ברוכים הבאים לארץ הבאסקים

עם בעל זהות ברורה אך מסתורית: Ongi Etorri!- ברוכים הבאים, לארץ הבאסקים: Pays Basque בצרפתית, Pais Vasco בספרדית, אך בראש ובראשונה בבאסקית Euskadi, שהוגים אשקאדי או אאושקאדי, או בכינויה החליפי Euskal Herria. ורק השם הבאסקי הוא השם הנכון, כי ארץ הבאסקים אינה צרפתית ואינה ספרדית - היא באסקית. ובתור שכזו היא אחרת, לא-מעט מסתורית, וגם לא לחלוטין מוגדרת. למשל, תחומי אשקאדי אינם חד-משמעיים. מקובל, שהגבול הצפוני הא נהר האדור (Adour) שבצרפת, ושהגבול המערבי בצרפת והצפוני בספרד הוא האוקיינוס האטלאנטי, שהגבול הדרומי הוא נהר האברה (Ebre), ושבמזרח מסתיים החבל מזרחה מעמק אוסאו (Ossau) שבפירנאים.

אין עוררין באשר לחלוקה הפנימית של החלק הצרפתי, שהוא הקטן יותר במכלול הבאסקי ומונה כ-300,000 איש בלבד. הוא מורכב משלוש פרובינציות עתיקות, קטנות וכפי שיתברר בהמשך, שונות זו מזו, שגבולן הדרומי הוא רכס הפירנאים: לה לאבור (Le Labourd) במערב; מהחוף מזרחה ובמרכז באס-נאוואר (Basse-Navarre), נאווארה התחתית; ולה סול (Soule) במזרח. כולן יחד בסך הכול חצי מחוז, שבירתו פו (Pau). לו שונ�ה החיתוך המ�נהלי כפי שהבטיח פעם הנשיא מיטראן, היה נוצר מחוז באסקי שבירתו באיון (Bayonne), לצד מחוז ב��א�רני שבירתו פ�ו�. אך הדבר לא קרה.

לעומת זאת, אין הסכמה כלל בדבר מספר הפרובינציות הבאסקיות שבספרד, שם חי רוב-רובו של העם הבאסקי במולדתו - בין 2 ל-3 מיליון נפש, בהתאם להגדרה הגיאוגרפית שמאמצים, שמתוכם יותר ממיליון המתרכזים בבילבאו. אשר לפזורה הבאסקית - בעיקר בדרום אמריקה ובארה"ב - היא מונה כמה מיליונים. בחגיגה כפרית בדרום חבל הבאסקים הצרפתי, שהיו לה כמה היבטים לאומניים מובהקים, נאמר לנו בגאווה שהדגל הבאסקי הגדול שהונף שם הוא דגל שבע הפרובינציות הבאסקיות, שארבע מתוכן בספרד- נאווארה במזרח; אלאווה (Alava) בדרום-מערב; גיפוצקואה (Guipuzcoa) בצפון-מערב, סביב סאן-סבאסטיאן-דונוסטי�ה; וביסקאיה (Biskaia) במערב. אלא מאי? המ�משל האוטונומי הבאסקי בספרד מקיף רק שלוש פרובינציות, ואילו נאווארה, ההמשך הישיר של באס-נאוואר הצרפתית, בחוץ.

גבולות לא-מוגדרים, מילא - שהרי לא במהרה תיכון מדינה באסקית עצמאית - ובניגוד למדינת ישראל הריבונית, שלא כל גבולותיה ידועים ולרובם אין הכרה בינלאומית כלל, אין זה ממש חשוב אם חבל-ארץ החצוי בין שתי ארצות, שרובו אוטונומי-למחצה ומ�קצתו נטול כל פיסה של ממשל עצמי, אין לו גבולות מוגדרים ומוכרים. אבל מה בדבר המוצא? הבאסקים אינם יודעים מנין באו ומי הם אבות-אבותיהם. כל המחקרים עלו בתוהו. "היינו כאן לפני כולם," הם מסבירים, "לא באנו משום מקום". ובאמת, מחקר חדש קובע שהם מהעמים העתיקים ביותר באירופה. אבל מכיוון שרוב עמי אירופה מוצאם הקדום בשבטים נודדים, אפשר לשער שבכל זאת באו מאיזשהו מקום. אבל מנין, ומתי?

לתחילת בכתבה

מסתרי הלשון

יש המגדירים אומה לדורותיה באחידות השפה שהיא דוברת. העם הבאסקי חי בין שלוש שפות: הצרפתית והספרדית הן שפות חוצצות, והבאסקית, אאושקארה (Euskara) או אאושקואלדונה (Euskualduna), היא השפה המאחדת. יתרה מזו, היא המאפיין העיקרי של האומה, ומהות הגדרתו של הפרט: באסקי הוא "מי שדובר את השפה". אפשר היה לקוות, שחקר השפה יעיד משהו על מוצא העם הדובר אותה. נהפוך הוא: השפה הבאסקית אך מעצימה את התעלומה. לאאושקארה אין כל קשר לשפות המדוברות במערב אירופה. יש הטוענים שהיא השפה העתיקה ביותר המדוברת במערב אירופה. אך הצלילים זרים מאוד לאוזן המערבית: היא לא היכתה שורשים בשפות אחרות. חיפשו מקבילות, ומצאו או שיערו שמצאו אי-אלה קווי דמיון לשפות האינדו-אירופיות ולסנסקריט - וגם לשפות הקלטיות, לעגות צפון-אפריקה והסהרה כגון הב��רב�רית, ובעיקר לשפות הקאווקז -גרוזינית, למשל. בימי קדם היה כינויו של חבל-הארץ שבו שוכנת גרוזיה - איבריה. מוזר, לא?

