מי אתה אירסמוס?
סוף הסמסטר הגיע, דצמבר התחיל, השלכת נגמרה, הרחובות מרוצפים קרח, השמש הפכה לזיכרון רחוק מפרסומת לבנק המזרחי, ואני, חזרתי לילדות והכנתי לי חנוכיה מקרש ומטבעות של 20 יורו סנט (יצא לא זול), ולאור החנוכיה פתחתי בעונת החרישה. המבחנים הגיעו. כמו כל סטודנט ישראלי ממוצע, בכל סמסטר אני מבטיחה לעצמי שהסמסטר הזה אני אקרא הכל, בזמן, אגיע לכל השיעורים ולפני תקופת המבחנים כבר יהיה לי את כל החומר מסוכם ומסודר, וכמו כל סטודנטית ישראלית אני מבלה את השבוע טרם תקופת הבחינות ליד מכונות הצילום ובהתחנפויות בלתי פוסקת לזאת מהכיתה, שמסכמת הכל בכתב יד עגול ויפה.
מכוון שהשנה אני מתהדרת בתואר תלמידת אירסמוס, ולומדת באוניברסיטת אירסמוס, וצועדת להנאתי על גשר אירסמוס, נראה לי שכדאי היה לברר מיהו בעצם אותו אירסמוס שהפך לדמות מפתח בחיי. אז ככה: אירסמוס דזיריוס ("הנחשק"- זהו שם שהוסיף לעצמו, מעניין מה פרויד היה אומר על זה...), שחי בסוף המאה ה-15, התפרסם בשל היותו הומניסט שסלד ממלחמות דגל בסובלנות דתית וסובלנות כלפי השונה, והאמין בחינוך על ידי הבנת הנפש.
אגב הומניזם, כיום באוניברסיטה הקרויה על שמו ברוטרדם, מצפים מהסטודנטים המסכנים לעמוד בשלושה מבחנים בשבוע, דבר שאינו הומני כלל וכלל (וגם לא בדיוק ריאלי). אירסמוס מתהפך בקברו ואני חורשת בחדרי.העומס בלימודים בשילוב הטמפרטורה, שהסתכלה על האפס מצידו התחתון ואור החנוכיה הרך והנעים, הפכו אותי לברווזת בית ואת הפיג`מה לאביזר הכי חיוני במלתחתי. בסופי שבוע, בשביל לאוורר קצת את הקופסא, גחתי לגיחות קצרות ברוטרדם העיר, ובכל טיול כבר היתה קצת פרידה.
אכול כפי יכולתך
האטרקציה התיירותית העיקרית של רוטרדם היא הנמל (הגדול בעולם,לטענתם. כבר הזכרתי?). אחד מהסיורים הפופולריים ביותר בנמל הוא בפנקייק-בוט. בעבור חופן יורו (12 ליתר דיוק) הנוסע הגרגרן זוכה לשעת הפלגה בנמל הגדול בעולם ולבליסת פנקייק כפי יכולתו, ואני, בלי עין הרע חמסה חמסה, יש לי יכולות. ביום סגרירי נפגשנו ארבע בנות, שלוש מהן אירופאיות מעודנות ואחת מהן ישראלית בלסנית למרגלות היורומאסט (שהתגלה מקרוב כמבנה מזעזע במיוחד, צבוע בכתום ובכחול), ויצאנו לסיור פנקייק בנמל.
האירופאיות המעודנות התגלו עד מהרה כמלתעות בשימלה עם מבטא ואפילו אני התקשיתי לעמוד בקצב. בלשון עדינה- לא בדיוק התמקדתי בנוף ואני לא זוכרת שראיתי אפילו גשר אחד, אבל שלושה פנקייקים איימתניים עמוסי כל טוב חוסלו בהצלחה מרבית ולא נודע כי באו אל קרבי. תמורת סכום סמלי ניתן להתפנק בקינוח- גלידה אכול כפי יכולתך. ויתרתי, אך להפתעתי חברתי הבריטית יכלה ואף אכלה כמות מכובדת של גלידה בנוסף לפנקייקים (הסיורים מסובסדים על ידי איחוד רופאי השיניים ברוטרדם). השיחה במהלך ההפלגה היתה שיחת בנות טיפוסית (התחילה בבנים, עברה לבגדים והסתיימה ובעיקר התמקדה בדיאטות), והמסקנה היתה שזה דווקא לא רע להיות קצת מלאות, זה אפילו יפה. כן, בטח... שכנוע עצמי וניחומים זולים אחרי שלושה פנקייקים. אגב-למעונינים יש גם "צ`ייניז פוד בוט"- אנחנו ויתרנו.
רגע של תרבות
כמו בכל עיר אירופאית אשר מכבדת את עצמה, לרוטרדם קריית מוזיאונים מפוארת. המוזיאונים ברוטרדם ממוקמים זה לצד זה, כאשר המפורסם, הגדול והמרשים מכולם הוא מוזיאון Boijmans van Beuningen. המוזיאון, נוסף על היותו מגוון מאוד, ממוקם במבנה עתיק ומרשים ומוקף בגן יפהפה. כדאי להקדיש למקום לפחות חצי יום (ועוד מספר שעות אם אתם חובבי כדרות ומעונינים לראות את תערוכת הכדרות בקומת הקרקע), אבל גולת הכותרת- אחרי ששבעתם מהתבוננות במוצגים רדו לקפיטריה, הזמינו שוקו חם ושבו בשולחן המשקיף לגנים. קחו את הזמן, תקראו איזה ספר, בכיף.
מהשבוע האחרון ברוטרדם אני זוכרת קטעים, כמו סרט שהריצו קדימה. הנר השמיני, שלא הודלק בגלל המבחן בנזיקין, המבחן המזעזע ב-Competition, מסיבת פרידה מהכיתה, אנשים מתחילים לעזוב, סיור פרידה בבלק, שופינג פרידה באמסטרדם, אריזה אגרסיבית במיוחד שכללה מספר קפיצות נינג`ה על המזוודה (שלא עזרו), מעט שינה, הרבה אלכוהול והרבה רגשות מעורבים.
בלילה האחרון ברוטרדם הלכתי לי לבדי על גשר אירסמוס והבנתי שהקלישאה החבוטה הזו נכונה להפליא- הזמן עף כשנהנים. קשה להאמין שרק לפני רגע הגעתי, לפני חודש התרגלתי לאכול ציפס עם חמאת בוטנים, לפני שבוע למדתי לבטא נכון את שם הרחוב בו אני מתגוררת וכבר נגמר, ושוב אורזים ונפרדים וממשיכים. למחרת, בערבו של יום הולנדי מקפיא אוזניים הלכתי לי, גוררת בכבדות את מזוודתי העמוסה לכיוון רציף היורוליינס, ובידי כרטיס לכיוון אחד. השליש הראשון מאחורי, דנקוייל רוטרדם.
מוזר ומעניין
שלושה עשר דברים שלא ידעתם על הולנד וההולנדים ומעולם לא חשבתם לשאול (או- כמה מידע לא רלוונטי אפשר לספוג בשלושה וחצי חודשים):
- ההולנדים גבוהים ב-7 ס"מ מהממוצע העולמי, ולמרבה הפלא אין להם קבוצת כדורסל ראויה לשמה.
- לקבוצת הכדורגל של אמסטרדם, "אייאקס", קוראים בשם חיבה "היהודים", ובהתאם, כל משחק כדורגל של אייאקס נראה כמו גרסה מקוצרת של ליל הבדולח, כולל הצעקות "ג`ידן, ג`ידן" (בחיי).
- מזמן מזמן, כשנפוליאון במסגרת כיבושיו הגיע להולנד, הוא החליט, שלמען הסדר הטוב על כל האוכלוסיה המקומית לרשום את עצמה בשמות ובשמות משפחה במרשם אוכלוסין מיוחד. ההולנדים הסתכלו על הוד נמיכותו מגבוה (תרתי משמע) והחליטו שהוא בטח מסתלבט עליהם, אז הם החליטו להסתלבט עליו בחזרה ונרשמו בשמות מה זה מגוחכים. לצערם, מרשם האוכלוסין שמקורו מימי נפולאון בתוקף עד היום, וככה ההולנדים נתקעו עם שמות משפחה מסורבלים ומגוחכים עד עצם היום הזה.
- בהולנד, אסור להעלות לתחבורה הציבורית עם אוכל. או לזרוק אותו או לקפוא למוות בחוץ עד שגומרים את הפריטס. חסל סדר ימי ההתמחות העליזים בהם הייתי עולה בשעות הקטנות של הלילה לאוטובוס לחדרה, בעודי אוחזת שווארמה עמוסה לעייפה ומציפה את האוטובוס בניחוחות של עמבה (טוב שההגה בידיים של אגד). המלצה- אל תנסו לתחוב את הפריטס לתיק. כשתגיעו הביתה תגלו שהוא מרוח לחלוטין במיונז.
- בהולנד, חתול שחור זה סימן למזל טוב (או שמישהו ממש ממש הסתלבט עלי, באכזריות).
- בהולנד, אם אתה יושב בתחנת האוטובוס ומחכה, האוטובוס יעבור ולא יעצור, אלא אם תבחין בו מראש, תעמוד ותנפנף בידך לאות שאתה לא סתם תופס סייסטה על הספסל אלא מעוניין לעלות עליו. בהיותי צעירה ולא בקיאה ברזי התחבורה ההולנדית ישבתי לי בתנוחת פורסט גאמפ על הספסל בתחנה, לקח לי 5 אוטובוסים רצופים שפספסתי, מטח קללות אחד והסבר קצר מהולנדית חביבה להבין את העניין.
- לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא? אז זהו, הם לא עפים לשום מקום, הם פשוט עומדים על האגם הקפוא מכורבלים ונראים קפואים ומסכנים להפליא.
- לקראת חג המולד בהולנד, ההולנדים נוהגים להדליק מנורה בת שבעה נרות ולהציבה על אדן החלון, וביום חג המולד עצמו נוהגים ההולנדים לאכול סופגניות ממולאות בריבה, תפוחים ושאר מילויים מתוקים הנקראות "Oilybollen" (השם נאמן למציאות). אגב, נחשו איזה חג מתקיים במקביל בתקופה זו בארץ הקודש?
- הישראלים נחשבים חוצפנים, ולעומתם ההולנדים נחשבים ישירים. ולדוגמא, באחד מערבי הדלקת הנרות שערכנו לכיתתנו היקרה ביקשתי מרוברט, בן כיתתי המקומי, להעביר לי סופגניה. בלי להתבלבל הבחור אמר לי, לאחר מבט בוחן ומעמיק, "I dont think you need more fat". לך תקע את הראש באיזה ענן יא טוויל, עניתי לו (בלב). כמובן שאכלתי את כל הסופגניה, ואחר כך התגלגלתי לי לפינת החדר, מוצפת רגשות חרטה בגין הקלוריות וצרבת עזה.
- מאז שהגראס הפך להיות חוקי, מימדי האבטלה בהולנד הוכפלו (בהתחשב בשיעור עליית האבטלה בעולם). ועל כך נאמר- "סמים קלים - סרטים קשים".
- כאשר כלי התקשורת בהולנד מדווחים על פיגועים בישראל, במניין ההרוגים נכלל גם המחבל המתאבד ולא, הם לא מבינים למה זה מעצבן.
- אחרי 11 בלילה בכל ערוצי הטלוויזיה בהולנד משודרים פרסומות לבתי זונות, חנויות סקס, סקס טלפוני, נערות ליווי ושאר תופינים. כל פרסומת במקבץ עלולה לגרום התקף לב קל לאמא פולניה ממוצעת. אותי זה הצחיק נורא, בעיקר לקראת הכריסמס, כשהבנות הערומות לבשו כובעים של סנטה, ובנוסף לגניחות היה מישהו ברקע שצעק "הו הו הו...".
- פעם מזמן, כשהולנד היתה אימפריה, הם שלטו על איזור קטן בצפון אמריקה אשר נקרא "ניו אמסטרדם". לימים, במסגרת עסקת ליסינג לא מוצלחת, הם החליפו את האזור הזה, שהיום נקרא ניו יורק, באזור אחר- סורינם. אני לא שמעתי על המדינה הזו עד אשר הגעתי לרוטרדם, אבל מתברר שיש מקום כזה, איפשהו במרכז אמריקה. בעקבות ההחלפות היגרו להולנד רבבות סורינמים חביבים (אפרו-רוטרדמים) אשר מכינים אוכל חבל-על-הזמן, הכי טוב בהולנד (אבל זה בעצם לא ממש אתגר, במדינה שהמאכל הלאומי שלה הוא פירה מעוך עם תרד, פרוסות נקניק ורוטב חום לא ברור).
המדריך למטייל בגלקסיה- רוטרדם למתקדמים:
- לחובבי הצילום- פילמים של קודאק במחיר סביר ניתן למצוא בחנות הספרים בתחנת הרכבת. הברווזים רגילים לבני אדם ומרשים לצלם אותם ממש מקרוב, אבל היו זהירים. ועוד משהו קטן- אחרי שצילמתם שני פילמים של תעלות ואופניים זה הזמן להפסיק, הכל בסוף נראה אותו דבר.
- מקום בקלאסה- אם חשקה נפשכם בארוחה יוקרתית, בפירות ים או בתה של 5 אחר הצהריים כולל פירמידת העוגיות המסורתית, במלון ניו-יורק ישנה מסעדה יוקרתית ועל פי השמועה- טובה מאוד. לסוף השבוע יש להזמין מקום מראש.
- לאכול עד 5 יורו- בתחנת המטרו Beurs ישנו דוכן שוקולד בלגי, Leonidas, שהוא שוקולד בלגי זול אבל טעים טעים. אם אתם לבד- בעבור 3 יורו תזכו לקבל כמות מכובדת פלוס. אני באופן אישי מעדיפה את המרירים, אבל לא לוותר על השוקולד הלבן במילוי קרם אננס, מממ...
- שמעתי ששווה אבל לא הייתי- ה"טרופיקנה": פארק מים מקורה עם נוף לנמל הגדול בעולם.
- לא להפסיד- טיול אחר הצהריים בגן המוזיאון Boijmans van Beuningen.
