מה פתאום אלבניה?
בסוף יוני 2007 טיילנו, זוג מבוגר, שבוע באלבניה ברכב קטן שכור. נופים מרשימים. האלבנים הם אנשים חביבים, נכונים לסייע למרות קשיי שפה ובדרך כלל הדרכתם יעילה. בזכותם לא טעינו בכבישים, שרובם אינם משולטים או שהשילוט מופיע, כשנוסעים כבר עשרות מטרים בכביש. ניחשת נכון – זכית. טעית, אל תתבייש לשאול. מעטים מתמצאים במפה, אבל שם היישוב בכתב ברור מבטיח תשובה ראויה. אלבניה היא ארץ ענייה עם אחוז גבוה של מובטלים, אבל תושביה נראים שמחים בחלקם. הגברים קולניים, מרבים לבלות במשחקי דומינו בבתי קפה מאולתרים ובגנים ציבוריים. רובם, כנראה, אינם דתיים. לא הבחנו בסממני מוסלמיות בהתנהגותם. גם לא ביום שישי.
מטירנה לטרופויה
טיסה בחברת "טורקיש" וחניית ביניים ארוכה באיסטנבול. אין טיסה ישירה לאלבניה. ב"חזור" שהינו שבוע באיסטנבול ותיאמנו טיסה לנוחיותנו. נחתנו בטירנה בארבע אחה"צ. נסענו ללינה במלון "גרנד הוטל" בקרויה (Kruja), עיירה שקטה במורד ההר. למחרת שוטטנו בה מעט וביקרנו במבצר, הצופה אל הנוף היפה. יצאנו לקראת צהרים לכיוון העיר שקודרה (Shkodër), עיר דומיננטית בזכות מצודת רוזפה (Rozafa) ובזכות אגם Shkorda. הגענו אל אל האגם דרך גשר Mesi, המרוחק כשמונה ק"מ מהעיר. אגם שקודרה נמצא כ-2 ק"מ מצד דרום-מערב לעיר. המבצר סמוך לקצה הדרומי של האגם וממנו נשקף נוף יפה. מיד כשהגענו ביררנו על אפשרות לינה ובמרכז העיר מצאנו מלון באיכות "מערבית", 5-4 כוכבים. 60 יורו לחדר. אזור האגם מלוכלך מאד וכך גם העיר ברוב רחובותיה.
משקודרה יצאנו לכיוון דרום-מזרח אל Qyrsac, משם עלינו לכיוון צפון- מזרח בכביש המסומן בצהוב עד לרציף המעבורת בקומאני (Komani). הכביש הצהוב לא היה כביש אלא דרך עפר משובשת ויפהפייה. הדרך מטפסת בהר מעל נהר מתפתל. הנסיעה האיטית מאפשרת ליהנות מן הנוף הפסטורלי, העשיר בעדרי עיזים ורועיהם. הדרך מובילה לפרויקט האגירה והמפעלים ההידרואלקטריים הגדולים של אלבניה הממוקמים על נהר דריני (Drini). המעבורת יוצאת מן הרציף בקומאני בשעה 9:30 בערך. הנסיעה משקודרה עד לגשר שבדרך לרציף נמשכה שעה וחצי. חשוב להגיע לגשר לפני 8:30. כמות המכוניות במעבורת מוגבלת. מכוניות מאוחרות נאלצו לחכות למעבורת הצהרים. ליד הגשר נעצרת התנועה. חיכינו בשיירה עד 9:25 בערך. אחרי הגשר יש מנהרה קצרה לרכב אחד בלבד. לכן יש צורך בוויסות התנועה.
סמוך לגשר יש בית קפה עם שירותים נקיים לשימוש המחכים. הציפייה היתה הזדמנות לפגוש אנשים ולאסוף אינפורמציה שימושית. פגשנו נערה, הדוברת מעט אנגלית ונהגים משועממים, נכונים לסייע. כך ידענו, שהמכונית תתגבר על דרכי האבנים המשובשות. שמענו על מקומות לינה באזור ודרכי נוף מומלצות. המעבורת שטה במעלה הנהר היפה עד לעיירה Fierza. משם נסענו בשיירה עד ביירם צורי (Bajram Curri), הצטיידנו במים ומעט מזון והמשכנו אל העיירה טרופויה (Tropoja) ללינה.
בכניסה ל-Tropoja פגשנו מישהו, שהמליץ על מלון חדש בנוף יפהפה. נסענו אחריו חזרה לצומת הדרכים המובילות לקוסובו ולטרופוי. המלון נמצא בכביש לקוסובו במרחק ק"מ אחד מן הצומת. ה"מלון" הוא בעצם "צימר" בשטח של חווה פרטית. בעליו הוא פסל חובב הבונה בשלבים מבנה מרשים מבחוץ, מוקף גינה שופעת מים ועצים. מקום נעים לשבת עם כוס קפה. בערב הופך המקום לבית קפה מקומי, המאכלס שולחן אחד בקושי. בחדר 3 מיטות ברזל + מזרונים מאולתרים ושולחן. השירותים משותפים, אבל סביר שכמונו תהיו אורחים יחידים. בחדר יש 2 חלונות גדולים ומרפסת הצופים אל נוף מרהיב של האלפים האלבנים והדולומיטיים, עמק ירוק זרוע וחוות מטופחות. טיילנו ברכב וברגל בעמק הנהר, פגשנו משפחות של איכרים קוצרים ועובדים בשדה, כולל הסבתא והילדים הצעירים. לפנות ערב חזרו הנשים והזקנים עם הפרות, שהוצאו למרעה. רומנטי לצפייה.
מטרופויה עד לדורס
למחרת טיילנו לאורך הנהר בין החוות. נסענו לכיוון קוקס (Kukës) בדרך עפר זרועת אבנים קטנות, 3 קמ"ש במשך 3 שעות. כביש אספלט פגשנו רק כשהתקרבנו לעיירה בשם האס (Has). פגשנו אנשים חביבים והוזמנו לקפה. מניסיון השתדלנו לסרב באדיבות. האלבנים אוהבים לדבר ומצליחים לתקשר, למרות ששפתם מוזרה לנו. "לא" זה "יו" בתנועת ראש של "כן" ו"כן" זה "פו" בתנועת ראש של "לא". דרך ההרים שבין האס לקוקס מרשימה במיוחד. הכביש צופה על הצטלבות של שני נהרות, נהר דרין הלבן שמגיע מקוסובו ונהר דרין השחור, הזורם מאגם אורכיד. צבע המים מזכיר מי קרחונים. הנוף מקסים. לעיניים קשה להיפרד. קוקס העיירה עלובה מאד. בעבר פעל בה מלון מפואר שכיום הוא מוזנח וסגור. מצאנו חדר במלון קטן קרוב לאזור שלו ונוח לטיול. החדר קטן ודחוס. שטח הרחצה בין ברז המקלחת לאסלה הוא בגודל מרצפת של 20 ס"מ, אבל פתח הביוב, במרכז מאפשר רחצה באמצע המקלחת. החדר נוח לשינה, שקט ומאוורר. השירות במסעדה אדיב ומפנק בארוחת בוקר טעימה. בתנאים של אלבניה זה בסדר.
מקוקס המשכנו לפיאר (Fier). התחלנו בכביש "כתום", הצופה על הנהר והמשכנו בכביש "צהוב", אלה צבעי הכבישים במפה. כתום פירושו כביש טוב יחסית. הצהוב אינו כביש במושגי התחבורה במערב אירופה. בחרנו בו, כי קטעים רבים ממנו הם לאורך נהר. ידענו, שצפוי נוף יפה. עדיין בהרים. מתרגלים לנהיגה האיטית. הכביש המוגדר כיפה ביותר באלבניה הוא בין ולורה (Vlora) לסרנדה (Sarande). העדפנו לנסוע בו בתחילת יום ולא בסופו, לכן מצאנו מלון במרכז פיאר, עיר קטנה ולא מעניינת במיוחד. למחרת המשכנו לולורה, לא התעכבנו וטיפסנו בכביש הררי מתפתל בדרך הצופה על ה"ריביירה האלבנית", לחופי הים האדרייתי. קשה לתאר את יופייה. המים בגווני טורקיז והחופים מפורצים. לדעתנו, יפה יותר מהכביש סורנטו – אמלפי שבדרום איטליה.
לסרנדה. הגענו קרוב לארבע אחה"צ. יש בה הרבה בתי מלון ותיירים. המשכנו ישר לבוטרינט (Butrint) או בותרוט. זהו אתר ארכיאולוגי מורכב המוגדר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, שנופיו מתחרים בעושר עתיקותיו. השרידים העתיקים של בוטרינט נמצאים 18 ק"מ מדרום לסרנדה. על האתר משקיף מבצר משולש, שהוקם על ידי המצביא עלי פחה, בראשית המאה ה-19. העיר העתיקה היתה בעבר חשובה מאוד. התיישבות בה נודעת כבר משנת 1000 לפנה"ס ובמשך שנים היא נשלטה על ידי היוונים או הרומאים. אתרי החפירות מוקפים בעצים ומוצלים. אחה"צ נשבה רוח נעימה וממקומות אחדים נשקפים מראות ונופים של אגם Butrint ושל איים ועצי פרי. התקשינו לעזוב. איש לא האיץ בנו. נראה, שהשומר הבודד והקופאי נהנים מן החברותא ואינם ממהרים לשום מקום. לנו במלון על חוף הים בדרך מבוטרינט לסרנדה, המשקיף על מפרץ שבין האי היווני קורפו ולשון יבשה אלבנית. בחרנו בחדר עם מרפסת בקומה העליונה (אין מעלית). נהנינו מן השקיעה ומן הבריזה.
מסרנדה המשכנו לגירוקאסטרה (Gjirokastra) - עיירת מוזיאונים ציוריות ביותר, הבנויה על צלע הר, מעל לנהר דרינו. בעיר זו שמרו כמה מהמבנים על סגנונם העתיק והם בנויים בעבודות עץ ואבן. רחובות האבן הצרים והמתפתלים מבטיחים כי כלי רכב ממונעים לא יוכלו להיכנס לעיר. בגירוקאסטרה מצודה מהמאה השלוש עשרה. המשכנו לעיר הנמל דורס (Durres), אבל לא מיהרנו להיכנס אליה. מצאנו מלון קטן מדרום לעיר ביישוב Malirobits. בעליו אלבני, שעבד שנים בתור מלצר במלון ביוון ונישא לאישה יוונייה, חסך כסף והקים מלון באלבניה. המלון חדש ונעים. בעליו משתדל לשרת את לקוחותיו במסירות. מומלץ. ככלל, מחירי הלינה באלבניה זולים מאד וכך גם מצרכי המזון והכניסות לאתרים. בדורס טיילנו למחרת בדרך לשדה התעופה, העיר לא הרשימה במיוחד, אולי מפני ששבענו מנופים יפהפיים.
טיפים
בטיחות: באתרים אחדים באינטרנט מזהירים מפני "גנבי תיירים" ומטיולים באזור הגבול עם קוסובו. לא טיילנו בטירנה הבירה. שם בדרך כלל מצווים תיירים להיזהר. בשאר האזורים, שבהם טיילנו, הרגשנו בטוחים מאד. השארנו את רוב החפצים ברכב בלילה. בצ`כיה, סלובקיה והונגריה בתי המלון דאגו לחניונים סגורים ושמורים. ברוב המקומות באלבניה לא היה בהם צורך. איש גם לא ניסה לרמות אותנו במחיר או במתן עודף. כשהתבקש מחיר לחדר, שנראה בעינינו גבוה לאיכותו, הרמנו גבה ומיד נדרש מחיר נמוך יחסית.
קשיים צפויים: נהגים אינם מצייתים לחוקי תנועה מקובלים. שוטרי תנועה רבים נמצאים בכבישים שבערים ובקרבתן, אבל תפקידם, כנראה, לאשר את זרימת התנועה בלבד. הם מרבים לשרוק במשרוקית ולנפנף בסמן אדום. באזור טירנה גם מקפידים על נסיעה במהירות המותרת. הם לא העירו לנהגים, שעקפו את העוקפים ויצרו מסלול שלישי מול הנוסעים בכיוון הנגדי. הכבישים משובשים מאד. במקומות רבים נסענו בדרכי עפר מכוסות אבנים קטנות או בכבישי אספלט מלאי בורות, שם נוסעים יותר לאט. בכבישים מסוג זה הנהגים זהירים יותר ומפנים דרך באדיבות.
טיילו באלבניה לפני שיגלו אותה התיירים!