הגיות:

  • TX הוגים צ`
  • KO בסוף מילה - של
  • AK בסוף מילה - צורת רבים

כמה מילים באאושקארה:

  • Kontuz - זהירות
  • Ongi Etorri - ברוכים הבאים
  • Lur - אדמה או ארץ (אשקאל לור)
  • Eskola - בית-ספר
  • Afaria - ארוחה
  • Dastapenerako Menua - תפריט טעימות
  • Ardo- יין
  • Ardoak - יינות
  • Misera - לובסטר
  • Kommunak - שירותים
  • Pochpolak - גפרורים
  • Kandouga - שוקולד
  • Aita - אבא
  • Ama - אמא

אוזני המשתאות קלטו כמה תווי-דמיון אחרים. אחד האבזרים הסמליים ביותר של העם הבאסקי, לצד הברט, הוא המקל העב והארוך, המשמש להליכה בהרים, וקצהו התחתון הוא חוד מתכת. בבאסקית הוא קרוי מאקילה (makila). שמות באסקיים הזכירו לי שמות של מקומות פולחן מסתוריים-למחצה במרכז אמריקה ובדרומה - ומיד חשבתי על המקשר המיתולוגי האפשרי, מרכבות האלים. הבאסקים לא באו משום מקום? אולי משמים. כשצופים בהם ובמנהגיהם, לעיתים יש אכן איזו תחושה עב"מית...

לתחילת בכתבה

עם אחד, היסטוריה חצויה

לפני שיצאתי למסע נוסף בארץ הבאסקים, סברתי שיהיה זה מן הראוי להכיר באחדותו של העם הבאסקי, ולהשלים את הביקור בחבל הצרפתי בסיור בחבל הבאסקי הספרדי. במהלך המסע התחוור לי, שהמצב אינו פשוט כל-כך. כיום, ההבדלים בין באסקים צרפתים לבאסקים ספרדים הם ניכרים. זאת עקב שני תהליכי התפתחות היסטוריים שונים, וגבול, שחרף מסורת ההברחות שהיתלה מאז ומתמיד בעצם המושג גבול, היווה תקופה ארוכה קו מפריד וחוצץ בין שתי הקהילות. בשפה הבאסקית נ�בעו עגות תת-אזוריות שונות, וכפי שגורסת הא�מרה העממית הצרפתית, מה שתקף מעברו האחד של הפירנאים, אינו תקף מעברו השני. אך למרות הכול תהא זו הגזמה פרועה לטעון שקיימים שני עמים באסקיים.

גם אם העם הבאסקי יחיד ומיוחד, ומלוכד סביב המכנים המשותפים של לאומיותו, לא יהיה זה נכון לראות בבאסקים עם-מובלעת המסוגר בתוך עצמו בין צרפתים לספרדים, נקודת-השקפה שרווחה לאורך זמן. נהפוך הוא. במאה ה-6 למשל, השתלט שבט באסקי איברי, הוואסקונים, על חלק מדרום-מערב צרפת, והקים שם את דוכסות גאסקוניה. מצד אחד - בהיותה מולדת המוסקטרים, קשורה גאסקוניה הבאסקית-במקורה לאחד הסמלים התרבותיים העממיים המאפיינים ביותר את צרפת, והשם גאסקוניה והמושג שהוא מייצג הוא מרכיב חשוב באתוס הלאומי הצרפתי. ומצד שני - ניצני הריבונות הבאסקים מקורם דווקא בצרפת: הבאסקים שימשו קו ראשון בהגנה על מערב אירופה מפני הערבים, שהשתלטו על רוב שטחה של ספרד, ויצאו במאה ה-8 לכבוש את צרפת. וכשהקיסר שארלמאניה תקף את הערבים חזרה בשלהי המאה ה-8, הוא העניק זכויות-יתר ראשונות לאצילי הבאסקים - אף על פי שמקצת הבאסקים חברו לערבים ותקפו אותו ברונס�וו (ראו פרק 20). זכויות אלו מצויות ביסוד ייסודה של הממלכה הבאסקית הראשונה.

