תאילנד ל-50 פלוס: כל מה שצריך לדעת לטיול מדויק ומושלם

סקירה כללית

תאילנד היא ארץ מופלאה של ריגושים והנאות, של טבע חופשי וטבע חקלאי, של עושר בנופים וצבעים משדות האורז ועצי דקל הקוקוס, של חופים לבנים ושל ים מדהים, ארץ של איים, נהרות ויערות ושמורות טבע ושל אתרים בודהיסטיים, שפע בעלי חיים: פילים, קופים ופרפרים וכמובן סחלבים בכל מקום, מגני סחלבים ועד הדש של דיילות בחברות התעופה. ארץ של תרבות ונימוסים מעודנים, של חיוך ושל ריקוד פולחני לפני אלים. בקיצור: ארץ שקל להתענג בה בבתי מלון משובחים או בגסט האוסים מעולים וכל דוכן אוכל הוא חגיגה של מראות, ריחות וטעמים.

אין לה היסטוריה ארוכה, רק החל מהמאה ה-14, אז החלה נדידת הבירות השונות מהצפון עד לבנגקוק, הבירה האחרונה. היא המדינה היחידה בדרום-מזרח אסיה שתמיד אוהבים להזכיר שמעולם לא נכבשה על ידי גורם זר, אם כי זה לא לגמרי נכון. היפנים שהו בה וכולם מכירים את הסיפור על הגשר על נהר קוואי (האמיתי והסרט, סעו לקנצ'נבורי).

גודלה כ-530,000 קמ"ר עם קו חוף מדהים של כ-3,200 ק"מ. ברובה היא מדינה שטוחה למעט החלק הצפוני שהוא גבה-הררי וההר הגבוה ביותר הוא דוי איטנון (היכן שנמצאים גני המלכה). היא גובלת במינאמר, לאוס וקמבודיה (בעיקר לאורך נהר המקונג המדהים) ובדרום במלזיה (בחלק הדרומי מיעוט מוסלמי גדול). לאור המבנה הגיאוגרפי שלה, קל לחלק אותה לתחומי עניין: בנגקוק, צפון, הדרום והאיים.

האוכלוסיה מונה כ-69 מיליון נפש. כ-50% מהם חיים בבנגקוק וסביבותיה ושאר הערים בעיקר בצ'אנג- מאי. אין בה הרבה ערים גדולות, אלא הרבה קטנות. האוכלוסיה ברובה צעירה וזה מורגש בכל מקום: בחנויות, במסעדות ובכלל בנותני השירותים.

עונות ומזג אוויר

עונות השנה בתאילנד הם כמו משחק הילדים חמים, מתחמם, חם, חם עוד יותר, רותח. העונה הטובה ביותר היא בחודשים נובמבר – מרץ, אז הלחות סבירה. הטמפרטורה קבועה פחות או יותר. בחודשים אמצע יוני עד תחילת ספטמבר זוהי עונת המונסונים, ואז גשום, חם ולח. צריך לשתות הרבה ולהיות הרבה במזגן. אם אין לכם ברירה ואתם יכולים לנסוע רק בחודשי הקיץ (יולי-אוגוסט) דעו שזה לא נורא. נכון, יהיו ימים של גשם ולא תמיד אפשר לשוט או להיכנס למים, אבל זה לא קורה בכל הימים.

חמישה דברים שאסור לפספס

1. מקדש בודהיסטי

אסור לפספס את החוויה של לשבת במקדש בודהיסטי ולהתבונן במתרחש, במבקרים המביאים לוטוס, קטורת ועלעל של זהב ופונים אל הבודהא. מאחר ואורח החיים הבודהיסטי הוא כל כך חשוב לתאים, חשוב לראות ולהבין את החלק היפה הזה שבחייהם. השקט של הישיבה, קירוס הרגליים (לעולם לא מפנים רגליים לבודהא), הצמדת כפות הידיים בתנועת הויי הידועה של נתינת כבוד. פשוט רגע אינטימי יפה.

2. נזירים

כדאי לעשות את המאמץ באחד הבקרים, לקום לפני ארבע בבוקר ולצאת לרחוב ולראות את הנזירים בכתום פוסעים ומקבלים אוכל בתוך הקערות הנקראות "באט" (כשם המטבע). כדי לתפוס משהו מהמהות האמיתית של תאילנד, לא רק זאת של השוק או של החוף, כדאי לעשות את המאמץ הקטן הזה ולראות כיצד האנשים הם אלו שכורעים על הברכיים ומעניקים אוכל לנזירים, שעוברים חרישית יחפים עם קערה, ולאחר מכן נעלמים כפי שבאו אל המנזר או המקדש שלהם.

3. פאטאי

אין כמו לאכול מנת פאטאי (איטריות) טובה עם הרבה בוטנים מגורדים ובצל ירוק ליד. אוכל תאי הוא בין המשובחים בעולם. אולי הוא חריף לחלק מהתיירים אבל כדאי להכיר אותו. הסוד שלו הוא שימוש בתבלינים טריים וחלק מהמנות הן פשוט מדהימות. מנת פאטאי היא אחת הפשוטות והבסיסיות אבל היא גם עולם שלם. אין אחת דומה לשניה.

4. ים

כמה כיף לטבול בים צלול בצבע איזמרגד אי שם בדרום תאילנד ולהביט אל החול הלבן שלמטה. אחר-כך, לשבת על כסא נוח בחוף עם בירה סינגהא קרירה או קוקטייל. לא חסר איפה לשבת – יש חופים מבנגקוק דרומה לכיוון פאטאיה והלאה לקו צ'אנג, לאורך הלשון הארוכה היורדת לפוקט, יש מאות איים – תמיד תמצאו את החוף שלכם. רק מי שחווה את החופים האלה יכול להבין מהם מים צלולים ושקופים לעומק מטרים, חוף עם עצי דקל וקזוארינה ומסאז' על החוף. זו שפה שמדברת לכולם.

5. פירות טרופיים

זה המקום לאכול את כל הפירות הטרופיים שלא טעמתם: מנגוסטין (הכי מדהים), רמבטון (קרוב של הליצ'י), לונגאן, מנגו חמצמץ, תפוח רוז, סנייק סקין ואפילו להעיז ולאכול דוריאן – הפרי שבכל מלון יש תמיד שלט שלא להכניס אותו לחדר בגלל הריח שלו, שנדבק לכל מקום. אפשר לחיות על פירות, מיצים ושייקים בתאילנד. בכל רגע ביום או בלילה יש דוכן פירות שחותך, מקלף, מקרר ומגיש פירות בכל פינה בעיר ובחוף. יש כאן עושר של טעמים שהוא פשוט מופלא.

חמישה דברים נוספים שכדאי

1. מסלול ייחודי מבנגקוק לקרבי

המסלול מבנגקוק לקרבי (Krabi) בדרום תאילנד הוא ייחודי ולא מוכר. קחו רכב מבנגקוק, רצוי ג'יפ (הנהיגה כמו באנגליה, אך התנועה דלילה ויהיה לכם רק רגע של בלבול ביציאה מבנגקוק), ועשו את כל הנסיעה המדהימה לכיוון דרום לאורך עיירת הנופש הואה אין (Hua Hin), צ'ומפון (Chomphon) ורנונג. תעברו בדרך מקומות ללא תיירים, קילומטרים של חופים ללא נפש חיה, מלונות קטנים ומקסימים, שמורות טבע, מטעי גומי ופירות. אתם יכולים לעשות את הנסיעה בשבוע או יותר. סיימו בקרבי או המשיכו עד לפוקט או פנו לאיים דרך סוראט-טאני (Surat Thani).

על-מנת להתמצא בדרכים, הכי פשוט לקנות סים עם אפשרות גלישה, שנמכר בכל חנות של 7/11. כך אין שום בעיה להשתמש בכל אפליקציית דרך. מי שלא גולש מומלץ מאוד להשתמש ב-maps.me, אפליקציית GPS ידידותית, נוחה ומדוייקת.

2. חופשה בקו-צ'אנג

קו צ'אנג (Ko Chang), קבוצת איים מדהימה שנמצאת מדרום לפטאיה (לא חייבים לעצור במקום הלא סימפטי הזה), אחד מיעדי התיירות היפים ביותר בתאילנד. יש כאן שילוב של איים הפרושים במרחב ימי של מים צלולים, קווי חוף של חול נקי וזך, רצועות דקלים, קזוארינה ומנגרוב, הרים נישאים ומיוערים המשתפלים עד אל קו החוף, מפרצים בודדים וחבויים, תשתית תיירותית מגוונת אבל לא מוגזמת בפיתוח וטעמים של תאילנד המסורתית.

3. פריחת הרפלסייה

הרפלסייה היא הפרח הגדול ביותר בעולם – בקוטר, צמח טפיל, שפורח אחת לכמה שנים ולימים ספורים בלבד ורק בדרום מזרח אסיה. אם אתם בשמורת טבע כמו קאו-סוק ושומעים שיש פריחה, לכו לראות, גם אם זה אומר לצעוד ביער במבוק קשה להליכה ובבוץ. המראות שווים את ההליכה.

4. העיירה מה הונג סון

עיירת הגבול מה הונג סון (Mae Hong Son) השלווה על גבול מינאמר עדיין שומרת על אופי של תאילנד של פעם, בלי חיי הלילה הסוערים. העיירה מהווה בסיס מצויין לפעילויות בטבע בעיקר של טרקים לכפרי “שבטי ההרים” כמו הליסו, הקארן והשאן.

5. סוף שבוע באמפאווה

אמפאווה (Amphawa) היא עיירת מים, יחסית שלווה, שמתעוררת לחיים בעיקר בסופי שבוע כאשר תיירים תאילנדים, בעיקר מבנגקוק, מגיעים אליה. העיירה קטנה ומקסימה ויש בה מסעדות דגים מעולות, הרבה חנויות ייחודיות ובעיקר אווירה מיוחדת. אפשר לצאת בלילה לשייט ולצפות בגחליליות או לצאת לכיוון הים ולראות קופים רוחצים בין עצי מנגרובים ולעלות על עמדת דייג מבמבוק בתוך הים.

איך מטיילים – עצמאי או מאורגן?

תאילנד היא ארץ שקל מאוד להתנהל בה, בגלל היותה מבוססת תיירות ולכן שירותי התיירות בה מפותחים בצורה בלתי רגילה בכל רובד. איך לטייל – זו בהחלט החלטה של התייר והנוסע. כל בחירה שתיעשה הינה טובה.

טיול עצמאי

קל מאוד להסתדר בתאילנד, החל מהזמנת מלונות ברשת ועד קניה באתר של שירותי תיירות יום לפני היציאה לדרך. יש כל כך הרבה אופציות שקל מאוד לשנות החלטות, לנוע ממקום למקום, ליהנות מכל המבחר המדהים שיש בתאילנד של מלונות, סיורים ואטרקציות בלי סוף.

טיול מאורגן

לאילו מביניכם, שאין את הזמן או את החשק לבנות מסלול, לערוך מחקר מקדים על האתרים המעניינים בתאילנד, לבדוק זמני נסיעה, כמה כדאי לשהות בכל מקום ולהשוות הצעות של נותני שירותים כמו מלונות, טיסות, העברות או מדריכים מקומיים – הפתרון של טיול מאורגן יכול להתאים. טיול כזה מכסה את האתרים החשובים והעיקריים שכולם מופיעים כאן. כל מה שתצטרכו לעשות, זה לארוז מזוודה ולהגיע בזמן לשדה התעופה.

אופי הטיול בתאילנד כולל גם לא מעט נסיעות, בעיקר כשעוברים מאזורי הצפון לדרום או בין בנגקוק לצ'אנג מאי, כך שיש לא מעט נסיעות ברכב, בין נופים מהפנטים, רצועות חוף חלומיות וטבע שקשה להסיר ממנו את המבט. נסיעה בטיול מאורגן משחררת אתכם מהצורך למצוא את דרככם בין היופי שסביב ומאפשרת לכם ליהנות נטו מתאילנד ועל הדרך גם לשמוע מהמדריך המלווה הסברים וסיפורים על המקום, התרבות והמקומיים ולהעשיר את הידע שלכם בהרבה מידע בכל מקום אליו תגיעו.

העובדה שצריך להיות צמוד ללו”ז מוקפד וקבוע מראש, שאינו גמיש לשינויים, צמוד לקבוצת אנשים זרים, שלא בהכרח יש לכם תחומי עניין משותפים, לא מתאימה לכל אחד. אם גם אחרי ששקלתם את כל היתרונות והחסרונות של טיול כזה, בחרתם בטיול מאורגן, אל תשכחו לבדוק עלויות, מה כלול במחיר והאם כל האטרקציות כלולות במחיר, לכמה זמן נוסעים, איפה לנים, על איזה בסיס אירוח וכמה אנשים בקבוצה.

טיול עצמאי-מאורגן

אפשר לבחור בדרך ביניים, בה תטיילו כעצמאים לאחר שתקבלו הכוונה ועזרה לוגיסטית מסוכנים ישראלים שממוקמים בתאילנד ונותנים שירותים טובים. בנוסף חלק גדול מהגסט האוסים הישראליים בקאו סאן נותנים גם הם שירותי תיירות, החל מטיסות, הזמנת מלונות ועד שמירת חפצים.

מסלול טיול לדוגמא

המסלול המוצע הוא בן 13 ימים נטו.

מאחר ורוב הטיסות הבינלאומיות מגיעות לבנגקוק, סביר להניח שזאת תהיה נקודת ההתחלה והסיום. במסלול הטיול לא נמנו ימי הטיסות לאור שפע חברות התעופה וזמני הטיסות המשתנים. הטיול הזה הוא המינימום הנדרש להכרת תאילנד. כמו כן הקדשתי לנופש בדרום 4 ימים, אבל כמובן זה לשיקולכם וניתן לשלב גם בין שני איים כמו למשל פוקט וקו סאמוי או קו צ'אנג וקו פאנגאן.

יום 1: בנגקוק

יום שחלקו הראשון קלאסי וחלקו הרפתקאה בבנגקוק. התנועה היא ברכבת העילית או במוניות. קחו טוק-טוק פעם אחת לשם ההתנסות. זכרו שבנגקוק איננה פשוטה להתמצאות. החזיקו איתכם מפה טובה פיזית או דיגיטלית. המפה הטובה ביותר של בנגקוק נקראת "המפה של ננסי צ'נדלר" – שווה לרכוש אותה, כל מה שמעניין מסומן בה בצהוב.

ארמון המלוכה (Grand Palace): ביקור בקומפלקס של הארמון מחייב תלבושת הולמת - משמע לא במכנסיים קצרים, לא בטייטס ולא בכפכפים, אלא בנעליים סגורות מאחור - יש ביקורת של ביגוד בכניסה. אם באתם בלבוש קצר, כדאי לרכוש סארונג, במקום לעמוד בתור הארוך לקבלת סארונג. עם הכניסה לקומפלקס ולאחר רכישת הכרטיס מקבלים חוברת הסבר מפורטת.

הקומפלקס הוא אוסף של צ'די (סטופות, מבני הפעמון) בסגנונות שונים: תאי, חמרי, קמבודי וברומזי. הציורים המופיעים על הקירות הפנימיים (178 לוחות) מספרים את סיפורו של אחד האפוסים היפים ביותר הקיימים, שבמקורו הוא הינדואי (מהודו) ונקרא ראמאיאנה, אולם כאשר הגיע אל תאילנד שונה שמו לראמאייקן. הוא מספר את עלילות הנסיך ראמה שיוצא לחפש את אשתו סיטה שנחטפה על ידי שד בשם ראוואנה אל האי שרילנקה.

המקדש המרכזי, וואט פראה קאו, הוא המקום המקודש ביותר בממלכה ומכיל את הצלם החשוב ביותר, בודהא האיזמרגד. כדאי להיכנס ולשבת על הרצפה ולהתבונן בצלם הקטן של 60 ס"מ הנמצא על כן גבוה.

כדאי מאוד לעצור ליד המודל של אנגקור וואט. ביציאה מן הארמון המרכזי הבניין הבולט ביותר הוא צ'אקרי מאהא פראסאט המכונה "הזר עם כובע התאי" – בניין ניאו קלאסי בריטי עם שלושה חרוטים תאים מתנשאים מעליו.

ממקדש המלך ניתן ללכת רגלית לוואט פו, למוזיאון הלאומי ולוואט טראימיט:
וואט פו (Wat Pho) הוא המקדש העתיק והגדול ביותר בעיר ומוכר בשם “המקדש של הבודהא השוכב”. הבודהא הזה עשוי מנחושת ופליז, אורכו 45 מטרים וגובהו 15 מטרים. יש במקום שפע של חצרות יפות עם מבנים נוספים ופסלים. כאמור – הוא נמצא במרחק הליכה קצר מן הארמון.

המוזיאון הלאומי (Bangkok National Museum) נמצא לא רחוק מן הארמון, בקצה של המשטח הריק הגדול (מיועד לחריש ראשון סימבולי הנעשה על ידי המלך וכן לשריפות מלכותיות). במוזיאון יש אוסף נאה ומרהיב של פיסול תאי מכל התקופות, זאת אומרת הרבה בודהאות. המבנים מעניינים כשלעצמם שכן הם היו חלק מהקומפלקס של הארמון הישן. פתוח כל יום למעט יום שני. בימי ראשון הכניסה ללא תשלום.

וואט טראימיט (Wat Traimit) הוא מקדש הבודהא המוזהב, הנמצא בלב הרובע הסיני. זהו פסל מדהים הנראה כמו שטוף בזהב נוזלי. גובהו 3 מטרים ומשקלו 5 טון זהב, נוצק במאה ה-13 והובא לבנגקוק מכוסה בגבס או בטיח מבלי שידעו מה בפנים, עד שחתיכת ציפוי נפלה ונתגלה הפסל המדהים.

טיול אלטרנטיבי: הרובע הסיני
 סיימתם למעשה את מקדשי החובה של בנגקוק ומאחר ואתם נמצאים ברובע הסיני כדאי להכיר אותו מעט. הוא בנוי סביב דרך יאוואראט (Yaowarat), סמטת סוי איראנופאפ חוצה אותו מכיוון הנהר. יש כאן מכל טוב של העולם הסיני: תה, ג'ינסנג, יין נחשים, חנויות זהב, ראשי קרפיונים, אפרסמונים מיובשים, תרופות מסורתיות ומכוניות נייר לשריפה על הקבר. בסמוך נמצא מקדש קונפוציאני פעיל בשם וואט לנג-נוי-יי. לאחר שתסיימו להסתובב בסימטה, קחו טוק-טוק לגבעה המוזהבת.

וואט סאקט (Wat Saket) הגבעה המוזהבת היא אחד מנקודות הציון הבולטות בעיר (ואין הרבה) - עלו למעלה לתצפית. למרגלות הגבעה יש שוק ציפורים קטן וסימפטי. סמוך למרגלות הגבעה מסתייימת אחת התעלות (קלונג) של העיר. אם אתם הרפתקנים ורוצים להגיע לאזור סיאם או אזור בנגלמפו (מלון באיוק, שוק סיטונאי לבגדים) קחו סירה בתעלה ותחוו שייט עירוני יוצא דופן. לחילופין אתם יכולים ללכת רגלית עד לאזור קאו-סאן, האזור התרמילאי ולהעביר שם זמן בהתבוננות, קניות ואוכל (תאי מותאם לתרמילאים – לא מדהים).

כמה מקדשים נוספים לאלו שלא שבעו ממקדשים:

• וואט סוטאט (Wat Suthat) - מקדש מרשים בגודלו עם ציורי קיר יפים ואוסף של דמויות בודהא.
• וואט בנצ'אמאבופיט (Wat Benchamabophit) - ידוע גם כמקדש השיש, בנוי משיש קרארה מקסים ומהווה דוגמא נפלאה של ארכיטקטורת מקדשים מודרנית.
• וואט ראג'אפרדיט, וואט ראג'אבופיט - שני מקדשים יפים שנמצאים בין ארמון המלוכה לבין הנדנדה הענקית, ששימשה לטקסים לכבוד האל שיווה עד 1940.

בערב: שוק טבס (Teves) - שוק הפרחים הנפלא סמוך לנהר וליד הספריה הלאומית. המקום הטוב ביותר לפרחים ועציצים. חובבי אורכידאות ולוטוסים ירוו נחת.

עוד מקום לבילוי ערב – לכו למקדש ארוואן (Erawan Shrine) היפה הנמצא על יד מלון האייט אראוון כדי לראות ריקוד תאי קלאסי לפני צלם של האל ברהמא.

יום 2: נהר הצ'או פראיה – טונבורי

אי אפשר לתאר את בנגקוק ללא נהר צ'או פראיה (Chao Phraya), שזורם לאורך כ-400 קילומטר מצפון לדרום. זה לא רק נהר, אלו הם לא רק מים וזה לא רק נתיב תחבורה. זהו עורק חיים שבלעדיו, כך נדמה, לעיר לא יהיה חמצן.

החלו את הבוקר בשייט על נהר צ'או פראיה. זה יכול להיות בסירה פרטית או באחד מאוטובוסי הנהר. סיורי נהר כאלו נמכרים בכל סוכנות תיירות, בבתי מלון וברחוב קאו סאן. אפשר לגלות את הנהר גם בתחבורה ציבורית – אחד המקומות הנוחים ביותר לקחת אוטובוס כזה הוא ב-River City, שהוא קומפלקס יפה במיוחד עם חנויות של עתיקות. אם אתם בסירה פרטית ולוקחים סיור, דעו שיהיו כמה עצירות בדרך, אחת החשובות בהן וואט ארון (Wat Arun) שפירושו מקדש השחר - אחד המקדשים היפים ביותר, הנמצא בצד של העיר טונבורי (מעבר לנהר, מנגד לבנגקוק), ומשובץ בשברי קרמיקה סינית צבעונית. השייט ממשיך אל תוך התעלות של העיר טונבורי (העיר שמנגד לבנגקוק) וזהו מבט מרתק אל החיים לאורך הנהר.

הסירות בשייט עוצרות גם במוזיאון הסירות המלכותי (Royal Barges Museum) - ניתן לראות אותו כשנכנסים מנהר הצ'או פאייה אל קלונג בנגקוק נוי, תעלה גדולה המובילה אל תוך טונבורי. מוצגות כאן החשובות מתוך צי הסירות המלכותי. כיום הן כמעט ולא יוצאות בשייט מלכותי, אלא במקרים נדירים. הסירה המרשימה היא זאת בעל ראש הציפור המשמשת למושב המשפחה המלכותית.

בצהריים הגיעו לאזור סיאם (Siam), לא רק לשם קניות. בתוך מרכז הקניות פרגון (Paragon) יש עולם מים נפלא ומרתק הנקרא Oceanworld. ממש מעליו יש שוק אוכל מצוין.

שוק סוף השבוע: בפארק שאטוחאק (Chatuchak) הנמצא בכיוון שדה התעופה ליד תחנת האוטובוס הצפונית, נמצא שוק הפתוח בשבת ובראשון. יש שם הכול החל מביגוד, קסטות, פירות, ריהוט וחפצי בית ועד לצמחים ובעלי חיים. כאן תוכלו לבלות שעות מרתקות.

טיול עצמאי נוסף וייחודי – סמטת סמפאן ליין:
 סמטת סמפאן ליין (Sampan Lane) שפירושו סמטת סירת הסמפן (סירות סיניות קטנות ושטוחות שלרוב הובילו בין המזח לספינות) היא אחת הסימטאות היותר ידועות בקצה הרובע הסיני וקרוב לנהר. סמפאן היא סירה קטנה שעדיין ניתן לראות למשל בהונג קונג הרחוקה. הסמטה הזו היא מרכז לסבך של סימטאות שבתחילת המאה היה איזור שוקק של מאורות אופיום, הימורים וזנות. כיום יושבים כאן סוחרים הודיים, בעיקר מוסלמים, העוסקים באבני חן. אתם יכולים להתחיל את הטיול ממש ליד River City, שם הסמטה מתחילה וללכת איתה עד שמגיעים ללב הרובע הסיני. אז המשיכו לטייל ברובע הסיני כפי שמתואר ביום 1.

יום 3: בנג-פה-אין ואיוטאיה

יציאה מבנגקוק לבנג-פה-אין (Bang Pa-in) ואיוטאיה (Ayuthaya). הדרך הפשוטה להגיע לכאן היא בסיור יום מאורגן או במונית מבנגקוק.

בנג פה-אין (Bang Pa-in) היה ארמון הקיץ של מלכי תאילנד. אם אהבתם את המבנה המשולב ארכיטקטונית תאי-וויקטוריאני שראיתם בעת שיצאתם מארמון המלוכה, מאוד ממולץ שתבואו גם לכאן. זה החל כארמון אחד בלב גן ליד נהר הצ'או פאיה במאה ה-17, לכאן ברחו אנשי בית המלוכה בעונה החמה בתקווה שמשבי המים מהנהר והאגם יקררו אותם מעט והמשיך במאה ה-19 בזכות שני מלכים נוספים, ראמה ה-4 וראמה ה-5, שיצרו אוסף של ארמונות מעוטרים בסגנון התאי-אירופאי, ויקטוריאני ואפילו מבנה סיני יפהפה. זאת פשוט ריאה ירוקה יפהפיה למי שרוצה לברוח ליום אחד מההמולה, הרעש והתחבורה של בנגקוק. פשוט ללכת בין המבנים ולהתמוגג. רק שימו לב, מאחר והאזור שייך לבית המלוכה הביקור מחייב לבוש מלא (ראו ארמון המלוכה, בנגקוק).

איוטאיה (Ayuthaya) השוכנת 85 קילומטר צפונית לבנגקוק שימשה כבירה התאית בין המאות ה-14 ועד המאה ה-18. למעשה זה היה אי ששכן במפגש של כמה נהרות, הגדול ביניהם הוא נהר הצ'או פאיה. אפשר להגיע אליה ברכב או בספינת הנהר ה"אוריינטאל קווין" היוצאת מדי בוקר מבנגקוק על נהר הצ'או פראייה. למרות שנהרסה, נשדדה ונבזזה על ידי הבורמזים במאה ה-18, השרידים מעידים על אחת הערים הזוהרות שידע המזרח. המקדש החשוב ביותר כאן הוא וואט פרא מהטאט, שלמעשה לפי המסורת הכיל אפר של הבודהא עצמו. שיטוט נעים בין חורבות, כיוון שלא הרבה נותר במקום.

יום 4:קנצ'נבורי ומפלי איראוואן

עוד יום של יציאה מבנגקוק, הפעם לקנצ'נבורי (Kanchanaburi) ולמפלי איראוואן (Erawan Waterfall). הדרך הפשוטה להגיע לשם היא בסיור יום מאורגן או במונית מבנגקוק.

קנצ'נבורי ידועה בעיקר כמקום של רכבת המוות והגשר על נהר קוואי (The Bridge Over The River Kwai), אם כי להיות נאמן למציאות – הגשר המפורסם האמיתי כלל לא היה על הנהר הזה אלא על נהר סמוך. ממש לפני הכניסה לעיר יש בית קברות לחללי בנות הברית במלחמת העולם ה-2, בו גם כמה קברים של לוחמים יהודיים, תוכלו לזהות אותם לפי מגיני הדוד. המוזיאון הקטן שליד הנהר שווה ביקור בעיקר כמחווה לאותם שבויי מלחמה שעמלו כאן על החזון ההזוי של יפן לשלוט בכל אסיה ולסלול רכבת לכיוון הודו להמשך הפלישה. טיילו לאחר מכן לאורך פסי הרכבת. אפשר כמובן גם לנסוע עליה.

המשיכו למפלי איראוואן (Erawan Waterfall), שמורת טבע ומפלים יפה. מקום שכולו כיף ותענוג עם מפלים, בריכות, מים צלולים וטבע קסום מסביב. זוהי סדרה נהדרת של מפלים שלמרות כמות האנשים שפוקדת אותה אין אף פעם תחושה של צפיפות.

יום 5: צ'אנג מאי

טיסה אל צ'אנג מאי, הוורד של צפון תאילנד, היא בעיני רבים העיר המועדפת בתאילנד. המיקום היפה שלה בעמק גבוה למרגלות הר דוי סוטפ הנישא, יוצר מזג אוויר קריר לעומת בנגקוק הלחה והמיוזעת. למרות שצמחה לעיר של למעלה ממיליון נפש, עדיין היא משמרת משהו מהניחוח התאי שמוכר לכל מי שהגיע לכאן החל משנות ה-70'. השמות משולש הזהב, "שבטי הרים" ו"טרקים" הם שהפכו אותה לאבן שואבת לאלפי תרמילאים שבאים לכאן ומוצאים שילוב מוצלח של גסט האוסים זולים, הרים ובני שבטים. כיום היא אבן שואבת לתיירות היודעת לשלב באופן מוצלח סיורי יום אל צפון תאילנד, הרפתקאות בנוף של סירות, רפטינג וטיולי פילים והרבה מאוד שופינג בכפרי האומנויות שצמחו סביב לה. יום אחד הקדישו לאתרים, למחנה הפילים ותהנו מהעיר הבנויה סביב העיר העתיקה והחפיר המלא מים. ביום שני עשו טיול אל מחוץ לעיר.

וואט פרה טאט דוי סוטפ (Wat Phrathat Doi Suthep): המקדש החשוב ביותר, נמצא 16 ק"מ ממערב לצ'אנג מאי. כביש תלול עולה אל ראש ההר, וממגרש החנייה יש עלייה נאה במדרגות שלצידן דרקונים מתפתלים אל המקדש. מי שמתקשה בטיפוס יכול לעלות ברכבל. מקדש נעים עם הרבה מאוד פרטים ארכיטקטוניים יפים במרכזו. ביום טוב יש מכאן תצפית מצויינת על העיר וסביבותיה. אחת לשנה מתקיים במקום פסטיבל גדול בו כל צעירי צ'אנג מאי עולים אליו כל הלילה ברגל לאור לפידים. אירוע יפה ועליז.

וואט צ'יאנג מאן (Wat Chiang Man): הוא המקדש העתיק ביותר, מסוף המאה ה-13. יש בו שני צלמי בודהא ידועים: בודהא סילה ובודהא קריסטל.

וואט פרה סינג (Wat Phra Singh): נמצא במרכז, מאמצע המאה ה-14 ובו כמה מבנים ארכיטקטוניים מעניינים.

כפרי האמנויות: רצף של בתי מלאכה לאמנויות שונות. היפים והמעניינים ביניהם הם אלו המייצרים מטריות נייר במסורת הקלאסית של נייר מקליפת עץ ואלו העובדים ב"לאקר", לכת שרף סמיכה שגם מקורה בעץ.

מרכז לחקר שבטים: נמצא בתחומי האוניברסיטה של צ'אנג מאי עם מוזיאון העוסק בנושא השבטים.

מחנה הפילים: מחנה עבודה של פילים המשמשים גם לתצוגה ורכיבה. יש מופע מדי יום ואפשר גם לעשות סיור – טיול קצר על פיל.

חוות הסחלבים: חווה חקלאית שיש בה תצוגה נאה מאוד של סחלבים וחלק נוסף ומעניין של פרפרים. נמצאת לא רחוק ממחנה הפילים.

שוק הלילה: שוק רחב ידיים בלב העיר צ'אנג מאי.

יום 6: שמורת דוי אינטנון וגני המלכה, שבטי ההרים ופאי

דוי אינטנון (Doi Inthanon) הוא ההר הגבוה ביותר בתאילנד, גובהו 2,565 מטרים. ההר וסביבותיו הפכו לשמורת טבע דוי אינטנון (Doi Inthanon National Park) המכילה את גני המלכה, מפלי מים וכפרים של שבטי הרים. כדאי לטייל בשבילים של גני המלכה, וליהנות מאוסף של פינות חמד וצמחיה ושפע של מים. לאחר מכן ללכת רגלית אל מפל מים גדול, מפל וואצ'ירטאן.

לרוב נוהגים לשלב סיור אל כמה מהכפרים של שבטי ההרים, למרות שהכפרים הפכו מאוד תיירותיים, אבל קשה להימנע מהביקור במקום ועדיין הם מעניינים. לרוב מבקרים בכפר של בני אקא, שמוצאם טיבטו בורמזי וקל לזהותם לפי הביגוד של הנשים – חצאיות קפלים קצרות וכובעים עם לוח כסף או ניקל שעליו מטבעות, בעבר היו אלו מטבעות של דולר בורמזי. שבט אחר הוא בני הקארן ומוכר יותר כ"ארוכות הצוואר" או “הג'ירפות” משום המנהג של הנחת חישוקי צמידים על היקף הצוואר.

ניתן להאריך את המסלול כאן ולעשות את מה שידוע כסיבוב פאי. סיבוב מעגלי של יומיים-שלושה שיוצא וחוזר לצ'אנג מאי, על שם פאי – העיירה המרכזית שבו. מגיעים עד למא-הונג-סון, שהיא עיירה יפה על גבול בורמה וחלק גדול מתושביה הם משבט שאן.

יום 7: משולש הזהב

יום זה מהווה מעבר בין צ'אנג מאי לצ'אנג ראי, במהלכו מבקרים במספר אתרים:

מא סאי (Mae Sai), עיירת גבול תאית על גבול מינאמר. אין ממש מה לראות בה פרט לגבול שיושב על נהר קטן ובמיוחד האנשים שחוצים את הגבול מהצד של בורמה (מינאמר).

כדאי לבקר במוזיאון האופיום, שמציג תעשייה עניפה שעדיין קיימת, אם כי פחות חשופה מהעבר.

צ'יאנג סן (Chiang Saen) היא העיר העתיקה ביותר בתאילנד. לא הרבה נותר מבירת ממלכת לאנה מן המאה ה-7. עצירה כאן תעניין בעיקר את חובבי ההיסטוריה והארכיאולוגיה.

משולש הזהב (Golden Triangle) – פעם היה אזור פרוע במיוחד, אבל היום עם חופש הולך וגובר של מסחר בין שלושת המדינות הנפגשות כאן תאילנד, לאוס ומינאמר ועוד ספינות סיניות היורדות ועולות במקונג המקום הפך בעיקר למסחר מעניין. בצד הבורמזי יש קזינו (אסור בתאילנד למרות שכולם מהמרים), ללאוס ניתן לעבור בסירה על ידי הפקדת הדרכון במשטרת הגבולות. אין שם כלום מעבר לויסקי זול אבל נחמד לשוט על הנהר.

יום 8: צ'אנג ראי

צ'אנג ראי היא העיר הצפונית יותר, משמשת בסיס ליציאה אל משולש הזהב – המשולש של גבולות תאילנד, מינמאר (בורמה) ולאוס. בעיר עצמה אין הרבה מה לעשות, אבל היא בהחלט נעימה לשהייה. יש בה אוכל מצוין ושוק הלילה במרכז הוא מקום נעים בהחלט להעביר בו ערב.

המקדש הלבן (Wat Rong Khun) נמצא 15 ק"מ מחוץ לצ'אנג ראי. נבנה בסוף המאה ה-20 ע"י סוחר עשיר מקומי, והוא בהחלט יפה ויוצא דופן. הצבע הלבן מסמל את הטוהר של הבודהא, פיסות הזכוכית המשובצות מעבר להחזר האור מסמלות את חוכמת ותורת הבודהא.

שייט על נהר הקוק: יום שבו מבקרים בכפר של שבט הקארן שיש להם מחנה פילים. כך משלבים הנאה של שייט בסירות ארוכות עם רכיבה על פילים.

למפנג (Lampang) – מושב של עם הלאנה, מתאים לאלו שחפצים בחוויה אחרת. כאן ניתן להתארח במה שמכונה Home Stay באחד הכפרים ולראות בעיקר אמנויות מקומויות ולשהות באווירה כפרית תאית מסורתית. מי שבוחר בכיוון הזה ונוסע ברכב משלו יכול להדרים לסוקותאי, אחת הבירות הקודמות ומשם להדרים חזרה לבנגקוק.

ימים 9 – 13: נופש בדרום תאילנד

בדרום תאילנד יש אינספור אפשרויות נופש. לא ניתן לפרט את כל האיים ולכן אציין רק כמה מהאפשרויות. לפוקט וקו-סמוי ניתן להגיע בטיסות, לקופנגן ניתן להגיע בסירה מקו-סמוי או בסירה-מעבורת מסורט טאני, לקרבי (ריילי ביץ') ניתן להגיע קודם לקרבי, משם לנסוע לעיירה קטנה על החוף בשם או-נאנג (Ao Nang) ומשם בסירה לריילי ביץ'.

פוקט

פוקט (Phuket) הוא האי הגדול ביותר בתאילנד ונמצא במרחק של כ-900 ק"מ מבנגקוק. העיר פוקט עצמה לא ממש מרשימה למעט הפסטיבל הצמחוני המתקיים אחת לשנה בחודש אוקטובר. היתרון הבולט של פוקט הוא גודלו.

יש כאלו שאוהבים להיות במרכז העניינים ולכן כדאי שיישארו בחוף פאטונג. אחרים שאוהבים יותר את השקט כדאי שירחיקו לחופים אחרים, כמו קארון וקאטה.

תחבורה מקומית: הדרך הטובה ביותר להסתובב באי היא עם הסונגטאו, מסחריות טויוטה פתוחות. הם עוצרים בכל מקום ונוסעים לכל החופים.

המלצתי, לקחת ג'יפ ולעשות טיול יום לאורך החופים. עדיין תמצאו פינות חמד לא עמוסות. מפוקט יוצאים סיורים שונים לכיוון האזור הקרסטי הימי של פנאנג-נא. זהו אזור קסום של צוקים משוננים, כעין איים קטנים, היוצאים מן המים. סמוך להם יש לא אחת צמחיית מאנגרובים סבוכה העשירה גם בבעלי חיים כמו קופים. חלק מהסיורים עוצרים באחד מהכפרים המוסלמים, כפריים שבנו את בתיהם על כלונסאות סמוך למצוק ימי ומתפרנסים מדייג ובעיקר מתיירות. מאוד מיוחד לעשות זאת דווקא באופן עצמאי ובסירה קטנה (לבדוק את מצב מזג אוויר והים!) שכן אז ניתן לחדור אל בין המנגרובים ולגלות את עולם החי והצומח העשיר שלהם. אפשר גם בהחלט לעצור ולבקר במטעים שונים של קפה ובמיוחד של גומי. תהליך הפקת הגומי הוא מסורתי. מחליבת הנוזל אל קעריות קטנות המוצמדות אל גזע העץ ועד יצירת פלטות הגומי.

קו סמוי

קו סמוי (Ko Samui) נמצא במפרץ יפהפה בגולף של תאילנד. יש עדיין חופים נהדרים לצד הפיתוח התיירותי הרחב. צריך לזכור שעד תחילת שנות ה-80 האי היה כמעט בתול ומי שהכירו אותו היו רק תרמילאים. האי מקסים, יפה ועם שירותי תיירות נהדרים. מטעי הקוקוס הם עדיין מהגדולים בעולם והאי לבד מציף את בנגקוק במיליוני קוקוסים מדי שנה. יש לנקוט משנה זהירות בשעות הלילה בעת הליכה בין הדקלים. קוקוס הוא פרי נפלא אבל לא בנחיתה על הראש, ולא מגובה של עשרה מטרים. באוקטובר מתקיימת תחרות קופים בקטיף מהיר של אגוזי קוקוס.

כביש משובח באורך של 50 קילומטר מקיף את כל האי ומחבר את העיר נא-טון עם החופים. שווה לצאת לטיול של חצי יום – יום ולתור את האי על מכמני הטבע היפים שלו, היערות והמפלים. על יד חוף לאמאי יש תצפית חוף ידועה אל שני סלעים בולטים, הסלעים של הסבא והסבתא (Grandfather's Grandmother's Rocks), שקשורים לסיפור מקומי. המפל הין לאט (Hin Lat) קרוב יותר לכביש לכן הוא פופולארי יותר מהמפל נה מואנג (Na Muang). יש שביל קטן ונעים אל המפל ואפשר לרדת ולרחוץ בו. בסמוך יש גם טיולי פילים. בסמוך ניצב מקדש לאם-סאו שעובר שימור וחידוש. הפרט המעניין בו נמצא דוקא במבנה צדדי וזוהי מומיה של ראש המנזר שנפטר בשנות ה-70 של המאה הקודמת, שמרכיבה משקפי שמש כהים!

יש טיול יום מצוין עם חברות ג'יפים מקומיות שעושות את כל המקומות שצוינו ובנוסף לאחר שהות במפל מטפסים אל גב הרכס, דרך מטעי דוריאן. על הרכס יש מקדש עם תצפית מרהיבה ואז יורדים בחזרה אל החוף. הטיול הטוב ביותר באי!

קו פנגן

קופנגן (Ko Phangan), האח הקטן של קו-סמוי, הוא מעוז תרמילאים ידוע. בקו פנגן אין עדיין שדה תעופה ומגיעים אליו בהפלגה של כשעה מקו-סמוי. הזמן המומלץ לשהות באי הוא מנובמבר ועד לאפריל. מיוני עד ספטמבר מנשבות רוחות קשות שמכות בצד המערבי ואז אפשר לשכוח משחיה וצלילה. בתקופת הקיץ שימו לב למדוזות המרובעות הקטנות, הן ארסיות! רוב המטיילים שוהים במפרץ האדרין - רצועה ארוכה ויפה של חוף עם מים צלולים. יש במקום הרבה מאוד גסט האוסים, אבל יש גם כמה מלונות סולידיים למשפחות. עיקר הפעילות מעבר לרביצה על החוף מתקיימת בערבים עם מופעי אש.

קרבי (ריילי ביץ')

השם של קרבי (ריילי ביץ') (Krabi - Railay Beach) בא לו בגלל הבידוד היחסי של ההגעה, היופי של רצועת החוף והאפשרות של טיפוס על צוקים. למעשה זהו מקום קטן למדי עם שתי רצועות חוף שעל אחת מהן נותר חוף פתוח ועל השניה בעיקר מסעדות, בתווך נמצאים בתי המלון. בערב נאספים כולם על החוף לצפיה בשקיעה ולמשחקי כדור.

טיסה מבנגקוק לטראנג (Trang), משם לוקחים מעבורת לאי הקטן קו נגאי (ko Ngai) ונהנים כאן מטיול שנורקלים. לוקחים מעבורת לקו לנטה (Ko Lanta) ומשם שייט- סיור היוצא מקו לנטה לקו רוק (Ko Rock), כאן מחכה לכם הרפתקאה של שנרקול בשמורת טבע. בסוף לוקחים מעבורת מקו לנטה ל-או נאנג (קרבי) ומשם לריילי ביץ'.

הגעה למדינה

יש הרבה טיסות לתאילנד, גם ישירות וגם דרך יעדי ביניים באירופה או במזרח התיכון. שדה התעופה נמצא כ-25 ק"מ צפונית לעיר. למרות הדרך המהירה בשעות של לחץ כדאי לקחת בחשבון לפחות שעה אליו וממנו.

תחבורת פנים ושירותי תיירות נוספים

תאילנד מרושתת היטב בכל אמצעי התחבורה.

תחבורה משדה התעופה

• מוניות: שימוש במוניות יעיל מאוד. חפשו את דלפק המוניות, שם משלמים על הנסיעה מראש.
• אוטובוס (שילוט ברור מוביל אליו): יוצא בזמנים קבועים ויש לו כמה עצירות בעיר, האחרונה בקאו-סאן.
• רכבת מונורייל: נוחה מאוד.
• טיסות פנים: יש בשפע לכל היעדים.
• אוטובוסי יום ולילה: משמשים בעיקר תרמילאים, בעיקר לצ'אנג מאי ולצ'אנגי ראי.
• מיני-ואנים: יעילים וזריזים יותר מקווי האוטובוס, הן בערים והן בדרכים בינעירוניות.
• רכבת: איטית וזולה, בעיקר לכיוון דרום לסוראט-טאני בדרך לאיים.
• ספינות וסירות: בכל מקום שקשור לים תמצאו שפע של תחבורה ימית.

תחבורה בערים

• מוניות: השימוש בהן נוח ביותר, מחירי המונה סבירים ואפשר גם להתמקח.
• רכבת עילית (בנגקוק): ידידותית, נוחה לשימוש וקל להתמצא בה.
• טוק-טוק: תלת אופן ממונע, שתיירים מתים עליו. המחיר דומה למוניות.
• אופנועי מונית: האופנועים בפינות רחוב שלרוכביהם יש וסט צבעוני עם מספר הם מוניות. דרך מהירה לנוע בבנגקוק. רק אל תשכחו לבקש קסדה.

שירותי תיירות

בכל מלון וגסט האוס יש שירותי תיירות לסיורים, למופעים, לתחבורה ולטיסות. המחירים זהים בדרך כלל.

עלויות, יוקר, תקציב משוער

תאילנד איננה יקרה. יש לקחת בחשבון לתייר עצמאי סך של 100$-150$ ליום הכולל לינה במלון 4 כוכבים סטנדרטי, תחבורה, סיורים וביקורים וכמובן ארוחות ושתיה. מי שהולך לגסט האוס חוסך בהוצאות. מי שבוחר להתפנק במלון 5 כוכבים דה-לוקס כמובן מוציא יותר. זהו ממוצע הגיוני בטיול טוב. יש מלונות מכל רמה ומכל סוג, הכול כרגיל עניין של תקציב.
 בעיר תמצאו המון חלפני כספים. המטבע הוא באת ומשתמשים רק בו. חשוב לשים לב לשער ולעמלת החליפין.

חגים ופסטיבלים

הפסטיבלים התאים נחגגים בצבעוניות ובעיקר ברעש רב שבא מן הצעירים שיושבים על המשאיות הפתוחות, שותים ויסקי מקונג ושרים ודופקים על כל פח שבנמצא. חלק מהפסטיבלים הם חגים בודהיסטיים ואחרים חילוניים. לחלק מהם יש תאריך קבוע וחלק נקבעים לפי לוח הירח.

לוי קרטונג (Loi Krathong Festival): החג היפה ביותר מכל החגים מתקיים בנובמבר, בליל ירח מלא. התאים שמים בסירות זעירות נרות וקטורת ומשיטים אותם בנהרות ובמקווי המים, בתעלות ובאגמים כדי לשטוף חטאים ולברך את האהבות. המקום הטוב ביותר לחזות בו הוא על הגשרים מעל נהר הצ'או פאיה, בוודאי יותר טוב מן הבריכה של המלון. התיירים הנוהרים בקבוצות מקבלים מעין סירה קטנה. הטיילים הבודדים מוטב שיקנו אחת ידליקו את הנר, ישימו מטבע ויתלשו כמה שערות מראשם, יאמרו תפילה לאיזה בודהא סמוך וישיטו אותה במורד הזרם. אין ספק שהיא תגיע רחוק. בשבוע השלישי של נובמבר מתקיימת התחרות של הסירות ארוכות הזנב בנהר הצאו פראיה.

פסטיבל הפרחים של צ'אנג מאי: אירוע שנתי בחודש פברואר שמושך אלפי תיירים. סירות מעוצבות ומעוטרות פרחים שטות בנהר הקטן ובתעלות. הנערות הצעירות מתחרות על תואר מלכת פסטיבל הפרחים.

הפסטיבל ה"צמחוני" של פוקט: חג של בני הקהילה הסינית המתרחש מדי שנה באוקטובר. במהלכו, בעיקר לקראת שיאו בבוקר היום התשיעי, מגיעים משתתפיו לאקסטזה של ייסורים. הם מחדירים מוטות ברזל דרך לחייהם, נועצים סיכות בעפעפי עיניהם, כורתים את לשונותיהם או מקיפים את עצמם בגדר תיל. כך הם מנקים את הגוף והנפש מהרוחות הרעות שהשתכנו בהם.

קניות ושווקים

תאילנד היא שוק אחד גדול בעיקר של ביגוד והנעלה. שווקים יש בכל מקום, הידועים שבהם הם שווקי הלילה של צ'אנג מאי וצ'אנג ראי. בנוסף גם מרכז ה-MBK בבנגקוק חביב על ישראלים ועל אחרים.

שווקים בבנגקוק

פאטפונג: כיום שוק הלילה הידוע ביותר בעיר. לצד המועדונים והברים שתי הסימטאות המרכזיות הופכות מדי ערב לשוק של בגדים ושעונים, בעיקר חיקויים, הפתוח עד לשעות הקטנות של הלילה.

שוק סוף השבוע נמצא בפארק שאטוחאק (Chatuchak), הפתוח בשבת ובראשון. יש שם הכול , החל מביגוד, קסטות, פירות, ריהוט וחפצי בית ועד לצמחים ובעלי חיים.

שוק פרטונאם: השוק הסיטונאי של הבגדים נמצא באזור מלונות האינדרה והבאיוק.

שוק הגנבים (Nakhon Kasem) נמצא בשולי הרובע הסיני. ידוע בעיקר כשוק עתיקות, ישן וחדש ביחד. תמצאו שם כלים מוסיקאליים וחפצים משונים החל ממטחנות קפה, תופי ברונזה וגונגים יפניים.

מעט דרומה נמצא שוק הבגדים פאהוראט ובפינתו חנויות המוכרות ביגוד תאי מסורתי - החל מהלבוש וכלה בכובעים המחודדים. המחירים יקרים, מאות שקלים, אבל מיוחד.

שוק טבס: שוק הפרחים הנפלא הסמוך לנהר ליד הספריה הלאומית. המקום הטוב ביותר לפרחים ועציצים.

שוק ציפורים: נמצא למרגלות וואט סאקט, הגבעה המוזהבת.
שוק הקמעות: נמצא מול שוק הציפורים, ליד וואט סאקט, הגבעה המוזהבת, לא רחוק מאיזור באגלמפו. שוק מרתק.

אוכל ומסעדות

התאים הם אכלנים גדולים, לא כל כך בכמויות (הם נוטים לאכול מעט אבל הרבה פעמים) אלא בדרך שהם מוקירים את האוכל שלהם. הביטוי השגור של "סאנוק" במשמעות של להנות מהחיים מוצא את ביטויו המלא באמנות האכילה. לתאים יש אהבה עמוקה לאוכל הלאומי שלהם ולרוב הם לא מחפשים שום גיוון. כדאי לזכור את המילים "מא-פת" שהן לא חריף.

אחת המנות הידועות ביותר והתרומה התאית למטבח הבינלאומי הוא מרק הטום-יאם, זהו מרק חמוץ עם מרכיבים שונים של בשר או דג אבל הגרסה המקובלת ביותר היא עם החסילונים הגדולים (ג'מבו שרימפס) בתוספת עשב לימון, מיץ לימון, רוטב דגים ופלפלים חריפים.

אפשר למצוא מסעדות מכל מטבח אירופאי ואסאיתי, אפשר לאכול גם בכל דוכן רחוב אוכל תאי נפלא, לעיתים בסגנון של הצפון או סגנון לאוס. זה זול, נקי וטעים. בניגוד אולי למה שיחשוב מי שמבקר פעם ראשונה בבנגקוק הרי שדוכני הרחוב יכולים לא פעם ואפילו לעיתים קרובות להתחרות במסעדות פאר.

בטיחות ובריאות

• רצוי וחובה לכל מטייל להתחסן כנגד צהבת למיניה וטטנוס. בנוסף בתקופה שלאחר המונסונים יש דנגי ולכן חשוב להתגונן מיתושים - להשתמש בעיקר בתרסיסים על בסיס ציטרונלה.
• לא להתנסות בבילויים ליליים – האיידס שכיח! כאן.
• לשתות רק מים מינרליים, להשתדל ללא קרח.
• המזון טרי ומדהים.

תאילנד היא ארץ בטוחה למעט למי שעושה שטויות. אלימות לא מופנית אל תיירים, אלא במקרים של הליכה בשוליים והתעסקות עם אלמנטים לא רצויים. יש איזורים בבנגקוק שלא הולכים בהם בלילה.
 צריך לזכור שעבור לא מעט מקומיים תייר תמים הוא לחם חוקם. תמיד ניתן לפנות למשטרת התיירות. סמים זה טאבו! עונשים חמורים במיוחד וכלא תאילנדי זה לא פיקניק. מותר להכניס למדינה רק קרטון סיגריות אחד! פקחי מכס אוהבים להחרים סיגריות והקנסות כבדים במיוחד!!

קהילה יהודית

יש בתי חב"ד בבנגקוק, בפוקט, בצ'אנג מאי ובקו-סמוי. פרטים מלאים על המסעדות, החנות והשבתות בבית חב”ד באתר בית חב”ד בתאילנד »

טיפים להתנהלות במדינה

• לא להעליב את המלך ואת בית המלוכה.
• יש לתת כבוד לנזירים ולמקדשים. לנשים אסור לגעת בנזיר.
• ברכת השלום התאית היא סאוואדי, עם הרמת שתי ידיים מוצמדות כאשר קצות האצבעות נוגעות כמעט באף ומרכינים את הראש קמעא.
• אין לגעת בראש. זה מעליב.
• בתוך מקדש אל תלכו לפני תאים שנמצאים בתפילה, אלא תעברו מסביב להם.
• לא להוציא פסלים של בודהא מהמדינה. הם נחשבים, ובצדק, רכוש הממלכה.
• במקדש להיכנס בלבוש צנוע וחובה לחלוץ נעליים וסנדלים.

לתחילת הכתבה