הדרך למנגואה
בארצות "קשות", אותן ארצות בהן אנו אוהבים לטייל, בהן האוטובוס עוצר היכן שאתה עומד ואין עליך לעמוד היכן שהאוטובוס עוצר, לפעמים הסיפור הוא הדרך אלא שהוא עשוי להשמע כפרטים טכניים משוללי הנאה אם לא נאמר עתירי סבל או סיבולת.
את העליה צפונה מקוסטה ריקה דרך ניקרגואה, אל סלוודור וגואטמאלה, ביקשנו לרכך עם עצירות בדרך, אך השמיים האפורים בגבול קוסטה ריקה ניקרגואה האיצו בנו לוותר על סן חואן דל סור San Juan Del Sur, החוף הפסיפי של ניקרגואה, ולהמשיך למנגואה הבירה.
החתמת דרכונים זריזה בצד הקוסטריקני. כמו בפעמים קודמות אנו מבקשים להשאיר בדרכון את הדף האחרון שעוד נשאר פנוי, חותמת על חותמת נערמות בדפים העמוסים. אי הסדר הניקרגואי ניכר כבר במעבר. חמש מאות מטר בשביל עפר, דרך משאיות עמוסות, שלושה חיילים במרחק יריקה זה מזה עוצרים אותנו, כל אחד בתורו, לביקורת דרכונים. אוחזים בדרכון הפוך, מביטים מבלי להסתכל, ומסמנים הלאה. בנקודת ההחתמה משלמים שבעה דולר ושוב מחפשים מקום פנוי בדרכון. מבקשים לצאת מהשער אל השוק שמאחורי החומה, שם, אומרים לנו, ממתין אוטובוס מקומי למנגואה. שני שומרים במדים בשער מדפדפים, הפוך, בדרכונים ואישה עם תעודה ותצלום תלויים לה על צווארה, גם היא במדים, מפרידים בינינו לבין האוטובוס שמצידו השני של השער. למעשה מפריד ביננו דולר לאחד שהיא מבקשת. כבר שילמנו, אנחנו מתעקשים. "אתם צריכים לשלם למיסי העיר", היא עונה, ופותחת פתח צר בשער לכמה מקומיים החולפים בו וממהרת לסגור אותו שוב. אז ככה, השער הזה הוא רק בינינו במשחק הזה, אנו מביטים זה בזה. האוטובוס מצידו השני של השער, אנו אומרים והיא מתעקשת, ואנו שמים בה מבט נוזף, פותחים את השער ועוברים בו. מספיק שרלטנות ליום אחד. על פניה חולף חיוך קל של הבנה ביננו כשאנו חולפים. האוטובוס המקומי חוטף אותנו, עוזר הנהג מעמיס את המוצ`ילות ואני אחריו נועל אותן זו לזו. בדרך כלל מוצאים פינה להקיף ולנעול גם לאוטובוס. הסיכוי שמוצ`ילה גדולה תיגנב אולי אינו גבוה אבל כשהיא נעולה אל הרכב הנסיעה שקטה יותר, ואין דחף לחפש בחלון מי ירד ומה הורידו בכל עצירה.
מפנמה ועד גואטמאלה ישנו tica bus אוטובוס חדיש ונוח החוצה בכמה ימים את מרכז אמריקה. נוסע רק באור יום, ובתחנות העצירה ישנם גם חדרי שינה אך ניתן כמובן למצא לינה אחרת. העלויות אינן גבוהות וזוהי דרך רגועה לראות נופים יפים חולפים בחלונות גדולים, הרי געש הממלאים את החלון ומגורי אנוש עלובים לצד הדרך. אנו שבעים קצת מניקרגואה ובמנגואה החלטנו לקחת את האוטובוס הממוזג הזה ולהמשיך ישירות לגואטמאלה.
מנגואה, עיר ללא מרכז, ללא לב, גיבוב סתמי של פחונים, מבני בטון קטנים, מפעלים זעירים ובתי מגורים. משתרעת לאורך אגם ניקרגואה ומתפשטת בזרועות אקראיות לכל צד. קניון אמריקאי גדול עם מקדונלד ופופ קורן וסרטים. שם אנו מעבירים את הערב. חוצים את הונדורס. בכל מעבר השיטה שונה. לפעמים אוספים את דרכונינו ועוזר הנהג דואג להחתים אותם, ולפעמים יורדים ועוברים עצמאית. גם לחלפני הכספים שעוטים על האוטובוס שיטות שונות. באחד המעברים רצו חלפנים ונעמדו בשורה עורפית לפני פתח האוטובוס. כל אחד ומזלו, לפי סדר. הראשון מציע לנוסע הראשון שיורד וממהר לסוף התור לסיבוב נוסף. ניצניה של התארגנות, אולי, לא עלינו, עוד נמצא עצמנו מחפשים את האוטובוס במקום שהוא ימצא אותנו...
הדרך נמשכת. הנופים מרתקים. בהונדורס אנו יורדים כדי שכלב ירחרח את תיקינו. ג`ונגלים מתחלפים בסוואנות, אוכלוסיה דלילה, שכונות אוהלי פלסטיק חממות שחור בצד ניקרגואה הופכות לפחונים דלילים בצד הונדורס. עוני בכל מקום, ערסלים בחזית, יושביהם נועצים עיניים משועממות בתנועה הדלילה, בתנוחה קפואה כאילו לשמר את מעט האנרגיה הדרושה להעביר את היום. פה ושם מצ`טה מעשבת בשדה. מאחור הרי הגעש הגבוהים. ניקרגואה, הונדורס, אל סלוודור, הרי הגעש מלאי הוד.
אל סלבדור
באל סלוודור נשארנו לישון במלון התחנה. עייפים מדי, לא נותרו בנו יומרות לסייר בערב בכיכר המרכזית הסמוכה. בחמש בבוקר ממשיכים הלאה ובאחת עשרה בבוקר הגענו לגואטמאלה סיטי. מעבר חד בין אל סלודור לגואטמאלה. האוטובוס חולף בפרברים העשירים של גואטמאלה סיטי. אחוזות מפוארות, עושר מנקר. אחריהן, המעמד הבורגני, בתים יפים, צפופים יותר. מדינה יציבה יותר, יותר תושבים שכספם בידם.
נהג הצ`יקן בס לאנטיגואה מרגיש כבמופע קיר המוות. כביש מפותל אך סלול היטב, נהגים צעירים אחראים לבטחונם של עשרות, בודקים את אחיזת הכביש של אוטובוס התלמידים האמריקאי. למחרת יופיעו בעיתונים תמונות הזוועה של אוטובוס מעוך. תחושת הביטחון שלי ששום דבר רע לא יקרה מול אחיזתה המבועתת של אורית, מנסה בעיניה להדריך את הנהג מהמושב האחורי. עיתוני המחר, עדות ניצחת לאינטואיציה של אורית. אני לא קורא עיתונים...
שוב באנטיגואה היפה, הרגועה, האהובה. בעוד יומיים יום הולדתה של מאי ואנו מבטיחים לדחות את יום הנסיעות הבא ולחגוג כאן.
