ברווזים ברוטרדם
וכמיטב המסורת נפתח ב-3 תובנות, והפעם על ברווזים: ההולנדים אוהבים את האוכל שלהם טרי מאוד. אולי זו הסיבה שבכל פינה ברוטרדם מתרוצצים להם חופשי חופשי להקות של ברווזים ואווזים. בפעם הראשונה שישבתי בתחנת האוטובוס בדרך לאוניברסיטה ובהיתי בחוסר אמון מוחלט במכוניות, שעצרו מנסיעתן בשביל לתת ללהקת ברווזים לעבור את הכביש, התחדד הפער התרבותי ביני לבין ה- Local people.
לעצור מהנסיעה בשביל לתת לברווזים לעבור את הכביש? מה נסגר?! אני מצידי הרגשתי צופה פאסיבית בפרק מהסדרה "שאלתיאל קוואק". אז עלתה בי תובנה שניה: הבנתי, שהסיבה שאני כל הזמן רעבה מאז שהגעתי לרוטרדם היא שאי מתי שאני רואה ברווז (שזה כל הזמן), בדמיוני אני ישר מצרפת אליו כמה תפוחי אדמה, שום, כוסברה, גזרים וכוס מיץ תפוזים. התובנה השלישית עלתה בי בשבת בבוקר, עת התעוררתי בשעה 8:00 בחושך מוחלט (חושך כאן בשעות האלו, מוזר), לקול געגועיה של להקת ברווזים ערנית במיוחד: אף פעם עד עכשיו לא הבנתי עד כמה אני שונאת ברווזים.
שגרה בעיר
מי אמר ששגרה זה רע? כן, התחלתי עם השגרה. נכנסתי לדירה, קניתי שני עציצים בשביל הרגשת הביתיות, הפכתי את הצעיף והמטריה לחלק קבוע בפק"ל היציאה שלי וככה יום רודף יום והופך לשגרה. זו שגרה שהיא שונה ממה שהתרגלתי אליה, שגרה שכוללת להקת ברווזים, חשמלית, מטרו, אופנים, המון צ`יפס עם מיונז וחמאת בוטנים (יותר טעים ממה שזה נשמע) וגשם. קשה להתרגל לחיים במקום חדש ומרגישים את זה בדברים הקטנים. בפעם הראשונה שקניתי גבינה צהובה הולנדית אמיתית, לדוגמא, לא הבנתי למה כולם מתלהבים מזה (המרקם היה ממש מוזר). בפעם השניה הבנתי שהגבינה מצופה שכבה נכבדה של שעווה ובעצם הייתי צריכה לקלף אותה (כמובן שבעלת הבית שלי הסתלבטה עלי במשך שבוע).
גם הלימודים (הסיבה הרשמית שבשלה אני כאן) נחמדים, מעניינים לפעמים (בעיקר כשמצליחים להבין). אקדים ואומר שהיו לי הרבה חששות מהלימודים באנגלית. יש כמה דברים, שאיך לומר בעדינות, אני לא ממש כשרונית בהם (בדרך כלל הם כוללים הגה או מקלדת), אבל לצערי גם שפות הן לא הצד החזק שלי. באנגלית, ה-Simple לא כל כך Simple, ה-Perfect רחוק מלהיות Perfect, ודרוש עוד Progress רציני ל Progressive. כבר בשבוע הראשון באמסטרדם האנגלית שלי עמדה למבחן ונדרשתי למילה "קיפוד". איך לכל הרוחות אומרים קיפוד באנגלית? ומי חשב שאני אזדקק בכלל למילה הזאת אי פעם? אבל, הראש היהודי ממציא לנו פיתרונים: הקיפוד הפך ל- Pig with sticks, מזרקה הפכה ל- Water shpritzer ותרווד הפך ל- this thing when you make an egg you turn it over with (נא לבטא במבטא ישראלי כבר).
וכך, מלאת חששות (מוצדקות), התייצבתי ליום הלימודים הראשון שלי בשפת הקודש החדשה. השיעור הראשון נשמע בערך כך bla bla bla bla efficiency bla bla bla demand bla bla supply... מייד הבנתי, שבכדי לשפר את סיכויי לעבור את הקורס אני כנראה אצטרך לפתות את המרצה, מה שאומר שהיה עלי להצטייד בחצאית מיני קצרה במיוחד ובחולצה חושפנית. לאחר מחשבה שניה, בקור הרוטרדמי הבנתי שהדבר היחיד שאני אצליח לפתות בחולצה חושפנית זה את הריאות שלי לקבל דלקת, ורגליים כחולות בחצאית מיני לא ממש מפתות, אם אתה לא גבר מכה. כנראה שאני אצטרך ללמוד ממש חזק.
על רוטרדם
רוטרדם - העיר והאגדה: ועדיין, עם כל השגרה, אני גם קצת תיירת. ביומי הראשון ברוטרדם התייצבתי כהרגלי בלשכת התיירות המקומית (ברחוב Coolsingel ממול בנין העירייה), הצטיידתי במפה ושלל ברושורים ובכל שבת בבוקר מתייצבים הח`ברה מהכיתה לעשות את הדברים שהם בגדר "MUST" ברוטרדם והסביבה, ויש כאן לא מעט כאלה.
רוטרדם הופצצה עד ליסוד בזמן מלחמת העולם השניה, ולמעט בית העירייה שנשאר עומד על תילו, כל העיר למעשה נבנתה מחדש ברוח הקידמה והמודרניזציה. הארכיטקטורה בעיר שונה מזו המאפיינת ערים אירופאיות והיא בעיקר מרובעת וקצת פסיכית. בתי הקוביות באזור גורמים להרגשת ורטיגו גם מבפנים, וגם למתבונן מבחוץ. באותה רוח יצירתית נבנו בעיר שלושה גשרים על נהר ה-Nieuwe Maas בעיצובים מרהיבים, שהגדול והמפורסם בניהם הוא גשר אירסמוס (Erasmus), אשר בנוי "כאילו" מצד אחד של הנהר בלבד, ושולח זרועות לעבר הצד השני. הגשר מרשים מאוד, כדאי לחצות אותו ולעבור מתחת לזרוע הענקית שלו וכך ולקבל זווית ראיה מעניינת. כדאי גם לבוא ולראות אותו בלילה. הגשר השני, שנמצא מרחק של כמה עשרות מטרים בלבד משם, הוא הגשר האדום (או בשמו הרשמי- Willemsbrug). אם מזג האוויר מאפשר זאת, נחמד ללכת על הטיילת בין שני הגשרים, להביט פעם בזה ופעם בזה ולהתפעל.
בנוסף, רוטרדם היא עיר הנמל הגדולה באירופה. הנמל הוא חלק בלתי נפרד מהאופי של העיר, דבר המתבטא גם במוזיאון אשר מוקדש לים, לספנות וכמובן לנמל. אזור הבילויים של העיר מצוי בנמל הישן, ובכל יום יוצאים סיורים מושטים לתיירים ברחבי הנמל. הסיור עצמו נמשך כשעה וחצי והוא מקסים ומרשים. הספינה גדולה ונוחה, הסיור מלווה בהסברים מפורטים על הנמל וסביבתו, והספינות הענקיות, המנופים הנישאים אל על והערמות הצבעוניות של המכולות יוצרים יחד נוף תעשייתי מיוחד, גדול ומרשים. ניתן גם לצפות מהספינה בגשר אירסמוס ובבנין היורומאסט (Euromast) שהיה בשעתו (1960, השנה בה נבנה) הבנין הגבוה ביותר ברוטרדם. לבנין, באופן לא מפתיע, ארכיטקטורה מעניינת, קצת מד"בית. כדאי להעיף מבט מלמטה וניתן לעלות למרפסת התצפית שגובהה כ-90 מטרים ולהשקיף על העיר.
תחנות הרוח
דון קישוט אתה יכול לנוח: בין רוטרדם לעיר דורדרכט (Dordrecht) על כביש 15A, נמצא אתר תחנות הרוח הגדול ביותר בהולנד אשר נקרא קונדרדייק (Kinnderdijk), ובעברית- תעלות הילדים. המקום הוא למעשה מעין פארק פתוח בו מצויות כ-20 תחנות רוח, אשר מסודרות לאורך שתי גדותיה של תעלת מים. ביניהן עוברים מסלול הליכה, מלא דשא וצמחי מים. אחת התחנות פתוחה למבקרים (בתשלום- 3 יורו, סטודנטים 1.8 יורו) וניתן לטפס במעלה התחנה ולראות מבפנים איך זה עובד באמת. המקום מקסים ביופיו, הולנד כמו שהיא מצטיירת כשחושבים על הולנד. מומלץ לשים בדיסקמן את כל שירי דון קישוט הקיימים בעברית ולהתפעל מהגודל הענק של התחנות. חוץ מתחנות רוח ניתן למצוא במקום המון מרחבים ירוקים, שלווה, פרות הולנדיות שמנות, ברווזים, אווזים, ברבורים ודייגים הולנדים פסיכים שיושבים להנאתם לדוג על גדות התעלה בטמפרטורה של 5 מעלות. אם אתם מטיילים עם ילדים- לא לפספס את המקום.
ביציאה מהאתר עם הכביש המתעקל ניתן לראות בית, שבמרכזו מגן דוד גדול. הסתקרנתי, הלכתי להסתכל מקרוב ונתקלתי בזוג הולנדים חביבים, שהסבירו לי שהבית היה פעם שייך למשפחה יהודית אשר שלטה בחברת הספנות הגדולה באזור והיה להם מלא כסף. יכול להיות שאני Over Sensitive אבל היה משהו בנימה בה נאמרו הדברים.
שווקים
אצא לי השוקה: שווקים הם חלק נכבד מאתרי התיירות בהם מבקר כל תייר באירופה. השוק הוא צבעוני, ריחני, קולני, חגיגה לחושים. אצלנו, השוק המקומי פעיל ביום שבת ב-Blaak והבילוי הקבוע של שבת אחרי הצהריים הוא ללכת לשוק. למען האמת זה גם סוג של צורך, בשל העובדה שקניית ירקות בחנות שקולה להתאבדות כלכלית. לדוגמא: 2 עגבניות, גמבה, חציל, לימון, מלפפון וראש שום עולים 58.5 ¤ (תאמינו לי, מנסיון). אז הולכים לשוק בשעת הסגירה בשביל לקנות "צווי קילו אין אי אורו..." ממש מנטליות של זרים. החלק המהנה של ההליכה הוא האוכל. שוק זה לא רק לקנות הביתה אלא גם לאכול במקום. המון דוכני דגים מטוגנים (מעולה, מעולה), הרינגים נאים ישר מהרשת לפה (ניסיתי- לא טעים), דוכני ממתקים וכמובן- צ`יפס הולנדי מעולה מזן מיוחד של תפוחי אדמה, אשר עברו טיגון כפול (בשביל לוודא שאם יש פיסה שלא ספגה שמן בטיגון הראשון, היא תספוג אותו בשני). אז למעשה החלפנו את הג`חנון והסחנה בפיש אנד צ`יפס. האמת, גם הם יוצרים בלוק בבטן והרגשת עייפות המלווה בבחילה קלה. אווירת השבת נשארה.
לסיום בקטנה:נכון, מנטליות של זרים, אבל כחודש לאחר תחילת השגרה הרגשתי קצת כמו אירופאית אמיתית. בבוקר באוטובוס דרכה לי על הרגל אישה שמנמנה, בלי כוונה, ואני, במקום להגיד לה כהרגלי "סססססססססאמאמק ערס ס`תכלי לאן את הולכת יא דבה", השפלתי מבט ובקול שקט אמרתי לה בשיא הטבעיות: excuse me, excuse me, Im sorry Im sorry... אירופאית אמיתית או לא? (סתם, גם בארץ לא הייתי אומרת כזה משפט, לפחות לא בקול רם, אבל לצורך הדוגמא...).
- לחובבי הצילום- במהלך הסיור בנמל, תמונות שצולמו בעדשה גדולה (MM 200 ומעלה) יוצאות מוצלחות יותר.
- לאכול עד 5 יורו- בתחנה המרכזית ישנו דוכן גלידות Swirl, שזה כמו פרוזן יוגורט רק מגלידת שמנת. טעים טעים.
- שמעתי ששווה אבל לא הייתי- ביקור באחד מבתי הקוביות ב-Blaak.
- לא להפסיד- מבט פנורמי מקיף על גשר אירסמוס
