ארבעה ימים בדרום הפלופונס

הפלופונס הוא הגדול מבין איי יוון, ויש לו היסטוריה מרתקת. טיול בו לוקח אותנו בין הרים נהדרים וכפרים קטנים, אתרים היסטוריים ואיזורים מודרניים. בכתבה שלפניכם מסלול טיול מצויין לטיול של ארבעה ימים באיזור - מושלם לפעם הבאה שיש לכם כמה ימים פנויים!
דודי דולב
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: ארבעה ימים בדרום הפלופונס
© איתמר ברק

בילינו ארבעה ימים מופלאים בדרום יוון, באיזור הפלופונס באמצע פברואר, ולמרות החששות המוקדמים ממזג האויר ומאופי הטיול שהיה חדשני עבורנו, נהנינו עד מאד מהאנשים המקסימים, הכפרים הציוריים והנופים המרשימים. כיוון שאת כל הטיול כמעט ארגנו באמצעות הטיפים והמידע פה בפורום אנחנו יותר משמחים לחזור ולתרום מעט מניסיוננו למאגר הידע המופלא הקיים פה.

תכנון הטיול

באופן כללי המגבלה העיקרית בטיול היתה אישה בהריון מתקדם, שממש לא רוצה לזרז לידה על-ידי הליכות מרובות בנוסח חרישת ברצלונה ברגליים כמו בטיולנו הקודם. זה גרם לנו לבנות מסלול טיול שאפשר להנות ממנו גם מהרכב ולא רק ברגל, וזאת הסיבה שויתרנו על אתונה. המסלול שעשינו מיועד לאוהבי נהיגה (1200 ק"מ בארבעה ימים) ונוף ומבוסס יותר על נוף ופחות על ארכיאולוגיה (למעט העתיקות החשובות והיפות באמת), וכמו שציינתי - יותר על נסיעות ופחות על הליכות. מכיוון שאמצע החורף, כמעט אין תיירים בפלופונס, בטח לא באזורים היותר נידחים, וגם רוב אתרי התיירות נסגרים מוקדם (רובם בשלוש, חלקם בחמש). מצד שני, כמובן, המלונות הרבה יותר זולים ואין שום בעיה למצוא מקומות לינה, וגם האוירה הרבה יותר מקומית ונינוחה.

 את הטיול תכננו בעיקר על-בסיס הטיפים המצויינים הקיימים פה באתר, בשילוב עם אתר המפות המצויין של מישלין (www.viamichelin.com) לשם התמצאות ומדידת מרחקי נסיעה. לקראת היציאה קנינו את מדריך יוון המקיף של `לונלי פלנט` שנותן מידע תמציתי ומועיל על כל מקום, אבל פחות עזר לנו בהמלצות לאן ללכת ולכן עדיף לבוא מראש עם תוכנית טיול כללית. בנוסף קנינו מפת כבישים של הפלופונס (1:250,000) של הוצאת Freytag & Berndt שמיובאת ונמכרת בארץ על-ידי ההוצאה של `לונלי פלנט`, והיתרון שלה הוא שכל מקום כתוב גם באנגלית וגם באותיות יווניות, כך שקל מאד להשוות לשלטים. יחד עם הרכב השכור קיבלנו גם מפה של כל יוון אבל היא היתה בקנ"מ מיניאטורי ורק באותיות יווניות, כך ששווה להשקיע במפה טובה יותר.

המיקום - המטרה שלנו היתה להתמקם בנקודה אחת וממנה לצאת לטיולי כוכב רכובים. העדפנו לנסוע יותר כל יום מאשר להשקיע באריזה מחדש כל בוקר. מכיוון שידענו שממילא אין כמעט תיירים, לא רצינו להתמקם בכפר מבודד ולהרגיש נטושים, אלא חיפשנו מקום קצת יותר מרכזי - ההתלבטות הראשונית היתה בין נפפיליו (עם דגש על מזרח הפלופונס) לספרטה (עם דגש על דרום הפלופונס) והבחירה נפלה בסוף על ספרטה, בעיקר בגלל שאיזור הדרום נראה לנו יותר אטרקטיבי לטיול רכוב, ואכן הבחירה התבררה כמוצלחת ביותר. בכלל, ספרטה עיר קטנה ונחמדה, ומאד לא ממוסחרת (לטוב ולרע). בעיר עצמה אין כמעט מה לראות (חוץ מכמה עתיקות ומוזיאון שמן הזית) שכן ספרטה החדשה בנויה כולה על חורבות העיר העתיקה, אבל המיקום שלה אידיאלי כבסיס לטיולים בכל דרום ודרום מזרח הפלופונס.