מהמאה ה-10 והלאה, עברו צליינים מכל רחבי אירופה בכפרי הבאסקים בדרכם לקומפוסטלה (אף כי לא תמיד קיבלו אותם התושבים בסבר פנים יפות...), ובל נשכח שהבאסקים שוכנים לחוף ים, והם יורדי-ים מאז ומתמיד. כך, בתור הזהב של ממלכת ספרד, התקופה של כיבוש אמריקה והשליטה ברובה, היוו הספנים והסוחרים הבאסקים חלק בלתי-נפרד מהקשר המסחרי והתרבותי בין הממלכה למושבות, בעיקר ונצואלה.

לתחילת בכתבה

בין דיכוי להגדרה עצמית

למעשה, הבאסקים אינם רק עם שאינו יודע דבר על עברו הרחוק - הם גם עם שאינו חש בנוח במצבו הנוכחי -מפוצל ונטול ריבונות ואינו יודע בדיוק מהו רצונו הקולקטיבי. אין בקרבו הסכמה באשר למאוויים הלאומיים, אף שאין על הפרק סוגיה בוערת ממש של צורך בהגדרה עצמית. ומכיוון שאינו אדון לעצמו ולגורלו, אין לו גם כל מושג לאן מועדות פניו. הסוגיה הקשה היחידה היא זו של המחתרת המזוינת ETA, המכה בספרד, ואשר ראשיה מוצאים מסתור בצרפת. עילות למרי ושאיפות לעצמאות היו גם היו לבאסקים. במאה העשרים, דיכאו השלטונות את התרבות, המורשת והמסורת של הבאסקים גם בצרפת וגם בספרד. בכפרים דיברו באסקית באופן מסורתי, ומעטים ידעו צרפתית, אך השפה הבאסקית נאסרה להוראה בבתי-הספר, ואפילו לדיבור בחצר בית-הספר. מורים באסקים היו שותפים בדיכוי התרבותי שהונהג מפאריס - ובעיקר ממדריד. כך קרה, שבאסקים עירוניים, שהיום הם בני ארבעים או חמישים, אינם מצויים בשפת-אמם, ואילו באסקים כפריים, שבבתיהם הוסיפו לדבר באסקית, שולטים בה.

כיום אין עוד אפליה כלשהי או איסור מגבוה על החייאת התרבות הבאסקית - נהפוך הוא. השפה הבאסקית מותרת ומוכרת משני עברי הגבול. אפשר ללמוד באסקית עד הבגרות ב-Ikastola - בית-ספר. תחנות רדיו מקומיות משדרות בבאסקית; יש עיתונות באסקית; יש ספרות ופולקלור חי ועשיר. וזה שנים אחדות שהבאסקית לובשת אצטלה רשמית יותר ויותר: כל שמות היישובים בשלטי הדרכים רשומים גם בשפת המדינה - צרפתית או ספרדית - וגם בבאסקית. עקב השיפור העצום במעמד התרבות הלאומית בארצם, יחס הבאסקים לתנועת המחתרת אינו אוהד ממש. הטרור, הפוגע במנהיגים מתונים שלא דגלו בעצמאות, מאוס על הרוב הגדול, ואין כל אהדה לסחטנות שמפעילה המחתרת כלפי בני עמה: זכורה פרשת ביצ`נטה ליזאראזו, שחקן נבחרת צרפת בכדורגל, שנדרש לשלם משכרו הדשן "מס" למחתרת, וכשסירב, איימו על חייו.

בהכללה נכונה, הבאסקי הצרפתי לאומני הרבה פחות מהספרדי. אולי מפני שפרט לשנות הכיבוש הנאצי, הוא חי זה מאה ושלושים שנה בדמוקרטיה, ואילו הבאסקי הספרדי השתחרר זה לא כבר מעולה של דיקטטורה, ששללה את כל זכויותיו ההיסטוריות ואת האוטונומיה החלקית שנבעה מהן, ונוסף על כך שילם מחיר נורא בעד תמיכתו ברפובליקה במלחמת ספרד. אבל יש לציין, שבעוד הבאסקים בצרפת היו רכיב מזערי נטול זכויות לאומיות במדינה ריכוזית מאוד, הרי הבאסקים בספרד רגילים היו, לפני מלחמת האזרחים, להכרה מסוימת בייחודם ולזכויות רבות, שנשללו ביד קשה בידי הרודן פרנק והוחזרו להם רק לאחר נפילת הדיקטטורה. משקלו הניכר של חבל הבאסקים במכלול הלאומי הספרדי, זכר העבר הרחוק יחסית של האוטונומיה וזכר העבר הקרוב יותר של הדיכוי - כל אלה יחד הם הטעם לכך, שלבאסקים הספרדים תביעות שאין לבאסקים בצרפת, ולכך שמקצתם דורשים יותר מאוטונומיה.

כשמשוטטים בחבל הבאסקים הספרדי, יש כפרים שבהם ניכרת הלאומנות על כל צעד ושעל. היא ניבטת בדמות כרזות, גרפיטי, תצלומי "שאהידים", דגלים וסיסמאות, הזועקים מקירות הבתים, מהגזוזטראות, מהרחובות. מעבר לגבול צפונה, כמעט ולא תראו זאת. בספרד רוצים מקצת הבאסקים עצמאות, וחלק אחר מן הבאסקים את עצם הזכות לעצמאות, כלומר, את הזכות להגדרה עצמית - ואז יכריעו. כנראה יסתפקו בהעמקת האוטונומיה. בצרפת, לא נתקלתי בכל שאיפה אמיתית לעצמאות - היא נחלת מיעוט מבוטל. הם, שמעולם לא זכו לאוטונומיה, תביעותיהם מתונות בהרבה. על-כן קיימת בקרב באסקים מסוימים בספרד טינה לאחיהם בצרפת. ובקרב האחרונים - חשש מסוים, ששכך בעת האחרונה, לבקר בספרד: לא-פעם התנכלו לכלי רכב שנשאו את מספר הזיהוי של מחוז הפירנאים המזרחיים, שחבל הבאסקים הצרפתי הוא חלק ממנו. באסקים שנהגו לבלות במסעדות שמעבר לגבול, הדידו רגליהם משם לאחר שמכוניותיהם הושחתו. גם תיירים חששו ויש שעודם חוששים לבקר בחבל הבאסקים הספרדי.

עם חנוכתו של מוזיאון גוגנהיים בבילבאו ב-1997, היו שנסעו לביקור חטוף בבילבאו, ושבו ללון מעבר לגבול. אך למרות שמדי פעם נרשמת פעולת טרור בחבל, התיירים נוהרים: התרגלו. מה עוד שרוב קורבנות ה-ETA הם מקומיים. אולם לפני כמה שנים, דווקא ישראלי נהרג בפיצוץ מכונית תופת במדריד. מרגישים בבית... ומהו יחס הספרדים לבאסקים? לא אוהבים את רצונם להיות ע�ם על-הגדר - שייכים ובה בעת לא-שייכים, לפי נוחיותם. אין ספק שקיימת טינה עזה כלפי הטרור, המכה גם במדריד וליד ברצלונה, וטינה זו מורחבת לכלל העם הבאסקי. אבל יש גבול לכל דבר. כך, בערבו של יום הפיגועים הנוראים במדריד, נחפזה הממשלה לטפול על ETA את מעשי הטרור האלה, שלא היה להם כל דמיון לפעולותיה הקודמות של המחתרת הבאסקית. זו היתה "שליפה מן המותן" נטולת כל ביסוס, והרת-אסון למעלילים, שהרי עם כל הטינה למחתרת הבאסקים, ETA אינה אל קאעידה. הציבור לא אהב את ההאשמה הבוטה, וכעבור יום או יומיים הביע דעתו בקלפי, והדיח את המפלגה השלטת, שצפו לה ניצחון קל.

יש עוד שיקול - חבל הבאסקים הספרדי מתועש במידה ניכרת (יש והתיעוש, הפולש לכפרים קטנים בין עמקים והרים יפים, אף פוגם בהנאת התייר). גם החבל האוטונומי השני בספרד, קטלוניה, מתקדם יותר מרוב חלקי ספרד האחרים. כך, בעוד שחבל הבאסקים הצרפתי הוא חלק קטנטן מהדרום החקלאי של ארץ עשירה ומפותחת, חבל הבאסקים הספרדי הוא חלק חשוב מהצפון העשיר של ארץ עשירה פחות ומפותחת פחות. פריש�תם של שני חבלים אתניים אלה מספרד, קל-וחומר הקמתה של מדינה באסקית, יפגעו בחוסנה הכלכלי של ספרד. ובכל זאת אמר לי ספרדי אחד: "אם יערכו משאל-עם בספרד בסוגיית העצמאות הבאסקית, ללא השתתפותם של הבאסקים, התוצאה תהיה ברורה: הם נמאסו עלינו, ונשמח להיפטר מהם. מי הם בכלל? בתקופה שאנחנו הספרדים, הענקנו פרסים לשירה ולאמנות, הם עדיין חיו במערות, והם עדיין מעניקים פרסים למי שמזיז ממקום למקום את האבן הכבדה ביותר ולמושכים בחבל! איזה אנשים!"

אכן, איזה אנשים! ואיני אומר זאת לשלילה, חלילה. כיהודי וכישראלי, איני יכול אלא להזדהות הזדהות עמוקה עם אנשים שוחרי חירות ועצמאות, שהציבו את ההתנגדות העיקשת ביותר לצבאות פרנקו הפאשיסט ובני-בריתו הנאצים, ושילמו על כך מחיר יקר מאוד. אנשים, המשמרים את הווייתם כעם נבדל ואת שפתם הייחודית כשפה חיה ותוססת נגד משטרים שרצו להטמיעם ולהכחיד את הדבק העיקרי שלהם - האאושקארה.

לתחילת בכתבה

יהודה הלוי כנכס תרבותי באסקי

ב-31 בינואר 2003, נתפרסם בעיתון הארץ מאמר פרי עטו של אריה דיין, בעקבות פרסומו של ספר בהוצאת האוניברסיטה החופשית של בילבאו, ה"שופך אור על נקודה מפתיעה הקשורה ביחסים בין העם הבאסקי ותרבותו לעם היהודי ותרבותו." הספר, המחזיק 600 עמודים, מגיש אנתולוגיה משירי יהודה הלוי, בעברית, ספרדית ובאסקית. לראשונה מוצגים המשורר העברי ושירתו גם כחלק מהמורשת הבאסקית, מצג שהפתיע רבים, והספר "נועד, בין היתר, לקדם את השתלבותם בתוכה".

במבוא כתב פרופ` חאבייר קינטנה, עורך האנתולוגיה ומתרגם השירים לבאסקית, שהקהילה היהודית שחייתה בחבל הבאסקים "הורישה לנו כמה דמויות יוצאות דופן." יהודה הלוי, אבל גם בנימין מטודלה והמתמטיקאי אברהם אבן-עזרא: שלושתם נולדו בטודלה במאה ה-11 או תחילת המאה ה-12. בניגוד לתקופת פרנקו, אומר קינטנה, "כיום כבר מותר לנו לדבר על העבר היהודי והערבי שלנו. לפני 40 שנה, אסור היה להזכיר את יהודה הלוי, כי אסור היה להזכיר את תרומת היהודים והמוסלמים לתרבות הספרדית." עוד עולה מהמאמר, שקינטנה, שכבר תרגם לבאסקית בין היתר קובצי שירה ערבית, ואת ספר המסעות של בנימין מטודלה, היה מהדמויות הפעילות ביותר לחידוש השימוש בשפה הבאסקית אחרי עידן פרנקו. וכאן נוגע המאמר במה שנראה, לפחות לי, כנקודה המעניינת ביותר: החייאת השפה העברית בישראל שימשה דגם-חיקוי לבאסקים אחרי עידן פרנקו. קינטנה ועוד באסקים באו לישראל ב-1975, לא כדי ללמוד עברית, אלא בשביל "ללמוד איך ללמד מבוגרים קרוא וכתוב ואיך להנחיל באסקית למי שדיבר עד אז רק ספרדית." וכששבו לבילבאו, יישמו את מה שלמדו: "הקמנו אולפנים, ייסדנו עיתונים בבאסקית קלה," וכולי.

כיום לשפה ולתרבות של העם הבאסקי מעמד רשמי, ואין עוד כל מגבלות, אבל המופת הישראלי שימש בידע מעשי את חלוצי התחייה בשלב הקריטי של המעבר ממשטר הרודנות, שניסה להכחיד את סממני העם הבאסקי וכמעט הצליח בכך, לחירות שאיפשרה להחיות ולהנחיל אותם לציבור הבאסקי, ומהר.

לתחילת הכתבה

המסורות והסמלים

במוזיאון הבאסקי בבאיון, אין פתרונות לסוגיית מקורותיו של העם הבאסקי, אבל מוצגים בו היטב כל ההיבטים של חייו ותרבותו. מהשיטוט במוזיאון עולה, שזהו עם שעיקר הווייתו, בעבר וגם בהווה, גלומה בחקלאות, בעיקר במרעה - כמובן גם בחיי המשפחה סביב הבית, אצ`ה בבאסקית; במסורות; בפעילויות ספורט מגוונות ולעיתים מוזרות בעיני אחרים; בפולקלור - ופחות בספרות, באמנות ובהגות. ואכן, העם הבאסקי משמר מסורות קדומות, שרובן מבטאות את הווי החקלאות, רעיית הצאן וגם הדיג - שהם מאפייני העם בעבר, ובמידה מרובה גם בימינו. אולם באופן מוזר למדי, לבאסקים יש גם בנקים משלהם, שסניפיהם מפוזרים בכפרים.

העם הבאסקי סוגד לפעילות גופנית - הכוח, הזריזות וההישגים הספורטיביים חשובים לו מאוד. זה שנים אחדות משתתפת קבוצה באסקית בטור דה פראנס, ואת "המלך" אינדוראין אין צורך להציג. אבל הספורט קשור בטבורו לפולקלור החי והתוסס, שהוא גופני מאוד, ייחודי ולעיתים אף מוזר בעינינו המרובעות. הבאסקים מתחרים ב"מיומנויות" שונות, שהדבקות הית�רה בהן מעוררת לעיתים זלזול, משל אין להם עיסוקים נאצלים יותר. אבל כל תכליתם היא לשמר, באמצעות "סובלימציה" מסוימת, את פעילויות היומיום המסורתיות, המתמעטות והולכות.

המיומנויות הללו, ששמן הכולל הוא Herri Kirolak, הן חלק מכל יריד כפרי, ומהוות ביטוי אותנטי יותר משהן מיועדות לתייר. אם מזדמן בדרככם יריד כפרי, אל תוותרו עליו. תוכלו לצפות שם ברוב התחרויות הללו. החשובה בהן היא הנפת אבן שמשקלה יותר מ-300 ק"ג על הכתף, ספורט שגיבוריו הם ההאריז`אסטוזאליס (Harrijastozalis), מרימי האבנים, והמשקולות הן אבנים מסותתות היטב בתצורות שונות - גליל, קוביה, כדור ועוד. קיימות גם תחרויות בגרירת סלעים בעזרת צמד פרים, ובניווט עדרים עם כלבי מרעה. יש אליפויות של חוטבי עצים בגרזן, קוצרי עשב בחרמש, וכמובן - משיכת-חבל (Soka-tira), חתירה בסירות שבכל אחת 13 איש, וגם מירוצי מזחלות בשלג.

לתחילת הכתבה

ספורט לאומי חי וקיים

אבל הספורט הלאומי, כמו הפטאנק בפרובאנס, הוא הפלוט באסק (Pelote Basque), שמשחקים מדי יום-ביומו עשרות-אלפי Pelotari. זהו ספורט של הטלת כדור קטן בקיר וקליטתו, ספורט של זריזות ומהירות מסחררות. מקורו בז`ה דה פום, אבי-אבותיו של הסקווש. ששיחקו הנסיכים בחצר המלטכה בפאריס, ושראשיתו בכלל ביוון. בכל כפר, לצד הכנסייה והעירייה, יש פרונטון (Fronton) ויש טרנקה (Trinquet). הפרונטון הוא הקיר, שלפניו הרחבה המשמשת למשחק, וממנו מנתר הכדור, העשוי בדרך כלל מגומי קשיח עטוף עור כלב. הטרנקה הוא אולם סגור ומקורה המיועד לפלוט באסק. שתי הקבוצות - בדרך כלל צמד שחקנים בכל אחת, לבושים לבן - משחקות זו נגד זו מול הקיר.

בעבר נהגו לחבוט בכדור בעזרת כפפות עור עבות או במחבטי עץ, אך צורת המשחק הנחשבת ל"טהורה" וליוקרתית ביותר היא בכף-יד חשופה. יש המשחקים בקיסטרה (Chistera), מעין כפפת קנה-סוף ארוכה ומעוקלת, שקושרים לכף-היד - ויש סוגים נוספים של כלי חבטה. בחבל לה סול משחקים פלוט באסק בלי קיר - שתי קבוצות זו מול זו, ושחקן הזורק את הכדורים. יש התאחדויות לאומיות, נבחרות לאומיות, וגם אליפות עולם: הפלוט באסק השתקע, יחד עם המוני הבאסקים שהיגרו מארצם, בצפון אמריקה ובדרומה. התחרויות מושכות קהל רב, שמעצים את התעניינותו בספורט בעזרת עוד פעילות שהבאסקים אמונים עליה מאוד: הימורים.

ספורט חשוב נוסף, אם כי עונתי (סתיו) הוא ציד פאלומבות, יוני-בר גדולות, בעזרת רשתות-ענק, שלתוכן מבריחים להקות ענקיות בצעקות, או ברובה. וכמובן, בל נשכח את סוגי הספורט הקשורים לפרים - מלחמות בזירה, ומרדפי פרות ברחובות - פאמפלונה, כמובן, אבל לא רק. יש אליפויות של שריקות-רועים לעדריהם, ושל שריקות-ציידים לציפורי-בר, ומכאן הכול מתעדן והולך: תחרויות ריקודים - למחול העממי תפקיד חשוב מאוד בחיי הבאסקים, ומקצת המחולות הם אקרובטיים או שהם מכילים סצנות של קרבות בחרבות; תחרויות שירת-רועים; תחרויות שירה באסקית, לרבות א�לתור שירה לפי כללים נוקשים של חריזה תוך שימוש מיומן בכוח המ�ד�מה - והמשוררים, המכונים bertsolaris, מתנצחים מול קהל קשוב ומריע ויוצרים תורה שבעל-פה הנמסרת מפה לאוזן. בחגיגות הבאסקיות תשמעו אקורדאון משונה ששמו טריקיטיקסה (Trikitixa), כלי דומה לקסילופון ששמו צ`אלפארטה (Txalparta) והוא עשוי מכפיסי עץ דקים, שמקישים עליהם במקלות, ועוד כלי-נגינה ארכאיים ייחודיים לבאסקים.

מה שמביא אותנו אל הסממנים הסמליים: הדגל, כמובן, שפעם היה אסור וכעת הוא מונף בגאווה - וגם שיר לאומי, ההמנון. וחפצי-יומיום - המקל, מאקילה (Makila), שאין בכפרים באסקי המהלך בלעדיו, ועדיין מייצרים אותו אומנים מסורתיים; הכומתה, אותו ברט שבצרפת הוא מכונה "באסקי"; וסנדלי-חבל. ובל נשכח את פעמוני הבקר והצאן הייחודיים, ואת האריגים הבאסקיים, העשויים בעיקר פשתן, שעדיין יש המייצרים אותם לפי כל כללי המסורת. האדריכלות הבאסקית באה לידי ביטוי בתצורת הבתים הכפריים ובצבעיהם ובמבנה הכנסיות. הכנסיות הבאסקיות, בעיקר בצרפת, ייחודיות מאוד בעיצובן הפנימי ומאפיינן העיקרי הוא היציעים הצרים, המתנשאים זה מעל זה עד לגובה רב. מעניין לציין, שבכמה יישובים שימשו היציעים "עזרת גברים", ואילו הנשים ישבו למטה! שפע העץ המגולף, ציפויי הזהב והצבעוניות הופכים רבות מהכנסיות לאתרי אמנות ויופי. ובל נשכח את המצבות - הן עגולות, ומקושטות בסמלים חרוטים, בהם הצלב הבאסקי הכה ייחודי. יש חיות באסקיות: ה-Pottok, שהוגים פוטיוק, מעין פוני-הרים, שרבים מפרטיו חיים בטבע; והחזיר שחור-הראש של חבל אלדודס. ויש גם גבינה - הבאסקים מייצרים כמעט אך ורק סוג אחד של גבינה, מחלב רחלות, והיא מצוינת. מעניין שם.

לתחילת הכתבה

מאכלים אופייניים

  • עוף צלוי בנוסח הבאסקי (Poulet a la Basquaise) הוא השם המוכר ביותר במטבח הבאסקי מחוץ לגבולותיה של אשקאדי. למעשה מדובר בעוף, לעיתים בשר, המלו�ו�ה בפיפראד (Piperade - ראו בהמשך).
  • אקסואה (Axoa) הוא המאכל האופייני של הכפר אספ��ל�ט - קוביות בשר עגל מוקפצות עם בצל ופלפלונים טריים, מתובלים בפלפל אספ��ל�ט יבש.
  • מארמיטאקו (Marmitako) הוא נזיד של טונה בירקות - אולי האופייני ביותר במעדני אשקאדי הספרדית.
  • ונטרסקה (Ventresca) היא מילה באסקית לבשר בטנו של החזיר, שהוסבה למתכון דגים נפלא - טונה בנוסח הדייגים בפלפלוני-אנגלט ירוקים, לא-חריפים.
  • טורו (Tturo) הוא מרק הדגים הנהדר של סן-ז`אן-דה-לוז.
  • איקוריניה (Ikurina) של דג הן כתיתות-דג מוקפצות, מוגשות ברסק עגבניות ופלפלונים מתוקים מטוגנים.
  • מרלוזה סאלסה ורדה (Merluza Salsa Verde) הוא דג בקלה שלוק מוגש עם אפונה ירוקה, אספרגוס, צדפות קטנות וביצה קשה, ברוטב המותקן מציר דגים ויין לבן.
  • בקלה מיובשת גם היא מנה קלאסית במטבח הבאסקי. משרים את פרוסות הדג שתי יממות במים כדי להפיג את המליחות, שולקים, ומגישים עם תפוח-אדמה, שום ופטרוזיליה, ורוטב ביסקאיה על בסיס עגבניות, עם בצל אדום ופלפל אדום מיובש בשמש - או, מקורי יותר, עם רוטב שהוא אמולסיה של שמן זית וחומרים ז`לטיניים המופרשים מהבקלה.
  • טריפוקסה (Tripoxa) הוא נקניק-דם של עגל, מוגש ברוטב עגבניות עם פלפלונים.
  • מאמיה (Mamia) הוא חלב רחלות קרוש, כמו יוגורט, שאוכלים עם דבש, ריבה ואגוזים.
  • פיפראד (piperade) הוא אחד המאכלים הנודעים ביותר של המטבח הבאסקי: ביצים טרופות עם רוטב עגבניות בשום, בצל ופלפלונים, המוגשות לעיתים עם פרוסת איבאיונה מוקפצת. בגרסה אחרת, הפיפראד הוא מעין ראטאטוי מבושל עד שהירקות כמעט נמסים. הפיפראד מלווה מסורתית את הטונה הצרובה בעונתה.

לתחילת הכתבה

היין הבאסקי

חבל הבאסקים אינו מבורך ביינות רבים. היין הממש-באסקי היחיד בחלק הצרפתי הוא אירולגי (Irouleguy). ובספרד - צ`אקולי (Txakoli). אירולגי מייצרים בעיירה סן-ז`אן-פייה-דה-פור וסביבה, בין היתר בכפר אירולגי, בגזרה מוגדרת היטב על-ידי כינוי-מקור מבוקר. המוכר והנפוץ ביותר הוא האדום, אך יש גם רוזה ומעט לבן. הזן העיקרי הוא הטאנאט, ולצדו קאברנה-פראן וקאברנה-סוביניון. כמה יצרנים, שהמוכר שבהם הוא בראנה (Brana), דבקים משנות ה-80 ביעד משותף: שדרוג המוצר ותדמיתו. בזכות מאמציהם, היין הפך בהדרגה ממוצר מקומי שולי ופולקלוריסטי, למותג שבחלקו הוא טוב ומהנה, מתאים (האדום, כמובן) ליישון של כמה שנים - ובמגמת התייקרות.

