טיול המשפחה לסלובניה וקרואטיה

מערות נטיפים, מוזיאונים ומבצרים בסלובניה

יום 1, יום ה`, 5.9: בשעה 02:00 אנו מגיעים לטיסה, עייפים ומותשים מעמל היומיום המתיש, עולים למטוס, נרדמים לפני ההמראה, מתעוררים קצת לארוחת הבוקר במטוס ומיד נרדמים שוב עד הנחיתה במינכן, גרמניה. הרכב שלנו, פאסאט TDI סטיישן מרווח, ממתין לנו ואנו מתחילים בנסיעה הארוכה מזרחה, לסלובניה. בדרך רק ירוק ומים ואף כי מזג האוויר סגרירי וגשום מעט, ואני מוטרד ומודאג מהתחזית הקודרת הצפויה לנו, בזמן שהעיניים פתוחות ניתן להתרשם ולהנות מהנוף המציץ מבעד לעננים . תשלומי מס הכרחיים לנסיעות בכבישים המהירים, גרמניה ואוסטריה כבר מזמן מאחורינו, חולפים גם את לובליאנה ונכנסים לארץ מולדת הקארסט, מערות הנטיפים, הבולענים וכל התופעות הכרוכות בכך.

אנו מגיעים בדיוק ב- 13:55 ומספיקים לקנות כרטיסים לסיור במערת הנטיפים הענקית של פויסטוינה, המתחיל ב- 14:00. המערה עצומה, הכניסה אליה מתחילה בנסיעה בת 20 דקות ברכבת קלה בינות לשפע מדהים של זקיפים ונטיפים בכל צורה וצבע, רובם פעילים ומטפטפים כל העת, גם עלינו (ברררר, רק 8 מעלות והמים קרים). אנו יורדים מהרכבת ומתחילים סיור רגלי בינות למבוכי ומעמקי המערה. עוד ועוד זקיפים, נטיפים, אוזני פיל, עמודים וחומות מכל עבר - מרשים. בסיום המסלול צפייה בזווית הביולוגית המוזרה של "הדג האנושי" פרוטאוס, האופייני למערות הנטיפים של סלובניה, נסיעה מצמררת חזרה ברכבת ואנו בחוץ וחזרה לכפר פויסטוינה. עדכון פרטים מלא ואדיב בתחנת המידע, החלפת כסף, היכרות ראשונית עם הסופרמרקט המקומי, התמקמות בפנסיון מצ`וקמק בפויסטוינה, ארוחת ערב וכולם מתמוטטים במיטות בכל צורה אפשרית.

יום 2, יום ו`, ערה"ש, 6.9: אנו ממשיכים בחקר מערות הנטיפים של סלובניה ויוצאים בכביש הצדדי, דרך הכפרים והעיירות הקטנות, למערת שקוציאן. המערה טבעית יותר, בעלת אולמות וחללים קארסטיים עצומים בגודלם וגובהם, אך היות והיא הרבה פחות מפורסמת מאחותה הגדולה בפויסטוינה, היא זוכה להרבה פחות מבקרים והסיור בה הרבה יותר אינטימי, בקבוצה קטנה יותר. הגודל והאווירה המדהימים, הצורות המוזרות, התאורה המיוחדת, רחש הטיפות הנופלות, רעש הנהר הזורם במערה ונבלע בה דרך סדרות של מפלים גדולים וקטנים - כל אלו משרים תחושה של משהו אחר, שלא מן העולם הזה. מעברים לצד תהומות חשוכים ותקרות שלא ניתן לראות את סופן, מעבר בגשר בחלל עצום מעל תהום מוארת ובה זורם הנהר 50 מ` מתחתינו ועוד 100 מ` מעלינו - משהו מיוחד. שעתיים עוברות במערה כהרף עין.

אנו מוסיפים עוד סיור קטן בשני מוזיאונים קטנים בכפר וחוזרים חזרה בכיוון פויסטוינה למבצר פרדיאמה. המבצר חצוב במצוק הסלע ומשקף את דרכי החיים של האלף הקודם בשלל תצוגות בחדרים השונים. אנו עולים ויורדים, מסיירים בינות לחדרים וחותמים את פרק המערות בסיור נוסף במערת הנטיפים שמתחת למבצר. ב- 16:00 אנו שמים פעמינו לכיוון העיר בובץ`. אנו כמובן בדרכים העקיפות בינות להרים ולעיירות, משטחי ירוק ואחו, נהרות זורמים וכפרים פרחוניים, ומקץ כשעתיים אנו בבובץ`. ניגשים להזמין ראפטינג למחר ולאור רמת הרפידים הצפויה לדעתי (בין 0 ל 1 ...) מחליפים מיד למשהו אחר וחדש - קאניוניג. מתמקמים בצימר "מרינקה" ומקנחים את היום בסיור רגלי בעיר ובמסעדה מצוינת לציון ראש השנה, השחרור של תמוז וכל דבר אפשרי, שהרי פתחנו בסיבובי הרמת כוסיות השרדונה עוד לפני האוכל כך שהשמחה רבה ומצב הרוח בשיאו. כל הדרך חזרה לצימר עסקנו בהפרחת אדי האלכוהול וכמובן נפלנו רצוצים.

לתחילת הכתבה

מתחילים לטפס

יום 3, שבת, 7.9: פתחנו את היום בארוחת בוקר אצל מרינקה. מזג האוויר שהתקדר משהו מאתמול התבהר ומאיר לנו פנים ושמיים, ואנו בדרך לקאניוניג. מודדים ולובשים חליפות ניאופרן מיוחדות (חליפות צלילה), נעליים מיוחדות וקסדות ויוצאים במעלה תלול בן כ 150 מ` גובה לתחילת המסלול. המסלול בעצם הולך, או שוחה, או קופץ, בדיוק בנתיב המים - סדרות ארוכות של מפלוני מים ובריכות, גלישות בכל צורה ואופן, קפיצות קצרות וארוכות ואנו כבוגרי נחלי הגולן נהנים וממצים את החוויה הנפלאה. אקורד הסיום דרסטי, דרמטי ומפחיד (רק למי שמסתכל) - גלישה/ נפילה/ צניחה חופשית במורד מפל זקוף כמעט לחלוטין בן כ- 15 מ` ארוכים ומפחידים, אך בסופם אנו במים ומסכמים חוויה מדהימה ואדירה.

מותשים אנו יוצאים מבובץ` ומתחילים בטיפוס וחציית האלפים היוליינים דרך מעבר וורסיץ`. בעיירה קרנסקייה גורה עוצרים ומצטיידים במזון לימים הקרובים, שכן אנו בדרך לטרק ומחר יום א` והכל יכול להיות סגור. (בדיעבד, המכולות באזור בוהיני היו פתוחות). מגיעים וחולפים על פני האגם היפה בלד שעוד נשוב לסייר בו ומחפשים מקום לינה באזור בוהיני. לאחר חיפוש, שבו מתברר כי האזור בתפוסה כמעט מלאה, אנו מוצאים בקצה הכפר סטארה פוז`ינה צימר נחמד ביותר - "מאיה", שני חדרי שינה + שירותים ומטבחון. בעלת הבית האדיבה מכבדת את הבנות בצ`יפס ואותי במידע על ההר, (אנו המתארחים הראשונים שלה מישראל). אנו מכינים ארוחת מלכים ומטביעים כדבעי את יגוננו ביין, השמחה רבה ואנו מסכמים יום נפלא ומדהים ביותר!! ביום זה גם נטבעו מטבעות הלשון שילוו אותנו מעתה במשך כל הטיול: EASY EASY, וכן אחותה התאומה: NO, NO!, NO!!, YES!!!, המציינות את דבקותו של המדריך שלנו במטרה וכן בתמוז...

יום 4, יום א`, 8.9: אנו אורזים עצמנו להר ושמים פעמינו למפל סאוויצה. הכל מכוסה בערפל סמיך, השומר בדרך למפל רואה אותנו על תרמילינו הכבדים והעמוסים לעייפה, גובה את מחיר הכניסה ונותן לנו לעלות כך למפל (מיותר, ניתן להשאיר באוטו, ממילא חוזרים למטה אחר כך). נו מילא, 100 מ` גובה של מדרגות ולאחר 20 דקות אנו במפל מרשים, הצונח ובוקע מן המצוק בגובה של 60 מ` ונופל אל תוך בריכה מדהימה בגווני ירוק יער עמוק וצלול. כאן גם מתברר כי השביל המחבר אותנו עם השביל העולה על מצוק הקומרצ`ה האימתני חסום, ואנו נאלצים לחזור למטה ולהתחיל מחדש. הערפל שעדיין מונח על המצוק מסתיר מאתנו את קצהו העליון (וטוב שכך, שאם לא כן רק אלוהים היה מוציא אותנו לדרך). כך או כך אנו מתחילים בעליה, להערכתי כשעה מאומצת.

התיקים כבדים, השיפוע זוועתי וגרוע מכל סיוט שהיה לנו. השיפוע חריף, בחלק מהדרך יש אף להיעזר בכבלי מתכת בכדי לעלות ולהיזהר לא להיפגש עם תחתית המצוק מוקדם מדי, השעה נמשכת ונמשכת ולא נגמרת לנו וכאשר נראה סוף סוף כי היא עוברת אומרים לנו המטיילים היורדים: "כן, בערך עוד שעה ...". הקושי עצום, השיפוע לא מתפשר ורגע של שבירה עובר עלינו. ענבל וסתיו מושכות אותנו באומץ קדימה ומקץ 2.5 שעות (לא ייאמן) אנו בקצה העלייה לאחר 750 מ` גובה, מותשים, רצוצים ושבורים. במרחק קטן אנו מוצאים אגם קרחונים נהדר - האגם השחור, ובו אנו עוצרים לשתיית תה חם ועוגיות (את ליקר שוקולד גודייבה שעלה איתי עד לכאן ניתן לסווג הן כ"תה" והן כ"עוגיות", טעמנו ממנו גם וגם). אנו מתחזקים ברוחנו, מתאוששים ויוצאים ל"המשך תנועה, שניים לפנים".

השביל מטפס במתינות לא מוכרת ביער האלפיני הגבוה, תמוז מחפשת טרולים והכל נראה סביר. אני מדחיק את העובדה כי עלינו להוסיף 350 מ` גובה נוספים עד סוף היום ואנו צועדים מעדנות. כשהעלייה מגיעה אנו בקושי סוחבים אותה. מטר רודף מטר אנו בקצה החשק, הסבולת והיכולת . השעה 16:00, ענבל כבר מזמן בבקתת ההרים, ולבסוף, כמעט 6 שעות מתחילת העלייה אנו בבקתת קוצ`ה פרי טריגלבסקי בגובה 1680 מ`. המקום מאכזב מעט בהשוואה למקומות מקבילים שהכרנו באיטליה וספרד. אנו מכינים לעצמנו ארוחת צהרים מאוחרת, קונים קצת מרק ונקניקיית ענקים מפחידה והולכים לישון כואבים ורצוצים.

לתחילת הכתבה

עמק שבעת האגמים

יום 5, יום ב`, 9.9: השכמה מוקדמת, יום בהיר וצונן מקדם את פנינו. השעה 07:30 ואנו יוצאים לדרך במעלה עמק שבעת האגמים של דולינת הטריגלב. הנוף האלפיני נהדר, ההליכה נעימה, באופן מפתיע נעלמו להם כל כאבי האתמול, ואנו אף זוכים לראות את יעל (השמואה?). והנה אנו מול אחד האגמים המדהימים של העמק ועוצרים לארוחת בוקר. קפה של בוקר (מנהג הנראה לי משום מה ייחודי לישראלים בטרק), מבט אחרון לאגם ואנו ממשיכים לאסוף גובה במתינות. הדרך קלה, הנוף משתנה במהירות עם הגובה, העצים הפכו לשיחים, שהפכו לעשב דליל, אגם נוסף ועוד אחד בסדרה ואנו בעלייה לרמת חריברצ`ה המדברית בגובה 2200 מ`, שהינה חשופה וקירחת לחלוטין. הרוח הקרירה נושבת, הנוף מלמעלה צופה לעמק בו צעדנו בבוקר ולאגם הקטן המשובץ בו כאבן יקרה - נוף נהדר ושווה כל מאמץ. עוד ג`יעג`וע קטן ואנו בצומת דרכים על הרמה.

לאור המידע המוקדם כי בבקתות ההרים שבהמשך אין מים (!!) והתחזית האומרת כי מזג האוויר הנפלא שאנו זוכים לו בינתיים משתנה בעוד יומיים, אנו מחליטים לשנות כיוון ומתחילים בירידה ארוכה לעבר בקתת הרים המצויה ליד אחד האגמים ואף קרויה על שמו - ג`זרי. השביל מתפתל דרך סדרה של בולענים, חלקם מלא עדיין בשלג דאשתקד. ארוחת צהרים ליד אחד מהם ואנו ממשיכים בירידה. הנוף מתחלף שוב מהקרח לגמרי לכסות עשב דליל, שיחים ואט אט מתחילים גם להופיע עצים פה ושם. כבשים רועות בצידי הדרך ואנו עוצרים לתה של אחר הצהרים במקבץ של בתי עץ עונתיים, שבשימוש הרועים המקומיים, ונהנים מהשמש החמימה.

עוד ירידה תלולה אחת, וב 17:00 אנו בבקתת ההרים השוכנת בגובה 1450 מ`, מעל לאגם בצבעי ירוק וכחול עמוקים עטור עצים ויפיפה, והמקום מרשים ונאה מאד. התמקמות מהירה, ואנו, למודי ניסיון, מנצלים את השולחנות שבחוץ ומפיקים אל מול האגם ארוחת ערב ארוכה, כולל פופקורן לקינוח, ואני אף טועה בחישוב ערכי המטבע המקומי ורוכש בקבוק קולה ב- 30 ¤... עם רדת החושך אנו עולים לחדר השינה ומסכמים יום נפלא, השווה את כל המאמצים ביומיים הקודמים, וסוגר איכשהו את מעגל הטיול בנוף האלפיני הגבוה, הכה מיוחד ומרשים.

יום 6, יום ג`, 10.9: תה ועוגיות של בוקר אל מול האגם ואנו נפרדים מהמקום והנוף הנפלא ומתחילים בירידה לעמק. עצי המחט הגדולים סוגרים עלינו, אט אט מופיעים גם עצים אחרים, שפע של פטריות בצורות וגדלים שונים ואנו מוצאים מקום נחמד לארוחת בוקר מאוחרת בקרחת יער קטנטנה ובה בית ושולחן גינה. השמש הטובה מעירה את הכרכומים הנפתחים בשלל גווני וורוד עמוקים ואנו ממשיכים להפסיד את הגובה במהירות. בתי עץ מופיעים יותר ויותר, עוד ירידה שוברת ברכיים תלולה וארוכה אחרונה ואנו בפאתי הכפר סטארה פוז`ינה. מנסים את מזלנו לשווא אצל "מאיה", נגררים בקושי למרכז הכפר ושם משאירים את אמא, ענבל וסתיו ואני ותמוז הולכים לכיוון ריבצ`ב לאז. עוד 1.5 ק"מ, המתנה לאוטובוס הלוקח אותנו לכיוון אוקנץ ומלון זאלטורג המשמש ציון דרך מוכר לכולם ומשם בהליכה מהירה של 35 דקות אנו במגרש החניה ומקץ שעתים חוזרים לאמא ולבנות. מחפשים מקום לינה, כמעט הכל תפוס ומלא ולבסוף מוצאים דירת נופש נפלאה בת 2 חדרי שינה, שירותים נפרדים מטבחון מקרר וסלון קטן ומתמקמים ל- 3 ימים. עוד נסיעה קצרה לכפר הסמוך סטרהום להזמנת טיול הסוסים למחרת, הנקבע לאחר הצהריים, עקב התחזית הגשומה הצפויה.

