מה כל כך מיוחד בגלידות איטלקיות?
אבא שלי ביקר באיטליה לפני מספר שנים ודעתו על האוכל נשמעה בערך כך: "איטליה? יש להם פיצות בלי בצק עם גבינה בלי טעם ופסטה לא מבושלת, אבל הגלידות לא רעות". לדעתי, שלא כמו לדעת אבי, המטבח האיטלקי בכללותו הוא מטבח מעולה, אבל כן, גולת הכותרת היא הגלידות. ולמה? הסוד טמון ברכיבים. ראשית, שמנת אמיתית. לא שומן צמחי מעפן כמו בארץ, שמנת כזאת שסותמת את העורקים ויושבת על הירכיים חזק חזק. שנית, טעמים עשירים וכבדים. לא "סירופ בטעם", אלא הדבר האמיתי שנותן טעם עשיר ומרקם כבד כבד. הגלידות האיטלקיות טעימות, מאוד, אך כבדות. ההרגשה אחרי גלידה איטלקית אמיתית היא כאילו גמרתם לאכול סטייק 400 גרם, וכל מה שמתחשק הוא לפתוח כפתור ולשכב על הדשא הראשון. את הגלידות האיטלקיות, הג`ילטו, ניתן לחלק באופן גס לארבעה סוגים- גלידות השמנת, הסורבה, המוס והמרנג. נוסף עליהן במחלקת הקפואים ניתן להוסיף את הגרניטה. כל אחת מהגלידות שהוזכרו לעיל מגדירה מחדש את המושג גלידה ויוצקת בו תוכן אחר.
- גלידות שמנת- כבדות, בעלות מרקם עשיר עשיר בכל הטעמים שניתן לחשוב עליהם (אני מכורה לזביונה, שזה ליקר ביצים).
- סורבה- גלידה העשויה מקרח גרוס ולא שמנת, בדרך כלל בטעמי פירות. הפירות פה אמיתיים והטעמים חזקים (אני מכורה לתפוח ירוק ולסורבה המדהים והמקורי מכולם- שוקולד ופלפל צ`ילי גרוס. גאוני! אוכלים מתוק מתוק ואחר כך נשארים בפה עם טעם של חריימה!!).
- מוס- גלידות פחות קרות, מוקצפות ואווריריות (שוקולד שוקולד, נו מה?). לא לקחת יותר מטעם מוס אחד, זה הופך למרק מהר מאוד.
- מרנג- גלידות עם שברי קצף ביצים, יותר קלות מגלידות השמנת (כל מה שטעמתי טוב, אבל אני מכורה לגלידות שמנת).
גרניטה זה משקה קפוא, ברד, בטעמים. בארץ אנחנו מכירים בעיקר גרניטה קפה. כאן יש כל טעם אפשרי- משקדים, תפוח ירוק, פירות יער ועד ללימון וקולה (אני מכורה לגרניטה פירות יער, המכילה פירות יער שלמים בנוסף לקרח, בייחוד פטל שחור ודומדמניות). אחד השמות הגדולים בבולוניה הוא ג`ילטריה קסטליונה (la sorbetteria Castiglione), שגם זכתה בתחרות בינלאומית בתואר הגלידה הטובה בעולם... לדעתי זו אכן הגלידה הטובה מכולן. משחקים עם קרמל ופירות כמו תמרים ושזיפים, כמעט התעלפתי אחרי השוקולד. חיסרון- השמות לא מעידים על התוכן, צפו להפתעות. המפורסמת והאהובה עלי מכולן היא ג`ילטו ג`יאני (סניף אחד ליד סנטו סטפנו, סניף שני מאחורי אוגו בסי). מעולה מעולה. מבחר ענק של שוקולדים, הסורבה לימון הכי טעים בעולם, פיסטוק מדהים והזביונה... אחח, הזביונה... חיסרון- ממכר ומשמין.
מלבד שתי אלו בולוניה מלאה בגלידריות קטנות, מפורסמות אך לא פחות טובות. גרניטות מעולות מעולות תמצאו בג`ליטריה della Moline בויה דלה מולינה. עצה שלי, התרחקו מהגלידות לתיירים. מקום שלא מכין גלידה בטעם זביונה אך מכין גלידה בטעם טירמיסו הוא מקום בו הגלידה תהיה טובה, אך לא מעלפת את כל החושים. חפשו גלידריות בהן שמות הטעמים יופיעו רק באיטלקית. וזה בסדר אם אין להם הרבה טעמים- אם הגלידריה קטנה, זה אומר שהיא מתמחה במספר טעמים והם בדרך כלל יהיו קרובים מאוד לשלמות.
עת היינו סטודנטים צעירים וטריים בבולוניה, הלכנו כמעט בכל יום לאכול ג`ילטו. לאחר שבועיים נתקפו בנות המין הנקבי בייסורי מצפון קשים, אשר הולידו החלטה אסטרטגית חשובה: הולכים לג`ילטו רק בהזדמנויות חגיגיות. כמובן שמאותו רגע מצאנו הזדמנויות חגיגיות לג`ילטו בערך ארבע פעמים בשבוע, אבל העיקר שחיינו בהכחשה. עם בוא הקיץ זה כבר רשמי. לחרדתם של חסדי התזונה הנכונה ושומרי המשקל, אני מכורה, חדלתי מלספור קלוריות או נקודות. אחת ביום בדרך כלל ונהנית מכל ביס, לדיאטה נדאג בארץ, גם ככה כאן אני מידה 46. לסיום פרק הגלידות ובנימה אישית, פסטה טובה יש גם בארץ, אני אצליח להסתדר גם עם הפיצות, הפסטו והמוצרלה הישראלים, אבל פשוט אין לי מושג איך אצליח להתרגל שוב ל"לה קרמריה"... ועוד לחשוב שזה מעדן.
ומה עוד חדש בבולוניה?
סמסטר שלישי התחיל לו, שלישי ואחרון. השמש יצאה והפכה את האדום החם לחם עוד יותר. בתי הקפה פרסו שולחנות ברחובות ובפיאצות, הרחובות מלאים בכל שעות היום ובשוק הופיעו פירות של קיץ. סוף סוף יש סיבה מוצדקת למשקפי השמש שליוו את האיטלקי המצוי גם בחורף. מחוץ לבולוניה על אחת הגבעות שוכנת כנסיית סנטה לוקה, ובה מצוי אייקון של הבתולה. פעם בשנה, ביום א` הראשון של מאי, מורידים את אייקון הבתולה בתערוכה חגיגית לעיר, ורוחה של הבתולה שורה על העיר למשך שבועיים חגיגיים במיוחד, בהם פועל שוק חג ומתקיימים מופעים. השנה האירוע לא נערך ביום א` הראשון של מאי משום שזה יצא באחד במאי, יומם של האדומים. אני נתקלתי בטקס הורדת הבתולה בדרכי לטגן מופלטות עם הישראלים ביום המימונה. זה היה מדהים, מסדר אחרי מסדר, כל סוגי הנזירים והנזירות על תלבושותיהם המיוחדות, טקס צבאי, קודקודי העיר, איזה יופי. תושבי בולוניה יצאו בהמוניהם לצפות בבתולה, מוסיקה ליוותה את מסעה, היה יפה יפה. אירוע נוסף שנחגג בימים אלו ברחבי אירופה הוא שישים שנה לשחרור היבשת מעול הכובש הנאצי. בולוניה, שהיתה אחד ממעוזי ההתנגדות החזקים ביותר בצפון איטליה, חגגה 60 שנה לשיחרורה מעול הכובש הנאצי באחר צהרים שמשי ויפה, בטקס מרשים בפיאצה מאג`ורה, בו השתתפו הרבה חיילים מהימים ההם, המשחררים והמתנגדים. כמובן שהיו תסתסחי"ם מגוחכים נוסח צבא איטליה (לא, הם לא עשו מגן דויד אבל הם רקדו טנגו! בחיי!), אבל לראות חבורות של חיילים מבוגרים וזוגות מבוגרים בלבוש חגיגי הולכים יד ביד ריגש אותי.
העיר רימיני
למרות שירושלים היא העיר האהובה עלי ביותר בעולם, לדעתי עיר שלא שוכנת מרחק סביר מחוף ים איננה עיר הראויה למגורים. ים ביום שישי בארבע אחר הצהרים, לנשום עמוק ולהוריד מהכתפיים את השבוע שעבר, אני לא יכולה בלי זה. בולוניה שוכנת מרחק של שעה ברכבת (סביר בקנה מידה איטלקי, שערורייתי בקנה מידה ישראלי) מעיר הנופש רימיני (Rimini). בקיץ רימיני הופכת לאחד המקומות החיים והתוססים ביותר באיטליה. הרבה תיירים, נכון, אבל זה חלק מהכיף. חופים ארוכים ארוכים עם חול אמיתי, שמש וים , המון חנויות, מסעדות ומקומות מעולים לצאת בערב. אנחנו התמקדנו בפוטוסינטזה אקטיבית מאוד על החוף והתעלפנו על מיטות השמש. אין כמו ים...
קצת על מילאנו
מילאנו, עיר האופנה, הבידור, העיצוב, להתחכך בדולצ`ה גבאנה ומורן אטיאס. לדעתי, אם זמנכם באיטליה מוגבל, ותרו. מילאנו עיר גדולה, תעשייתית, האטרקציות במרחק מטרו זו מזו והמטרו מסורבל ולא נוח, כך שההתרוצצות בעיר מתישה. אבל בכל זאת, אם אתם בדרך ממקום X ל-Y ניתן להעביר כמה שעות נחמדות במילאנו. נקודת המוצא, כמו בכל עיר איטלקית, הדואומו, שבמילאנו הוא גותי, גדול ויפה במיוחד אבל בשיפוצים שנמשכים, בטרנקילו, מספטמבר. אז לצערי מספטמבר הדואומו מכוסה, אבל למי שבכל זאת חפץ לראות אותו במלוא תפארתו (ובזול) יש תמונה נהדרת בשגרירות איטליה בישראל. ליד הדואומו מצוי מרכז הקניות המקורה על שם עימנואלו ויטוריו. על רצפת מרכז הקניות מצוי פסיפס של שור ובקשר לשור הזה, אמונה תפלה איטלקית נוספת. האיטלקים במילאנו פרקטיים יותר מחבריהם בורונה המחפשים אהבת נצח. האיטלקים במילאנו רוצים סקס. על פי האמונה יש לדרוך עם עקב ימין על אשכיו של השור ולחוג על העקב סיבוב מלא, וכך מובטח סקס טוב. בשעות היום השור מוקף בקהל רב, איש איש בתורו נועץ עקבו באשכיו של השור המסכן ומסתובב. מרוב סיבובים במקום בו היו אשכיו של השור יש עכשיו חור בגודל של כדור טניס. כנראה שלשור כבר לא יהיה סקס טוב. יש לי ספק בקשר לאמיתות האמונה, אבל כמובן שנעצתי וסבבתי- יש דברים שלא לוקחים בהם סיכונים.
מקום מגניב נוסף במילאנו היא שדרת המעצבים. איך מגיעים? עוקפים את הדואומו והולכים לאורך הרחוב. כאשר המחירים של הבגדים הופכים לתלת ספרתיים אתם קרובים, כאשר המחירים מורכבים מארבע ספרות אתם כמעט שם, קחו שמאלה איפה שכל הפרארי האדומות פונות ואתם שם. שמות כמו גוצ`י, ארמאני, לואי ויטון (האמיתי לשם שינוי), דולצ`ה וגבאנה. אני מצאתי זוג נעליים שאני אקנה ברגע שיהיו לי 800 יורו מיותרים, ככה לביזבוזים. אם באמנות חפצה נפשכם, גלריית בררה (Brera) מקסימה, אחת הגלריות היפות ביותר בהן ביקרתי. אם בספורט חפצה נפשיכם, לכו לסן סירו כמובן, רק שימו שכפ"צ וקפלס"ט ואל תשלחו את האישה בינתיים לקניות, אי אפשר לדעת מה יהיה הנזק בעיר כמו מילאנו...
המדריך למטייל בגלקסיה - בולוניה למתקדמים, מילאנו למתחילים
- לאכול בפחות מ-5 יורו- נחשו... מתחיל ב-גימל.
- לא לפספס- סיבוב על האשכים של השור במילאנו (?)
- שמעתי ששווה אבל לא הייתי- חיי הלילה ברימיני.
- אפשר לוותר- סיבוב על האשכים של השור במילאנו (?)
