רקע על וואיומינג
וואיומינג (ארה"ב) גובלת מצפון עם מונטנה, מדרום עם קולורדו ויוטה, ממזרח עם דקוטה הדרומית ונברסקה וממערב עם מדינת איידהו. הניגודים של וואיומינג מושכים ומרשימים כל אחד שטבע בנפשו: הרים גבוהים ומושלגים מול עמקים בהם זורמים נחלים, שדות חיטה צהובים מול יערות ירוקים סבוכים, ואם לא די בכך . יש בה מגוון גדול של בעלי חיים, וניתן לצפות לא אחת בעדרי פרונגהורן (האנטילופה האמריקאית), ביזונים ענקיים, איילים, דובים, מוס ודישונים נודדים בשטחיה הנרחבים. בנוסף על כך ואולי יותר מכל התופעות הגיאולוגיות המיוחדות הן שמושכות תיירים ומבקרים. התופעות כוללות: גייזרים, מעיינות חמים, הרי געש רדומים ועוד, החבויים בינות נופים יפיפיים.
ויומינג נפתחה לדרכי מסחר ופוליטיקה בעקבות בניית מסילת הרכבת ב- 1860, אשר חוצה את ארה"ב. באותה תקופה, ובעקבות פתיחת המדינה בפני אפשרויות חדשות, קבעה ארה"ב מדיניות חדשה שמטרתה לשכן את השבטים האינדיאנים בשטחים קטנים משלהם, (ולאו דווקא על פי רצונם), הנקראים "שמורות". כך הוכרז ב-1868 אזור של כ-8,900 קמ"ר כ"שמורת האינדיאנים Wind River" בה התיישב שבט ה "שושון" Shoshone. תשע שנים מאוחר יותר, הצטרף אל ה"שושון" גם שבט "ארפו" Arapho הקטן יותר. שמורה זו היא מיוחדת במינה, מאחר והיא היחידה בכל רחבי ארה"ב שאת אדמתה בחרו השבטים שהוכרחו להשתכן שם ולא הממשלה.
אנקדוטה משעשעת שקשורה בויומינג מספרת שבשנת 1869 נחקק חוק יוצא דופן במונחים של אותם זמנים אשר העניק לנשים מעל גיל 21 זכות לבחור ולהבחר לתפקידים ציבוריים. בעוד שחוק זה העניק אומנם לוואיומינג את הכינוי והתפיסה של "מדינת השוויון", חלק מהפוליטיקאים אשר הצביעו למען חקיקת החוק עשו זאת בכלל רק על מנת לגרום ליותר נשים לעבור ולהשתקע בוויאומינג, ולא מתוך אידיאלים, מאחר וסטטיסטית היו הרבה יותר גברים מנשים במדינה...
בתוואי הנוף של המדינה, עובר דרך פארק ילוסטון ואזורים נוספים במדינה ה- "Continental Divide". זהו קו הרים אשר חוצה מצפון לדרום פסגות הרים בצפון-מערב אמריקה, ובעצם מחלק את היבשת על עיקרון ניקוז הנהרות לשני כיוונים: אלה הזורמים מזרחה ומתנקזים אל "האדסון ביי" בקנדה או לנהר המיסיסיפי בארה"ב, ולאלה הזורמים מערבה ומגיעים בסופו של דבר לתוך מימיו של האוקיינוס השקט.
מזג האוויר בוואיומינג קר מאוד בחורף (בעיקר במקומות הגבוהים) ונוח מאוד בקיץ, אם כי באזור ילוסטון מזג האוויר בקיץ יכול להיות חם מאוד ולח, בעיקר עקב פליטת האדים מהמעיינות החמים והגייזרים.
מידע ואטרקציות
מרבית התיירים אשר מגיעים למדינה בוחרים להעביר את זמנם בשני הפארקים הלאומיים היפהפיים שבחלקה הצפון-מערבי, המתוייר יותר: הפארק הלאומי ילוסטון Yellowstone National Park, מלבד היותו אחד הפארקים המפורסמים והמתויירים ביותר, הוא גם הפארק הלאומי הראשון שהוכרז אי פעם בארה"ב (ב-1872). הוא נקרא כך בשל צבעה הצהוב (Yellow) של האבן אשר דרכה זורם נהר הילוסטון. סימן ההיכר שלו הם הגייזרים הרבים אשר נמצאים בשטחו. אומנם ניו זילנד ואיסלנד ידועות גם הן בשל הגייזרים שבהן, אך ילוסטון הוא המקום היחיד בעולם בו קיים ריכוז כל כך גבוה של גייזרים בשטח נתון. המפורסם שבהם הוא ה- Old Faithful, אשר קיבל את שמו משום שהוא מתפרץ בכל 40-70 דקות, וניתן לחזות את התפרצויותיו בדיוק של עד 20 דקות לערך.
8,992 קמ"ר מרכיבים את שטחו של הפארק ומלבד הגייזרים המפורסמים, מצויים בו גם מעיינות חמים, ביצות מבעבעות, בריכות צבעוניות ומרהיבות המורכבות ממינרלים שונים, ושאר תופעות הקשורות לפעילות הוולקנית עתיקת היומין הקיימת באזור. הפארק נמצא בשטחן של שלוש מדינות (וואיומינג, מונטנה ואיידהו), אך מרביתו נמצא בוואיומינג. יש לו חמש כניסות שונות, והוא גם מחולק לחמישה חלקים שונים, כאשר לכל חלק מאפיינים משלו (מעיינות חמים, קניונים, אגמים וכו`). המטיילים רגלית יכולים ליהנות מ-1,931 ק"מ של מסלולי הליכה אשר מתחלקים ליותר משמונים וחמישה מסלולים מוגדרים שונים. המעוניינים לעשות טרק של יותר מיום ולישון תוך כדי המסלול צריכים להשיג אישורים permits, אותם ניתן להשיג בחינם דרך מרכזי המבקרים.
אפשרויות לינה קיימות במלונות, בקתות או באתרי הקמפינג אשר נמצאים ברחבי הפארק. בחלק מאתרי הקמפינג הרגילים ואלה של ה Backcountry, ניתן להזמין מראש, כאשר לעיתים יש לשלם סכום נוסף על הזמנה מראש (באתרי הקמפינג ב-backcountry בעיקר). עקב השריפות הרבות אשר אירעו בילוסטון במהלך השנים, והחריבו חלקים נרחבים מאוד של יערות, זהו אחד הפארקים הבודדים בו מותר על פי חוק לאסוף עצים מתים מרחבי הפארק למטרת מדורות. מומלץ לעשות כן - גם על מנת לשפר את מראהו של הפארק ע"י סילוק גזעים וענפים מתים, וגם על מנת לחסוך כסף... יש לשים לב, עם זאת, שמדורות, כמו בכל הפארקים, מותר לעשות אך ורק במקומות המיועדים לכך. מלבד טיולים ברכב, אופניים וברגל, ניתן בחודשי החורף לעסוק גם ב"קרוס-קאונטרי" סקי בחלק מהמסלולים, למרות שהם אינם מפולסים.
החודשים המומלצים לטיול הם חודשי האביב והסתיו. בין החודשים אפריל-אוקטובר ישנו סיכוי גבוה כי המסלולים לא יהיו מכוסים בשלג, אך עדיין תתכנה טמפרטורות נמוכות מאוד בתחילת האביב או בתחילת הסתיו. מזג האוויר בפארק יכול להשתנות בין לילה - מיום חם ולח לסופת גשם שמלווה בקור עז ואף ברד. על כן מומלץ לבוא מוכנים לכך (מעיל גשם לכולם וציוד מתאים לעושים קמפינג).
בגבולו הדרומי, נפגש ילוסטון עם פארק לאומי נוסף - גראנד טיטון Grand Teton National Park. למרות היותו סמוך כל-כך לאזור הפעילות הוולקנית של "אחיו הגדול"- הילוסטון, הגראנד טיטון מצטיין בנופים פסטורליים; פסגות הרים שעוצבו על ידי קרחונים, עמקים, אגמים ויערות סבוכים- בכולם ניתן לצפות בחדווה (אך בזהירות רבה, פן תפגעו מאיזה ביזון זועם) בבעלי חיים מגוונים ורבים. בנוסף לפעילויות הספורט הרגילות (הליכה, רכיבה על אופניים וכו`), מטיילים רבים נהנים גם מטיפוס צוקים, פעילות פופולרית מאוד בפארק.
מבחינת לינה בפארק, אתרי הקמפינג הם על בסיס "הקודם זוכה" ולא ניתן להזמין אליהם מקום מראש. יש לקחת עובדה זו בחשבון בעיקר בעונת התיירות הצפופה (מתחילת יולי ועד אמצע ספטמבר). אפשרויות לינה בבקתות בפארק הן דווקא זולות למדיי, בניגוד למרבית הפארקים בארה"ב.
שתי ערים אשר מהוות, בין השאר, "נקודת מוצא" לטיולים בילוסטון ובגראנד טיטון: קודי Cody (85 ק"מ מהכניסה המזרחית לילוסטון), וג`קסון Jackson (כ- 8 ק"מ דרומית לגראנד טיטון). שתי אלה גם מתחרות ביניהן על תואר "העיר התיירותית ביותר של וואיומינג". לשתיהן עבר היסטורי שניתן להתחקות אודותיו במוזיאונים השונים, וברחובות המשומרים. קודי נקראת על שם וויליאם פ. קודי, הלא הוא באפלו ביל, דמות ידועה מהמערב הפרוע אשר הקים בין השאר תיאטרון "מערב פרוע" במאה ה - 19. לימים הציגו בתיאטרון גם אנני אוקלי, וג`יימס באטלר היקוק,( המכונה "ביל הפראי" Wild Bill) את יכולותיהם המופלאות ברובה ואקדח. בנוסף, מתקיים בעיר בערבים של חודשי יוני-אוגוסט רודיאו בו ניתן לספוג קצת מ"המערביות הישנה".
ג`קסון מתויירת וממוסחרת יותר מקודי, אך גם בה ניתן לספוג את אווירת המערב הפרוע, המטופחת שם יותר על מנת למשוך תיירים. המבקרים בעיר יכולים לבקר גם בג`קסון הול Jasckson Hole, שם ניתן לעשות סקי בחודשי החורף, או ליהנות מהליכה, רכיבה על סוסים, ראפטינג ועוד, בחודשים החמים יותר. ברחבי העמק ניתן לצפות במגוון חיות בר. מקום נוסף ליהנות ממנו ולצפות בחיות הוא National Elk Refuge, הנמצא צפונית-מזרחית לעיר. בשמורה ניתן לעשות סקי "מיוחד" יותר, לאור העובדה שהגולשים מחליקים בינות עדר המונה כ 10,000 דישונים ("אלק")...
דרומית-מערבית לגראנד טיטון, נמצאת לאנדר Lander ממנה יוצאים רבים לפעילויות ספורט אתגרי באזור, כגון טיפוס צוקים, רכיבת אופניים על ההרים, וכיו"ב. דרומית ללאנדר נמצא קניון השקיעות Sinks Canyon State Park היפה, בו חוצב את דרכו חלקו של נהר Popo Agie בקניון הצר, נעלם לתוך אבן הגיר ויוצא חזרה לאוויר כחצי קילומטר אחר-כך (תהליך המכונה "שוקע" Sinks). צפונית ללאנדר נמצאת השמורה האינדיאנית Wind River, המתפרשת על פני שטח של 8,900 קמ"ר. המבקרים בשמורה יכולים להגיע ולראות את הקברים הישנים, לבקר במרכזי תרבות, לפגוש את המקומיים, לדוג ועוד. יש לשים לב כי האינדיאנים מאוד שומרים על מורשתם ותרבותם, ועל כן גם המבקרים צריכים לעשות זאת ולכבדם.
דרום מזרח המדינה
בצידה המזרחי של וואיומינג, אזור מתוייר פחות, נמצאות העיירות סאנדאנס ושרידן, כשמצפון משתרע רכס הרי "ביגהורן", בעוד בדרום ממוקמות עיר הבירה שיין ולאראמי. במרכז נמצאת קספר Casper. עיר הבירה שיין Cheyenne נמצאת בצד המערבי של "הערבות הגדולות" The Great Plains (חבל ארץ שכולל מספר מדינות בארה"ב וקנדה בהם שטחי ערבה ואדמות מרעה רבים), והיא העיר הגדולה ביותר בוואיומינג. לא לטעות: זוהי אינה עיר תיירותית, ולתיירים אשר מטיילים ברחבי וואיומינג ומערב ארה"ב בכלל, היא משמשת בעיקר נקודת מנוחה ללילה והצטיידות.
לאראמי Laramie נחשבת למרכז התרבותי של וואיומינג, ובה מוזיאונים, "דאונטאון" היסטורי וגם קמפוס אוניברסיטת וואיומינג. באוניברסיטה אפשר לבקר ולראותה מבפנים. בהמשך הדרך לכיוון מערב, נמצאים הרי מדיסין באו Medicine Bow Mountains, ואחריהם הסיירה מדרה Sierra Madr. כביש מספר 130, הנקרא Snowy Range Scenic Byway עובר כ 127 ק"מ בינות פסגות ההרים מכוסות השלג, וממנו ניתן לצאת למסלולי הליכה תצפיות, דייג וקמפינג. הכביש פתוח בדרך כלל מאמצע מאי ועד אוקטובר.
צפון מזרח המדינה
העיירה סאנדאנס Sundance נמצאת באזור הגבעות השחורות Black Hills בפינה הצפונית-מזרחית של וואיומינג. גם היא גאה בהיסטוריית "המערב הפרוע" שלה. היא נקראת על שמו של "סאנדאנס קיד", (הארי לונגאבאו בשמו האמיתי), שותפו של בוץ` קאסידי, אשר ביחד הרכיבו את אחד הצמדים הידועים ביותר מזמני המערב הפרוע. מאחר והעיירה ממוקמת בסמוך לכביש מס` 90 המרכזי,יחסית לאזור המרוחק בו הוא עובר, היא משמשת מקום עצירה נוח למטיילים בדרכם למגדל השטן Devils Tower National Monument, שריד של הר געש עתיק אשר גילו מוערך ביותר מ 60 מליון שנה. למעלה מעשרים שבטים אינדיאנים מייחסים ל"מגדל השטן" חשיבות רוחנית וקדושה.
בנוסף יוצאים מטיילים רבים מסאנדאנס לכיוון הרי ברלודג` Mountains Bearlodge ואזור הגבעות השחורות הנמשכות לתוך דקוטה הדרומית. בגבעות השחורות נמצאים יערות סבוכים בצד פסלים ענקיים כגון הר ראשמור המפורסם (בו חצובים פניהם של ארבעה מנשיאי ארה"ב) ו"קרייזי הורס" (פסל אשר עדיין בתהליכי חציבה בהר שמציג את הצ`יף האינדיאני הנודע באותו שם).
רכס הרי ביגהורן Bighorn Mountains, הנמצא מערבית לשרידן, טומן בחובו שדות פראיים מלאי פרחים, יערות ובעלי חיים שונים, כולל דובים וכבשי "ביגהורן". המטיילים באזור יכולים לבחור לטייל בין שלוש דרכי נוף העושות דרכן דרך הרכס היפהפה. כרטיסי כניסה לפארקים התקפים לשבוע ימים ניתן לקנות בכל אחת מהכניסות לפארקים השונים, ומחירם נע בין 10$-20$, בהתאם לגודל הפארק ולפופולריות שלו בקרב המטיילים. אישור הכניסה הזה חל על כל יושבי הרכב, ואין צורך לקנות כרטיס בודד לכל אדם. כרטיס כניסה שתקף למשך שנה לכל הפארקים המוגדרים כ"לאומיים" ברחבי ארצות הברית, ניתן גם לקנות בכניסה לכל פארק. כרטיס זה אף מומלץ מאוד למי שמתכנן להיות ביותר משלושה פארקים ברחבי ארה"ב, כשלפחות אחד מהם תיירותי מאוד (ועל כן עולה 20$). כרטיס כניסה זה, הנקרא National Parks Pass עולה כ-$50 לרכב.
שדות תעופה נמצאים בין השאר בעיירות קודי, קספר, שיין, ג`קסון הול, שרידן ולרמי, אך אין כדאי לדעת שלא פועלים קוים בין שדה תעופה אחד למשנהו אלא רק לשדה התעופה של דנבר. רכבות נוסעים לא קיימות בוואיומינג ואוטובוסים בין הערים והפארקים, כמו ברוב ארצות הברית, מצומצמים, יקרים, ולא יעילים למטיילים הרוצים לראות את פנינות הנוף. על כן, למטיילים מומלץ בחום לשכור רכב. המלצה זו תקפה גם לגבי המטיילים בפארקים בלבד, מאחר ומפאת שטחם הגדול אין בהם שירות "שאטלים" (אוטובוסים ממקום למקום) בניגוד לפארקים אחרים קטנים יותר (כמו אלה שביוטה, לדוגמה).
הכבישים נוחים לנסיעה. צריך לשים לב טוב למספרי הכבישים, מאחר וכמו במרבית מדינות מרכז ומערב ארצות הברית, המרחק בין העיירות אינו קטן, ולא כדאי להיכלא למצב בו טנק הדלק מתרוקן ואין תחנת דלק באופק. דלק רצוי למלא בתוך העיירות עצמן ולא בירידות מהכבישים הראשיים מאחר ויש הבדלי מחירים גדולים, והדלק בתוך העיירות, על פי רוב זול יותר.
