מצפון לדאלי על גבול טיבט יושבת לה ליג`יאנג (Lijiang), העיר הוקמה בתוך עמק כשמסביבה הרים מתנשאים, חלקם מושלגים. העיר היא בסיסם של בני הנאשי (Naxi) (מיעוט סיני -; אחד מיני רבים), מיעוט זה מונה חצי מיליון איש, שרובם חי במחוזות יונאן וסצ`ואן. הנאשי הם צאצאיהם של נוודים טיבטים ועד לאחרונה חיו בחברה מטריאכלית (סביב אגם לוגו יש שבט, מוסו שמו, שחי גם היום חיים מטריאכלים). הלבוש הנאשי מיוחד מאוד; הנשים לובשות חולצות ומכנסים כחולים המכוסים על ידי סינרים כחולים או שחורים ועוד מספר פרטי לבוש צבעוניים ביותר. האדרת המסורתית בצורת האות T, לא זו בלבד שמונעת מהסל הנעמס על הגב לגרום חיכוך, אלא גם מסמלת את השמיים. החלקים הבהיר והכהה של הגלימה מסמלים את היום והלילה. שבעה עיגולים רקומים מסמלים את הכוכבים. השמש והירח סומנו בעבר על ידי עיגולים גדולים יותר, אך דומה כי אלה יצאו מהאופנה.

הנאשי יצרו שפה כתובה עוד לפני יותר מאלף שנה, כשנעזרו בשיטה מופלאה של פיקטוגרפיה. הטקסט הנאשי המפורסם ביותר הוא הדונגבה הקלאסי בן 500 הכרכים. הדונגבה היו שאמנים שהיו מופקדים על השפה הכתובה ושימשו כמתווכים בין הנאשי לעולם הרוח. דת הדונגבה נטמעה לבסוף במזיגה של בודהיזם לאמאיסטי, איסלאם וטאואיזם. לשורשיהם הטיבטים של הנאשי נמצאו סימוכין בהתייחסות בספרות הנאשית לאגם מאנאסארוואר והר קיאלש שניהם במערב טיבט. ניכרת השפעה מטריאכלית חזקה בשפה הנאשית. שמות עצם מגדילים את משמעותם כשנוספת המילה "נקבה". לעומת זאת המילה "זכר" מצמצמת את המשמעות. כך למשל אבן ונקבה מסמלים צוק גדול ואבן וזכר מסמלים חלוק נחל.

 ההיסטוריה של העיר מתחילה בעידן שושלת סונג הדרומית (1127-1279). ב- 1253 קובלאי חאן הגיע עם כוחותיו לעיר במסגרת מאמציו לכבוש את מדינת dali. לנוכחות הכוחות הצבאיים של קובלאי חאן יש השפעה עד ימינו בשמות המקומות בשפה הנאשית הגזורים מהמילים המונגוליות "צבא" ו"מחנה צבאי". בראשית ימיה של שושלת יואן (1271-1368) חיו בליג`יאנג כאלף משפחות והלכו ורבו בזמן שושלות מינג וצ`ינג. בזמן שושלת צ`ינג העיר הפכה למוקד מעבר סחורות שיוצרו בצפון מערב חבל יונאן, ולכן אין זה פלא שהמילה גונג-בן בשפת הנאשי- שמשמעותה מקום ובו הרבה אסמים- מזוהה כל כך עם העיר. הטיבטים באותם ימים נהגו לשלוח את תוצרתם- אריגים ועשבי מרפא לעיר על מנת שיועמסו על סירות משא ויופצו בכל רחבי סין. גם סחורות כמו תה ועבודות יד משישוואנגבאנה, פנגצ`ינג וסיאגואן- יישובים בחבל יונאן- הגיעו לכאן בדרכם לטיבט או לחלקים אחרים בסין.

העיר עצמה מחולקת לשניים - העיר העתיקה והעיר החדשה וההבדל ביניהן עצום. העיר החדשה בנויה בסגנון סיני מערבי, העיר העתיקה היא המעניינת יותר. רעידת אדמה גדולה לפני כ- 5 שנים אפשרה לבנות אותה מחדש. הסינים שמעודדים תיירות פנים וחוץ כאחד ראו לפניהם מכרה זהב, הם השקיעו בעיר, בנו אותה בסגנון נאשי מסורתי, בנו מוזיאון ואולם הופעות, והיום העיר מרוצפת אבנים, יש בה תעלות מים גשרים ובתי עץ נמוכים. האזור המרתק והאטרקציות שבסביבתו הם המושכים את התיירים לבוא לכאן בנוסף על יופייה של העיר.

 איך מגיעים? -לאחר בנייתו של כביש חדש ומהיר נמשכת הדרך מדאלי לליג`יאנג חמש שעות בלבד, בכביש מהיר ונוח העובר בנופים מדהימים, מפלי מים טרסות אורז ירוקות ובתי עץ שטוחים. אפשר להגיע גם מקונמינג.


יעדי הכתבה