אולימפיק, הרוקיס הקנדיים ופארק גליישר

מזג האויר ונחש צפע ברדיו

ה-22.8.03. ארבינקה שלנו חונה בקמפגראונד מקסים, צמוד לאגם של זהב ביער הלאומי sawtooth שבאיידהו. יער חייכני, עם המון שמים כחולים, ונקי מאנשים. מתעוררים בבוקר. מונחים על ידי השגרה הנעימה ומחליטים שהיום, אכן, בתוך היופי השליו הזה, נבלה כל היום. זאת אומרת לא רצים לתור מקומות מפוארים אחרים, לא נדחסים למוזיאון עם הסברים מרעישים על ההסטוריה של אמריקה בימיה הראשונים, היום פשוט נחים. מגיע לנו אחרי כמעט חודש וחצי "צפוף" של טיול. ארוחת בוקר כרגיל אוכלים בחוץ על שולחן מרווח, לאט ובנחת ועם כוס הקפה ביד. מטיילים על הגדה של האגם ומריחים את המים והיער. אבל לאט ובהתמדה השמים מתחילים להתענן. פוזלים לתכלת הרקיע, אבל קרני השמש נלחמות נואשות לשרוד. וגשם מתחיל לרדת. לפי שעה, גשם קל בלבד.

נטע מציעה שנכנס לארבינקה וניסע לבקר בעיירה הסמוכה. כולם מסכימים מיד, כי לשבת בגשם בתוך ה-RV זה לא בדיוק תענוג גדול, למען הדיוק זה קטן וצר לשלושה מבוגרים ועוד ארבע קטנטנים. נוסעים לסטנלי (Stanley, ID), עיירה פיצפונית, אולי שנים וחצי רחובות לא סלולים עם כמה בתים פה ושם. בחוץ הגשם מתגבר, מתענן והכל הופך אפור. אנחנו יורדים מארבינקה, מטיילים בין כל שלושת החנויות שבעיירה, נכנסים לבקתת עץ שהיא הפיצריה. חם ונעים בפנים, אוכלים פיצה משפחתית גדולה וטעימה, נכנסים לחנות ספרים נוספת שמצאנו, קונים חפצים שונים בעיניים וחוזרים לאגם שלנו. מחנים את ארבינקה באותו מקום שיצאנו ממנו, סמוך מאוד לגדה. הולכים לבקר ב-Visitor Center ולאורך שביל על רמפות של עץ, ממשיכים לאורך יובל קטן, המלא בדגי סלמון אדומים עם ראש ירוק השוחים נגד הזרם. הגשם פוסק לגמרי. הכל רחוץ, רענן, ריח של "היורה" באוויר באמצע אוגוסט.

עכשיו מגיעה השעה הגדולה, השמים מתבהרים, אחר-צהרים נפלא לפנינו. אנו פורשים את הצלונית (Awing) של ארבינקה במלואה, המבוגרים מוציאים את כסאות הנוח המתקפלים ומתיישבים מול האגם השקט, מוסיקה נעימה הבוקעת מהרדיו של הארבינקה מסחררת את היער. הילדים יוצאים מצוידים ברשת דיג, ללכוד דגים. הם עומדים בתוך המים, ומפתחים לאט לאט מיומנות של תפיסת דגים ברשת. פה לא כתוב שאסור לדוג. כל דג שנלכד ברשת, יותר נכון, דגיג, זוכה לתשואות ומחיאות כפיים ומיד הוא מועבר לפח האשפה שעבר הסבה לאקווריום, שם הוא שוחה מקצה לקצה עם כמה מחבריו שנלכדו זה מכבר. עירא מאושר, הוא מצליח לדוג 13 דגיגים, ועוד ידו נטויה. המגמה היא לאסוף כמה שיותר דגיגים ולבסוף להחזירם לאגם ולראות כמה הם שמחים. העבודה הזו מעסיקה את כל החבורה שעות. פתאום מגלים על השוק של עירא עלוקה. העלוקה מוסרת בעדינות ועכשיו עומדים על אבנים וממשיכים לדוג. ככה זוחלות להן שעות אחר הצהרים. היום יום ו` ועוד מעט ערב שבת, ואצלנו זה כבר הפך להרגל: בכל ערב שבת, אוכלים עוף אפוי עטור תפוחי אדמה מתובל בתבלינים שונים. אנחנו איננו דתיים, אבל פה, במיוחד פה, נהגנו להדליק נרות שבת, לערוך קידוש על כוס יין ולשיר זמירות של שבת. מורשת מבית אבא.

ופתאום המוסיקה מהרדיו מפסיקה ומקפיצות אותנו צפירות קצובות ומתמשכות. אנחנו מסתכלים אחד על השני. מה קרה לרדיו? ואז בוקע קולו הנרגש של הקריין: RED FALG, RED FLAG מלווה באיתות עצבני שהזכיר לכולנו את "נחש צפע" של מלחמת המפרץ. מיד לאחר מכן הסבר מהיר עד היסטרי שמודיע שזוהי הודעה ממרכז החיזוי בבויסי, איידהו (Boise, ID)- סופת ברקים ורעמים חזקה עומדת לתקוף את האזור. המבוגרים מסתכלים אחד על השני. אפשר לחשוב ששוב פורצת מלחמת המפרץ, אומר ג`וזי בחיוך, והסבתא מיד מחזקת את דבריו, ומחקה את סיסמאות המלחמה ההיא: "נחש צפע, נחש צפע!". נטע פורצת בצחוק. משוגעים האמריקאים האלה, איזה היסטריה. אפשר לחשוב, הוריקן!? מתחילים לערוך את השולחן לארוחת שבת. אוכלים בחוץ, כרגיל, מוציאים את המפה, פורשים אותה, ובארבינקה אלדמע מתחילה בהכנות אחרונות לקראת ארוחת ליל שישי. מי האגם העכירו מעט, גם עננים אפורים התחילו להתגלגל משום מקום ולבשר על שינוי במזג האוויר. אבל כבר התרגלנו לזה. אתמול, למשל, בעיר הקטנה קטשום איידהו (Ketchum, ID), עיירת קייט חורפית עמוסת מסלולי סקי (המקום בו חי ארנסט המינגווי שנתיים לפני התאבדותו וכאן נקבר בבית הקברות העירוני), גם כן שיחק מזג האוויר בין גשום לצח וחמים. לרגעים היה כל כך חם עד שהילדים קפצו למזרקות המים התקועות בעיגול באמצע הפארק, ויחד עם עוד כמה מזאטוטי המקום השתעשעו להנאתם בזרם, כשלפתע, בדיוק כמו שאומרים באנגלית Out of the blue, התחיל גשם להמטיר וכולם נחפזו לתפוס מחסה. ודווקא, כשהגענו לפסגת הר גלינה, נהיה שוב חם מאוד. אמריקה, מה רצינו?

בקיצור חשבנו לעצמנו שטויות, נחש צפע, צפע נחש, RED FLAG, בירבורים. השולחן כבר ערוך, מפת שבת, נרות שבת, בקבוק יין, מרק עוף, עוף אפוי, תפוחי אדמה. גם המתנדב, שמשמש כל חודשי הקיץ בתור מארח בקמפגראונד, עבר לידנו ולא התרגש, וכששאלנו אותו האם מתקרבת סערה הוא הרים ראש לעננים ואמר בנחרצות: שום דבר, הכל שקט. ישבנו לאכול אל השולחן הערוך מחוץ לארבינקה, לארוחת שבת. ואז פתאום, בלי הקדמות נוספות, מתוך הברקים הנחמדים והתמימים, מעבר לרעמים הלא מזיקים שנשמעו עד כה, מגיחה רוח. רוח זו לא המילה הנכונה- סופה, משב רוח אימתני, זה נראה כאילו מישהו פותח את הדלת ופרץ אדיר של רוח קורע את האוויר, ואיתה מתעופפים עלים, אבק, ענפים, טיפות מים. המפה שעל השולחן פשוט התעופפה יחד עם כל מה שהיה מונח עליה. הכל מועף צלחות, סכו"ם, כוסות. התבנית עם העוף גם היא עפה, כאילו חזרו החיים לכנפיים של התרנגולת וצונחת ארצה. תודה לאל, האוכל לא התפזר ונשאר בתבנית איכשהו, עדיין יש מה לאכול.

מתחילים לאסוף את הדברים שהתפזרו. רעם אדיר מבשר על מבול שמתחיל לרדת, כל טיפה "כוס מים", מזכיר את גשם המדבר אצלנו אלא שאצלנו זה כמה דקות מראה נוכחות, וחולף. כאן זה אלים, קשה כבד, חצוף. כולם מזנקים רטובים לדלת הקרוואן, עילי בוכה, נבהל, נוי, עירא וזוהר עוד מלקטים צלחת, מזלג, מגש. הצלונית שהיתה פרושה משעות הצהרים הופכת למפרש. נטע ואלדמע מנסים נואשות לעזור לג`וזי, לקפל אותה חזרה למקומה. עמודי הצלונית מתעקמים, ג`וזי חושב שהוא מהווה איזשהו משקל כנגד עוצמת הרוח ומנסה שוב ושוב להשחיל את רגלי הצלונית זו אל זו כמו שצריך, אך לשווא. הצלונית קורסת וג`וזי, מובס, רטוב ומתנשף מהמאמץ נכנס פנימה. לאט לאט הילדים נרגעים. עילי מפסיק כבר לצרוח, הגשם מכה על גג הקרוואן. נטע, שלא נפרדה מצלחת תפוחי האדמה שלה, עדיין לועסת בחמדה את האוכל הקר, וכולנו מציצים בחלונות.

להקת אילים עוברת בריצה ביער הסמוך. האגם נמחק, היער נעלם, הרוח שוככת מעט, אפור עד שחור בחוץ, הגשם משתולל, יש תחושה שאנו בסוף העולם. מהחלון השמאלי של הקרוואן מתחילים לזלוף מים פנימה, ומרטיבים את המיטה שהוכנה כבר לשנת הלילה. אנחנו פותחים מיטה אלטרנטיבית לנוי. מתחילים לחוש את השקט שמסתרר אחרי הסערה. ברדיו מוסיקה נעימה וסולידית, אנו מסתכלים החוצה, שמחים שהכל בסדר איתנו ויודעים שגם על הצלונית נתגבר מחר. פותחים חימום, לאט לאט מפשירים. עילי כבר נרדם, השאר, סגורים בסלון שהוא גם חדר האוכל וגם חדר השינה שלנו. חמים, יבש ונעים. בחוץ רעש הטיפות נרגע לאט לאט, היער משתעל, האגם, כאמור, נמחק, עוד יש אור קלוש של בין ערביים, אבל אור של זנב נר. שותים תה חם, עוגיות, קוראים והולכים לישון. למחרת בבוקר בעזרת המסור שלנו נוסרו זרועות הצלונית שקופלה ולא נפרשה עוד, עד סוף הטיול.

לתחילת הכתבה

מסלול הטיול: אולימפיק, הרוקיס הקנדיים וגליישר

אחרי קניית ה-RV בפניקס, אריזונה, נפגשנו המשפחה וה-RV בסיאטל, וושינגטון. מכאן יצאנו אל המסע שהתחיל באולימפיק פארק (Olympic National Park) על שלושת חלקיו: פסיפיק רים, יער הגשם Hoh וחוף הים. עלינו על מעבורות ועברנו אל העיר ויקטוריה (Victoria BC). ביקור בגני בוטשרט (Butchart Gardens) המדהימים, וממשיכים במעבורת לונקובר (Vancouver). ביקרנו במוזיאון המדע, אכלנו במסעדת The Old Spaghetti Factory, סטנלי פארק (Stanley Park) והאקווריום שבו. בדרך מונקובר אל הרוקיס אנחנו עוצרים בשוק מקסים באי גירנווייל (Granville Island). עוצרים לראות את מפלי שנון (Shannon Falls) שמוקפים הרי שלג, יערות אדר, אשוחים, אלונים ומפלי מים. הדרך מפותלת, הנסיעה איטית ומהנה ועוצרים לישון בקמפגראונד שבמפלי נרין (Nairn Falls), השוכן לצד פסי רכבת שעליה נוסעות רכבות רעשניות ימים ולילות. אחרי יום וחצי נסיעה מגיעים לפארק וולאס גריי (Wells Gray park ). בכניסה לפארק אוכלים במסעדת עץ יפה. מחנים את ארבינקה בקמפגראונד בין העצים, ליד יובל שנשפך לנהר שוצף עשרה מטרים מאיתנו. לילדים פותחים אוהל ליד הארבינקה, ככה הם רוצים.

יוצאים לשייט בקאנו באגם, לפחות מנסים. יוצאים לראות את מפלי הלמקאן (Helmcken Falls). לא לקחנו דוחה יתושים והם אכלו אותנו בלי מלח, כנראה היתושים הקנדיים לא נחים ביום. אבל המראה של מים נופלים מגובה 140 מטר מדהים ומחריש אוזניים. אחרי עוד יום נסיעה מגיעים לפארק ג`ספר (Jasper ). מוצאים מקום בקמפגראונד (בו עירא הלך לאיבוד) וחוזרים לטייל קצת בעיירה. למחרת, אחרי שארבינקה חוזר מטיפול החלפת שמנים, נוסעים לאגם מדיסן (Medicine Lake). אין מילים, תמונות- יש!. למחרת טיול בוקר לקניון מליגן (Maligne Canyon) ואחר הצהרים טיול נוסף לחמשת האגמים (Five Lakes). ביום השלישי פנינו אל הר אדית קאוול (Mount Edith Cavell). מאחר והדרך מוגבלת לרכבים ארוכים יותר מ-21 רגל (שבעה מטרים) שוכרים רכב בתחנת הרכבת של ג`ספר אחרי שמבררים מחירים בין שלושת הסוכנויות שבמקום. לאחר ששובעים ממשיכים למפלי האטבסקה (Athabasca Falls) וחוזרים לעוד לילה בקמפגראונד. יוצאים אל דרך שדות הקרח (Icefields Parkway). בצהרים מגיעים לשדה הקרח Colombia וקרחון האטבסקה (Columbia Icefield ,Athabasca Glacier). נוסעים באוטובוס עם גלגלים ענקיים ורחבים, כולו חלונות אל מרחבי הקרחון, שעליו גם יורדים לטיול קצר.

ממשיכים לנסוע אל קמפגראונד ליד אגם לואיז (Lake Louise). למחרת בבוקר יוצאים לאגם שאומרים עליו שהוא האגם היפה ביותר ברוקיס. מטיילים קצת בשבילים שסובבים את האגם ועולים עד לבית התה בפיסגה. ביום שלמחרת מגיעים אל באנף (Banff). מתמקמים בקמפגראונד ויורדים לסיבוב בעיר היפה. בבוקר הראשון שלנו בבאנף נוסעים למערה Cave and Basin בה לפי האגדה שלושה שחיפשו להתעשר מצאו מעיין מים חמים, קפצו על המציאה שזה יביא תיירים שיביאו כסף ומזה קמה רשות הגנים והטבע הקנדית. (איזו התלהבות, איזה שורשים, איזה מסורת, וכמה גאווה, אפשר לחשוב שהם מדברים על אברהם אבינו).

משם ממשיכים להר רנדל (Rundle Mountain), עולים לפסגה ברכבל בתשלום במקום לטפס בשביל המפותל, מתפעלים מהנוף וחוזרים ברכבל לחניה. עוברים את הגשר שמאחורי המלון/טירה המצויר (Banff Springs Hotel) של באנף לכיוון מגרש הגולף, מחנים את ה- RV לחוף הנהר מול המפלים המדהימים (Bow Falls) ומעבירים את אחר הצהרים בשלווה, ישובים על כסאות ושואלים את עצמנו בפעם האלף: קיבינימאט, מי צריך ירושלים, כינרת וגליל- רוצים נהר, מפלים, יער והרים ובעיקר שקט כזה. ורק אלפי יתושים מצליחים לשכנע אותנו שבכל זאת עדיף ירושלים, כינרת וגליל. אחר הצהרים מטפטף אבל הזמן עובר בנעימים. בוקר שני בבאנף וכבר מתחיל אוגוסט. פונים למוזיאון (Whyte Museum of the Canadian Rockies) שבעיר, תמונות שחור לבן יפהפיות וההסטוריה המפוארת של הרוקיס. יוצאים לסיבוב מיניווקה (Minnewanka Loop), מוותרים על עצירה בחניון העמוס של אגם מינוייקה (Minnewanka Lake) וממשיכים אל החניון השקט הרבה יותר באגם טו ג`ק (Tow Jack Lake). זהו אגם קטן ומקסים מלא עיזי בר, שפני סלע וברווזים. אפילו לאגם הקררר ניתן להיכנס לשחיה. הריינג`רים מגיעים בבהלה לארוז ולהיכנס לרכבים- "התרעת גריזלי!", ראו אחד בחוף השכן. כולם מתפנים.

ממשיכים את המסלול ועוצרים באגם ג`ונסון (Johnson Lake) שזה חוף רחצה עמוס מדי לטעמנו, וממשיכים הפעם אל קסקדס פונדס (Cascade Ponds), בריכות יפהפיות עם שבילים וגשרים. ארוחת שבת עושים במסעדת אולד ספגטי פקטורי. כשחוזרים לקמפגראונד מזכירים לנו שוב היתושים שהם חיים ברוקיס. היום השלישי בגן עדן הזה מוקדש לטיול בקניון ג`ונסון (Johnson Canyon) שנמצא חצי שעה נסיעה במעלה עמק הבו (Bow Valley). הליכה ממש מעל המים שזורמים בנהר על גשרים שמקובעים לסלעים, Cat Walk. הרבה אנשים הולכים איתנו, אבל זה לא מפריע. מגיעים למפלים התחתונים והעליונים. אפשר להמשיך לבריכות הדיו (Ink Pots) ראו פירוט במסלולים. כבר מרגישים בני המקום וחוזרים לקסקדס פונדס לנוח.

בבוקר היום הרביעי בבאנף אנחנו הולכים לראות בעלי חיים בביצות והולכים במסלול קצר לאורך נחל. לא מפסיקים להלחם ביתושים. מחליטים לחזור לפנינת אגם טו ג`ק, לנוח ולהיפרד מהאזור הקסום הזה שנקרא באנף, או איך שעידית בת הדודה שלנו קוראת לו- משכן אלוהים עלי אדמות. בבוקר עוד מבקרים בגנים שצמודים למנהלת הפארק. מתחילים את החזרה אל ארה"ב, נוסעים בכביש 2 לעבר מונטנה. במעבר הגבול פקחי משרד הבריאות האמריקאי מחרימים לנו אפרסקים, בשר בקר (עוף לא). מה לעשות, חוק זה חוק. ממשיכים לנסוע עד לסאנט מרי (St. Mary), עיירה נידחת. נכנסים לקמפגראונד, אחד מ-13 שפזורים בפארק גליישר (Glacier Park) שליד העיירה. הנוף שונה מהרוקיס הקנדיים, אין יער אשוחים, הכל פתוח, העצים מעורבים, מכל המינים והזנים. הדבר יחידי שאיכשהו מוכר הוא ההרים. הפעם הרוקיס האמריקאים. על ההרים מסביב תלויים קרחונים, אבל הם רחוקים ונראים צחיחים. היתושים כבר מזמזמים קצת פחות, אחרי הכל ארה"ב.

לפעמים נתקלים בישראלים פחות נחמדים: אנו שומעים פתאום באמצע השום מקום הזה מאחד האוהלים שירה בעברית, איזו סבתא שרה לנכדיה, "הרוח נושבת קרירה". אנו ניגשים לאוהל, הגעגועים האדיוטיים לבני ארצנו מוליכים אותנו, יותר נכון הרצון לשמח את הילדים, שכבר יותר מחודש הם רק בינם לבין עצמם. קוראים שלום ו"טוק טוק". באוהל השירה ממשיכה ומתעלמים מהשלום שלנו. ויותר מזה, הזמרת באוהל זורקת "אף אחד איננו!". אנחנו מסתלקים משם מבוישים משהו, כועסים על עצמנו, מה כל ישראל חברים? שיבושם להם. מתעוררים לבוקר קר ובהיר ויוצאים לטיול רגלי בשביל סאן פוינט (Sun Point Nature Trail) דרך מפלי ברינג (Baring Falls) ומפלי סנט מרי (St. Mary Falls) ומגיעים עד מפלי וירג`יניה. עשרה קילומטרים של יופי, מסלול לא קשה במיוחד ומרתק ביופיו. אגם טורקיז עטור הרים ויערות ושמים עם עננים לבנים והכל משתקף במים. גלויה! את הלילה מבלים בקמפגראונד של KOA.

והפעם נפגשים בישראלים נחמדים יותר, הורים ושישה בנים (הגדול בן 14) שיצאו עם שני רכבים מניו יורק וישנים באוהל לאורך כל הטיול. חבר`ה דתיים אמריקאים שעלו לארץ וגרים בחשמונאים, ואיזה הבדל לעומת הסבתא מאתמול. הילדים שלנו זכו לאחר חודש לשחק עם בני גילם ולשוחח בעברית ובעיקר להשתולל. למחרת למרות מחאות ודרישות ליום מנוחה, בכל זאת יוצאים הפעם לאזור מני גלישר (Many Glacier), טיול קצר מסביב לאגם קארן סווינפט (Swiftcurrent Nature Trail), מתחילים ללכת במזג אוויר סגריר ומטפטף לבושים מעילי רוח, וכעבור שעה קלה השמש עולה והכל מתבהר כאילו כלום. חוזרים לקמפגראונד על גדת האגם ומעבירים את הלילה השלישי בפארק. למחרת מקיפים את כל הפארק כי לא נותנים לרכבים ארוכים יותר מ-7 מטרים לעבור ב Going to the sun road שחוצה את הפארק. מגיעים למרכז המבקרים באפגר (Apgar Village). רוחצים באגם הרגוע, על החוף מנגד שריפה ענקית שכבר משתוללת שבועות ובגלל זה כמעט ואין תיירים איתנו. איילים יוצאים מהיער ושותים ממי האגם לידנו. את הלילה השלישי בגליישר פארק אנחנו מעבירים בקמפגראונד Apgar שעל חוף האגם.

ביום החמישי בפארק אנחנו משכירים רכב לנסיעה באחת הדרכים היפות ביותר בארה"ב Going to the sun Road. דרך ארוכה ומפותלת, מקושטת בהמון פרחי תורמוס סגולים, סביונים, פרחי בר סגולים ואדומים. מגיעים ללוגאן פס (Logan Pass) ומטפסים לאורך דאק עץ אל אחו אלפיני בגובה של 2250 מטר מעל פני הים. תצפית מדהימה אל האגם הנסתר. מוותרים על הירידה אליו בגלל הדרך הארוכה והתלולה חזרה וחוזרים לקמפגראונד באפגר. למחרת אנחנו מתחילים את דרכנו אל פארק הילוסטון (Yellowstone Park) אבל יש לנו ארבעה ימים "לשרוף" עד שאברשה יגיע בטיסה מאריזונה לבוזמן. פנינו מועדות אל עבר העיר פולסון (Polson, Montana). מצטיידים באוכל וציוד. הלילה מגשימים לאלדמע פנטזיה של "לינה על שפת האגם" בפלטהד (Flathead Lake). מתמקמים בקמפגראונד ביג ארם (Big Arm). אחרי השכמה אל זריחה מדהימה ואלדמע מדקלמת את אלתרמן "לעד לא תיעקר ממני אלוהינו, תוגת צעצועיך הגדולים" שוב קופצים לאגם לשחיית בוקר ונוסעים למיסולה (Missoula, Montana).

חם זוועה, הכל אפוף עשן משרפות שלא כבות מסביב. את הלילה מעבירים בקמפגראונד KOA עם בריכת שחיה לילדים. למחרת בבוקר ממשיכים אל ביוט (Bute), עוד עיירת כורי נחושת קטנה באמצע הדרך. את הלילה מעביר בקמפגראונד פרטי על אם הדרך, שוב עם בריכה לשעשע את הילדים קצת. למחרת מגיעים לבוזמן (Bozeman, Montana). יש לנו להעביר כאן את הזמן עד מחר ב-18:00 שנאסוף את אברשה משדה התעופה ונשים פעמינו אל הילוסטואן. מסתובבים ברחוב הראשי של העיירה, מוצאים את הפארק העירוני ומבקרים במוזיאון העירוני. הולכים לישון לקראת עוד יום של חיכיון לאברשה שאותו מעבירים שוב במוזיאון ובפארק העירוני. המשך המסלול בפרק הבא.

לתחילת הכתבה