כיאה לציביליזציה בת אלפי שנים, פורסת אתונה בפני המבקרים בה שלל אפשרויות. מטיילים רבים בוחרים לבלות בעיר כמה ימים ומנצלים את מיקומה הנוח כדי להמשיך ולנפוש באיים ובאתרים האטרקטיביים שבסביבתה. מדי קיץ הופכים החיים באתונה לתוססים: בקבוקי הרצינה והאוזו נשלפים, בריזה ים תיכונית נושאת בערב צלילי בוזוקי, ושירה ממלאת את הטברנות העמוסות.
ימיה של אתונה כמרכז אמנותי ותרבותי מתחילים כבר במאה השמינית לפסה"נ. ממצאים ארכאולוגיים ואמנותיים רבים מעידים על מקומה של העיר בתקופה זו. במאות שחלפו עליה לאחר מכן הייתה אתונה נתונה לשלטון אריסטוקרטי וטירני, ולמעשה עד אמצע המאה החמישית לפסה"נ לא נבדלה מערי יוון האחרות. המהפך חל עם עלייתו של השליט הנודע פריקלס (461 עד 429 לפסה"נ ). בעת זו גברו בני אתונה על הפרסים והברית שלהם עם דלוס, שנודעה בכינוי "הברית האטית-דלית", יצרה גאווה עצומה ולא מעט שפע כלכלי. פריקלס בנה את עירו בכל המובנים, במונומנטים וברעיונות שמהדהדים עד ימינו בתרבות המערב. האקרופוליס המפורסם של אתונה על מבנה הפרתנון המושלם, מקדש הארכתאון ומקדש ניקה, הפכו לשם דבר עוד בימי היווסדם. הפיסול, הדרמה, השירה והפילוסופיה התעלו אל שיאים חדשים שמשקפים את התרבות דאז, ומהווים עדיין אתגר בכל מובן גם לאנשי המאה ה21.
מחזאים כמו אייסכילוס, סופוקלס ואאוריפדס, אמנים כמו פידיאס ומירון והיסטוריונים כתוכידדס, הרודוטוס וכסנופון הפכוה לערש תרבות המערב בכל תחומי החיים והדעת. סוקרטס, אפלטון ואריסטו - הפילוסופים שסבבו בשוקיה ובבתי הספר, ערכו משתאות וחיברו כתבים שמועלים על נס עד היום. אתונה הפכה לפוליס דמוקרטית, שם דבר ברחבי העולם העתיק והמודרני. אבל, כמו אחרי כל שיא והתעלות, ההידרדרות והנסיגה לא איחרו לבוא. מלחמות הפלופנז שבהן הסתבכה אתונה הביאו לתקופה קשה של מצוקה כלכלית וספקות בכל מה שכבר הוכרז כמובן מאליו.
לפתע רעיונות חדשים החלו לטפטף אל לבבות האתונאים - הלכי רוח שכיום מוגדרים "הדוניזם" ו"סטואיזם" השתלבו היטב עם הייאוש הכבד עקב המלחמה עם ספרטה. שינויים חברתיים בולטים וערעור המוסכמות היסודיות החלישו את העיר. אמנות חדשה נולדה, ואתונה החלה לרדת מגדולתה.
בימי אלכסנדר מוקדון וגם לאחר מכן, בימי שלטון האימפריה הרומית, עדיין נודעה לעיר חשיבות עצומה ופאר עברה לא נשכח, אלא שעתה היא כבר לא הייתה מרכז אולטימטיבי. סביב שנת 530 לספירה כבשה הנצרות גם את אתונה. בתי הספר הגדולים שבה, שתפקדו בגאון לאורך מאות רבות והנחילו את ערכי הרטוריקה, הפילוסופיה, הספורט, המדעים והאמנות, נסגרו אחר כבוד. אתונה הפכה לחלק מהאימפריה הביזנטית, ועד היום ניכרים בה סממני הכנסייה היוונית-אורתודוקסית שאופיינית לחלקים המזרחיים של העולם הנוצרי.
בין השנים 1200 ל- 1450 חלפו בה וכבשו אותה עמים רבים. הפרנקים, הקטלנים, הפלורנטינים והוונציאנים עשו בה כבשלהם, ובאמצע המאה ה15 זכתה בה האימפריה העות`מאנית, אשר ביססה את שלטונה והצליחה להחזיק בעיר כ400 שנה. רק בשנות ה20 של המאה ה19 (1827-1821) הצליחו היוונים לנער מעליהם את הטורקים, במלחמה שכונתה "מלחמת העצמאות".
עם ניצחון היוונים הוכרזה נפפליו כעיר הבירה, והמלך אוטו הראשון החל במלאכת השיקום והייצוב של אתונה ושל יוון בכללה. בשנת 1834 הפכה אתונה, כמתבקש, לעיר הבירה, והסכם לוזאן שנחתם בין היוונים לטורקים בשנת 1923 גרם לנהירת המונים אל העיר. כמעט בן לילה הפכה אתונה למטרופולין ענק, מספר תושביה הוכפל ובנייה חסרת תקדים נדרשה כדי לענות על הצרכים החדשים. ההסתגלות למצב החדש לא הסתיימה, וכבר נחתה על אתונה מכה נוספת - מלחמת העולם השנייה. סבל וקושי נפלו עליה, כמו גם על יוון כולה תחת עול הכיבוש הנאצי. ואם לא די בכך, הרי מלחמת האזרחים שפרצה בה, הוסיפה לצרות.
מאמצע המאה ה20 החל באתונה תהליך של מודרניזציה וצמיחה כלכלית. מעיר נחשלת יחסית היא הפכה למרכז תעשייה והגדילה את מספר תושביה. כיום חיים באתונה כ3.8 מיליון תושבים, ובשנים האחרונות ניכרות בה קדמה והשקעה בקצב בלתי נדלה. אחד המניעים לכך, שהפך גם מקור לגאווה מקומית, הוא אירוח המשחקים האולימפיים בשנת 2004.
צילם:רוני סופר
