סנטרם

העיר ממוקמת על גבעה לא גבוהה אך עובדה זו היקנתה לה יתרון אסטרטגי בעבר. זוהי הסיבה שהעיר ניבחרה כנקודת התיישבות בפרובינציה לוזיטניה (השם הרומאי שניתן לפורטגל) ומאוחר יותר נאבקו עליה קשות המורים והנוצרים (1147). מקור השם לפי אחת האגדות קשור לסנטה איריה. האחרונה, שהיתה נזירה, נרצחה לאחר שהופצו שמועות שהיא הרתה. לאחר הרצח גופתה הושלכה לנהר. הגופה נסחפה במימי הנהר מ-Tomar, עד שהגיעה לישוב שנקרא Scalabis ושם נמשתה מהמים. תושבי המקום החליטו להנציח את שמה ושינו את שם המקום לסנטה אירן. המורים ששלטו כאן קראו למקום Xantarim ולאחר שהנוצרים כבשו את המקום במאה ה-12 הם הסבו את שמו ל- Santarem.

כנקודת התייחסות ניתן לבחור בכיכר הגדולה בשם Candido Dos Reis שנמצאת באחד הקצוות של שדרות Sa Da Bandeira (בקצה השני ממוקם היכל המשפט). מחנים את הרכב באזור זה והולכים רגלית ברחוב Joao Afonso שיוצא מהכיכר. לאורך רחוב זה, שבהמשכו משנה את שמו ל-1 בדצמבר, שורה של כנסיות (המעניינת מכולן היא כנסיית Graca בה קבור Pedro Álvares Cabral הפורטוגזי שגילה את ברזיל שנמצאת באחת הסימטאות שמתחברות לרחוב) לקראת סוף הרחוב (אחרי מגדל Cabacas שמאכלס כיום את מוזיאון "הזמן") פונים לרחוב 5 באוקטובר שמוביל לכיוון גן ומצודה בשם Porta Do Sol. הגן הנחמד עם הפסלים והספסלים מהווה חלק מהמצודה שהיתה ממוקמת בנקודה גבוהה בעלת חשיבות איסטרטגית שהשקיפה על הנהר ועל המישורים שממזרח לעיר.

ניתן לטפס במספר מקומות על שרידים של מגדלים שמהם ניתן לתצפת על כל הסביבה. אם מציצים למטה ניתן לראות בבירור את גשר דום לואיס שהוקם בשנים 1876-1881. אורכו של הגשר כ- 1,200 מטר וגובהו 22 מטר. חוזרים חזרה למרכז והולכים לשוק העירוני שנמצא בין היכל המשפט לפארק הרפובליקה. קירותיו החיצוניים של השוק ושערי הכניסה מעוטרים באריחי אז`ולז`וס.

נכנסים לרכב ונוסעים ברחוב 31 De Janeiro לכיוון תצפית סאו בנטו. מצד ימין ניתן להבחין במנזר וכנסיית סנטה קלארה. המנזר הוקם בשנת 1260 על ידי דונה לאונור אפונסו, בתו הבלתי חוקית של אפונסו השלישי. בתוך הכנסיה נמצא הקבר המקורי שלה (מהמאה ה- 14) וגם קבר בסגנון הרנסנס אליו הועברה במאה ה-17. תצפית סאו בנטו מספקת זוית ראייה נוספת הן על העיר והן על עמק הטז`ו התחתון. בעיר מתקיימים מספר פסטיבלים בשנה וחלק מהם קשור לענף החקלאות שהוא מרכיב חשוב בכלכלת האזור. בשבוע השני של חודש יוני מתקיים כאן יריד חקלאות שנמשך כ-10 ימים ובשבוע הראשון של אוקטובר יריד פרחים וגננות (Lusoflora). פרטים ומידע בלשכת התיירות המקומית:

  • כתובת: Capelo Ivens 63
     2000-039 Santarem
  • טלפון: 243-304-437
  • אתר אינטרנט: www.cm-santarem.pt

לתחילת הכתבה

מבצר אלמורול

גשר דום לואיס מוליך לכיוון Almeirim. לפני שנכנסים לישוב פונים צפון מזרחה לכביש מספר 118 המקביל לגדה המזרחית של נהר טז`ו. באזור שבו הנהר מקבל תפנית מזרחה נימצא מבצר Almourol שממוקם על אי בתוך הנהר. המבצר, שמימדיו 310 מטר אורך ו-75 מטר רוחב, הוקם עוד בתקופה המורית (יש הגורסים שהוא הוקם על שרידים מתקופת הרומאים) אך עם כיבוש האזור על ידי הנוצרים, בתחילת המאה ה-12, הוא נמסר למסדר הטמפלרים כחלק ממערך ההגנה במאבקם נגד המורים.

האחרונים הרחיבו את המבצר בשנת 1171 והטביעו את חותמם בארכיטקטורה המענינת שלו. ניתן לבקר במקום שאינו מחייב בדמי כניסה אך צריך לאתר את הסירות ששטות לעבר האי (כמה קילומטרים מדרום לאי יש פנייה מהכביש לכיוון הנהר למעגן שנקרא Tancos ממנו יוצאת סירה קטנה לאי. ניתן גם להגיע לאי מצידו השני של הנהר Vila Nova Da Barquinha).

לתחילת הכתבה

שמורת טבע 

Serras De Aire E Candeeirs - חוזרים חזרה דרומה ולפני שמגיעים ל-Chamusca חוצים את הנהר מערבה לכיוון Golega. אם זקוקים להפסקה אזי המרכז המסחרי שבסמוך לאחת הככרות שבכניסה ל- Torres Novas- הוא מענה טוב. לאחר ההפוגה מגיעים לכביש A1 באזור שנמצא בתחום המשולש שקודקודיו הם: Porto De Mos,Minde ו-Rio Maior ממוקמת שמורת טבע Serras De Aire E Candeeiros.

בשמורה יש מסלולי הליכה ואתרי פיקניק וריכוז לא מבוטל של מערות האופייני לאזור של אדמת גיר. מי שמחפש עקבות של דינוזואורים מלפני מאות מיליוני שנים יוכל לבקר באתר שממוקם בקצה הצפון מזרחי של השמורה (במחצית הדרך בין פאטימה ל-Torres Novas בקירבת כפר שנקרא Bairro) בשם: Serra De Aire Dinosaurs Footprints Natural Monument. הצמחייה בשמורה חד גונית למדי. ניתן למצוא כאן עצי זיתים, שיחים שונים וצמחי מרפא אך חלקים גדולים מהרכסים חשוף. לעומת זאת, עולם החי עשיר יותר ובמיוחד ניתן למצוא כאן צפורים ובעלי כנף כמו: נשר, נץ, אנפה וקיוית.

לתחילת הכתבה

המערות בכביש 243

נוסעים בכביש 243 מ-Minde לכיוון Porto De Mos. לאורך כביש זה ובסביבתו הקרובה ממוקמות מספר מערות:
Grottes De Santo Antonio

  • טלפון: 249-841-876
  • פקס: 249-841-177

Caves Of Alvados 
 מערת אלבאדוס התגלתה בשנת 1964, מהמערות הגדולות ביותר בפורטוגל. במהלך הביקור במערה יורדים לעומק של 110 מטר. בסיום עולים במעלית כ-75 מטר כך שנשאר לטפס רגלית עוד כ-45 מטר. הסיור כולל מספר "חדרים" כדוגמת: Great Hall,Red Roo,Jewel Room,Chinese Hat והצבע האדמדם של הקירות, שתראו ב-"חדר האדום", מקורו בריכוז גבוה יחסית של תחמוצת הברזל.

Grottes De Mira D'aire
מערה שאורכה כקילומטר ואורך המסלול בה הוא כחצי קילומטר בלבד. עומק המערה הוא 45 מטר בלבד. המערה התגלתה באקראי בשנת 1971 על ידי שני ציידים שרדפו אחרי שועל. הטמפרטורה בה קבועה - 18 מעלות צלסיוס. לאזורים השונים במערה ניתנו שמות יצירתיים שיש למצוא את הדמיון בינם לבין התמונה שמתגלה לעין המבקר לדוגמא: Red Dome ,Marine ,Shepherd ,Cascade, Virgin Grutas Da Moeda.

  • כתובת:Av. Dr. Luciano Justo Ramos
     2485 - 050 Mira De Airel
  • טלפון: 244-440-322
  • פקס: 244-449-888
  • אתר אינטרנט: www.grutasmiradaire.com

Sao Mamede

טיפ: מי שאינו מתמחה במערות נטיפים יוכל לוותר על הביקור במערת אלבאדוס ומערת המטבעות ולהסתפק בשתיים האחרות.

Grutas Das Alcobertas
בנוסף למערות הנטיפים שצוינו לעיל יש מערה ובה שרידים פרהיסטוריים שממוקמת בקצה הדרום מערבי של השמורה. המערה נמצאת מערבית לכפר בשם Alcobertas, מזרחית לכביש IC-2. המערה התגלתה בשנת 1872 אך היא נסגרה לציבור בגלל הנזק שנגרם לה. כיום היא פתוחה לסיורים של קבוצות אך זאת רק לאחר תיאום מראש.

לתחילת הכתבה

בטאהה

מ-Porto De Mos נוסעים צפונה ל- Batalha בכביש 362 או לחילופין בכביש IC-2 (חלופה זו ארוכה יותר. 9 ק"מ לעומת 7 בחלופה הראשונה). האתר המרכזי בעיר הוא מבנה מרשים בגודלו שמשלב מנזר וכנסייה. הוא נקרא Mosteiro De Santa Maria Do Vittoria (או לחילופין מנזר הקרב Mosteiro Da Batualha). האתר נכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו משנת 1983.

כנסיה זו נבנתה בעקבות הנצחון של הפורטוגזים על הצבא הקסטיליאני בקרב Alubarrota שנערך בשנת 1385. בקרב לחמו כ-6,500 חיילים בצד הפורטוגזי (ביניהם מספר קטן של חיילים אנגלים) מול כ-30,000 חיילים ספרדים. הקרב היה בין שני טוענים לכתר שלאחד מהם ניתנה חסות ספרדית ונצחונו היה מאפשר השתלטות ספרדית על פורטוגל. דון גואו מאביש שהנהיג את הצבא הפורטוגזי התפלל למאריה הקדושה שתסייע לו לנצח ולשמור על עצמאות פורטוגל ונדר שאם ינצח יבנה מנזר וכנסייה לכבודה. בעקבות נצחונו הוחל בבנייה והשלב הראשון שכלל את הכנסיה, החצר המלכותית (משופעת בגילופי אבן) וקאפלת המייסד שהושלמו כבר ב-1434. הבנייה נמשכה כשתי מאות שנים והתוצאה היא יצירה ארכיטקטונית נפלאה בסגנון גוטי שמשלבת בקטעים מסוימים סממנים של הסגנון המנואליני.

 הכנסיה מרשימה בגודלה ובגובהה (32 מטר גובה המקנים לה את התואר הכנסייה הגבוהה בפורטוגל). אלה שנכנסים מצד מערב יוכלו להבחין שהיא מעוטרת בפסלים רבים. דלת הכניסה מרשימה למדי וחדי העין יוכלו להבחין בשפע הדמויות שעליה. בתוך הכנסייה יש ויטראז`ים רבים וקברים של משפחת המלוכה (דום ג`ואו הראשון, אשתו הדוכסית פליפה מלנקסטר וארבעת ילדיהם שהמפורסם ביניהם הוא הנרי הנווט). חלק מהקאפלות לא הושלמו עד היום הזה (נותרו ללא גג). הן נועדו במקור לשמש כאכסניה לקברים של המלך דוארטה ומשפחתו אך המלכים שבאו אחריו החליטו להפנות את תקציבי הפיתוח למנזר ג`ירונימוס שבליסבון הבירה.

בחדר הכמורה (Sala Do Capitulo) נמצאים הקברים של החיילים האלמוניים שנפלו במלחמת העולם הראשונה ובמלחמות באפריקה. הקומפלקס לא הושלם והחזון של דון דוארטה לא מומש. ביטוי לכך ניתן לראות בקאפלות הבלתי גמורות (נותרו ללא גג כך שאלה המסיירים יכולים ליהנות מתאורה טבעית) שתוכננו בצמוד לחצר הקבורה. דון דוארטה ואשתו נקברו כאן אך יורשיהם בשושלת נקברו במקומות אחרים. גם כאן דלת הכניסה שגובהה כ-15 מטר מרשימה (יש כניסות נפרדות לכנסייה ולקאפלות הבלתי גמורות).

לתחילת הכתבה

ליריה

לעיר Leiria מגיעים כדי לבקר במצודה (Castelo) שמשקיפה על העיר. המצודה שימשה כנקודה איסטרטגית במהלך השתלטותם של המוסלמים על חצי האי האיברי. המצודה החליפה ידיים במהלך המאה ה-12. המלך אפונסו הנריקז כבש את המקום בשנת 1135 וכעבור מספר שנים חזרו המוסלמים להשתלט עליו. מלך פורטוגלי נוסף החזיר את השליטה לידיו בשנת 1190. המצודה נבנתה מחדש בסגנון גוטי על ידי המלך Dinis ואשתו איזבלה שהפכו אותה לארמון המלכותי במאות ה-13 וה-14. מהמרפסת של הארמון יש תצפית נהדרת על העיר העתיקה והנהר Liz שעובר בה. במרכז הרובע העתיק ממוקמת ככר Rodrigues Lobo וסביבה ריכוז של בתי קפה ומסעדות. לשכת התיירות העירונית נמצאת ליד הגן הסמוך "לואיש דה קמואש".

  • כתובת: Jardin Luis De Camoes
  • טלפון: 244-846-770

מספר קילומטרים מערבה ל- Leiria ממוקמת Marinha Grande שיש בה מספר בתי מלאכה ליצור זכוכית.

לתחילת הכתבה

פאטימה

אחד מהאתרים הקדושים שמושך אליו אלפי עולי רגל נמצא בעיירה בשם Fatima. המקום נחשב לאחד מהיעדים החשובים של עלייה לרגל בקרב הנוצרים הקתוליים. כמות המאמינים שמגיעים לכאן נאמדת ב- 4 מיליון מדי שנה. האגדות מספרות שב- 13 למאי 1917 התגלתה הבתולה הקדושה לשלושה ילדים (למען הדיוק ילדה בשם לוסיה סנטוס ושני בני הדודים שלה, פרנסיסקו וג`אסינטה מארטו) מאחד הכפרים שבסביבה שרעו את צאנם. במזג אויר סגרירי התגלתה הבתולה מאריה ושוחחה עם הילדה שבחבורה. היא ביקשה ממנה להתאסף במקום בכל 13 לחודש. מאריה העבירה ללוסיה בסידרה של התגלויות שלושה מסרים:
א. בשל חטאי גוף תפרוץ מלחמה גדולה נוספת ורק אם יתפללו הרבה המלחמה תיפסק לאחר שיפלו קורבנות רבים.
ב. רוסיה תעבור שינוי קיצוני ובעקבותיו יתפתח תהליך של שלום.
 ג. מסר שנשמר בסוד עד שנת 2000 והיה מועבר מאפיפיור אחד ליורשו חזה שתהא התנקשות באפיפיור.

פרנסיסקו וג`אסינטה מתו מדלקת ריאות בעודם ילדים בסוף העשור השני של המאה ה-20. הם קבורים בתוך הכנסייה שבמקום והם הוכרזו כקדושים על ידי יוחנן פאולוס השני שהגיע לכאן להודות על הנס שאירע לו (הוא חשף את המסר השלישי). לוסיה הצטרפה למנזר קואימברה וזכתה לחיים ארוכים (נפטרה בגיל 97 ב-13 לפברואר 2005). ב-13 לאוקטובר נאספו כ-70,000 עולי רגל וחזו בתופעה מדהימה בה השמש הסתחררה בשמיים ככדור אש. אחת הגירסאות מציינת שמספר רב של חולים ונכים שהיו בין קהל המאמינים החלימו בעקבות האירוע. האירועים המדהימים הציתו את דמיונם של המאמינים.

במקום נבנתה בזיליקה שקבורים בה בין היתר שני הילדים שהיו עדים ל-"התגלות" הראשונה וסביב לבזיליקה נבנה קומפלקס אדיר של מבני תפילה ולימוד. מאז, בכל 13 למאי ו- 13 לאוקטובר פוקדים את המקום מאות אלפי מבקרים. הבזיליקה צופה לעבר רחבה ענקית שמסוגלת לקלוט כמיליון עולי רגל (גדולה יותר מהרחבה המפורסמת של כנסיית סן פייטרו בואתיקאן). מצדי הרחבה יש בתי תפילה קטנים וגם בימים רגילים כמות הנרות הדולקים בהם מרשימה למדי. העיירה כולה ממוקדת סביב אתר זה והדבר מוצא ביטוי במגרשי החנייה הרבים והגדולים שמקיפים את האתר מכל צדדיו, בחנויות הרבות שמציעות פריטים ומזכרות שקשורים לדת ולבזיליקה ובתי המלון והפנסיונים שנועדו לקלוט את ההמונים שמגיעים לכאן. אחת הככרות הגדולות שבעיירה הוקדשה לשלושת הרועים הקטנים ודמויותיהם המפוסלות מככבות במרכז הככר.

לתחילת הכתבה

אוראם

נסיעה של כ-12 קילומטרים מזרחה בכביש 356 ואחר כך בכביש 113 מובילה למקום שנקרא Ourem. העיר החדשה (לכאן עברו מרבית התושבים שגרו בעבר באזור המצודה) ממוקמת כיום על כביש 113 ונקראת Vila Nova De Ourem. האזור הישן נקרא Castelo והוא נבנה במאה ה-15. מדובר בשכונה שלמה המוקפת חומה שנכנסים אליה דרך שערים צרים ויש בה מספר סימטאות צרות ומבנים מימי הביניים. השכונה חוסה בצל המצודה שהגנה על התושבים שהתגוררו כאן. בכניסה לשכונה שנמצאת על גבעה יש כנסייה, פוסאדה ולשכת תיירות. ניתן להגיע עד המצודה עם הרכב אך זוהי בהחלט חוויה לפסוע רגלית בינות לבתים הישנים ולספוג את אוירת ימי הביניים. מהמצודה ניתן להשקיף על עמק הנהר Seica.

לתחילת הכתבה

טומאר

מ-Ourem נוסעים מזרחה בכביש 113. בדרך מומלץ להעצר ליד האקודוקט Pegoes Alros שאורכו מספר קילומטרים והוא נשען על 180 קשתות. האקואדוקט שימש להובלת מים למנזר ישו שבמרומי הגבעה ב-Tomar. העיר Tomar שוכנת בעמק הנהר Nabao והיא מוקפת גבעות. מבצר-מנזר, הממוקם על אחת הגבעות, שולט על העיר. אתר זה שנקרא Convento De Cristo הוא אחד האתרים היותר מרתקים בפורטוגל ומאז 1983 הוא נכלל ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו. המקום, ששורשיו בתקופת הקיסר הרומאי אוגוסטוס (נקרא אז Sellium), נמסר לאחר נצחונו של אפונסו אנריקש למסדר הטמפלרים, שבנו מאחזים במקומות שונים כדי להבטיח את השיירות של מסעי הצלב. בשנת 1312 בוטל המסדר הטמפלרי על ידי האפיפיור קלמנט החמישי ו-6 שנים מאוחר ייסד המלך דיניש את מסדר אבירי הצלב (ישועים) והעניק להם את המבצר כמקום מושב.

 בדומה למסדר הטמפלרי, גם המסדר הישועי מיקם כאן את הנהלתו. אנריקה הספן והמלך מנואל הראשון כיהנו כראשי המסדר במהלך המאה ה-15 ותרמו להרחבת פעילותו ולהוספת מבנים חדשים (חדר הכביסה ואזור הקבורה במנזר, שנחשב לגדול בפורטוגל, נבנה בשלבים כאשר מהתקופה הטמפלרית נותרה הכנסיה וחלק משרידי החומות). לכנסיה צורה מאד מיוחדת. המעטפת החיצונית היא מצולע בעל 16 צלעות בעוד שבמרכז ניצב מבנה מתומן.

הנריקה הנווט הרחיב את המנזר ובנה שני מבנים נוספים שאחד מהם שימש כבית קברות לאבירי המסדר (כאן נמצא קברו של דיוגו דה גאמה אחיו של וסקו דה גאמה) והשני לכביסה. במנזר חצר פנימית שמוקפת חדרים. ניתן לראות את אזור הכביסה, חדרי השינה וחדר אוכל שיש לו גישה למטבח, למרתף היין ולמרתף שמן הזית. לאחר שמסיימים את הביקור במנזר ניתן לבקר בעיר את בית הכנסת.

 בית הכנסת הוקם כנראה במהלך השנים 1430-1460. זהו בית הכנסת העתיק ביותר בפורטוגל והוא מוקם בלב הרובע היהודי של אותם הימים. הוא היה פעיל עד שנת 1496 שבה אולצו יהודי פורטוגל לעזוב את המדינה או להתנצר. המבנה נמכר ושימש מאוחר יותר כבית סוהר ומחסן ירקות. בתחילת המאה העשרים הגיע לפורטוגל מהנדס מכרות יהודי מפולין בשם שמואל שוורץ לחגוג את ירח הדבש שלו. הוא נשאר כאן בשתי מלחמות העולם ובתקופה שביניהן והשקיע את מרצו בשיקום בית הכנסת ובאיתור פריטי יודאיקה. המבנה הוכרז כנכס לאומי בשנת 1921.

בית הכנסת ממוקם בחדר לא גדול (שמונה מטר על שמונה מטר) שיש בו ארבעה עמודים ו- 12 קשתות. המקום משמש כיום כמוזיאון אברהם זאקוטו שהיה אסטרונום ומתימטיקאי (1452-1515) ומחקריו שימשו את יורדי הים הפורטוגזים במסעותיהם. במרכז החדר כסאות עץ שמקיפים בימה קטנה משלושת עבריה ועל הקירות שמסביב מוצגים פריטי יודאיקה שלוקטו מאזורים שונים בפורטוגל (בין היתר כתבי יד שמצביעים על הפעילות של הקהילה היהודית בליסבון ובבלמונטה בימי הביניים).

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה