העיירות והכפרים באזור מאיירהופן
יצאנו לחופשת סקי בעמק צילרטל (Zillertal Arena), אשר באיזור מאיירהופן באוסטריה, בסוף ינואר 2010. במהלך החופשה גלשנו וביקרנו באתרים זל (Zell), גרלוס (Gerlos), אהורן (Ahorn) ופנקן-הורברג (Penken-Horberg). אני גולש סקי, ברמה בינונית.
העיירה מאיירהופן נמצאת במרחק נסיעה נוחה של כשעתיים-שעתיים וחצי משדה התעופה במינכן. העיירה תוססת מאוד, עם הרבה ברים ודיסקוטקים והיא מלאת חיים. אנחנו לנו בעיירה היפאך
(Hippach), השוכנת כעשר דקות נסיעה, לפני מאיירהופן. אל היפאך צמוד כפר נוסף בשם שוונדאו. היפאך היא עיירה שקטה, שהכול נסגר בה בשעה שש בערב (גם חנויות הסקי - למי שצריך להחזיר ציוד, שימו לב!). הבילוי היחידי בהיפאך הוא כמה בארים לאפרה סקי בכניסה והיציאה מהמסלולים. בכל אופן, המסלולים אינם נמצאים בכפר אלא מחוצה לו. האווירה בברים נפלאה, אפופת עשן סיגריות ורועשת, אבל פרט להם אין שום דבר אחר. חישבו על ירושלים ביום שישי בלילה. אותו הדבר... במאיירהופן, לעומת זאת, יש מקומות בילוי הפתוחים גם עד מאוחר בלילה. מבדיקה לא מעמיקה, עושה רושם שמאיירהופן קצת יותר זולה מהיפאך, שחנויות הסקי בה יקרות להחריד.
כ-40 דקות נסיעה, בכביש צר ומתפתל ממאיירהופן, נמצא הכפר הציורי גרלוס - מבחינת מראהו של המקום, כנראה שזה היישוב היפה והרומנטי ביותר מבין השלושה. זהו כפר ציורי וחלומי, אבל בעל רמת מחירים גבוהה (רוב המלונות שם די יקרים). כמו בהיפאך השכן, הכפר גרלוס לא מצטיין בחיי לילה או אפילו באפשרויות אפרה סקי תוססות במיוחד. נתון נוסף להביא שיש להביא בחשבון, הוא שגרלוס היא מבודדת ביותר, בעוד שהיפאך ומאיירהופן נמצאות במרחק נסיעה קצרה זו מזו ויש אפילו קישורים של אוטובוס ורכבת ביניהן. באחד הימים, חלק מחבורתנו טעה וגלש בטעות למאיירהופן, משום שסגרו את הרכבלים. בסופו של דבר, הם נסעו ברכבת ממאיירהופן להיפאך. כל הנסיעות הן בחינם למחזיקי סקי פס אזורי!
אתר הסקי של פנקן (Horberg-Penken) משותף למעשה לעיירות היפאך ולמאיירהופן, כך שניתן לגלוש מאחת לשנייה. העלייה להר ממאיירהופן היא בעייתית, משום שהיא מתבצעת ממרכז העיירה וככל הנראה יש תורים די ארוכים בבוקר. לדעתי, קיימת במקום גם בעיית חנייה ופקקים, עבור מי שמגיע ברכב פרטי ולא באוטובוס. בהיפאך, לעומת זאת, לעולם לא חסרים מקומות במגרשי החניה והתור לרכבל הוא קצר יחסית וסביר מאוד. מהיפאך עצמה יש שרות אוטובוסים, מצוין שיביא אתכם בכ-10 דקות לאזור רכבל ההוברגבאהן. כדאי לזכור, שאי אפשר לגלוש בחזרה למטה, באף אחד משני אתרים אלו, כך שבשעות 16:00-16.30, כשכולם יורדים חזרה ברכבל, יש פקקים של המתנה. אם יש תקלונת, בקרונות קורה שממתינים 20-30 דקות. מעצבן.
אוכל להמליץ על מפה שנקראת "Best Of". ניתן למצוא אותה בתחנת ההגעה של הרכבלים הגדולים והיא כוללת למעשה 5 סטים של מסלולים מתוכננים מראש, למי שלא רוצה לשבור את הראש בתכנון והתמצאות. זהו סידור מאוד נוח, למי שמגיע בפעם הראשונה. המפה כוללת מספרי מסלול, הוראות מאיפה להתחיל ועל איזה רכבלים לעלות.
