המוזיאונים בעיר
בשעה 14:00 חיכינו שלושתנו - קייט, ג`רמי ואני מחוץ ללשכת התיירות באנטיגואה להסעה לקומפלקס המוזיאונים לה ארוצה (La Azotea), המכיל מוזיאונים על כלי מוזיקה, תלבושות וקפה. עלינו על ההסעה הדי קצרה. קצת לפני המוזיאונים, בירידה מהכביש הראשי, חיכו לנו 3 מורותינו שהתלוו אלינו לביקור. הן מנפנפות לנו לשלום, אנחנו מנפנפים להם לשלום וממשיכים בנסיעתנו. אופס, יכול להיות שהיינו אמורים לאסוף אותן? אחרי 15 דקות של ציפייה מגיעות המורות המיוזעות ומבהירות לנו שאכן כך. אחרי הרבה התנצלויות אנחנו נסלחים ונכנסים פנימה (30Q לכל המוזיאונים יחד).
בתור חובב תרבות ובעיקר תרבות האוכל, כמובן שמצאתי עניין רב בתצוגות. התחלנו במוזיאון המוזיקה, בו הציגה המדריכה בספרדית איטייייית מאווווווד (שאפילו אני שבשלב הזה הבנתי כ-10 מילים סך הכל הצלחתי להבין את ההדרכה) כלי נגינה שונים מאיזורים שונים בממלכת המאיה ומתקופות שונות - פרה ופוסט קולומביאנית. המשכנו למוזיאון הקפה שמתאר באמצעות הדרכה, קטעי וידאו וטעימת פולי הקפה בשלביהם השונים, את תהליך יצירת הקפה ומרכיביו ההיסטוריים והחברתיים. יש גם נקודת מבט עבור כל אחד מאיתנו באתר הבא, שמזכיר לנו כי לכל מוצר שאנו קונים, יש פועל שמייצר אותו, ולכל קנייה יש משמעות (קצת על סחר הוגן www.greenaction.org.il/fair.php). נפרדנו בעצב מהמוזיאונים המענינים והשארנו את מוזיאון התלבושות לפעם הבאה.
למחרת, במסגרת תפקידי ככתב חוקר של אתר למטייל, הלכתי לברר את שעות ההסעות למוזיאונים, וגיליתי במפתיע שהיום, ה-18/5 הוא יום המוזיאונים הבינלאומי, מה שמציע כניסה חינם לכל המוזיאונים בסביבה. אצתי רצתי בשמחה למוזיאון בית סנטו דומינגו (Casa Santo Domingo), שעולה 40Q ביום רגיל, הממוקם במלון המפואר ביותר באנטיגואה.
בכניסה למלון, דוגמאות שטיחי חול, כמו השטיחים המקשטים את רחובות העיר בזמן שבוע הסמאנה סנטה. השטיחים כל כך מדוייקים, שלא הצלחתי לזהות כי מדובר בחול. רגע של צפיפות בכניסה ואני מנצל את שולי הכניסה (הם שטיחי החול) לצורך עקיפה ישראלית אלגנטית. במזל, ברגע האחרון בחרתי לדרוך על מעקה העץ שמגן על השטיח ולא על השטיח עצמו וניצלתי בנס ממבוכה עצומה של דריכה באמצע שטיח חול מושקע. התצוגות בפנים מענינות ומציעות שילוב של אמנות מודרנית, אמנות מקומית וארכיאולוגיה מרשימה של עבודות Jade - אבן הירקן היקרה. לא מלהיב כמו מוזיאונים קודמים אבל מעניין.
בדרך חזרה אני נתקל בלירון ושירן שמזמינות אותי לארוחת יום שישי באכסניית Place To Stay (הבסיס הישראלי באנטיגואה, ראה טיפ). שמחתי על ההזמנה ונעניתי ברצון. כ-15 ישראלים, במספר קבוצות מטיילים ומספר פילוסופיות טיול, התקבצו באותו ערב באכסניה לארוחה: המטיילים לעומק, מדברים ספרדית וחוברים לאוכלוסיה המקומית ולנסיעות באוטובוס התרנגולות, המטיילים לרוחב, המעוניינים להספיק את האתרים שברשימה תוך שיוט בשאטלים לתיירים מאתר לאתר, ה"זורמים" שומעים המלצות מחברים וזורמים בעקבות ההצעות, וה"מרחפים" שבאו בעיקר כדי לעשות סמים והטיול רק משמש תפאורה מתחלפת לסצנה העיקרית. כל אחד והטיול שלו.
ארוחה טעימה שבסופה שולפים פרננדו וראול את הגיטרה. אני שולף את האקורדים והשירונים ותוך דקות קולחת שירת "כל הכבוד" ו"אהבת פועלי בניין".
בדרך חזרה מארוחת הערב, אני עוצר לקינוח בחנות הממתקים המטריפה Doña Maira Gordillo Dulces Tipicos - 4a Calle Oriente 11 שמציעה מבחר ממתקים מקומיים ומזילי ריר - מתאנה מזוגגת עם פיסת מרציפן, מעדן קוקוס מטוגן ועד מאפים שונים ונפלאים. מומלץ בחום.
לתחילת הכתבה
הר הגעש פאקאיה
למחרת יצאתי לטייל על הר הגעש הפעיל פאקאיה (Pacaya). מומלץ בחום, אך לא לשכוח נעליים שלא נמסות בקלות, בגד ארוך ופנס לירידה בחושך. אולי היו אלה אדי הגז מנהרות הלבה, אולי הצינה שנשבה בעצמותי בירידה מההר ואולי סתם אכלתי משהו לא טוב. התוצאה בכל מקרה היתה שנפלתי למשכב של יומיים עם חום ויציאות שלא נפרט כאן. ההתאוששות היתה ארוכה, אך הזמן ואולי גם שיני השום שהוספתי לתפריט, הביאו ארוכה לתחלואי.
אחרי שלושה שבועות של לימודי ספרדית, הרי געש, מוזיאונים, אוכל מרתק של אלזה ובעיקר שפע מפגשים מרתקים נפרדתי מאלידה מורתי, חורחה מריו מנהל בית הספר, אלזה, מליסה יורי ואלזה מארחותי, והעיר המקסימה ויצאנו יחד במיקרובוס לעבר צ`יצ`יקסטנאנגו (Chichicastanango), משלמים 30Q בסוכנות Universal ופותחים במסע.
המלצות וטיפים
לשכת התיירות באנטיגואה - לשכת התיירות המקומית מציעה מידע טוב באנגלית שוטפת, כולל המלצות לביקורים, שעות פתיחה, שעות סיורים לגבעת הצלב בליווי משטרת התיירות והסעות חינם למוזיאונים שונים. כמו כן, תוכלו לברר על מקומות למשלוח חבילות לארץ (בסוף הדואר הכי זול אבל לוקח הרבה זמן) רופאים דוברי אנגלית ועוד ועוד. מומלץ.
סמאנה סנטה באנטיגואה - הזמן המומלץ ביותר (אבל גם הצפוף ביותר, הזמינו מקום מראש) לבקר באנטיגואה הוא במהלך הסמאנה סנטה. כל השבוע מוקדש לחגיגות ולפני יום שישי של אותו שבוע הופכים כל רחובות העיר לשטיחים עשויות מחול, ירקות ושפע אביזרים אחרים. לא ראיתי אבל המחזה ככל הנראה מרהיב ביופיו. תוכלו למצוא שפע תמונות באינטרנט.
מפעל ומוזיאון ה-Jade - ה-Jade היא אבן הירקן (אם אני לא טועה) והיא אבן יקרה ששימשה את המאיה לפולחן וסימלה אלמוות. המלכים נקברו עם מסכות ירקן והאצולה אף שיבצה את האבן בשיניה (מה שגרם להרבה זיהומים אבל מה זה לעומת אלמוות?!). תוכלו לראות את מלאכת היצירה במפעל ומוזיאון ה-Jade כמו גם לשמוע את הסיפור המרתק על איך נמצאו המכרות העתיקים מחדש אחרי שננטשו עם הכיבוש הספרדי שראה באבן עבודת אלילים ואסר על השימוש בה.
סיורים עם אליזבת בל - סיור שכולל ביקור במוזיאון Santo Domingo, במפעל ה-Jade, מספר מבנים מענינים והרבה אינפורמציה על העיר, שימור אתרים וגם קצת על גואטמלה חינוך ופוליטיקה. זהו הסיור של אליזבת בל שיוצא מספר פעמים בשבוע מהמזרקה בכיכר המרכזית. שלישי רביעי שישי ושבת ב-9:00 בבוקר. 20$ (קצת יקר אבל שווה).
אכסניית Place To Stay
האכסניה הוקמה לפני מספר שנים על ידי ראול. יהודי מגואטמלה סיטי, שנאלץ לעבור לאויר הטוב יותר של אנטיגואה. באכסניה מתרכזים ישראלים רבים, וזהו מקום טוב ולא יקר להתאכסן בו, למי שמעוניין באוירה ישראלית ודי משפחתית. הם מציעים גם סיורים לפאקאיה, הסעות למקומות שונים, המלצות למקומות לינה ברחבי הארץ, שימוש חופשי באינטרנט, סרטים ומטבח משותף. ראול ופרננדו אחיו נחמדים ואדיבים אבל הם גם שם כדי להתפרנס, כך שאין מה להתאכזב אם הם לא מציעים את ההצעות הכי זולות בעיר.
