רוטרואה
"אוי וי! מה זה הריח המסריח הזה??" כך החל הביקור שלנו בעיר Rotorua, במרכז האי הצפוני של ניו זילנד. ריח מסרייייח של גופרית- ממש כמו ביצה סרוחה. לרוטורואה הגענו בערבו של ה-8.12, יום גשום במיוחד בארץ הרחוקה. מיהרנו לנסוע אל הקראוון פארק Rotorua Top 10 Holiday Park) Top 10 היא רשת ניו זילנדית מקבילה לBig4- האוסטרלי, שמבטיחה "איכות"), בו היה מטבח נחמד ששימש לנו כחדר נוסף מאחר שבקמפרוואן הקטן שלנו צפוף מדי לכולם, והחדר שנקרא "בחוץ" יצא מכלל שימוש.
רוטורואה היא מרכז משמעותי של פעילויות גיאו-תרמליות ושל התרבות המאורית (ילידי ניו זילנד). הברוז`ורים רבים, וכל האפשרויות המגוונות מאוד בילבלו. לא ידענו מה כדאי לעשות ולאן כדאי ללכת... אחרי התייעצות עם מרכז המידע, בחרנו בפארק Te Puia שבו ניתן לראות מגוון תופעות גיאו-תרמליות (בריכות בוץ, גייזרים ועוד) עם הופעות מאוריות. הבחירה התבררה כהצלחה מרובה, ומאוד נהננו מהפארק. ביקרנו בביתן חדש (שנפתח בראשון לדצמבר) ומאוד מאוד יפה. הוא מציג בצורה אינטרקטיבית מידע על התרבות המאורית ועל הפעילות הגיאו-תרמית. הרבה מסכי מגע עם סרטונים קצרים וקולעים. הכניסה לביתן היא בתשלום נוסף וכרטיסים ניתן לקנות בכניסה לפארק. השהייה בביתן מוגבלת לכשעה...
המשכנו לטייל... בפארק, כמו בהרבה פארקים אחרים בניו זילנד, קיים בין השאר "בית קיווי". הקיווי היא חיה קטנה וביישנית. הסיכוי לראות אותה בטבע הוא מאוד מאוד נמוך, גם בגלל העובדה שהיא ציפור לילה ולא פעילה בשעות היום....לכן הפכו לה את היום ללילה, ואת הלילה ליום ובביתן ניתן לראות אותה מהלכת וחיה להנאתה... לפי דעתי- ציפור נחמדה אבל לא יותר. הניו זילנדים כנראה מוצאים בה משהו מיוחד, וקוראים לעצמם `קיווים` על שמה... בריכות בוץ זה עניין מגניב ממש, והאהוב עליי מבין כל התופעות הגיאו-תרמליות!! אמנם מסריח במיוחד, ואפילו בשעת כתיבת שורות אלו יש לי בחילה מהריח, אבל המראה בהחלט מבדר. תחשבו על ביצה מלאה בבוץ סמיך, שמקפץ לו בחינניות וממש מזכיר צפרדע מגהקת... לא מצחיק?? כמובן שראינו גם גייזרים... בפארק הזה יש כ-7 גייזרים שונים, שמתפרצים בגבהים ובזמנים שונים. אנחנו ראינו רק כמה שהתפרצו לגובה כ-10 מטרים, אבל בכל זאת מגניב לראות מים ואדי מים יוצאים מהאדמה כמו קיטור.
רוטורואה היא מרכז משמעותי של פעילויות גיאו-תרמליות ושל התרבות המאורית (ילידי ניו זילנד). הברוז`ורים רבים, וכל האפשרויות המגוונות מאוד בילבלו. לא ידענו מה כדאי לעשות ולאן כדאי ללכת... אחרי התייעצות עם מרכז המידע, בחרנו בפארק Te Puia שבו ניתן לראות מגוון תופעות גיאו-תרמליות (בריכות בוץ, גייזרים ועוד) עם הופעות מאוריות. הבחירה התבררה כהצלחה מרובה, ומאוד נהננו מהפארק. ביקרנו בביתן חדש (שנפתח בראשון לדצמבר) ומאוד מאוד יפה. הוא מציג בצורה אינטרקטיבית מידע על התרבות המאורית ועל הפעילות הגיאו-תרמית. הרבה מסכי מגע עם סרטונים קצרים וקולעים. הכניסה לביתן היא בתשלום נוסף וכרטיסים ניתן לקנות בכניסה לפארק. השהייה בביתן מוגבלת לכשעה...
המשכנו לטייל... בפארק, כמו בהרבה פארקים אחרים בניו זילנד, קיים בין השאר "בית קיווי". הקיווי היא חיה קטנה וביישנית. הסיכוי לראות אותה בטבע הוא מאוד מאוד נמוך, גם בגלל העובדה שהיא ציפור לילה ולא פעילה בשעות היום....לכן הפכו לה את היום ללילה, ואת הלילה ליום ובביתן ניתן לראות אותה מהלכת וחיה להנאתה... לפי דעתי- ציפור נחמדה אבל לא יותר. הניו זילנדים כנראה מוצאים בה משהו מיוחד, וקוראים לעצמם `קיווים` על שמה... בריכות בוץ זה עניין מגניב ממש, והאהוב עליי מבין כל התופעות הגיאו-תרמליות!! אמנם מסריח במיוחד, ואפילו בשעת כתיבת שורות אלו יש לי בחילה מהריח, אבל המראה בהחלט מבדר. תחשבו על ביצה מלאה בבוץ סמיך, שמקפץ לו בחינניות וממש מזכיר צפרדע מגהקת... לא מצחיק?? כמובן שראינו גם גייזרים... בפארק הזה יש כ-7 גייזרים שונים, שמתפרצים בגבהים ובזמנים שונים. אנחנו ראינו רק כמה שהתפרצו לגובה כ-10 מטרים, אבל בכל זאת מגניב לראות מים ואדי מים יוצאים מהאדמה כמו קיטור.
הופעה מאורית
בשעה 15:00 הלכנו לכיוון מבנה גדול שנקרא Meeting House, בו כינסה אותנו (עם עוד כ-200 איש) אישה מאורית בביגוד מסורתי (מן שמלת קש צבועה ומיוחדת...). מבין הקהל נבחר צ`יף ש"ייצג" את הקהל מול הלוחמים המאורים שיצאו מתוך הבית, עשו פרצופים וריקדו ריקודים. אחר כך הם הזמינו אותנו אל תוך הבית. השלנו נעלינו והתיישבנו בפנים. הבנים המאורים הגדילו עיניים והוציאו לשון... ככה הם מפחידים (ומצחיקים... ) את האוייב. השירים היו יפים. הוכחה: במשך הימים הבאים הם זומרו אצלנו בקמפר ללא הפסקה... ההופעה הייתה מקצועית ובקיצור, למתלבטים- Te Puia מאוד מומלץ לדעתנו.
בעקבות מודעת פירסום בעיתון המקומי של רוטורואה החלטנו ללכת לחגיגות 30 שנה של משהו באיזור... האמת- לא ממש ידענו למה חוגגים, אבל חגיגה זה תמיד טוב. מסתבר שבמוזיאון קטן יש רכבות קיטור קטנטנות (בגובה 40 ס"מ) שאנשים בונים כתחביב ומסיעים לאורך הפסים שנמצאים שם. המיוחד ברכבות הוא... שאנשים יכולים לנסוע בהן! כמובן שמיד קנינו כרטיסיה - 12 נסיעות ב-10$. והעניין אדיר במיוחד! בעל הרכבת הספציפית, שהוא גם הבונה שלה, יושב בקדמת הקרון הראשון ונוהג בקטר. מאחוריו, בשני הקרונות, מצטרפים כשישה אנשים, הפעמון מצלצל- והרכבת יוצאת לדרך! הקטר אמיתי כל כך... שהוא מופעל על ידי שריפת פחם וקיטור. הרכבת נוסעת בתוך מנהרה חשוכה, ב"יערות" סבוכים, על ומתחת גשרים, נחל ומפל... פשוט כיף!! אחת הרכבות עשתה כ-1500 ק"מ- רק מנסיעה בפסים האלו, ובעוד פסים במקום אחר... חןץ מהרכבות נהנו גם מביתנים עם מוצגים ישנים וממש מעניינים, ומשתי נשים ממש נחמדות סורגות בנול עם צמר. יובל זכה גם בנסיעה בטרקטור קיטור קטנטן. הרכבות פועלות בכל יום ראשון שני של כל חודש, ומומלץ לבוא ולנסוע בהן!! המחזה בהחלט מבדר.
בעקבות מודעת פירסום בעיתון המקומי של רוטורואה החלטנו ללכת לחגיגות 30 שנה של משהו באיזור... האמת- לא ממש ידענו למה חוגגים, אבל חגיגה זה תמיד טוב. מסתבר שבמוזיאון קטן יש רכבות קיטור קטנטנות (בגובה 40 ס"מ) שאנשים בונים כתחביב ומסיעים לאורך הפסים שנמצאים שם. המיוחד ברכבות הוא... שאנשים יכולים לנסוע בהן! כמובן שמיד קנינו כרטיסיה - 12 נסיעות ב-10$. והעניין אדיר במיוחד! בעל הרכבת הספציפית, שהוא גם הבונה שלה, יושב בקדמת הקרון הראשון ונוהג בקטר. מאחוריו, בשני הקרונות, מצטרפים כשישה אנשים, הפעמון מצלצל- והרכבת יוצאת לדרך! הקטר אמיתי כל כך... שהוא מופעל על ידי שריפת פחם וקיטור. הרכבת נוסעת בתוך מנהרה חשוכה, ב"יערות" סבוכים, על ומתחת גשרים, נחל ומפל... פשוט כיף!! אחת הרכבות עשתה כ-1500 ק"מ- רק מנסיעה בפסים האלו, ובעוד פסים במקום אחר... חןץ מהרכבות נהנו גם מביתנים עם מוצגים ישנים וממש מעניינים, ומשתי נשים ממש נחמדות סורגות בנול עם צמר. יובל זכה גם בנסיעה בטרקטור קיטור קטנטן. הרכבות פועלות בכל יום ראשון שני של כל חודש, ומומלץ לבוא ולנסוע בהן!! המחזה בהחלט מבדר.
אגם טאופו
עזבנו את רוטורואה, והמשכנו בנסיעה דרומה לכיוון אגם Taupo (האגם הגדול ביותר בניו זילנד). תהיתי לאן נעלמו כל הכבשים שכולם תמיד מדברים עליהן... ניו זילנד הרי אמורה להיות ארץ הכבשים, אבל בינתיים בכל הנסיעות הארוכות שלנו באי, כמעט כל החיות שאני רואה הן פרות, ולפעמים סוסים... עדרי הכבשים ממש לא נפוצים. ממש תעלומה- לאן הכבשים נעלמו?! בסביבות אמצע הדרך עצרנו ליד יישוב נידח לאורך הנהר הארוך ביותר בניו זילנד- וואיקאטו, ובו עשינו הפלגה בסירת ג`ט (=טיל) במשך 45 דקות!
קיבלנו מניק מעילי גשם וחליפות הצלה, ויצאנו לדרך... השיט היה בנהר רחב, ומסביבנו היו יערות ברושים חשוכים (ניק סיפר שהם יכרתו בקרוב והשטח יהפוך לשטח מרעה) ושמיים תכולים. הגענו למהירות של 75 קמ"ש ו"עפנו" מעל המים- אפילו שטנו במים בעומק 15 ס"מ ולא נתקענו! עשינו גם כמה סיבובים של 360 מעלות, בהם אמא ואבא היו צריכים להחזיק את יובל חזק... שלא יתעופף החוצה או משהו... קיצור היה פשוט מגניב!
בערב הגענו לקראוון פארק Lake Taupo top 10 holiday park- בנוסף לאטרקציות הרגילות שמסופקות בקראוון פארק (לדוגמא גן שעשועים, בריכות וטרמפולינות (שמאוד מקובלות בניו זילנד ואהובות עלינו) הציע הקראוון פארק גם את ה- Jumping Pillow המגניבה- כרית אוויר ענקית שקופצים עליה והבנים היו מאושרים. למחרת (11.12) נסענו ל- Craters Of The Moon- מכתשי הירח. גילינו שהכניסה לשמורה עולה כסף בניגוד למה ששמענו עד כה- 5$ למבוגר, 2$ לילד ו-12$ למשפחה. אפשר היה למצוא דמיון כלשהו בין הנוף במקום לשמו. מכתשים גדולים, עננים לבנים (שהם בעצם אדים שיצאו מתוך האדמה) ובריכות בוץ (חמודות). אסור לרדת מהשביל בשום פנים ואופן, למרות שאני חייבת להודות שמאוד התחשק לי לרדת או לזרוק כפכף לתוך המכתש החם ולראות מה קורה... אבל מצד שני, בכל זאת תגלו שדרוש דמיון די מפותח כדי להשוות את השיחים הירוקים והנוף של יערות הברושים לנופי הירח. המשכנו לסכר הגדול בנהר וואיקאטו שנפתח כל יום בשעות 10:00, 12:00, 14:00 ו- 16:00, 10 דקות נסיעה צפונה מטאופו. המים גועשים ותכולים בצורה מדהימה. בדרך חזרה אל טאופו עצרנו גם כדי לראות את מפלי הוקה היפים, ועצרנו למנוחת צהרים בנקודת תצפית מקסימה על האגם.
קיבלנו מניק מעילי גשם וחליפות הצלה, ויצאנו לדרך... השיט היה בנהר רחב, ומסביבנו היו יערות ברושים חשוכים (ניק סיפר שהם יכרתו בקרוב והשטח יהפוך לשטח מרעה) ושמיים תכולים. הגענו למהירות של 75 קמ"ש ו"עפנו" מעל המים- אפילו שטנו במים בעומק 15 ס"מ ולא נתקענו! עשינו גם כמה סיבובים של 360 מעלות, בהם אמא ואבא היו צריכים להחזיק את יובל חזק... שלא יתעופף החוצה או משהו... קיצור היה פשוט מגניב!
בערב הגענו לקראוון פארק Lake Taupo top 10 holiday park- בנוסף לאטרקציות הרגילות שמסופקות בקראוון פארק (לדוגמא גן שעשועים, בריכות וטרמפולינות (שמאוד מקובלות בניו זילנד ואהובות עלינו) הציע הקראוון פארק גם את ה- Jumping Pillow המגניבה- כרית אוויר ענקית שקופצים עליה והבנים היו מאושרים. למחרת (11.12) נסענו ל- Craters Of The Moon- מכתשי הירח. גילינו שהכניסה לשמורה עולה כסף בניגוד למה ששמענו עד כה- 5$ למבוגר, 2$ לילד ו-12$ למשפחה. אפשר היה למצוא דמיון כלשהו בין הנוף במקום לשמו. מכתשים גדולים, עננים לבנים (שהם בעצם אדים שיצאו מתוך האדמה) ובריכות בוץ (חמודות). אסור לרדת מהשביל בשום פנים ואופן, למרות שאני חייבת להודות שמאוד התחשק לי לרדת או לזרוק כפכף לתוך המכתש החם ולראות מה קורה... אבל מצד שני, בכל זאת תגלו שדרוש דמיון די מפותח כדי להשוות את השיחים הירוקים והנוף של יערות הברושים לנופי הירח. המשכנו לסכר הגדול בנהר וואיקאטו שנפתח כל יום בשעות 10:00, 12:00, 14:00 ו- 16:00, 10 דקות נסיעה צפונה מטאופו. המים גועשים ותכולים בצורה מדהימה. בדרך חזרה אל טאופו עצרנו גם כדי לראות את מפלי הוקה היפים, ועצרנו למנוחת צהרים בנקודת תצפית מקסימה על האגם.
נוסעים דרומה
למחרת קמתי בשמחה ובאושר- בתקווה לצאת אל הטרק "טונגרירו קרוסינג" אבל בשל התחזית הגשומה החלטנו לוותר על הטונגרירו ולהמשיך הלאה, אולי בדרך חזרה צפונה (אחרי הביקור באי הדרומי) נעשה את הטרק. ביקרנו ב"מרכז דגי הטרוטה" של ה- DOC (כמו רשות הטבע שלנו) מדרום לאגם טאופו. הכניסה לפארק הקטן היא בחינם, ואפשר לראות שם את כל שלבי ההתפחות של הדגים. אם יש לכם עניין מסויים בדיג הטרוטות אפשר לבקר, אבל בעיקרון המקום די מיותר...
נסענו דרומה ב- Dessert Rd. לכיוון ביתם של משפחת יגולניצר שהזמינו אותנו להתארח אצלם. כשאבא אמר לי את שמה של הדרך לא האמנתי. הרי אנחנו בניו זילנד! והמילים "ניו זילנד" ו"מדבר" לא ממש מתחברות. מסתבר שכן... לאורכה היו שיחים קטנים, עגולים וצהבהבים-חומים. לפחות לא היה שם חם. המשכנו דרומה, וכאן סיפור שיוכיח לכם למה כדאי להצטייד במפות טובות ומפורטות. מכיוון שמפת הכבישים המפורטת AA)) אבדה לנו (אי שם בארונות הקמפרוואן...) השתמשנו במפת תיירים שמחולקת במרכזי המידע. ב- Waikanae פנינו מזרחה אל כביש שנראה במפה שלנו כדרך הקצרה ביותר ל- Lower Hutt. הכביש צוייר במפה ישר, ללא פיתולים ונראה טוב, אבל התברר כדרך שטיפסה והתפתלה על הרים תלולים מאוד.
לא יודעת אם יצא לכם להכיר את שיטת סלילת הכבישים של הניו זילנדים, אבל מהכרותנו היא מאוד "חסכונית" ו"שומרת טבע"- הם כמעט ולא חוצבים הרים כדי להפחית עליות וירידות, הם כמעט ולא חוצבים מנהרות כדי להפחית סיבובים, הם לא שמים מעקה חזק ונורמלי ליד צוקים, והם אפילו לא סוללים שני נתיבים בדרך רעועה שכזו... כך שבמשך הנסיעה הבאה נסענו במהירות 20 קמ"ש, לפני כל סיבוב צופרים למקרה שמהצד השני של ההר תגיח מכונית.. וכמובן מזכירים לאבא כל הזמן "שמאלה!!". בכל מקרה, הדרך יפהפיה! נוף מדהים של הרים מיוערים, ולידנו מלא עצים, ופרחים עצומים בגווני סגול וורוד..
מסקנות:
1. אל תנווטו על פי מפה גרועה.
2. אם נתקלתם ביום יפה (ולא גשום!), נשארו עוד הרבה שעות אור (לא כדאי לסוע שם בחושך.) ויש לכם אקסטרה שעות (הדרך ארוכה ומפותלת...)- סעו בה!
אצל משפחת יגולניצר ישנו שני לילות, ומאוד נהנו מבית אמיתי, אירוח כיפי, שיחות לתוך הלילה וכמובן מלאווח פעם ראשונה מזה חמישה חודשים... את יומינו בוולינגטון בחרנו לבלות במוזיאון Te Papa היפה. הכניסה אל המוזיאון הגדול היא בחינם, אבל יש מספר תערוכות בתשלום. הדברים ששווי ציון בעיקר הם הדמייה של רעידת אדמה בתוך חדר (מרגיש ממש אמיתי!!) ואזורי המשחק שהלהיבו את הילדים... ב-15.12 עברנו עם המעבורת Interislander מוולינגטון שבאי הצפוני אל פיקטון שבאי הדרומי, אבל על כל חוויותנו באי הדרומי (ויש מלאא!) נספר בכתבה הבאה... ביי!