חצי יום באתר אהורן הקטן
באהורן (שזכה על ידינו לכינוי העברי "אהרון" במלעיל) יש מגרש חנייה קטן וחינמי, למציגי סקי פאס, אבל הוא מתמלא די מהר. חנייה "בחוץ" עולה לא מעט ואם תתפסו ללא כרטיס, יגררו לכם את הרכב. העלייה לאהורן מתבצעת מתוך מאיירהופן, בקרון נוסעים גדול, שמוביל בכל פעם כ-160 איש עד למעלה. זה אתר קטן, המותאם בעיקר למתחילים. יש לשים לב - יש בו כמה טי ברים, שאחד מהם תלול ביותר בסופו! באהורן יש, למעשה, רק מסלול אדום אחד, שמתחיל כמספר 4. אפשר להפסיק אותו באמצע ולחזור למעלה, בדו-מושבי פתוח או להמשיך ולגלוש למטה עד מאיירהופן, כשהוא הופך למסלול 5, הארוך, אך בעל הנופים המדהימים. כדאי לשים לב שמסלול נוטה "להקריח" מעט בסוף היום. ככלל, האתר קטן ולדעתי, תוך חצי יום די ממצים אותו. מומלץ גם לשים לב לנוף הנפלא מסביב ולא לשכוח לבקר בבר, הבנוי בתוך איגלו על ראש ההר.
אתר הורברג הנפלא
העלייה אל אתר הורברג מתבצעת מהיפאך-שוונדאו. עולים על רכבל ההורברגבאהן, 11 דקות ואתם על ההר! הגעתם ל"מרכז " האתר -; מצד ימין יש רכבל ששה מושבים, שמעלה אתכם להורברג.
על ההורברג עצמו יש כמה מסלולים מאוד יפים: 27 אדום הוא קצר וכיפי מאוד; 7 אדום הוא קצת יותר ארוך וחוזר לנקודת התחלה; 17 שחור אינו קשה במיוחד ועמוס רק לקראת סופו ואילו 7A הכחול הוא מאוד נחמד, אבל בסופו המסלול הופך שטוח ואפילו עולה קצת - בעייתי. שימו לב, המסעדה בראש ההר (ראש ההורברג- נראה כמו כנסייה כפרית) היא יקרה להחריד, אם כי הנוף הנשקף משם הוא מדהים. עדיף לגלוש למטה את אחד המסלולים ולאכול במסעדה שבסוף המסלול (7 או 7A). גולשים מתחילים צריכים להיזהר, משום שבשליש העליון של 7A יש פיצול שמאלה, שאם מפספסים אותו, נכנסים בטעות למסלול השחור. כל האזור יושב על מדרון דרומי ונהנה משמש נעימה ומחממת.
חזרה ל"מרכז" -; היישר משם, יש רכבל של 8 מושבים, המביא אתכם לאזור הסנו-פארק. בימים יפים ניתן לחזות בביצועים מדהימים של אקסטרימיסטים, אבל גם גולשים בינוניים יכולים לנסות להתאמן במקום, תלוי ברמת העומס והצפיפות. משם, ניתן לעלות בקרון ה-150 לחלק הרחוק שנקרא Rastkogel. באזור זה יש מסלולים כחולים מצוינים למתחילים (3 ו-4) וגם כמה אדומים נחמדים. מסלול 6 הוא קצר ולעניין ו-2 ו-3 הם ארוכים ורחבים יותר. עומס הגולשים הוא בינוני, אין עצים והנוף יפה ביותר. יש אפילו את מסלול 16, שנקרא מסלול הפנורמה. מומלץ לגלוש לאט ולהביט סביב.
אם עולים מה"מרכז" שמאלה, ברכבל 4 מושבים, מגיעים לאזור המדרון הצפוני, שנוטה להקריח, כי אין שמש. משם, ניתן לגלוש חזרה לסנו פארק או למרכז, במסלולים 3, 5 אדום ו-4 שחור. מסלול 18 שחור מכונה "חראקירי", בשל השיפוע האימתני שלו, שמגיע ל-78 מעלות. מסלול זה מומלץ רק לגולשים טובים, אחרת רוב הסיכויים שתמצאו את עצמכם מרוחים על המסלול, כשהציוד שלכם מפוזר לכל עבר - לא נעים ואפילו יכול להיות מסוכן. המסלול אינו קשה רק בשל השיפוע, אלא משום שבצידו האחד שביל צר לרוחב שליש מסלול ובשני השלישים האחרים המסלול בנוי כמו גבעות, הגורמות להאצה מטורפת במהירות. מסלולים 1, 6, ו-11, האדומים, הם די דומים זה לזה ומתפתלים בין העצים, בינות לנופים יפהפיים. לקראת סוף מסלול 11, יש מסלול סלאלום, עם טיימר, למי שרוצה לבחון את יכולותיו. מסלולים מספר 13 ו-13A מורידים אתכם לאמצע ההר ומשם חוזרים בקרון למעלה. לטעמי, ה-13A יותר הוא מעניין ומרתק יותר. כל האזור ההוא (כולל 12 שחור) פונה לכיוון פינקנברג (Finkenberg), שגם אליו אין גלישה וצריך לרדת ברכבל. אני ממליץ גם להימנע ממסלולים 20 ו-2 כחול - המסלול צר ומתפתל, עמוס בתלמידי סקי, שקשה לעקוף אותם, זה מיותר אפילו למתחילים.
זהו אתר נפלא לגולש הבינוני, פחות מזה למתקדם ולמתחיל. יש באתר מעט מסלולים שחורים ולא כל הכחולים "שווים את זה". המסלולים ברובם הם רחבים, כמעט ולא נתקלתי בעומס שמפריע לגלישה. זה גם גורם לכך, שבסוף היום המצב במסלולים סביר יחסית ואין יותר מדי מוגולים.
לרעבים - אם אתם אוכלים במסעדה שנמצאת ממש ליד הרכבל הראשי, כדאי להיזהר - משום מה, הם גובים כסף (חצי יורו) על כל שקית חרדל או קטשופ שהם נותנים עם הצ'יפס, מה שמקבלים חינם במסעדות אחרות. די מרגיז.
המלצות מאתר צֶל
אתר צל, המכונה גם צל אם צילר (להבדיל מצל אם זי) נמצא כעשר דקות נסיעה מהיפאך (20 ממאיירהופן), לכיוונה של מינכן. במקום יש מגרשי חנייה רחבים ומספקים. שימו לב - יש לעלות למעלה בשני רכבלים: רוזנבאהן (Rosenbahn) ו-ויזנבאהן (Wiesenbahn). למרות התור הארוך ברוזן, אל תתפתו לעלות בוויזן, הוא לא מוביל לשום מקום. מגיעים לאמצע ההר ומשם צריך לעלות בדו מושבי (ספורטבאהן) את שאר הדרך. הנסיעה בדו מושבי עוברת בנופים יפהפיים, בתוך יער קסום ושקט, אך הדרך ארוכה מאוד (יותר מ-10 דקות) וכשעולים ביום קר, זה פשוט הופך לסבל. באופן כללי, יש באתר צל לא מעט דו/ארבעה מושבים פתוחים וארוכים מאוד. אני ממליץ להגיע לשם רק בימים נאים וחמימים, יחסית, אחרת יהיה לכם קר מאוד!
רוב המסלולים באתר דומים, אדומים וכולם נפלאים. הדבר ביותר הוא להתחיל ב-18 ומשם לזלוג כל הזמן "שמאלה", דרך 14, 13 וכו', עד שמגיעים לאוברגנגזיוך, ממנו אפשר לגלוש דרך מסלול 21 לכוון גרלוס. החיבור לגרלוס ארוך ולא נוח מאוד, אבל המסלול עצמו שווה את המאמץ (אם כי הוא עשוי להיות מעט עמוס). ניתן להפסיק באמצע ולחזור חזרה, אבל זה מתבצע ברכבל ארבע-מושבי, ארוך ופתוח. מסלול 11 (המומלץ) יוריד אתכם, במקביל לרכבל, בהנאה רבה, עד לוויזנבאהן או לתחנת האמצע של הרוזנבאהן ומשם חזרה לחנייה. זהו סוף נחמד ליום גלישה.
פרט פיקנטי קטן - בתחילת ה-11 ישנה מסעדה, בה הירידה לשרותים אינה אפשרית רק במדרגות, אלא גם במגלשה קטנה ומשעשעת! כמו בימי ילדותנו. ככלל, האתר משרה תחושה של בדידות ותלישות. כנראה, בשל מרחק המסלולים זה מזה. מצד שני, כמעט מכל מסלול אפשר לצאת ולעשות אוף פיסטים ממש מספקים, בלי להגיע למצבי קיצון. לקראת סוף היום, היה ניכר עומס במסלול מספר 19, ממנו גולשים ל-11 ולנקודת הגלישה הכי תחתונה.
ליד מגרש החנייה יש כמה ברים לאפרה סקי. לא משהו לכתוב עליו הביתה. כמו כן, ראינו ממגרש החנייה, מסלול ליד הרוזנבאהן, בו גולשים במזחלת על גבי פסים. נראה שזאת יציאה מאוד כיפית ומעניינת. המחיר היה 8-10 יורו, למיטב זכרוני. שמתי לב שהמגלשות עובדות גם לאחר שעת סגירת הרכבלים.
גרלוס - מתאים יותר לסקי מסנובורד
כאמור, ניתן להגיע לגרלוס בגלישה "מאחור", דרך צל, או לנסוע 25-30 דקות מצל, בדרך הררית, צרה ומתפתלת. אם לא יהיה לכם מזל, כמו לנו, תתקעו בדרך כי אירעה תאונה ותחכו יותר מחצי שעה, עד שהשוטרים המקומיים יסיימו לטפל בתאונה. מכיוון שיש בדעתי לחזור לאוסטריה, אחסוך מכם את התיאור על חוסר יעילותם של השוטרים. רק ארמוז, שבארץ העניין היה נסגר בחמש דקות של הזזת הרכבים הצידה והחלפת פרטים לביטוח...
האישקוגלבהן מביא אתכם למרכז גרלוס שהוא עמוס מאוד, אם כי באמצע מסלול 32, יש גם מסלול סלאלום ארוך ומאתגר ששווה ביקור (עם טיימר, כמובן). זיכרו את המקום, כי בסוף היום הדבר הכי כיפי זה לעלות למעלה ולגלוש את כל ההר, ב-32 כחול, שהופך ל-31 ואז להגיע בגלישה עד למגרש החנייה. כיף!
עם הגעתכם למרכז, כדאי להתחמם פעם אחת על ה-32 ומשם לרדת ב-36 השחור (העמוס מעט) ולטפס לכיוון אתר קוניגזלייטן (Konigsleiten), שהוא יותר רחב ויפה ופחות עמוס. גם כאן, יש בעיקר מסלולים אדומים ויש גם שני שחורים קצרים (41 ו-42). כשעולים ברכבל, כדאי להעיף עליהם מבט, כי באחד מהם לפעמים האדמה נחשפת והמסלול לא תמיד במצב טוב. גילשו בשני, כי הם חוזרים לאותו מקום. אפשר לגלוש ביניהם, במן אוף פיסט, למי שרוצה. לדעתי המסלול עדיף לסקי מאשר לסנובורד, כי הוא חרוש לעייפה. מסלול 2 כחול הוא ארוך, צר מאוד ומתפתל. הוא אינו מאתגר, לא יפה ולא מעניין. מסלול 10 אדום הוא קצר ורחב - מסלול אידיאלי, אם רוצים להתאמן או לעשות תחרויות בקבוצה הקטנה שלכם. מסלול 8 כחול הוא יותר ארוך ויהיה כיפי לכל גולש.
כמה מסקנות לסיום
הצילרטל ארינה הוא אזור גדול, המורכב מכמה וכמה אתרים קטנים. בסך הכל, החיבור בינם הוא די טוב ומערכת התחבורה באזור היא יעילה. בשל פיזורם של האתרים, בדרך כלל אין עומס חריג על המסלולים, מה שמהווה יתרון גדול. מצד שני, יש לתכנן בכל יום לאן נוסעים. האתר מתאים מאוד לגולשים בינוניים, פחות מזה למתקדמים ולדעתי אף פחות מזה לגולשים מתחילים. יש מעט מסלולים כחולים ורובם מרוחקים זה מזה. יתרון נוסף של האזור הוא מיעוטם היחסי של טי ברים. ככלל, המסלולים רחבים, דבר שמקל על הגלישה ומוריד מהצפיפות. רוב המסלולים הוא באורך בינוני, דבר המסייע לגולש הפחות מיומן, מעייף פחות ומקטין סיכוי לתאונה.
לטעמי, האתרים של פנקן-הורברג וזה של גרלוס מתאימים יותר לסקי ואילו זה של צל מתאים יותר לסנובורד, בעיקר בגלל האפשרות לרדת מהמסלולים, אך עדיין להישאר במקביל להם. כל זה, מבלי להביא בחשבון סנו-פארקים למיניהם, בהם לא ביקרתי. ראוי לציין, שהאוסטרים מקפידים על שעות סגירת הרכבלים. אם כתוב ארבע, אז סוגרים בארבע - מקסימום גונבים דקה או שתיים. בנושא זה לא כדאי להתחכם, כי אם תגיעו באיחור של חמש דקות, אתם עלולים למצוא את עצמכם מטפסים רגלית על מסלול, רק על מנת לגלוש בחזרה לנקודת המוצא.
דיווח זה משתתף בתחרות דיווחי סקי לשנת 2010 ומתמודד על הפרס הראשון:
חופשת סקי חינם באתר Passo Tonale! פרטים נוספים באתר התחרות >>
