עוזבים את נפאל בדרך להודו
עוזבים את נפאל. עוזבים ארץ המתהדרת בטבע מופלא, מתפרץ וכובש, גיוון גיאוגרפי מדהים, תרבות חקלאית מרתקת ,ארץ המאפשרת הצצה לדפים אחרים בספר היסטוריה. אבל בנפאל גם ראיתי קצת יותר חיילים, חלקם במדים מנומרים כחול המעוררים תהייה על סביבת ההסוואה שלהם. (שדה אירוסים במלא פריחתו?), מצעדי מחאה שקטים ומעוררי כבוד וכפריים החוששים ממורדים מאואיסטים. היה חודש נפלא, אבל אין להתכחש לגעגועים להודו. המסע ממעבר סונאלי בגבול נפאל- הודו לדרג`ילינג מחוז חפצנו, ערך שלושה ימים מסוייטים, בסופם זכו הילדים למעמד של קדושים. מעבר הגבול דווקא היה מהיר וקל, ואפילו האוטובוס מסונאלי לגוראקפור חיכה במיוחד לנו. מכאן ואילך נשכחנו מליבו של המלאך המשגיח שלנו.
נסיעה של שעתיים וחצי באוטובוס התארכה לכדי 6 שעות עקב קריסתו של אחד הגשרים בדרך ומעקף שהנהג נאלץ לעשות. בהתחלה עוד נהנינו מדרך העפר העוקפת שעברה דרך כפרים נידחים, כמו מובילה משום מקום לכלום מקום, אבל כשהנהג התחיל לשאול עוברים ושבים לדרך הנכונה ושרירי העכוז החלו לזמר, אזלה סבלנותנו. בשעה תשע בערב הגענו לגוראקפור (Gorakhpur) שהתגלתה כעיר המצחינה והמגעילה ביותר בעולם. גוראקפור, שבמהרה זכתה לכינוי "ג`ורהקפור" היא עיר שצמחה על ערמות אשפה וביוב זורם, המהווים מירבץ לפרות ופרנסה לאלפי זאטוטים. ערמות הזבל מושכות זבובים ויתושים ואלה בתורם מושכים חרקי ענק מעופפים שמצאו בג`ורהקפור גן עדן אמיתי.
במהלך השנים התפתחו כאן מושבות חרקים שאין להם מתחרה גם ביערות האמזונס. המוציא אפו בחשיכה מסתכן בגזימתו ע"י זוג כנפיים מהירות ומרבית הלילות מסתיימים בחלקות עור עקוצות. לכאן נפלנו. לאחר לילה במלון מזעזע השכמנו עם בוקר לתחנת הרכבת על מנת להיחלץ מהזוועה במהירות האפשרית. היעד העיקרי שלנו היה דרג`ילינג (Darjeeling) בואכה מדינת סיקים (Sikkim) וידענו שאנחנו יכולים להגיע ברכבת עד סיליגורי (siliguri). הפקיד באשנב אליו חזרתי והופנתי דיבר מילה אנגלית על כל 5 מילים בהינדית, הבנתי שרכבת הלילה מלאה אך לא הוצעו לי כל חלופות. פנינו לתחנת האוטובוס, אך שם התברר לנו שהאוטובוסים מג`ורהקפור מגיעים רק עד גבול ביהר ולא ממשיכים מזרחה "- אבל למה שלא נפנה למערכת הרכבות המצויינת של גוראקפור?" אה!
לאחר חצי יום של היטלטלות הלוך ושוב בין תחנת הרכבת לתחנת האוטובוס מצאנו עצמנו על סף משרד נסיעות. אלה תמיד חשודים בעיננו. להאמין או לא? לשלם מראש או לא? יעבדו עלינו או לא? הסוכן מצא לנו ללא קושי מקום ברכבת היוצאת ב- 23:00 בלילה להאג`יפור (Hajipur) , ממנה אפשר לחצות את הגנגס לפאטנה (Patna) ואז להמשיך ברכבת או באוטובוס לסוליגורי. מסוליגורי לדרג`ילינג זה כבר משחק ילדים. הסכום שביקש הסוכן היה כפול מהמחיר המקורי והמהירות בה הסכמנו רק הבהירה את הדחף העז שלנו לצאת מהביב. ברכבת קיבלנו דרגשים הרחוקים זה מזה, רק שהצטופפנו ארבעתינו בשני דרגשים ל- 5 שעות חסרות שינה. ב- 04:00 בבוקר טלטלנו את ילדינו הרכים, נחלצנו מהרכבת וחיכינו בתחנה עד עלות השחר.
