קצת עלינו
אנחנו חבורה של גברים נשואים, בני 35-45, המכורים קשות לספורט הלבן. הגרעין הקשה הוא חמישה-שישה אנשים ובכל שנה מצטרפים עוד. השנה נסענו למאיירהופן (Mayrhofen), עשרה גולשים יחד ונפגשנו עם עוד שני חברים באתר. את החוויה שעוברים שניים-עשר גברים, שיוצאים לגלוש ולחגוג שבוע בלי האישה והילדים (איתם משתדלים לצאת לחופשה בנפרד), אני משאיר לדמיונכם הפרוע... באופן כללי, אפשר לומר שאנחנו לא ממש זקוקים לאפרה-סקי, כי אנחנו מייצרים אותו לבד בעצמנו (ונעזרים בכמה בקבוקי גלן פידיך, לתגבור).
למה דווקא מאיירהופן? העיירה ממוקמת בליבו של עמק צילרטל המקסים, המשופע באתרי סקי מקסימים לא פחות, אפרה סקי במיטב המסורת האוסטרית ובכלל - המקום זכור לנו לטוב מביקורנו הקודם, לפני כארבע שנים.
לתחילת הכתבה
מלון "שטראס"
המלון שלנו - מלון "שטראס" (Strass), המפורסם, הוא בעל ארבעה כוכבים, שוכן במרכז העיירה, עשרה מטר מהפאנקן (לא יתרון גדול ועל כך בהמשך). השתכנו במיני סוויטות, עליהן שילמנו 103 אירו ללילה, לאדם, על בסיס חצי פנסיון. המלון גדול, מאובזר ומפנק. במלון יש ספא, המצויד בשלל סאונות, בריכות, ג'קוזי וכל מה שניתן להעלות על הדעת. בכניסה לספא יושב סדרן נמרץ ועצבני, אשר קנאי מאוד לעבודתו, הנחלקת לשניים: שמירה על השקט והסדר במקום והקפדה על המשמעת, כלומר שאף אחד לא יעבור את הכניסה לספא, כשבגד כלשהו לגופו ועל כך הוא מקפיד במיוחד...
האוכל במלון סביר: ארוחת הבוקר היא בסגנון בופה וארוחת הערב היא בת 4 מנות, כשאת העיקרית מזמינים יום קודם. בסך הכול, ממלון כזה ציפינו לאוכל ברמה קצת יותר גבוהה. ביום האחרון גילינו שניתן להזמין כל יום סטייק או שניצל, בתוספת צ'יפס, שהיו לא רעים בכלל וזאת ללא קשר לתפריט המוצע.
לתחילת הכתבה
קדימה - למסלולים!
יום שישי בבוקר הגיע, נחתנו במינכן, נסענו לאינסברוק (עם "מרצדס ויטו" ו"אופל וקטרה" סטיישן). התמקמנו, הסתובבנו אכלנו ונרדמנו, התעוררנו ונסענו. כבר בעשר בבוקר מצאנו את עצמנו בלובי המלון. שעה אחת לאחר מכן, עלינו למרומי הפאנקן והתחלנו לחרוש את המסלולים באיטיות, להסרת החלודה. היה זה יום ערפילי למדי והמסלולים היו במצב די גרוע - פתיחה מעט צולעת, אבל מכאן המצב רק השתפר.
פאנקן באן היא המעלית העמוסה ביותר בכל אתרי הסקי באירופה (או לפחות באוסטריה). כיוון שלא ניתן לחזור לעיירה בגלישה, צפו לתור גדול מאוד, גם בסוף יום הגלישה, על כן מומלץ להימנע ממנה. הדבר העיקרי שמעניין בפאנקן, זו הבשרייה, שנמצאת בדיוק ממול – שפע בשרים, מכול הסוגים, טעימים להפליא ובמחירים מגוחכים: ב-7 אירו אפשר לסגור שם ארוחה טעימה ומשביעה, כולל בירה, שתוציא לכם את החשק להיכנס לחדר האוכל של המלון.
העיירה קלטנבאך ממוקמת במרחק של כרבע שעה נסיעה (ברכב!) ממאיירהופן וממנה מעפילים לאתר הוכזילרטל (Hochfugen Hochzillertal). למרות השם המוזר, מדובר באתר שווה ביותר ואפשר, למעשה, לחלק אותו לשניים: חלקו הראשון מושך שמאלה מהגונדולה, המעפילה לאתר. הוא מכיל מספר מסלולים רחבים, ברמות קושי שונות (אבל בסך הכול די קלים), שיורדים על אותה צלע הר. אזור זה מתאים מאוד לחימום, זהו גם החלק העמוס והמשעמם (יחסית) של האתר. ברגע שמתחילים למשוך לצד השני של האתר, מתחיל למעשה ספארי סקי - טיול חביב מאוד, רובו מסלולים אדומים ארוכים, חלקם עמוסי מוגולים גבוהים, אימתניים ומאתגרים יחסית (באמת שלא ראיתי כבר זמן רב מוגולים בכזה גובה...). באזור זה יש גם מרחבי אוף-פיסט גדולים יחסית, כך אפשר להעפיל מפסגה לפסגה, לעצור לנוח בשפע המסעדות שבדרך וליהנות מהנוף המדהים. אנחנו הקדשנו לאתר יומיים ונהנו מאוד.
אנחנו הסתפקנו ביום גלישה אחד באתר זילרטל ארנה, הנמצא 15 דקות נסיעה ברכב ממאיירהופן. זהו אתר יפהפה, שהדבר המייחד אותו זה המסלולים הארוכים (שרובם די קלים) והטיולים שהוא מציע, כשהנוף מסביב פשוט מדהים. מה שקצת מעיק, זה שהאתר עמוס יחסית. לפחות כשאנחנו גלשנו שם, היו תורים די ארוכים במעליות, מכיוון שכולם, כך נראה, העדיפו את מסלולי הטיול המומלצים במפת האתר (כמו בסלה רונדה) וגלשו פחות במסלולים הצדדיים. לקראת סופו של מסלול 36 שחור, באזור העיירה גרלוס, תמצאו מסעדה במיקום מדהים, עם מוסיקה מצויינת ואוכל מעולה. לא משנה מה תזמינו, הכול שם טעים ואיכותי. זו היתה הפעם השנייה שהזדמן לי לאכול שם ואני שוב ממליץ בחום. אני, כרגיל, הסתפקתי בשטרודל המעולה שלהם, אבל מניסיונם של חבריי – כל מנה בּוּל!
הינטרטוקס (Hintertux), הקרחון המפורסם בעמק, מתנשא לגובה של כ-3,300 מטר ונמצא כ-25 דקות נסיעה ממאיירהופן (ברכב ולא בסקי בס). מנהרת נטיפים נתגלתה בפסגתו לפני כשנתיים - ניתן לבקר בה וליהנות מהנטיפים המרהיבים, גם בנעלי סקי (כך כתוב בפרוספקט). אנחנו העדפנו לגלוש ולהסתפק במערת הנטיפים אשר בנחל שורק... על הקרחון יש מגוון מסלולים ארוכים ורחבים, ברמות קושי שונות ותנועת הגולשים עליו דלילה, יחסית. כמובן שמומלץ להגיע ביום בהיר, שמאפשר ליהנות מהנוף המרהיב. אנחנו הגענו ביום מעונן יחסית, אבל היה שווה בהחלט.
פאנקן – כן, עלינו גם לשם. עשינו זאת בשעות מאוחרות יותר, כדי להימנע מהתור המטורף או ביום מושלג יחסית, כשתנועת הגולשים דלילה. לא היה עומס במסלולים, יותר מאשר באתרים אחרים בעמק, למרות התיאורים שקראתי כאן על עומס מטורף. במרכז העמק, אליו יורדים מהפאנקן, יש סנואו פארק נחמד, שגם אנחנו ניסינו להדגים בו את יכולותינו, אם כי השתדלנו לא לקפוץ יותר מידי גבוה... הטיול המומלץ באזור, לדעתי, הוא להעפיל לאזור הורברג, עם הקרון הצהוב הגדול. משם, כדאי להעפיל לאזור רסטקוגל ואז להתחיל לרדת במסלול 3 אדום, הארוך (יחסית) שמתפתל בין העצים (לקראת הסוף מסעדה חביבה). מגיעים עד למטה ועולים לגלוש באזור איגלם, בו יש כמה מסלולים אדומים ארוכים ושווים בהחלט. כדאי לשים לב, שהמעלית חזרה לכיוון הפאנקן
(Rastkogelbahn) מפסיקה להעלות נוסעים ב-15:30 ואם פספסתם (כמו שקרה לנו בפעם הראשונה), תאלצו לחזור בסקיבס (חצי שעה נסיעה בערך).
אהורן הוא האתר הקלאסי למתחילים. בפסגתו מספר מסלולים רחבים ומתונים, המאפשרים לימוד ותירגול. גולת הכותרת היא המסלול האדום, שיורד עד לעיירה, מתפתל בין העצים. מסלול זה הוא תלול למדי לעיתים ובעיקר ארוך ולא נגמר. בסיומו ישנה ישורת קלה, עד למעלית (שאין בה כמעט תור), למי שרוצה לנסות שוב. זהו גם פיתרון מצוין למי שמאס בתור האדיר בפאנקן ורוצה להתחיל לגלוש מוקדם. מקצה המסלול, יש 5 דקות הליכה עד למעלית לפאנקן, שבדרך כלל תהיה פנויה אחרי 10:30.
לתחילת הכתבה
עם או בלי רכב?
עם או בלי רכב, אפשר להגיע למאיירהופן בקלות - בהסעה או ברכבת. למי שמתכוון להישאר בתחומי העיירה ולגלוש רק במתחם הפאנקן, באמת שאין צורך ברכב. למתכננים טיול בין האתרים השונים בעמק, מומלץ בהחלט לשכור רכב, שכן התנועה בסקיבס היא מסורבלת ואיטית. בשעות העומס הם עמוסים מאוד, עושים הרבה סיבובים בעיירה. על מנת להגיע לאתרים מחוץ למאיירהופן, יש לנסוע לפחות בשני אוטובוסים שונים ומי שיתנהל באמצעות הסקיבס, פשוט יבזבז המון זמן על מנהלות מיותרות. מצד שני, ליד כל אתר בעמק, יש חניון ענק, שהחניה בו היא בחינם, גם בתי המלון מספקים חניה צמודה ובחינם. השורה התחתונה היא שהרבה יותר קצר ונוח לנסוע להינטרטוקס ברכב, שלוקח אותך מפתח המלון, כשאתה נעול בנעלי התעמלות, ומביא אותך ליעד, תוך 25 דקות. כל זה, לעומת יציאה מהמלון, נעול בנעלי סקי, עם מגלשיים על הגב ולהתחיל להסתובב כך כשעה, עד ההגעה. בנוסף, גיחה לאינסברוק הקרובה (מרחק שעה נסיעה) מומלצת גם היא, סתם לטיול ולשופינג. אנחנו פינטזנו אפילו על גיחה לאישגיל, אבל כאן כבר מדובר בשעתיים וחצי נסיעה, אז ויתרנו.
ביום השמיני והאחרון התפצלנו לשתי קבוצות – אחת נסעה למינכן, לקניות, והשנייה (שעבדכם הנאמן, אשר מזוודותיו כבר היו מפוצצות מקניות באינסברוק ובמאיירהופן, נמנה על שורותיה כמובן) נשארה לגלוש. גם במאיירהופן יש רחוב ראשי, משופע בחנויות מאתגרות, שימו לב רק שרובן נסגרות בשש.
לתחילת הכתבה
אפרה סקי
מאיירהופן שופעת בארים, מסעדות ומועדונים. הצעירים ביותר מבלים ב"ארנה" – המועדון בקומת המרתף של מלון סטראס (הכניסה חינם למשתכנים במלון). בשעה 23:00 לערך מתחילים, בדרך כלל, לראות תנועה של נערות צעירות, בנות 16 בערך, בלבוש שלא ברור איך אינן קופאות איתו למוות והן כולן נוהרות למועדון... ה"שליסל" הוא גם אופציה לא רעה, שם רף הגיל עולה. בכניסה משלמים כמה יורו ובפנים חם וצפוף. את בני ה-30 פלוס תמצאו ב-"Mos". בכל אחד מן המקומות הללו אפשר ליפול על ערב מעולה או סתם ערב מבאס, תלוי במזל, מי מופיע ובעיקר כמה שתיתם...
לתחילת הכתבה
סוף טוב או רע - לשיפוטכם
ולסיום סיפור קטן: אחד מהסיוטים של כל גולש הוא שהמגלשיים שלו לא יחכו לו במקום בו הם הושארו, כשהוא התיישב לאכול במסעדת הרים כלשהי - זה בדיוק מה שקרה לי ועוד ביום הראשון! יצאנו מהמסעדה והמגלשיים שלי פשוט נעלמו. לאחר בדיקה, נמצא זוג מגלשיים אחר, שהתאים למידת הנעליים שלי ומבדיקה שעשינו במסעדה, שהייתה מאוכלסת בדלילות, כי היה מאוחר יחסית, התברר כי המגלשיים הללו לא שייכים לאף אחד. הבנתי שמישהו פשוט החליף אותם עם המגלשיים שלי. מדובר היה במגלשיים איכותיים ביותר של קנישל, אבל הם היו קצרים בהרבה ממידותיי. השארתי את פרטי האישיים במסעדה, למקרה הקלוש שמישהו יחזור לשם וירצה להחליף את מגלשיו חזרה. ירדתי לעיירה, שם שכרתי מגלשי רוסיניול. מאוחר יותר גיליתי, שעל המגלשיים שהשאירו לי, יש תווית של חנות השכרת ציוד בעיירה היפאך. נסעתי לאותה החנות ופשוט ביקשתי להחליף את המגלשיים לדגם שמתאים לי. המגלשיים הוחלפו ללא בעיה במגלשי אטומיק חדישים ומשופרים במידה הנכונה. בסיכומו של השבוע, יצא שגלשתי על ארבעה סוגי מגלשיים שונים. למרות שהתאמצתי, לא חשתי בהבדל ביניהם.
מחיר החופשה היה כ-1,750 יורו, בסך הכל. יצאנו בשישי בבוקר וחזרנו בראשון אחר הצהריים (9 לילות, הראשון באינסברוק והאחרון במינכן) - 8 ימי סקי וזה כולל הכול, למעט ציוד (שלא נזקקנו לו) והשופינג. להתראות בשנה הבאה (בסלה רונדה כנראה...)!
לתחילת הכתבה
הכותב משתתף בפורום הסקי של אתר למטייל, תחת הכינוי "הראל". שוחחו איתו שם!
גם דיווח זה משתתף בתחרות דיווחי סקי לשנת 2010 ומתמודד על הפרס הראשון: חופשת סקי חינם באתר Passo Tonale! פרטים נוספים באתר התחרות >>
