כשחברה שלי טיילה עם בת השנה שלה, היא אמרה שזה "כמו לטייל עם תיק. תיק כבד יחסית, שעושה הרבה רעש, אבל בעיקר שמים אותו על הגב ומטיילים איך שרוצים. אז נכון, צריך לקחת בחשבון הפסקות לחיתולים ולאוכל, אבל בגדול – תיק".
אז עם בן שנה וחצי זה כבר לא ככה. הוא כבר לא תינוק, הוא יודע מה הוא רוצה (אוכל) ומה לא בא לו לעשות (לשבת באוטו), ולא אכפת לו שתכננת להספיק עוד מיליון דברים היום. אז אחרי כמעט שבועיים בטיול באוטו עם הקטנצ'וק שלי, אספתי כמה דברים שיכולים להועיל לאנשים אחרים בטיול משפחתי עם ילדון, שהוא כבר לא תיק. נכון, כל הדברים האלה דורשים קצת יותר התעסקות ממה שהייתם רגילים (או הייתם רוצים) בחופשה, אבל כדאי לדעת אותם, לקבל אותם מראש, ולנסות פשוט לשחרר מכל התכנונים, הרשימות וה"חובה" – זה יאפשר לכם ליהנות הרבה יותר מהדרך, ובאמת שווה את זה בסוף.
אמ;לק למי שאין כוח לקרוא את הכל:
- אפשר לשכוח מכל מה שידעתם על חופשות לפני שהיה לכם ילד. זה שונה.
- אם כבר שוכחים: שכחו מהשגרה, מההרגלים הטובים שהיו לו, ומהלו"ז שהרגלתם אותו אליו
- כדאי לתכנן טוב את משך השהייה באוטו ואת ההפסקות
- מדרגות הן השטן, אבל מנשא הוא חבר טוב
- מקלחות (ולא אמבטיות) הן השטן #2
- צעצועים ואטרקציות – לאוטו ולחדר (ואפילו לאמבטיה) – מומלצים מאוד. או לפחות כושר אלתור.
- חדרים בלי מיטת תינוק הם השטן #3
- ובאותו ההקשר: לול קמפינג הוא המצאה גאונית
- ואם אנחנו כבר בחדר – עדיף דירה, או לפחות מקום עם אפשרות בישול.
- שקיות הן אמנם לא אקולוגיות, אבל הן החברות הכי טובות שלכם כרגע
בונוס: - דאגו שהמצלמה תמיד תהיה בהיכון, הוא הולך להיתקל בהרבה דברים "בפעם הראשונה" והתגובה בדרך כלל שווה תיעוד.
עוד כאן? אז הנה הפירוט:
שונה לגמרי מחופשות נטולות ילדים
נכון שפעם, לפני מיליון שנים, לפני שהיו לכם ילדים, כשטסתם לחופשה הייתם ממש בחופש? קמתם בצהריים ויצאתם לבלות בלילה, או לחלופין – עשיתם טיולים ארוכים בטבע, רבצתם על חוף הים עם ספר וקוקטייל או אפילו קמתם ממש מוקדם וביקרתם ב-12 מוזיאונים ביום? אז שכחו מזה. אי אפשר להלביש טיול כזה על ילד, אז אל תנסו את זה אפילו. כי מבחינתו, החופש שלו זה להיות עם ההורים שלו סופסוף (ולא בגן/ עם מטפלת/ סבאסבתא/ מישהו אחר שהוא לא אתם), ולא בא לו שתעשו דברים שלא קשורים אליו. אז תתכוננו לקום בחמש-שש בבוקר (אבל היי, אולי ייצא לכם לתפוס זריחה ממש יפה!), לעשות טיולים קצרצרים ו"אטרקציות" (כלומר, ממש לעשות פעילויות ולא סתם להתבטל).
אם הילדים שלכם גדולים יותר – יש שלל אופציות כאלה, החל מלונה פארקים ואקסטרים, דרך מוזיאונים וכלה בחנויות צעצועים. אם הילד שלכם בן שנה וחצי, כל מה שהוא צריך זה קצת דשא, קצת מגרשי שעשועים, ובתכל'ס קצת תשומת לב מכם – ואתם מסודרים. חוץ מזה, יש לכם את השנ"צ שלו, ואת הקטע שהוא הולך לישון יחסית מוקדם, בשביל להוציא את הבירה או לשבת במרפסת עם ספר.
בקיצור: תכננו אטרקציה אחת ביום, ואחריה, תראו מה מצבכם ומה קורה עם הטרמפיסט הקטן שלכם, ותחליטו אם בא לכם להמשיך לעוד משהו או לחזור הביתה.
שכחו מהשגרה של הילדים
אלא אם כן אתם מתכננים טיול עירוני קצר ונינוח, תצטרכו לקבל את זה שלא תוכלו לתחזק את השיגרה שעמלתם כל כך קשה להשיג במהלך החודשים האחרונים. שעת האוכל לא תמיד תסתדר לכם עם אורך המסלול שתכננתם, ולא תמיד יתאפשר לשמור על שעת השנ"צ (ותכל'ס, אם כיסא התינוק שקיבלתם עם האוטו נוח – הוא כנראה ירדם מתי שיתחשק לו ולא מתי שתרצו שזה יקרה – לפעמים אפילו כשלא תרצו). אפילו לא אתייחס כרגע לקטע של אמבטיה ו"טקס שינה" – להם יש סעיפים משל עצמם, אבל מה שכן - כדאי לעשות הפסקות חיתולים יזומות, כי כשהלו"ז משתבש לגמרי, אתם עלולים לשכוח.
בקיצור: חשוב לקחת בחשבון שתצטרכו להקנות את כל ההרגלים מההתחלה, אז פשוט קבלו את זה ותיהנו ממה שקורה סביבכם עכשיו.
לתכנן נסיעות קצרות והפסקות
אני יודעת. אתם רוצים להספיק לראות כמה שיותר דברים בשבוע וחצי חופש שלקחתם מהעבודה, וסימנתם את כל המפה ב-Google Maps בכוכבים, שמסמלים את המקומות שתכננתם לבקר בהם. אבל אז הבנתם שאין מספיק זמן בשביל כולם, וגם ככה הכל יקר. אז צמצמתם, ונשארתם עם הדברים שהם "חובה" מבחינתכם. רק שאטרקציית חובה #1 רחוקה בערך שלוש שעות מטיול #2. אבל נחשו מה? גם אם אתם מהאנשים שנהנים לשבת באוטו (ובואו נודה בזה, רוב האנשים לא), למיני-אנשים זה סיוט. וגם אם הצלחתם בדרך נס לגרום לזה שהשנ"צ ייפול על זמן הנסיעה, רוב הסיכויים שזה לא יחזיק את כל שלוש השעות.
אז יש שתי אופציות: או שתתכננו את הנסיעות ככה שאף פעם לא תצטרכו לשבת יותר משעה-שעה וחצי באוטו, כדי שהקטן שאיתכם לא ישתגע (וכתוצאה מכך לא ישגע אתכם), או – אם אין ברירה – תעשו עצירות בדרך. נראה שעדיף לעשות מעט עצירות ארוכות יחסית, מאשר הרבה עצירות קצרות. אצלינו הוא התנהג כאילו עבדנו עליו בכל פעם שהחזרנו אותו לאוטו אחרי הפסקונת לבננה/ התאווררות. אגב, כדאי לקחת אוטו גדול יותר ממה שצריך, גם כדי שיהיה מלא מרחב לכל התיקים שתקחו איתכם (תאמינו לי, הם מגיעים עם הרבה מטען משלהם), וגם כדי שמישהו מכם יוכל לשבת איתו מאחורה במקרה הצורך.
בקיצור: אם חייבים לעשות נסיעות ארוכות, עדיף הפסקות ארוכות. ובכל מקרה עדיף אוטו גדול.
מדרגות הן השטן
אמנם הסעיף הזה תקף גם בארץ, אבל איכשהו בחו"ל זה מתעצם. לא תאמינו כמה אטרקציות/ כנסיות/ חנויות/ בתי מלון/ לא מצליחה לחשוב על עוד דברים אבל יודעת שיש, שבכניסות שלהן או בתוכן יש מדרגות. ועם עגלה זה לא כיף.
אז בהקשר הזה – כדאי לטייל עם מנשא. כן, גם בעיר. אפילו אם יש לכם רק מנשא טיולים גדול ומסורבל, הוא הופך כל שיטוט בעיירות הקטנות שבדרך להרבה יותר נוח. איכשהו נראה שהקטנצ'וק בכלל לא שם לב ש"סוחבים" אותו למקום למקום כמו בעגלה (למרות שזה בדיוק אותו הדבר), ותמיד שמח כשהמנשא הגדול והנוח יצא מתא המטען.
כל זה מתבטל כמובן אם (א) הילד שלכם סרבן מנשאים, (ב) הילד שלכם ממש כבד או (ג) אם אתם בקטע של הרבה עצירות למדידות בגדים או מוזיאוני חרסינה. במקרים האלה – ברור שעדיף להקפיץ עגלה במדרגות.
מקלחות הן השטן #2
אם הילדים שלכם רגילים לאמבטיות – יש סיכוי טוב שהם ישנאו מקלחות. לא חושבת שיש יותר מדי להרחיב פה, רק שאם לא היתה לכם ברירה ולקחתם חדר עם מקלחת, אלא אם כן הילד ג'יפי בצורה יוצאת דופן – לדעתי אפשר אפילו לשקול לוותר ללילה. אם הם סבבה עם מקלחות – התעלמו מהסעיף הזה לחלוטין.
אטרקציות ותעסוקה לדרך ולחדר – חובה
כל דבר יכול להיות תקף פה: צעצועים, בובות, דפי ציור, חוברות צביעה, ספרים... כל מה שתוכלו לחשוב עליו כדי שהילדים שלכם יוכלו להעביר את הנסיעה בכיף. גם אם הנסיעות לא יהיו ממש ארוכות (ע"ע סעיף 3), הן עלולות להיות משעממות למדי, ולכן כדאי להתארגן מראש על שעשועי אוטו. אפשר גם להביא מוזיקה כדי שאפשר יהיה לשיר ביחד באוטו (אם אתם בקטע). אם יש ילדים גדולים, אפשר לעשות חידוני טריוויה על המקום שאליו נוסעים או על המדינה שמבקרים בה.
אותו הדבר תקף לגבי החדר – רצוי שיהיו אטרקציות כלשהן לערב או לימים גשומים, שבהם תחליטו להסתגר בפנים. אגב, כושר אלתור יכול להיות שימושי במקרה הזה, משחקי "מי רואה" באוטו, או במקרה שלנו – אביזרי מטבח שהפכו לצעצועי אמבטיה.
בקיצור: כדאי מאוד להביא אטרקציות לאוטו או לחדר, זה ייתן לכם כמה שעות (או לפחות הרבה דקות) של שקט, או אפילו של צחוק.
חדרים ללא מיטת תינוק הם השטן #3
אם אתם לא מאלה שרגילים לישון עם הפעוט שלכם במיטה בבית – הולכת להיות לכם שנת לילה מעניינת, אם במקרה לא הצלחתם למצוא חדר שמצוייד במיטת תינוק. מכירים את הקריקטורה הזו של "איך דמיינתי את השינה עם התינוק שלי (כולם ישנים כפיות יחד)" מול "איך זה באמת (תינוק מתפרש על פני כל המיטה, כך שאבא מכווץ בצד ואמא עם רגל בצלעות)"? אז כזה. “הוא בעט לי באוזן” זה משפט אמתי שנאמר אחרי לילה שכזה. נשבעת.
בקיצור: אם אתם רגילים ואוהבים לישון איתו במיטה – אשריכם, וזה יפתח בפניכם הרבה אופציות לינה נוספות, אבל אם לא – כדאי לשקול אם לא שווה לכם להמשיך לחפש מקום אחר.
לול קמפינג הוא המצאה גאונית
הו, איזו המצאה גאונית זו. אני מציינת את זה לא בהכרח כדי שתסחבו עם אחד שהבאתם מהבית (למרות שזו אופציה), אלא כי זה הפיתרון שבדרך כלל תמצאו, אם המשכתם לחפש מקום בעקבות האמור בסעיף 7. ולא זו בלבד, אלא שיצא לנו במקרה לישון במקומות עם לולים שכאלה מגניבים במיוחד – כאלה שיש בהם אפשרות ליצירת פתח (כדי שהקטנצ'וק יוכל להיכנס ולצאת כשהוא רוצה), ולסגירתו (כי לילה, ולא ישנים יותר). שלנו אפילו העביר שעות של הנאה בכניסה ויציאה, ריצה במעגלים סביבו עד שהיה מתיש את עצמו וזוחל פנימה לאיזה פאוור נאפ. בקיצור, גאוני.
עדיף לישון בדירה על פני חדר
זה כמובן, תלוי תקציב ותלוי סוג טיול. אבל בעיקרון, עדיף שתהיה איזושהי סוג של אפשרות בישול בחדר שתשנו בו, כדי שלא תצטרכו לדאוג לגבי מציאת מקום לאכול בדרך, ו/או להמצאותכם בקרבת מסעדה סביב שעת האוכל. בנוסף, זה יוזיל לכם עלויות (וכדאי להוזיל אותן מכל מקום אפשרי!) ויוודא שבטוח יהיה אוכל שהילד יאהב. אגב, אם ממש בא לכם להשקיע, נסו ללכת על דירת שני חדרים לפחות, כי אלא אם הילד שלכם יכול לישון גם במהלך הפצצות (כמו שלנו), עדיף שיהיה לכם חדר נוסף, כדי שתוכלו להמשיך לחיות גם אחרי שהוא הולך לישון. אצלנו, אגב, הבעיה היתה שלא יכולנו לאכול מבלי שהוא יגיע לבקש אוכל בעצמו (למרות שאכל לפני רגע).
שקיות הן החברות הכי טובות שלכם
מודה שאני בקונפליקט קשה לגבי הסעיף הזה. כי בזמנים כתיקונם אני ממחזרת שקיות כמה שיותר, אבל בטיול זה שונה. למה שקיות? בשביל הכביסה, בשביל קליפת הבננה וגביע היוגורט שאכלתם בהפסקה בדרך, בשביל לעטוף בגדים רטובים, אבל מעל לכל - בשביל חיתולים. כי הריח. כי בבתי מלון ובצימרים לא חשבו על זה (למרות הלול קמפינג שלעיל) ובמקומות רבים אפילו אין פח עם מכסה. וגם זה בדרך כלל לא מספיק. אז כדאי שיהיה לכם מלאי של שקיות סופר שהבאתם מהבית, בשביל כל אותם החיתולים שתצטרכו לזרוק. כדאי לזכור שבמדינות רבות גובים כסף על שקיות, ואין דבר שירגיש לכם יותר מטופש מאשר לקנות בסופר שקיות בשביל לזרוק בהן חיתולים. סמכו עלי.
והנה הבונוס:
אני יודעת. אני יודעת שגרמתי לזה להישמע כמסע מאוד לא כיפי, שדורש הרבה מחשבה, התעסקות ותכנונים מוקדמים (שבאופן פרדוקסלי, מצריכים תכנון לחוסר-תכנון), וזה באמת נכון. אבל בשורה התחתונה, אתם בחו"ל, בין נופים יפהפיים, טיולים מעניינים, ערים עתיקות ואטרקציות מהנות – וזה מגניב. תחשבו כמה הדברים האלה מגניבים לכם – ודמיינו כמה הם מגניבים פי כמה וכמה עבור אדם קטן, שלא ראה שום דבר אפילו דומה לזה בחיים. אצלינו זו היתה הפעם הראשונה שהוא רואה מפל, אגם, הר, שלג ואפילו נוסע באוטובוס. והתגובות ממש נהדרות.
אמנם חלק מהזמן הוא היה עסוק בלציין כל כלב (האו האו) או מכונית (אוטו) שהוא רואה בדרך, אבל קשה היה לצלם אותו על רקע הרים או אגמים כי הוא לא הצליח להפסיק להסתכל עליהם, וכאמור – אפילו נהנה מהלול. אז נכון, הוא לא יזכור את זה כשהוא יהיה גדול (או אפילו עוד חודש, כנראה), אבל אתם תזכרו את זה, ולדעתי זה באמת יהיה שווה את זה.
יש לכם עוד טיפים, הצעות ורעיונות? הוסיפו אותם בתגובות!
.jpg?width=818&height=1604)
.jpg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