עם אור נסענו לפאטנה והתמוטטנו על כורסאות המסעדה הראשונה שמצאנו לארוחת בוקר מלאה ומנומנמת. לאחר תחינות הסכים מנהל המסעדה לאחסן את התיקים שלנו לשעתיים, ושוב, דהרנו לתחנת הרכבת שהפעם הסבירה לנו פניה ובמהירות רכשנו לנו כרטיסים לסוליגורי, הפעם לנסיעה ארוכה שתאפשר לפחות לילה שלם של שינה. הרכבת יוצאת ב- 23:00 בלילה, עכשיו 10 בבוקר, אנחנו ממוטטים מעייפות, מטונפים ומסריחים, מדשדשים בעיר פאטנה ומנסים להאמין לרפי שטוען שאם הולכים הזמן עובר יותר מהר. השעות שנפרסו בפנינו אפשרו לגלות שגם פאטנה היא לא פאר יצירתו של שיווה, אבל מה אכפת לנו, יש לנו כרטיסי רכבת לסוליגורי. לאחר אינספור שעות של בהייה בכלבים מתקוטטים, מסכי מחשב מרצדים וילדים נוברים באשפה.
הגענו מעוכים לתחנת הרכבת שזימנה לנו עוד כמה דקות לחץ כאשר מספר הרציף אליו אמורה להגיע הרכבת שלנו פורסם רק ברגע האחרון. אבל, סוף סוף, הנה באה הרכבת בואו ילדים לשבת, עדיף לשכב ולהרדם. אין ספק שרכבות הן כלי התחבורה המועדף בהודו. הן בדרך כלל מדוייקות, נקיות ונוחות, בדרך כלל אתה מוצא בקלות את הדרגש שלך, ואם אתה חלק ממשפחה- אלה בדרך כלל הפעמים הבודדות בהן תהיה לך מיטה משלך.
הילדים ישנו כמו נסיכים חסרי אפון, רפי כרגיל נרדם בכל מצב, ואני שכבתי על הגב והירהרתי בתקופה בה ישנתי מצויין ברכבות. בבוקר נשארו לנו עוד מעט שעת רכבת, סנט נעם וסנטה מיקה פתחו מגרשי משחקים על מספר מיטות במקביל וקיפצו כמו קופיקו מדרגש לדרגש (עם התרסקות אחת) ואנחנו נימנמנו. מסיליגורי לדרג`ילינג בג`יפ נוח למדי (כ- 100 רופי לישבן) ובדרג`ילינג- מנוחה ונחלה במלון Alpine הנעים שהסכים לאחר מיקוח למקם אותנו בחדר זוגי תמורת 350 רופי ללילה.
מגיעים לדרג'ילינג
דרג`ילינג יפה. העיר פרושה על פסגת הר ומורדותיו (או עליותיו, תלוי במידת האופטימיות), עם נוף מדהים ב- 3 כיווני אוויר. העיר, עיירת מרפא בריטית בעברה, עוד משמרת רוח מנדטורית במבנים שלה, כשהדובדבן הוא מגדל שעון ביג בן- סטייל המנגן מידי שעה. כמו בעיר שימלה, גם מרכז דרג`ילינג מיועד להולכי רגל בלבד, והכבישים/שבילים מובילים למספר אטרקציות שמילאו לנו שבוע מהנה ביותר. העליות חיזקו לנו את שרירי הרגליים, אבל אל דאגה, בחופי הדרום נחזיר אותם למצב הרפוי החביב עלינו. דרג`ילינג מוקפת מטעי תה, ועל המשקה הזה חלק מגאוותה. מספר מטעים ומפעלים פותחים שעריהם למבקרים, ואנחנו בחרנו לבקר ב- Happy Valley tea Estate. הלכנו לאורך Hillcart Rd ובעקבות שילוט התחלנו לרדת מהרכס בין מטעי התה. בקרבת המפעל פגש אותנו אדם שכמו חיכה לנו ולקח אותנו לסיור במטע שלווה בהסברים מאלפים ובגעגועים עזים לתקופה בה הבריטים ניהלו ביעילות כה רבה את המפעל. לצערנו המפעל עצמו היה סגור עקב שלהי חופשת הדיוואלי, אבל הצצנו מבעד לחלונות והדמיון דהר קדימה.
בדרך חזרה למעלה עצרנו לשתיית תה מקורי של המטע במטבחה של המורה עליזה. המורה עליזה היא הודית דוברת 8 שפות, כולל מספר מילים בעברית, שלקחה אותנו למסע דידקטי מנג`ס בעקבות על על התה מהענף למדף, מסע שלוה בשאלות, מבחני פתע וחצאי משפטים אותם נדרשנו להשלים, ולקינוח- גביית מחיר מופקע עבור ספל תה אורגינל. כמובן שאחר כך היינו חייבים לחזור דרך השוק הנפלא ולקנות מספר חבילות של תה דרג`ילינג זהוב כתוש למהדרין. יום נוסף בילינו בגן החיות של העיר (100 רופי למבוגר) אליו מגיעים בצעידה נעימה לאורך Jawahr Rd. West המתפצל מהכיכר של מרכז העיר Chowrasta. הגן מתמקד בחיות הרי ההימלייה, כך שאין לצפות למצוא בו ג`ירפות ופילים ולשמחתנו החיות בו שוכנות בכלובים נעימים, פתוחים ברובם ולפי המשחקים העליזים שהפגינו, בהחלט ניכר שטוב להם (נו, במידה). בלב הגן שוכן "מכון ההימלייה לטיפוס הרים" (Himalyan Mountaineering Institutte) שהביקור בו מרתק. המתחם כולל מכון טיפוס העורך קורסים, סדנאות ומסעות למטפסים מתחילים ומתקדמים, מוזיאון מעניין על ספורט טיפוס הרים ומוזיאון המתמקד בהר האוורסט. המוזיאונים מציגים סקירה של המשלחות השונות שהגיעו לאוורסט עד כה כולל צילומים ופריטים אישיים, מודלים של ההרים, פוחלצים של חיות מקומיות ומגוון חפצים הייחודיים לספורט טיפוס ההרים.
המרכז עושה גם כבוד למטפס המקומי, השרפי טנזינג נורגיי, שיחד עם הילרי כבש לראשונה את האוורסט בשנת 1953 אבל נשכח מלב (ולא רק משום ששמו קשה יותר להגייה). מיקומו של המרכז בלב גן החיות הופך את החוויה לשלמה ומהנה. מיקה בהתה בפריטים השונים במוזיאון ותהתה בהגיון נשי למה חשוב לטפס לשם אם זה כל כך מסוכן ואפשר למות , נעם התרוצץ נרגש במוזיאונים ודווח שזה המקום הכי כייפי שהוא היה בו עד היום. נהננו גם לבקר בגן הבוטני הנעים של דרג`יליג , הנחבא אי שם ברחוב היורד מתחנת הג`יפים (צ`וק באזאר) חוויה מוזרה הייתה לנו כשיצאנו נמרצים לכיוון הרכבל של דרג`ילינג, מתכננים לרדת בו לכפר טוקבר (Tukvar) ולהפתעתנו התברר לנו שהרכבל מושבת עקב תאונה שארעה לפני 3 שנים, בה כבל קרוע גרם לצניחת קרונית לתהום על ארבעת האנשים שבה. המשכנו, ארבעה אנשים, בחיפוש אחר המרכז לשימור ורבייה שאמור היה להיות בקרבת מקום, אולם לאחר מסע ארוך (ומהנה) בשבילים כפריים, נואשנו. בדרג`ילינג היו גם רכיבה על סוסים, רענון ציוד החורף שלנו, ריצה חסרת רסן ברחובות הנעימים, בהייה בשקיעות מרהיבות ורצף של ארוחות במסעדה טיבטית קטנה, צפופה ומופלאה (ראו טיפ מספר 2). על מנת להיכנס למדינת סיקים (Sikkim), יש לקבל אישור מיוחד. האישור ניתן בקלות רבה לכל דורש, ללא תשלום וללא צורך בתמונת פספורט (ומוח הפאזל של מיקה ישר דרש להבין למה יש צורך באישור אם כולם מקבלים אותו), אך התהליר כרוך בטירטור לא מבוטל בין שני משרדים המרוחקים זה מזה, משרד השופט המחוזי והמשרד לרישום זרים. עם האישור ביד רכשנו מקום בג`יפ היוצא לבירת סיקים, לגנגטוק (Ganagtok). לצערנו לא מצאנו אוטובוסים היוצאים מדרג`ילינג לגאנגטוק. קיבתו של נעם מגיבה טוב יותר לתנועה המסורבלת של אוטובוס מאשר לטירטורים הקופצניים של ג`יפ עצבני. רק כך יצא שעם אוסף בגדים חמים, נישנושים לדרך ושקיות הקאה- יצאנו לסיקים.
הירהורים על פורנוגרפיית העוני וטיפים
כבר אמרו שהעוני מצטלם טוב. בהודו הוא דוגמן צמרת עם נטיות פורנוגרפיות. אם לבושה סמרטוטים אדומים אוחזת בבנה הפעוט ונשענת חסרת אונים כנגד קיר ירקרק בפינת תחנת רכבת, ילדים שחומים מקפצים לביצה ירוקה ומצחינה בה אימותיהם כובסות בגדים בשלל צבעים, בקתות בוץ מתפוררות מקורות שיבולי אורז, לאורך קורותיהן רובצים ילדים קטנים מושיטים יד, זקנה מקומטת פעורת עיניים דוחקת יד מצומקת מבעד לחלון ג`יפ- איזה קומפוזיציות! איזה שילוב צבעים! אבל מי יכול לגייס בתוכו את הריחוק הריגשי הדרוש על מנת לצלם את כל אלה? מי יכול להפוך את העליבות ליופי, את הכאב והרעב לפלקט?
טיפים:
1. תה דרג`ילינג עדיף לקנות בשוק מאשר בחנויות שבמרכז העיר. יותר זול ומשובח בה- המידה.
2. Kalden Café & restaurant- מסעדה טיבטית ששוה לאמץ אותה באזור ה- Chowrasta במרכז העיר דרג`ילינג, קצת אחרי האורוות.