לינה - ישנו במלון Menelaion שנמצא על הרחוב הראשי של העיר. המלון נחמד מאד, עם צוות חביב ביותר, שעזר לנו בכל שאלה בנוגע לאזור. אגב, לפני הטיול שלחתי מיילים לכמה מלונות כדי לברר לגבי המחיר וגיליתי שהמחיר שמקבלים במייל הרבה יותר גבוה מהמחיר שמבקשים ממך כשאתה כבר שם. במייל מהמלון ביקשו 76 יורו ואילו כשהגענו ושאלנו כמה עולה לילה קיבלנו חדר ב-60 יורו (בלי ארוחת בוקר), כך שאם לא מדובר בעונה עמוסה ואין חשש שלא ישארו חדרים, אין טעם להזמין מראש. מצד שני כדאי לקחת בחשבון שקיימים מספר מלונות (בעיקר הקטנים שבהם) שסגורים בעונה הזאת, ושגם אלו שפתוחים מאכלסים מעט מאד אורחים -; במלון שלנו היו 4 חדרים תפוסים בסה"כ, אם כי הבר/מסעדה של המלון המיועד גם לתושבי העיר שקק חיים כל ערב.

אוכל - מטעמי כשרות הבאנו את כל האוכל איתנו, כך שבנושא זה אני ממש לא יכול לחוות דעה. אנחנו התבססנו על בישול עצמי, ושמחנו לגלות שבכל סופרמרקט (לפחות בערים) ניתן למצוא מיכל ניקוב פשוט (קטן) לגזיה, כך שלא נאלצנו להשתמש בכף החשמלית שהבאנו לגיבוי.

 מזג אויר
- אמצע פברואר זו כמובן לא התקופה האידיאלית לטיול רכב ביוון. למזלנו הרב אנחנו נפלנו על שבוע בהיר, חוץ מהיום הראשון שבו היתה סערת שלגים כל הדרך מאתונה ועד לספרטה (הבנו ששלג באתונה זה עניין של פעם בחמש שנים, אז כנראה לכבודנו..). בשבוע שלפני הטיול בדקנו כל הזמן את המזג אוויר הצפוי באתרי החיזוי השונים באינטרנט, וכולם הזהירו מפני גשם בשבת-ראשון ואחר-כך התבהרות, אבל שלג אף אתר לא הזכיר. למרות הסערה, מזג האויר בספרטה היה שונה מכל הסופה שעברנו בדרך - העיר ממוקמת בעמק בין שני רכסי ההרים הגדולים של הפלופונס (הפארנונאס והטאיגטוס), ולפי הבחורה מהמלון פעם אחרונה שירד שם שלג היה לפני עשר שנים. בנוסף, מספרטה דרומה מזג האויר רק הולך ומשתפר ככל שמדרימים ויורדים לכיוון הים. למרות זאת, גם יום בהיר ושטוף שמש יכול להיות עם מעלות חד ספרתיות ולכן מומלץ להצטייד בהתאם. בתקופה הזאת שווה לקחת עם האוטו גם שרשראות שלג, במיוחד אם יש כוונה לטייל עם הרכב גם בהרים, בהם הכבישים היו מושלגים גם שלושה ימים לאחר הסערה, מכיוון שיש כבישים שהמשטרה לא מאפשרת לך לעבור אם אין לך אותם ברכב (לא חובה על הגלגלים, השוטר רק בודק שיש לך באוטו למקרה הצורך..), וגם סתם לא סימפטי לנסוע על קרח בכביש מתפתל בהרים.

קניות - אני לא יודע איך המצב בשיא העונה ובמקומות יותר מתויירים מספרטה, אבל נראה לי שהספרדים יכולים ללמוד מהיוונים מה זה סייאסטה - כל החנויות כמעט נסגרות באחת וחצי, ופתוחות אחה"צ רק 3 פעמים בשבוע, אז מי שמתכנן קניות כדאי שיבדוק בדיוק מתי החנויות פתוחות (אנחנו לא הבנו למה גם ביום ראשון וגם ביום שני החנויות היו סגורות אחה"צ, עד שהפקידה במלון הסבירה לנו את העניין וציינה שגם ברביעי ושבת הן יהיו סגורות....). גם בלי לקנות אנחנו מאד נהנינו להסתובב בין חנויות הבוטיק הקטנות בנפפליו ובמונמבסיה (שאליה הגענו בשעת צהרים בה כל החנויות היו סגורות), וגם ברחוב הראשי של ספרטה, ולהסתכל ביצירות השונות ובמדפים המלאים קישוטי זכוכית וקרמיקה מיוחדים, גם אם לא הכי זולים.

כבישים, תשתית ונהגים יווניים -; למרות החששות הגדולים מנסיעה בכבישים נידחים, הופתענו לטובה. השילוט בפלונופס ממש מצויין - בכל פניה יש שילוט מפורט כאשר לשמות המרכזיים יש שילוט גם באנגלית, אבל גם את האותיות היווניות קל ללמוד ולהשוות למה שמופיע במפה. בנוסף, בנקודות שונות, בעיקר במעבר בין המחוזות, יש בצד הדרך שלט גדול עם מפת כבישים איזורית. הכבישים עצמם ברמה סבירה, אם כי הרבה פעמים כביש ראשי במפה יכול להתגלות בשטח ככביש צר המתפתל בין בתים בכפרים, אבל בשביל לטעות בדרך צריך ממש להתאמץ. היוונים נמצאים גם בקדחת בניה של כבישים -; בכל מקום בונים כביש חדש אז כנראה עד שתגיעו המצב ישתפר. עוד תחום שאני מקווה שהמצב בו ישתפר הוא מעקות הבטיחות - עד עכשיו לא ברור לי לפי מה היוונים מחליטים לשים ובעיקר לא לשים מעקות בטיחות בצידי הכביש - יכול להיות כביש מפותל מעל תהום ללא שום גדר, או מצחיק מזה (בהנחה שיצאת בחיים, במיוחד כשיש גם שלג על הכביש) - כמה מטרים גדר ואז הפסקה של כמה מטרים, שוב גדר ושוב הפסקה. בקיצור - סעו בזהירות! הנהגים היוונים לעומת זאת הפתיעו מאד לטובה - למרות כל האזהרות אנחנו ממש לא נתקלנו בשום נהיגה פראית או מסוכנת ואפילו להיפך - אני כל הזמן התלוננתי שהנהגים שלפני נוסעים ממש לאט. אולי באיזור הערים העניין שונה אבל אנחנו ממש לא נתקלנו בתופעה (שזה לכשעצמו מוזר לאור הכמות האדירה של מצבות שקיימות על כל כביש כעדות לתאונות שהתרחשו שם), וכמו הנהגים, גם היוונים עצמם מאד נחמדים ותמיד מוכנים לעזור, גם אם הקשר הוא על-ידי הצבעה על מפה, למרות שרוב אלו שדיברנו איתם ידעו אנגלית בסיסית ולא נתקלנו בבעיות תקשורת מיוחדות.

השכרת רכב ודלק - עד שקדחת הבניה הנ"ל תסתיים, מומלץ לשכור רכב לא גדול יותר מדי, בגלל הכבישים הצרים, אבל חזק בגלל העליות ויציב בגלל הסיבובים הרבים. אנחנו הזמנו יונדאי אקסנט וקיבלנו שידרוג לפורד פוקוס קצרה, שהתמודדה בצורה מעולה על כל העליות והסיבובים. את ההזמנה עשינו כמובן מהארץ, אחרי סקר שוק מקיף בו גילינו פערים של עשרות אחוזים בין החברות כך ששווה להשקיע בהשוואת מחירים. מטעמי חיסכון קיווינו שנוכל לקבל שם רכב דיזל, ורק בסוכנות של אויס בשדה התעופה של אתונה אמר לנו הבחור שאסור לחברות השכרה ביוון להשכיר רכבי דיזל בגלל נושא זיהום האוויר. אני לא יודע עד כמה הוא דייק אבל אל תבנו על רכב דיזל. לא נתקלנו בבעיה של תחנות דלק והן מפוזרות בכל מקום כמעט. את מדיניות המחירים של הדלק לא הצלחנו לפצח ונראה לי שכל תחנה קובעת לעצמה את המחיר -; אנחנו נתקלנו במחירים שנעו בין 1.04 ל -1.18 יורו לליטר.

תעודת סטודנט - כדאי מאד לזכור לקחת. בכל מקום מקבלים הנחה לסטודנטים, ובשום מקום לא ביקשו את התעודה הבינ"ל אלא הסתפקו בתעודה הרגילה של האוניברסיטה, אז חבל על הכסף של התעודה הבינ"ל (בכל אופן בפלונופס, אולי באתונה זה אחרת).

שדה התעופה - שימו לב שהבדיקות בשד"ת של אתונה בהמראה חזרה קפדניות מאד. אי אפשר לעבור את השיקוף הבטחוני שם עם שום נוזל (אפילו לא מים בבקבוק, למעט מוצרים סגורים וחתומים מהדיוטי פרי שנסגרות בשקיות מיוחדות לשם כך). ולנו ממש פתחו את התיק גב והוציאו משם קופסאות שימורים (כי יש בה נוזלים), וגם סכין ירקות (ששכחנו לשים בתיק הגדול) - מתברר שהחשש הגדול היום הוא מהברחת נוזלים מתפוצצים לתוך מטוסים והיוונים לא לוקחים סיכון בעניין, אז תתארגנו בהתאם. אחרי שרוקנו לכם את כל בקבוקי השתיה, אפשר לחזור ולמלא מים אחרי השיקוף לפני העליה למטוס (באתונה השיקוף של תיקי הגב נעשה אחרי הדיוטי פרי, ממש לפני העליה למטוס).

לתחילת הכתבה

מסלול הטיול

יום ראשון -; מאתונה לספארטה דרך תעלת קורינתוס
 המראנו בשעת בוקר מוקדמת עם אולימפיק אירוויס. הטיסות שלהם מאד נוחות מבחינת ניצול הימים, וגם זולות (יחסית לטיסה סדירה). נחתנו באתונה בשמונה וחצי בבוקר ובעשר כבר היינו ברכב השכור ביציאה מהשד"ת. כבר מהמטוס ראינו שהכל מושלג מתחתנו וכך גם כל הדרך מאתונה לקורינתוס (Korinthos), שהיתה הנקודת עצירה הראשונה בדרך לספרטה (Sparti). מפליא בעיני שהיוונים לא טורחים לשים שילוט לכיוון תעלת קורינתוס המופלאה הזאת שנמתחת לאורך 6 ק"מ וברוחב של 23 מטרים בלבד ומחברת בין המפרץ היוני למפרץ האגאי. משני צידיה יש קיר חצוב בגובה 90 מטר וכל הפלא הזה עובר מתחת לאוטוסטראדה בין אתונה לפלנופס בלי שום אזכור מיוחד. הדרך הכי טובה לא לפספס אותה היא לצאת ביציאה של לוטרקי, שם יש שילוט לכיוון Korinthos exit A, ממשיכים עם הכביש ופונים שמאלה בתחנת דלק ואז עוצרים וממשיכים כמה מטרים ברגל על גשר להולכי רגל שנמצא על התעלה. התעלה מופיעה בבת אחת - פשוט מראה מרשים!

משם פשוט ממשיכים ישר עם הכביש עד שמתחברים חזרה לאוטוסטראדה לכיוון פאטרה וטריפולי. ככל שהדרמנו מקורינתוס ועלינו לעבר הרכס המרכזי של הפלונופס, פתיתי השלג באויר הלכו וגברו עד שהפכו לסופה רצינית - מראה מופלא ביותר, אם כי קשה עד מאד לנהיגה. התכנון המקורי היה להגיע לספרטה עד שעות הצהרים המוקדמות, ואולי גם להספיק לאתר במיסטרס, שפתוח רק עד שלוש בצהרים, אבל השלג שיבש לנו קצת את התוכנית, כך שנסיעה של 250 ק"מ לקחה לנו יותר מארבע שעות, חלקן בנסיעה איטית אחרי מפלסות שלג אבל בסוף הגענו והתמקמנו במלון. אחרי מנוחה ירדנו בשעות הערב לסיבוב קצר בעיר. אמנם לא היה שלג והשמים נראו בהירים למדי, אבל הקור הבריח אותנו די במהירות חזרה למלון לאגירת כוחות ליום המחר.

לתחילת הכתבה

יום שני - הכפר גיתיו, שיט מערות, חבל מאני ואיזור קלמטה

מזג האויר היה בהיר עד מאד ומלבד הפסגות המושלגות של הרי הטאיגטוס שנשקפו מחלון החדר לא היה זכר לסופה של אתמול. פתחנו בנסיעה לגיתיו (Githio) -; כפר דייגים מאד יפה ופסטורלי בקצה הצפון מזרחי של חבל מאני שהיה פעם הנמל של ספרטה העתיקה. טיילנו קצת בנמל הציורי ובחנויות המזכרות על קו המים ומשם המשכנו לשיט במערות פירגוס דירו (Pirgos Dirou) -; מדובר בשייט של 1.2 ק"מ בתוך מערת נטיפים כולל מסלול הליכה קצרצר (300 מ`). השייט מתבצע בתוך סירות קנו המיועדות לשמונה אנשים אבל היינו בודדים במקום, כך שזכינו לשייט רומנטי בין נטיפים וזקיפים יפים, ונדהמנו כל פעם מיכולתו של הבחור שהשיט את הסירה לנווט אותה בין הנטיפים מבלי לפגוע בשום נטיף גם במעברים צרים מאד (לפני שנפרדנו ממנו הוא סיפר לנו באנגלית רצוצה שהוא כבר 30 שנה משיט את הסירות הללו). אמנם לא הכי זול (12 יורו לבילוי של כשעה, 7 יורו לסטודנט) אבל חוויה מומלצת.

 משם המשכנו בהקפה של חבל מאני - התחלנו בכביש החוף המערבי, מפירגוס דירו דרומה. התחנה הראשונה היתה הכפר קיטה (Kita), שם עשינו סיבוב קצרצר בין בתי המגדלים האופיינים לחבל, שעל חלקם עדיין יש תותחי ברזל, זכר למלחמות המשפחות באיזור בעבר (שווה להסתובב קצת עם האוטו בכביש הפנימי ולא רק לעבור על הכביש הראשי). משם המשכנו דרומה עד לכפר אליקה (Alika), עוד כפר טיפוסי שבו צריך להחליט האם להמשיך דרומה לכפר פורטו קאגיו ולנקודה הכי דרומית ביבשת אירופה הנמצאת במרחק של כחצי שעה הליכה ממנו, או לפנות צפונה דרך כביש החוף המזרחי של החבל. אנחנו פנינו לכביש המזרחי אבל לפני כן המשכנו קצת דרומה (5 ק"מ) עד לכפר ואתיה (Vathia) -; כפר מאד מרשים של מגדלים שבנוי על הצוק. הכפר מאד מרשים גם מרחוק וגם מקרוב, וגם שם מומלץ לעצור ולהסתובב קצת. משם חזרנו לאליקה ופנינו ימינה לכביש המזרחי, שאותי הרשים יותר מהמערבי -; הנוף ההררי, הכפרים הציוריים והים שפרוש מימינך יוצרים תמונה מיוחדת מאד. המשכנו על כביש החוף המזרחי דרך הכפרים לאגיה (Lagia), וקוקאלה (Kokkala) עד לפיצול בו אפשר להמשיך צפונה על הכביש המזרחי חזרה לגיתיו, או לחתוך את חצי האי מערבה לכיוון אריאופולי (Areopoli) שנמצאת בצידו המערבי של החבל, מעט צפונית לפירגוס דירו. סך הכל אני חשבתי שהחבל מאד יפה ומרשים עם המון מפרצים וכפרים ושילוב מיוחד בין הרים, כפרים וים. אשתי, לעומת זאת, התרשמה קצת פחות ולא כל-כך הבינה מה ההתלהבות מהכפרים האלה.

 אנחנו בחרנו לפנות מערבה לאריאופולי, מתוך מטרה להמשיך ממנה על כביש החוף לקלמטה (Kalamata). בזמן ההכנות לטיול קראתי איפשהוא שזו אחת הדרכים היפות ביוון וציפינו להרבה, אבל אולי בגלל זה התאכזבנו -; הדרך יפה, נוסעת על החוף דרך מפרצים וכפרים אבל די ממצה את עצמה אחרי כמה כפרים. אמנם העליה מקארדאמילי (Kardamili) מספקת כמה נקודות תצפית יפות, אבל אחר-כך הכביש קצת מתרחק מהחוף והדרך הופכת לדי משעממת במשך 40 ק"מ עד לקלמטה. הדרך היא 80 ק"מ בין אריאופולי לקלמטה, שאמנם היא עיר חוף גדולה עם כמה מוזיאונים קטנים וגם פארק רכבות, אבל כיוון שהשמש החלה לנטות ולא רצינו להכנס לנהיגה בהרים בחושך, החלטנו לפנות חזרה לספרטה, דרך 59 ק"מ של דרך מעבר ההרים לאנגאדה, שהיה שווה בהחלט את הסיבוב לקלמטה -; מדובר בנסיעה המתפתלת בהתחלה בתוך קניון צר, לפעמים ממש מעל ערוץ הנחל ללא שום גדר בטיחות, ומשם עליה מהירה לפסגת הרכס, וחצייה של הרי הטאיגטוס וירידה תלולה חזרה לספרטה, כולל כמה מעברים חצובים בסלע. הכל היה מושלג מסביב, וגם על הכביש היו פה ושם ריכוזי שלג ואפילו קרח, מה שגרם לנסיעה איטית עד מאוד, אבל במקביל גם אפשר לנו להנות מהנוף ומהשילוב המיוחד של מרחבים מושלגים ביחד עם השקיעה והעצים בשלכת. סה"כ כל המסלול של היום הוא 300 ק"מ, כשמי שמתעכב יותר בחבל מאני יכול לוותר על הסיבוב לקלמטה, למרות שאנחנו מאד נהנינו ממנו, וגם הספקנו להגיע לספרטה עם קרני השמש האחרונות.

לתחילת הכתבה

יום שלישי - מיסטרס ומונמבסיה

פתחנו בביקור במיסטרס (mistras) שצמודה לספרטה. מדובר בעיר ביזנטית עתיקה שבנויה על גבעה ממערב לספרטה, ושחלקים ממנה השתמרו להפליא. שימו לב שיש לעיר שתי כניסות -; עליונה ותחתונה, כאשר אפשר לקנות כרטיסים (5 יורו למבוגר, 3 לסטודנט) בעליונה, לעשות שם סיבוב ואז לרדת עם האוטו לכניסה התחתונה ולהיכנס עם אותם כרטיסים. כמובן שאפשר גם לעשות את הכל בכיוון אחד, מלמטה למעלה או להיפך, אלא שצריך לזכור שבסוף צריך לחזור לאוטו. אנחנו התרשמנו יותר מהעיר התחתונה מאשר העליונה, אולי בגלל שהאטרקציה העיקרית בעיר העליונה -; ארמון הרודנים, סגור לרגל שיפוצים, ואולי גם בגלל שלא עלינו למבצר שבפסגת הגבעה. בכל אופן העיר התחתונה יפה עם הרבה מבנים משוחזרים ויפים, כאשר כיום רובם הגדול משמש ככנסיות/קפלות, אבל האמת שציפינו ליותר מכל מה שקראנו על המקום. אמנם המקבץ של המבנים המשוחזרים מרשים, וקיימים גם מספר מבנים מרשימים בהחלט מבחינה ארכיטקטונית, אבל חלק מהמבנים נותנים תחושה של אתר עתיקות חסר יחודיות, או כמו שאשתי ילידת פתח תקווה אמרה - "את פארק אפק יש לי ליד הבית...") בנוסף אמנם המבנים עצמם משוחזרים ומושקעים, אבל האתר בכללותו מעט מוזנח ולא ניכרת השקעה מוגזמת של היוונים באתר - אפילו מפה של האתר עם ציון המבנים השונים לא מקבלים ואנחנו ניווטנו באמצעות ההסברים של `לונלי פלנט`.

 משם פתחנו בנסיעה לכיוון דרום מזרח (שעה וחצי של 100 ק"מ שתחילתם חסרת יחוד על כביש ראשי וסלול היטב, והמשכם בכביש המתפתל בין מספר כפרים ועיירות שקטות ונחמדות) לעבר מונמבסיה (Monemvasia) - עיר ביזנטית שבנויה כולה על אי צמוד לעיירה גפירה (Gefira), כאשר כביש יחיד המוגבה מעל המים מחבר אותה ליבשה. לא ברור לי למה המקום נקרא עיר, כי בפועל מדובר בכפר קטן של כמה עשרות בתים בלבד על שטח קטנטן, אבל בכל-אופן מדובר במקום ממש קסום. אנחנו הגענו בשעת צהרים, כך שגם החנויות המעטות שעדיין פתוחות בחורף, היו סגורות להפסקת צהרים ודי היינו בודדים בסמטאות, אבל יתכן כי דווקא השקט והשלווה ששררו בסמטאות הוסיפו עוד קסם למקום. מומלץ לרדת לחומה ולטייל על השביל הצמוד אליה מעל הים, ולמי שמעוניין ממש בטיול אז אפשר לעלות לצוק שבפסגת האי -; אנחנו לא עשינו את זה אבל הבנו שלמרות שמדובר בחתיכת עליה, המראה מלמעלה שווה את המאמץ. בנוסף, אפשר לצאת משער המצוי בחומה בקצה השני של האי ולהקיף אותו ברגל. במקום קיים גם מוזיאון קטנטן עם מספר עתיקות שנמצאו באי (הכניסה חופשית, פתוח עד 15:00 בחורף). אחר-כך הסתובבנו קצת בגפירה, שגם היא היתה יפה אך שוממת בשל שעת הצהרים, והמראה העיקרי שאני זוכר ממנה הוא תמנונים תלויים על חבל בכניסה לחנות בשר, ומשם חזרנו לספרטה (פה אין אפשרות לחזור בדרך אחרת ששווה את המאמץ) וטיילנו ברחובות העיר ובחנויות שסוף סוף נפתחו בשעה חמש אחה"צ.

לתחילת הכתבה

יום רביעי -; מספארטה לאתונה דרך כפרי האזור

עזבנו בצער את ספרטה מזרחה בדרך לנפפיליו (Nafplio) דרך ליאונידיו (Leonidio). התחלנו בטיפוס על הרכס המזרחי של הפלונופס - הרי הפארנונאס - בכביש מתפתל המוקף בעצי זית ותפוזים, כאשר מדי פעם שווה לעצור ולהביט מערבה לעבר העמק הירוק בו שוכנת ספרטה והרי הטאיגטוס המושלגים שמעבר לה. הכביש מוביל עד לעיירה גרקי (Geraki) ומשם ממשיך להתפתל עד לפסגת הרכס. למרות שהיה יום בהיר ונעים, ככל שטיפסנו החלו להופיע יותר ויותר ערמות שלג בצד הכביש ואט אט הפך הנוף כולו למושלג, ונתיב הנסיעה הלך ונהיה צר, כרוחב המפלסת שעברה שם כמה ימים לפנינו. בפסגת הרכס מצוי הכפר קוסמס (Kosmas), ולראות אותו היה ממש חוויה -; הכפר פשוט קבור תחת השלג, גרמי מדרגות ודלתות חסומים בשלג, וגם מכוניות הקבורות תחתיו. בהתחלה חשבנו שאולי הכפר ננטש בתקופה זו של השנה, אבל בהמשך הבחנו בתושבים מעטים המסתובבים ברחובות וממש לא מתרגשים מהשלג העוטף אותם. מהכפר הכביש מתפתל ויורד במהירות לעבר ערוץ באדרון, כאשר ככל שיורדים השלג מתמעט ונתיב הנסיעה בכביש הולך ומתרחב. בסוף הירידה נכנסים לתוך ערוץ נחל יפה ונוסעים בתוכו עד לכפר ליאונידיו שנמצא בשפך הערוץ לים. ליאונידיו עצמה יפה מאד, ומומלץ לנסוע דרך הכבישים הפנימיים שלה ולא על הכביש הראשי, ולעצור בכיכר הציורית של הכפר, הנמצאת בצילו של הרכס ומלאה בעצי תפוז, ספסלים ושולחנות.

 משם המשכנו בנסיעה צפונה על כביש החוף עד לנפפיליו -; דרך מאד יפה ומפותלת דרך המון כפרים ומפרצים מרשימים, שמספקת לא מעט נקודות לעצירה ולצילום. מכיוון ששוב הגענו לנפפיליו בשעת צהרים והנחנו שממילא כל החנויות סגורות המשכנו לאמפיתיאטרון באפידאברוס (Epidavros) שנמצא ליד הכפר ליגוריו (Ligourio), חצי שעה מזרחית לנפפיליו (6 יורו למבוגר, 3 לסטודנט, ושימו לב לא להתבלבל עם שני אתרים בעלי שם דומה -; Nea Epidavros ו- Pal Epidavros שנמצאים גם הם באזור). מדובר באמפי ענק (14,000 מקומות ישיבה) ומדהים שהשתמר בצורה כמעט מושלמת - פשוט חובה לעמוד באמצע ולהתרשם מהאקוסטיקה שלו, וגם אם לא נתקלתם בקבוצת תיירים שהמדריך שלהם עושה להם תצוגת תכלית של היכולות האקוסטיות של המקום, נסו לשלוח אחד מכם למעלה, בעוד השני עומד על משטח האבן במרכז האמפי וקורע חתיכת נייר או מטיל מטבע באמצע האמפי, פעולה שנשמעת היטב גם בשורות העליונות. מלבד האמפי יש באתר כמה שרידים של מקדשים, אבל אותנו הם ממש לא הרשימו, וגם מוזיאון הכולל עשרות פסלים שנמצאו באתר, אבל לא בשבילם הגענו עד הלום. בכל אופן אחרי שעה ממצים את האתר.

 משם שמנו פעמינו חזרה לנפפיליו שהחלה להתעורר בשעות אחה"צ. עלינו ברכב לתצפית ממצודת אקרונאפפליה, ממנה נשקף נוף מקסים של העיר והנמל, ואחר כך עלינו למצודת פאלאמידי, שהיא המצודה היותר גבוהה הנמצאת על פסגת ההר שמעל העיר, אלא שבניגוד לנאמר ב`לונלי פלנט`, המצודה נסגרת בשעה שתיים ולא בחמש, כך שלא יכולנו לראות את הנוף הנשקף ממנה (העליה למצודה היא מאחור, כך שממגרש החניה שלה כמעט לא רואים שום דבר). חובבי הספורט מוזמנים כמובן לוותר על הרכב ולנסות ולטפס את אלף המדרגות המובילות לפיסגה - אנחנו ויתרנו!

 את שעות אחה"צ בילינו ברחובות השקטים והיפים של נפפיליו. אני לא יודע אם זה בגלל העונה או בגלל היום (כאמור, בספרטה גילינו שחנויות פתוחות אחה"צ רק שלושה ימים בשבוע), אבל רוב החנויות היו סגורות וכל שנותר לנו הוא להסתכל בחלונות הראווה של הבוטיקים המקסימים, המלאים ביצירות אמנות ובמזכרות מיוחדות, ופה ושם לפגוש עוד כמה תיירים בודדים שהגיעו בתקופה הזו. בדיעבד, שמחנו שלא לקחנו מלון בנפפיליו - אמנם מקום מקסים אבל די שומם בערב בעונה זו של השנה (הכוונה לעיר העתיקה, שבה כל היופי והעניין), וזאת לעומת ספרטה שדווקא בגלל שאינה תיירותית יותר מדי, יש בה חיים גם מחוץ לעונה. אחרי סיבוב על הטיילת וצפייה בשקיעה היפה היורדת על הנמל יצאנו עייפים אך מאד מרוצים חזרה לנמל התעופה, ולשם שינוי הפעם בכבישים ראשיים ומהירים (180 ק"מ בפחות משעתיים). עלינו לטיסת הלילה של אולימפיק אירוויס (יציאה מספר 20 באוטוסטרדה שמקיפה את אתונה, לכיוון נמל התעופה החדש של אתונה), שממריאה בתקופה הזאת בשעה אחת ועשרים אחר חצות (שזה יתרון גדול כי גם מנצלים לגמרי את היום האחרון וגם לא צריך לשלם על לילה נוסף רק בשביל טיסה למחרת בבוקר).

לסיכומו של טיול - איזור יפייפה, שגילינו אותו ממש במקרה תודות לחברי הפורום פה באתר, ועל כך תודתנו הרבה, המיועד גם לחובבי נוף וגם לחובבי עתיקות וארכיאולוגיה, נמצא ממש לא רחוק מאיתנו ומאפשר להנות ממנו גם בטיול קצר כמו שלנו!

 מקווה שתהנו, ובכל מקרה כל מי שרוצה לשאול מוזמן בשמחה!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על פלופונסוס