דרג'ילינג - החיים האמיתיים

רקדנו ומסביבנו פרות וסוסים שהסתובבו חסרי מעש סביבנו. השתוללות כזו מזמן לא נראתה ברחבי הודו. והיותר מעניין הוא שלא היו שם סמים! בכלל בכלל, ולא היה שם אלכוהול. רק אנשים יפים, עם מצב רוח לחגיגה, אנרגיות טובות, וכמובן, הברנ-ג`ה.
אורית
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: דרג'ילינג - החיים האמיתיים

ושוב אנחנו נפגשים רק בשמחות. ושוב אני חוזרת ואומרת "אתם לא יכולים להבין מה קורה מסביבי". היינו בדרג`ילינג שמונה ימים. מה עשינו שם? אז ככה, הגענו לאזור במטרה לטרק, אבל מפה לשם, עקב בעיות מזג אוויר ובעיות בריאות למיניהן החלטנו לא לטרק אלא לחוות. אז נשארנו בדרג`ילינג, הכרנו בחור בשם זיו, והפכנו להיות מעין שלישיה, או יותר נכון מעין "ברנ-ג`ה" (אבל זה כבר עניין אישי ופנימי).

את זיו הכרנו בפאב המקומי (אחד מבין שניים בדרג`ילינג), ומכיוון שהוא ואנחנו היינו הישראלים היחידים בפאב בפרט ובעיירה בכלל, התיישבנו לשיחה על כוס בירה. בכלל תבינו שמשום מה יש בדרג`ילינג (שלא כמו בשאר הודו שאני ביקרתי בה עד כה), אווירה של לצאת בערב לפאב, לשתות קצת, לראות להקה שמופיעה בפאב וכאלו. אז נוצר חיבור מיידי ביננו והפכנו לשלישיה המפורסמת בדרג`ילינג. איך?
מעשה שהיה כך היה.

יום אחרי ההיכרות החלטנו, על-פי מצב הירח שה"פול מון" (ירח מלא) הגיע, ובגלל שאין פה הרבה תיירים, ואין מי שיארגן מסיבת "פול מון", זה לא אומר שצריך להתעלם מאמצע החודש (העברי, כמובן). ביום של ה"פול מון" עברנו ברחוב וניגשנו לכל תייר שפגשנו (מדובר בכמה עשרות בודדות), סיפרנו על המסיבה המטורפת שהולכת להיות היום בערב ב"ג`וייס בר". לא שדיברנו עם בעלי הפאב או משהו כזה אלא פשוט קבענו עם התיירים שנחגוג. וכך היה. הערב ירד לו לאיטו והתיירים החלו זורמים לאיטם לפאב. לא היו שם מאות, אלא היו אולי 20-30 איש. זה הספיק. הברנג`ה דאגה להביא תוף ג`מבה (תוף אפריקאי), מיני דיסק עם דיסקים עבריים ולועזיים וכמובן המון המון אנרגיות מטורפות. אני לא אלאה אתכם בסיפורים אלא רק אספר לאיזה מצב הגענו בסוף הערב. עזבנו את הפאב (כי רצו לסגור אותו), הלכנו 10 חבר`ה לכיכר המרכזית בדרג`ילינג, שמנו מינידיסק מחובר לרמקולים קטנים ניידים, ו... רקדנו. רקדנו ורקדנו עד כלות הכוחות. רקדנו ומסביבנו פרות וסוסים שהסתובבו חסרי מעש סביבנו. השתוללות כזו מזמן לא נראתה ברחבי הודו. והיותר מעניין הוא שלא היו שם סמים!!! בכלל בכלל, ולא היה שם אלכוהול. רק אנשים יפים, עם מצב רוח לחגיגה, אנרגיות טובות, ו... כמובן... הברנ-ג`ה...

למחרת, קמנו בבוקר, והבנו שיש לנו משהו ביד. יש פה שילוב מנצח של אנשים ואנרגיות וחבל לבזבז אותו. אז החלטנו על עוד מסיבה "אפטר פול מון". הפעם כבר ניגשנו לפאב וסגרנו עם בעל הפאב שאנחנו מביאים את המוזיקה, הופכים את הפאב לדיסקוטק, ומביאים מיליון אנשים... וכך היה. איך? בלי שלטי חוצות, בלי הרבה בלאגנים, בלי ארגונים, פשוט זה קרה. הערב נמשך עד שלוש לפנות בוקר. מוזיקה, ריקודים, שמחה שמחה ו... עוד שמחה.

 זהו, למחרת תכננו עמית ואני לעלות צפונה לסיקים וזיו תכנן לנסוע לכלכתה. מפה לשם בבוקר, אחרי ארוחת הבוקר הטובה שאכלנו שלושתנו, ארזנו תיקים, ויצאנו לכיוון המוניות. איכשהו יצא שאחרי עשרה מטרים עמית ואני החלטנו לא לנסוע לסיקים אלא לאסאם (היעד שרצינו להגיע אליו אחרי סיקים). כן, זה היה ממש מצחיק, זו הייתה החלטה של שנייה. פשוט אמרנו שנוותר על סיקים, ניסע לאסאם לשבוע ואז נרד לכלכתה לעשות מסיבת חנוכה כל הברנג`ה ביחד (איחוד עם זיו). עכשיו אני כבר יכולה לספר לכם שיש שינוי בתוכניות ואנחנו נשארים פה. באסאם. כל כך מקסים וטוב פה שאי-אפשר פשוט לקום וללכת. זיו, איתך הסליחה. מדינת אסאם, נמצאת במחוז הצפון-מזרחי של הודו, שזה בעצם יושב מזרחית לבנגלדש, שזה בסוף העולם שמאלה...(בעצם ימינה...)
יאלה, נשמות טובות.
תהנו ותחייכו.
אוהבת
 בבה צ`פלי (כן, כן, עוד כינוי שצברתי השבוע).

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על דרג'ילינג