צאקולי מייצרים מכ-100 הקטאר כרמים סביב העיירה גטאריה, על החוף מערבה לדונוסטיה, אבל יש צ`אקולי גם בחוף ביסקאיה וגם דרומה יותר. מספר היקבים - מועט. אחד הבולטים באיכותם הוא צ`ומין אצ`אניז (Txomin Etxaniz). את היינות מייצרים משני זני ענבים מקומיים לחלוטין: לבן: Hondarribi Beltza, ואדום:Zuri Hondarribi, שלצורכי ייצורו של יין לבן סוחטים ממנו את העסיס ללא השריה. הצאקולי הוא יין לבן תוסס במקצת באורח טבעי, שלוגמים צעיר, בעיקר לאפריטיף או כליווי לפינצ`וס (טאפאס), ולרוב מתייחסים אליו כאל פולקלור - אבל הוא בהחלט לא-רע, ועשוי היטב. לצד הלבן, שהוא רוב-רובה של התוצרת, יש מעט אדום ורוזה.

צמצום עולם היין של אשקאדי לאירולגי ולצ`אקולי מע�וות מאוד את התמונה. למעשה, החלק הצפוני ביותר של ריוחה, אולי חבל-היין החשוב ביותר בספרד, "שייך" לאשקאדי: חבל ריוחה אלאווזה (Rioja Alavesa), השוכן על נהר האברה או מעט צפונה לו. ליינות ריוחה אלאווזה טרואר נבדל, ולפיכך יש להם אפלאסיון נפרד מזה של שאר הריוחה, המכונה ריוחה אלטה (הגבוהה). גם אלטה וגם אלאווזה מצטיינים בעיקר באדומים בעלי גוף, המיוצרים, במינון של עד 85%, מזן טמפראנילו (Tempranillo), שבכורתו באזור מקבילה לזו של הקאברנה-סוביניון במ�דוק. לזן הטמפראנילו מוסיפים מעט גראסיאנו וגרנאש - וכיום יש גם המצרפים כניסוי מעט מרלו, קאברנה-סוביניון ושיראז. לצד האדומים, מייצרים באלאווזה גם מעט יין לבן מזן ויורה (Viura). מעודן מאוד.

אולם חרף ההקפדה בייצור בשנים האחרונות - לרבות יישון של שנתיים בחביות עץ - וקיומו של מבחר מוצרים טובים מאוד, שכמה מהם זכיתי לטעום - יינות אלאווזה עדיין טובים פחות ממוצרי השיא של ריוחה אלטה, שם מיוצרים כמה מהיינות הטובים ביותר בספרד. אשקאדי מוקף יינות טובים. בצרפת, יינות ז`וראנסון הנהדרים - לבנים יבשים ומתוקים - ויינות מאדיראן. בספרד, ריוחה בדרום, נאווארה במזרח. נאווארה הבאסקית-למחצה נחשבת לאזור העתיד ביינות ספרד, המתרחק ממסורות הזנים המקומיים. מאריאנו רודריגו, הסומלייה של ארזאק (ראו פרק 21) , הציע לנו יין צ`יביטה (Chivite) 98, שארדונה מותסס בחבית, בורגיניוני מאוד בטעמיו, שהיה מצוין. אולי הלבן הטוב בספרד.

פאצ`אראן (Patxaran) הוא ליקר באסקי מזן שזיפים קטנים שמוצאים בעמקים מסוימים: להיזהר ממוצרים המורכבים מתמציות-טעם במקום פרי. איזארה (Izarra) נחשב לליקר הבאסקי בהא הידיעה, אבל כמעט ואינו מיוצר עוד באזור. הסידרה (Sidra), שיכר-התפוחים, הוא ספסיאליטה באסקי-ספרדי מסורתי ומקובל מאוד. בחבל הבאסקים הספרדי מסומנת דרך-הסידרה, שלאורכה תגלו שלט מיוחד, חבית עם ברז, המפנה אל חוות המייצרות את המשקה. בסתיו, בפתחי חוות, יש ותראו הררי תפוחים, מהזנים הקטנים המשמשים לייצור. מינואר עד מאי, הן בחוות רבות והן במחסני חביות הסידרה, מוגשות ארוחות מסורתיות המושכות קהל רב, הלוגם עוד ועוד מהילולי המשקה. כדי להקל את הגישה לחביות - ה-Kupelas - אוכלים בעמידה, והארוחה מורכבת מחביתה בבקלה, צלע בקר, גבינה, אגוזים וריבת חבושים לקינוח. תפוחים וסידרה נכללים בעונה במתכונים יצירתיים של גדולי השפים, כמחווה למוצר המקומי המסורתי.

מתוך הספר: "התענוגות של דרום צרפת" - מאת אביטל ענבר. צילום: אביטל ענבר. אביטל ענבר הוא מתרגם, עיתונאי וסופר, מחבר רבי המכר "התענוגות של צרפת", "התענוגות של פאריס" ו"התענוגות של פרובאנס", שזכו לשבחי הביקורת. תרגם לעברית את מיטב הספרות הצרפתית וזכה בשני עיטורי כבוד מטעם ממשלת צרפת. לרכישת הספר- לחצו כאן.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה