זה לא נורא מסוכן?
לישראלי שומר חוק המקפיד לחגור את עצמו ואת ילדיו בכל גיחה קצרה מהבית, תאילנד מהווה אתגר לא פשוט. בנקודה הזו התרחשו רוב פרפרי הבטן שלנו, כי רוב המוניות הן ללא חגורות ביטחון במושב האחורי והנהיגה התאילנדית מזכירה יותר מדי את הלונה פארק. מי שיטרח, יוכל למצוא גם מוניות עם חגורות ועם מעט תיאום ניתן לקבוע עם אותו בעל המונית שיאסוף אתכם לנסיעות היותר ארוכות. לפני 02 שנה, טיילנו בתאילנד כזוג צעיר. מה שזכרנו מבנגקוק זה את תנועת המכוניות. בבנגקוק, אור ירוק ברמזור הוא הוראה זהה לפתוח בנסיעה הן לנהג הראשון בטור והן לזה במקום העשרים וחמש. כל השיירה כולה לוחצת על הגז בעת ובעונה וכרכבת ארוכה ורבת מסלולים, שועטות כל המכוניות קדימה כגוש אחד. זה לא השתנה. רק המהירות. אם אז יצא הגוש במהירות מסחררת, היום בנגקוק היא אחת הערים הפקוקות בעולם והגוש נע לאט. לפעמים נדמה שבקצב הזה לעולם לא נגיע למקום חפצנו, אבל אז פתאום סוטה הנהג שלנו החבר'מן לאיזו סמטה דקיקה ובטרטור מנוע צורמני דוהר לפתע קדימה ומגיע ליעד.
אבי והילדים בארמון עץ הטיק בבנגקוקילדים ואוכל תאילנדי
הילדים לא תמיד ישושו לאכול "אוכל סיני" (לא משנה שהוא תאילנדי). אין בעיה. כמעט כל מסעדה מכינה גם מקרוני וספגטי בולונז, פיצה והמבורגר, רק המחיר יהיה כפול (לפחות) משל מנה מקומית. יש גם שפע של מק'דונלדס וקנטאקי פרייד צ'יקן, המחיר הרבה יותר יקר מהאוכל המקומי, אבל עדיין רחוק מלהזכיר את המחיר בארץ. כעבור יום או יומיים, כאשר תהיו ותיקים ואף רוכל כבר לא יוכל לקרוע אתכם (או לפחות כך תחשבו), תתחילו לאכול גם מהרוכלים ברחוב, וכשתאכלו מנת פאד תאי ב-3 שקלים לאדם ותקנחו במיץ קוקוס היישר מתוך האגוז (1 ש"ח), תדעו לכם שהגעתם סוף סוף למדינת הכל כלול.
עם אבא בשוקתחושת ביטחון
שימו לב היכן ילדיכם! כאשר שוכחים מאחור את אחד הילדים, הצפיפות, השפע המסחרר, החום והעובדה ש'הייתי בטוח שהוא איתך', עלולים להוביל למצב המבעית של 'ללכת לאיבוד'. טלפון נייד לכל ילד יכול לפתור את הבעיה (בתנאי שמלמדים מראש כיצד לחייג בתאילנד), אם כי יש סיכוי סביר שברגע הנחוץ כל הטלפונים יהיו בתיק אחד. ההמלצה שלנו היא לשוחח עם הילדים מראש על אפשרות כזו וכשמדובר בקטנטנים פשוט לא לעזוב את היד. יחד עם זאת, חשוב לתת לכל ילד את כרטיס הביקור של המלון הנוכחי בו אתם מתאכסנים (באנגלית ובתאית), להוסיף עליו את מספר הסלולרי שלכם, כולל כל הקידומות וכסף תאילנדי. את כל הכבודה כדאי לשכן בחגורת כסף אישית לכל ילד, אותה ניתן לרכוש בתאילנד במחיר די סמלי.
בתי מלון
ישראלים רבים הנוסעים לתאילנד לשבועיים או לחודש, גם אם הם בעלי משפחות ולא תרמילאים, אינם מצליחים להשתחרר מהאופציה לשלם פחות. כמעט באף מלון בתאילנד אי אפשר להכניס לחדר אחד משפחה בת חמש נפשות. ארבע זה בדרך כלל המספר המקסימלי (ולרוב שלושה) והחבר'ה שם עומדים על כך. הפתרון היחיד הוא שני חדרים, רצוי צמודים ועם דלת מקשרת. רצוי, כי זה לא תמיד מתאפשר. למרות שדרשנו בהדגשה בכל ההזמנות שעשינו, לפעמים לא היו במלון חדרים עם דלת מקשרת, לפעמים לא נותרו, ושני הילדים הגדולים שלנו ישנו לבד בחדר נפרד ובאחת הפעמים גם הרחק בקצה השני של הקומה. במקרים כאלו, הורים לילדים צעירים יכולים להתפצל ולבלות כל אחד עם ילד אחר. ההורים אולי יאהבו את זה פחות, אבל הילדים יתלהבו.
השהות במלון בבנגקוק היא מינימאלית - לשינה בלבד, כך שזה לא כל כך משנה, אם כי ניתן גם בבנגקוק למצוא מלונות חביבים בטווח של 04-03 דולר לחדר. אנחנו, למשל, נורא התעקשנו למצוא גם בבנגקוק מלון עם בריכה. בדיעבד זו הייתה טעות. הבריכות על גגות המלונות הבינוניים בבנגקוק הן חוויה שאפשר לוותר עליה, אבל יותר מכך, לרוב לא חזרנו לחדר לפני הלילה, אז כבר הייתה הבריכה סגורה. בצ'אנג מאי שבצפון לעומת זאת, בדרך כלל כן חוזרים לחדר מבילוי היום, ואז בריכה קרירה ורצוי יפהפיה, לשטוף בה את כל החום, ולהעלות צרחות של אושר בפי הזאטוטים, היא ממש במקום.
עם הבנות על הפילמזג אוויר או מתי להגיע
בתאילנד חם. חם מאוד. יחד עם זאת, לא זכור לנו שהחום שינה או קלקל. הלחות הטבעית (זיעה) שכיסתה תדיר את גופנו הפכה במהרה לחלק מהחיים, כמו גם בקבוק המים המינרליים. שתייה מרובה חשובה בתאילנד מאין כמוה, ובמיוחד חשוב להציע שתייה לצעירים שבחבורה. במקרה שלנו, לא היינו צריכים להזכיר לילדים לשתות. הם פשוט דרשו לשתות ללא הפסקה וקיבלו אספקה שוטפת של מים (לא מי ברז), שתייה קלה, מיצי פירות ושלגונים. כשטיילנו בתקופת החופש הגדול, היא תקופת המונסונים, זכינו בשמים מעוננים, שהקלו משמעותית את עומס החום, ובמטח גשם יומי שצינן את האוויר ואותנו.
מזג האוויר בתאילנד הינו מזג אוויר טרופי לח, וחם בה לאורך כל השנה. הטמפרטורה הממוצעת היא בסביבות 92 מעלות צלסיוס. בתאילנד קיימות שלוש עונות בולטות: העונה ה"קרירה" (על פי אמות מידה טרופיות בלבד), העונה החמה (על פי כל אמת מידה) והעונה הגשומה. העונה ה"קרירה", עונת שיא התיירות לתאילנד, נמשכת בין החודשים נובמבר ועד מרץ כשהזמן המומלץ ביותר לביקור הוא בין החודשים דצמבר עד פברואר. אז הטמפרטורות נוחות יחסית ונעות סביב 52 מעלות עם לחות של פחות מ-08 אחוז. העונה החמה נמשכת בין החודשים אפריל עד סוף יוני, אז הטמפרטורות לוהטות במיוחד ועשויות להגיע ל-53 מעלות וללמעלה מ-09 אחוזי לחות. זוהי העונה הכי פחות טובה לביקור בתאילנד. השמש קופחת ואין אף ענן לרפואה. הגשם שממאן להגיע מצהיב חלקים במדינה ומפלי מים רבים מתיבשים. העונה הגשומה, עונת המונסונים, נמשכת בין תחילת יולי ועד סוף אוקטובר, עם טמפרטורה ממוצעת של 03 מעלות, ולמעלה מ-09 אחוזי לחות. עונה זו הנופלת בדיוק על תקופת החופש הגדול בישראל, איננה בהכרח עיתוי לא מומלץ לביקור בתאילנד. בניגוד לתפיסה הרווחת, זו דווקא עונה מצוינת לביקור. אירופאים אולי שונאים שהעננים מסתירים להם את השמש, אבל ישראלים אוהבים את זה מאוד. הגשם שיורד לפעמים, מצמצם עצמו על פי רוב לשעה יומית אחת, בדרך כלל אחר הצהרים. וגם כשהוא יורד הוא נחמד. גשם כשחם זו חוויה. בניגוד לאירופה וארה"ב, העשויות להיות פקוקות ויקרות במיוחד בתקופת החופש הגדול, תאילנד זולה תמיד ואינה פקוקה באופן יחסי בתקופת החופש הגדול.
לגבי האיים מדובר בסיפור אחר. בחלקם תקופת המונסונים אינה התקופה המומלצת להגעה. לכן בתכנון טיול הכולל גם ביקור באחד האיים של תאילנד, יש לקחת בחשבון את מועד ההגעה בעת בחירת האי המתאים לכם. למרות שהאיים מצויים כולם בחלקה הדרומי של המדינה והמרחק בינהם נראה כלא משמעותי, נמצאים האיים באזורים גיאוגרפיים שונים ולא תמיד עונה המתאימה לביקור באי אחד תתאים גם לביקור באי אחר. לפוקט וקראבי למשל כדאי להגיע בין החודשים דצמבר-אפריל ואילו לסמוי דווקא בין יולי-ספטמבר, ולכן הוא האי המתאים ביותר לנסיעה בתקופת החופש הגדול.
כולנו על המיםאורזים
אריזה לקראת טיול בתאילנד פשוטה מאוד. לא צריך להתלבט אם יהיה חם או קר. יהיה חם. בעונה הקרירה הופכות הטמפרטורות מלוהטות לנעימות ויש סיכוי קלוש שתזדקקו לסווצ'ר קל בערי הצפון. במקרה הזה, תוכלו לרכוש אחד בשוק הלילה. ארזו כמה סטים של מכנסיים קצרים וחולצות טריקו בהנחה שבכל מקום מציעים הן בתי המלון (לא זול) והן מכבסות מקומיות ברחבי הערים (זול מאוד), שירותי כביסה. יחד עם זאת, מניסיוננו, לא כדאי לשלוח למכבסה מקומית כזו את הפריטים האהובים ביותר, הם נוטים לחזור מכובסים עד צאת נשמתם ואם היו לבנים בוהקים תאלצו להתרגל למראם החדש: בז' מט.
בנוגע לגשם, גם כאן אין הרבה התלבטות. גשם כמעט תמיד ירד. מעילי גשם ארוכים וקלילים, מהסוג הניילוני שמתקפל ונעלם, הם המומלצים ביותר. כל אחד מבני המשפחה נושא את שלו בתרמיל הגב האישי ובעת הצורך, נשלף המעיל, מולבש מעל לבגדים הקצרים, מעל לתרמיל ולמצלמה ומאפשר להמשיך בטיול ללא הפרעה. כדאי גם לקחת מגן גשם לעגלה, מגן שקוף הנמכר בחנויות מוצרי התינוקות, אם כי גם מעיל גשם ענק ושקוף, שיולבש על העגלה, ימלא את התפקיד נאמנה. למי שאין מעילי גשם, שלא יטרח לקנות בארץ. בשנייה שיורדת הטיפה הראשונה, מוצפים הדוכנים בתאילנד במעילי גשם קומפקטיים מניילון, יעילים נגד גשם ונוחים לאחסון. מבחינת נעליים, סנדלי מסע מגומי הם המומלצים ביותר. לא משנה המותג, אלא העובדה שהסנדלים יהיו מתאימים להליכה במים ולא יהיה איכפת להם להירטב שוב ושוב. הן מתאימות להליכה ממושכת ונוחות בטירוף. הן מצוינות לטיול בעיר, במיוחד כאשר העיר הופכת תוך שניות לאגם, הן מצוינות לטיול בג'ונגל ואת כל מה שתעוללו להן הן יקבלו בגבורה ובעוז במשך שנים ארוכות. יחד עם זאת, רצוי להצטייד גם בנעלי הליכה למסלולי הטיול היותר אתגריים, בשל נוחות ההליכה והעובדה שנחשי קוברה (כן קוברה) בהחלט עלולים לחלוף בדרככם. אנחנו לא מצאנו סיבה טובה להצטייד ב"בגדי ערב", כאלו הכוללים שמלה עמוקת מחשוף, נעלי עקב או חליפה שלושה חלקים. בערבים, כשהיינו יוצאים לארוחה מפנקת, היינו ממירים מכנסיים קצרים בארוכים ומזליפים מעט בושם ומבחינתנו ומבחינת רוב התיירים בתאילנד, זה בהחלט מספק.
בתיק העלייה למטוס מומלץ לשים חטיפים, סנדוויצ'ים (או כל דבר אחר שהקטנים מכורים לו) ומים ובעקרון כדאי שלא להסתמך רק על ארוחות המטוס, העשויות להגיע מאוחר מדי מבחינת הסבלנות והעירנות של הילדים. עוד כדאי לקחת את חוברות העבודה/הספרים/ג'דגטים אלקטרוניים, היכולים להעסיק את הילדים בשעות הארוכות (עשר ליתר דיוק) של הטיסה. כמו כן, מומלץ לארוז את מברשות השיניים בתיק העלייה למטוס, כדי שאפשר יהיה להתרענן מעט לפני הנחיתה (לצורך העניין, רכשו משחת שיניים בדיוטי פרי, שכן לא ניתן להעביר משחה בבידוק הבטחוני המקדים). מומלץ מאוד לטוס לתאילנד בטיסת לילה, כך שרוב הסיכויים שהילדים ידווחו שהטיסה הייתה פשוט חלום.
עגלה/טיולון: בכל גיל בו הקטנים עוד מוכנים לשבת בעגלה, היא הופכת למצרך חובה בטיול בחו"ל, כל שכן בתאילנד. בתנו, שהייתה בת שלוש ואחר כך בת ארבע וחצי ולשמחתנו עדיין מכורה לעגלות, מאוד נהנתה מהטיולון ויותר ממנה נהנינו אנחנו. פעמים רבות במהלך היום, אם בגלל החום, או עודף הגירויים היא הייתה צונחת לנמנום קל, שלא הפריע לנו להמשיך בדרכנו. לולא הנמנום הזה, אין ספק שמצב רוחה היה מתקלקל ובעקבותיו מצב הרוח של כולנו. גם בערב, כשהיינו בשלים לארוחת לילה מאוחרת, היא הייתה בשלה לחרופ. רק שאבוי, עגלתנו הזקנה, שנזרקה לא מעט מגבהים שונים (ככה פורקים עגלה ממטוס. פשוט משליכים אותה למטה), בשילוב עם רחובותיה הצפופים של תאילנד, בעלי המדרכות הצרות והשבורות, לא הוסיפו לעגלה חיים והיא החליטה לשבוק. ניסינו לפתות אותה עם נייר דבק עבה ודבקים משודרגים, והיא בשלה. בצר לנו, יצאנו לפקוד את כל חנויות הילדים בכל ערי תאילנד, אך גילינו שעגלות ילדים כדאי דווקא להביא מהארץ. רוב העגלות שמצאנו הזכירו יותר עגלת בובות, הן בגודל והן באיכות. בקניונים היוקרתיים מצאנו עגלות איכותיות יותר אך יקרות מדי.
שלווה אלקטרונית: אייפוד, דיסקמן, MP3, כל אביזר אלקטרוני אחר ולמרבה ההפתעה גם ספרים, הינם פרטי חובה בטיול משפחתי ממושך. הילדים וגם המבוגרים זקוקים מאוד לפאוזה מהסצינה המשפחתית, ובעת נסיעות ארוכות כמו גם בעת "התפננות" על חוף הים, יכולים האביזרים לעשות את כל ההבדל. אם לא הבאתם אתכם מוצרי אלקטרוניקה, או שאלו שברשותכם מיושנים, זה הזמן להתחדש (ראו קניון פאנטיפ פלאזה שבבנגקוק), אולם עבור הקטנטנים רצוי להצטייד עוד בארץ במוזיקה האהובה עליהם, ואם ברשותכם מחשב נייד אז גם בסרטים ותוכניות טלויזיה.
עצות והמלצות נוספות, טיפים וסיפור הטיול המלא בספר "תאילנד עם ילדים" מאת אבי ואורלי בוטבול. 
להזמנת הספר "תאילנד עם ילדים": זיגזג הפקות, 09-7495959 או zigzagh@gmail.com
לתחילת הכתבה
רוצה לקרוא עוד על תאילנד? הנה כמה קישורים נוספים שיעניינו אותך:
