור בגרנדה". בתקופה זו של השנה ניתן להשיג כרטיסים לאלהמברה בקלות יחסית, ללא צורך להמתין בתורים שאינם נגמרים, או להזמין דרך האינטרנט חודשים מראש. על הארמון כתב הסופר האמריקאי וושינגטון אירווינג שאף התגורר בארמון משך חצי שנה בתחילת המאה ה-19: "קסמו הייחודי של ארמון עתיק וחלומי זה הוא בכוחו להעלות בזיכרון פאר מן העבר, ולייפות את המציאות העירומה באשליות הזיכרון והדמיון. אני אוהב לחפש את אותם חלקים של האלהמברה המתאימים במיוחד למצב רוח כזה. ואין מקום מתאים לכך יותר מחצר האריות והאולמות סביבה. כאן יד הזמן כמעט לא חלה בדברים, ואפשר לעמוד על הזוהר ועל הפאר של המורים".
אטרקציות בגרנדה
מיד לאחר שהגענו למלון התמקמנו וקיטרנו על הריחוק, יצאנו לטיול בסמטאות שסביב Plaza Nueva (כיכר חדשה), המלאה בבתי קפה לצידו של בית המשפט הגבוה לצדק ונהר הדארו המפריד בינה לבין גבעת האלהמברה. טיילנו בין הסימטאות מניחים לרגליים להוביל אותנו ללא הכוונה ברובע האלביסין, אותו רובע מוסלמי עתיק למרגלות האלהמברה שבתיו נקראים כרמן, לא בגלל השם המקובל בספרדית, אלא דוקא מן המילה כרם או כרמים (בערבית כארמין), רוצה לומר בית גדול שבחצרו היו צומחות גפנים ומגדלים ירקות ופירות, היום לא נשאר כמעט זכר לבוסתנים ולגידולים הללו אבל אלה מבנים גדולים סביב חצר מרכזית.
הרובע מזכיר רבעים בערים מוסלמיות: סמטאות צרות, בתים צבעוניים, עשרות חנויות קטנות, ובתי תה הומים הנפתחים בשעות הערב, המזכירים מעט את העיר העתיקה בירושלים.
מבבוקר המחרת שמנו פעמינו לארמון האלהמברה. כאמור שנים רבות חלפו מאז ביקרתי כאן לאחרונה, ורציתי לשוב ולחוות את המקום. ארמון האלהמברה נחשב בעיני רבים כארמון המוסלמי היפה בעולם. בתקופה המוסלמית היתה גרנדה העיר היפה ביותר בחצי האי האיברי, שסמטאותיה, כך מספרים, הדיפו ניחוח יסמין. במתחם האלהמברה ניתן לבקר באלקאסבה שהוא המבצר המוסלמי שהוקם במאות ה-11 עד ה-13 וממרום צריחיו ניתן לצפות על העיר. הארמון הנאצרי שפאר טרקליניו האדיר את שמו, החנליריפה ארמון הקייץ של הסולטנים והכול מוקף בגנים מרהיבים, תעלות ובריכות מים שבהן נופרי נהר רחבי עלים ומזרקות. סיירנו באלהמברה כמעט עד שעת השקיעה, מתענגים על עושר המראות, הפאר והסגנון היחודי. האלהמברה מצדיקה כתבה נפרדת.
גרנדה מציעה סדר יום תיירותי עמוס למדי, שבהחלט מצדיק את המאמץ. ביום למחרת יחד עם עוד ארבעה ספרדים וארבעה דוברי אנגלית התלווינו למריה אנגוסטיאס, מדריכה מקומית, שנטלה אותנו לטיול רגלי ברחבי גרנדה ההיסטורית. סיור בין הכנסיות, לא הרחק מ-Plaza del Carmen (כיכר העירייה) חבוי בין הסמטאות ניתן לראות מבנה בעל חצר גדולה אך המוסתרת מעיני העוברים שובים. בתקופה המוסלמית שימש המקום כחאן ללינת לילה עבור הסוחרים הנודדים וכמקום לסגירת עסקות. עם כיבוש העיר על-ידי הנוצרים הוסב יעודו למחסן פחם. בין רחובות החנויות המודרניים ניתן לראות חצר תחומה בין מרפסות אחוריות של בתי מגורים שלדברי מריה אנגוסטיאס שימש כשוק המשי העתיק. היה זה מתחם סגור, שבפתחו ניצבו שני חיילים חמושים לשמור את דרך התעשייה הריווחית כל-כך. היא מוליכה אותנו לקתדרלה ולקפלה המלכותית בה קבורים המלכים הקתולים: איזבל ופרננדו, מי שעם נישואיהם איחדו את חצי האי האיברי תחת הכתר הקתולי. יחד עמם קבורים באותו מקום גם פליפה ה-2 (המכונה היפה) וחואנה המשוגעת (ומה... כזה יפה היה פליפה, איך לא תשתגע ממנו). משם אנו מעפילים בסמטאות רובע אלביסין, שבחלקן סיירנו ביום הקודם, אבל בהדרכתה של מריה אנגוסטיאס העיניים נפתחות, הדברים משתבצים במקומם בהקשרם ההיסטורי המדויק. אנו מסיימים את הסיור שוב ב-Plaza Nueva לא הרחק מבית המשפט הגבוה לצדק ועל שפת נהר הדארו הזורם בחלקו מתחת לכבישי העיר.
אופציה נוספת היא אוטובוס התיירים, הנוסע בשני מסלולים, בחלקים שונים של העיר. האחד אורך כשעתיים וחצי ומתבצע באוטובוס קומותיים שסיפונו העליון פתוח, והשני קצר יותר ונמשך כ-40 דקות ומתבצע במיניבוס המאפשר כניסה לסמטאות צרות, בהן האוטובוס אינו יכול לעבור. המחיר- 10 אירו לאדם, וניתן לעלות ולרדת ממנו משך שני ימים עוקבים. עברנו דרך השכונות החדשות של העיר, דרך רובע ראלחו בו שכן בעבר הרובע היהודי, וליד מבנים חדשים כגון היכל הקונגרסים של העיר. מה שהיה אז אזור שדות ושטחי בור מחוץ לעיר, שבדרכיו חלף המלך בואבדיל בדרכו לאפריקה לאחר שנפלה העיר לידי הקתולים. האגדה מספרת שביוצאו חפוי ראש ומובס מעירו, הפנה להרף רגע את מבטו לאחור ובראותו את ארמונו פרץ בבכי תמרורים: "כעת אתה בוכה כאישה" אמרה לו אמו, "על מה שלא ידעת להגן כגבר".
גולת הכותרת מבחינתי היה הביקור בבוסתן סנט ויסנטה שהיה אחוזת הקיץ של משפחת גרסיה לורקה. בנה פדריקו, גדול משוררי ספרד ומחזאיה במאה העשרים, שימש ועודנו משמש מופת ליוצר אשר כתביו קשורים קשר הדוק לנפתולי חייו ולאמת הפנימית שלו. בשנת 1936, עם פרוץ מלחמת האזרחים, נתפס בביתו שבאחוזה נלקח למקום מבודד בו הוצא להורג בירייה על-ידי הפשיסטים, בחשד שהוא מרגל רוסי. ניתן לסייר בבית לראות את החדרים שנותרו מרוהטים כמו אז, לראות את היצירות על הקירות כולל ציור פרי מכחולו של סלבדור דאלי, ידידו של פדריקו מאז שהתגוררו יחדיו באותם מעונות סטודנטים. כמו גם דפים ועליהם טיוטות של יצירותיו, חדר השינה הסגפני והמטבח המפואר לאותם ימים.
הזווית האישית
גרנדה שווה ביקור ולא רק בגלל האלהמברה, ניתן לשלב ביקור בגרנדה עם ביקור במלגה קורדובה ואפילו סביליה, אין הכוונה להמליץ כאן על מלונת, מסעדות או בתי תה, אבל העיר משופעת בהם. תנו לעצמכם לשוטט בעיר, להוביל אתכם בין הסמטרות להריח את הניחוחות והטעמים של העיר ואני בטוח שלא תתאכזבו.
לתחילת הכתבה