מזג האוויר אכן מתענן ומתקדר כצפוי, גשם קל מתחיל לרדת ומצדיק אלף מונים את החלטתנו לרדת מההר, ואני מברך על מזג האוויר הטוב שזכינו לו עד עתה ומוכן ומזומן ליום גשום מחר. קניות בסופר המקומי, שוב מתברר כי בקבוקי היין פה נגמרים מהר מדי, משחקי קלפים ואמא מראה לכולם את יושרה והגינותה הרבה ( פרס שני בתחרות "הקלפן התחמן", סנטה פה 1827), צחוקים ואגס שנפל באדיבות בעל הבית המקומי לקינוח. אנו במיטות הנוחות, שבעים ומרוצים עד הגג מההר, מצוק הקומרצ`ה המפחיד שקשה להאמין כי עלינו בו ואגם בוהיני היפה.

יום 7, יום ד`, 11.9: בוקר. הגשם הקל שירד חלף כמעט לגמרי, עננות לבנה מרוחה על ההרים הירוקים שמסביב לאגם, האוויר שקט ונקי ואווירת הבוקר החדש מקבלת גוונים נוספים. אנו מנצלים הדירה הנוחה לארוחת בוקר הגונה, ומעבירים את תחילת היום בסיור תיירים רגיל באגם בלד הציורי, חתירה קצרה לאי, לכנסייה העתיקה שבו ופעמון המשאלות שבה, מטפסים לטירת בלד ומתרשמים שוב ושוב מהמראה הפנורמי הנשקף ממנה לכל אגם בלד היפה. בצהרים חוזרים לצימר, קניות וארוחת צהרים ואנו בדרך לחוות מרצינה לרכוב על הסוסים. מקבלים סוסים ויוצאים ל- 3 שעות בנופים הירוקים, בינות לבתי כפר מעץ ואבן המנוקדים בעשרות פרחים, חולפים ורוכבים לצידי נהר הסאווה היוצא מאגם בוהיני וזורם בצלילות נהדרת ומגיעים עד לאגם עצמו. דהירות וקפיצות, וסתיו מפתיעה בכושר ההתמודדות עם הסוסים. בשעה 18:00 אנו בחזרה בחווה. מחזירים את הסוסים, ואני יוצא משם עם גלגל עץ מצופה חישוק ברזל ענקי, מאושר עד הגג, שעתה רק נותר להעלותו למטוס... חזרה ל"חדר", מקלחת, סיור של ערב בין הבתים הישנים ואורח החיים של סטארה פוז`ינה, ארוחת ערב (גם 1 ליטר יין זה לא מספיק) והופ למיטות.

יום 8, יום ה`, 12.9: פתחנו את היום בחביתות ולחם מטוגן, והנה אנו עולים ברכבל המקל מאד את הטיפוס בן 1,000 המטרים לרכס הווגל. עולים ויוצאים לסיור פרידה מנופי האלפים היוליניים. שם, בגובה 1700 מ`, כמעט בקצה גבול השיחים והצומח, אנו מוצאים פינת ישיבה מול נוף פנורמי של כל רכס הווגל ומולו רכס הטריגלב. הראות מצוינת והיום בהיר ואנו מזהים ברכס הטריגלב שממול את המסלול בו הלכנו ומספר בקתות הרים. אוכלים קצת בוטנים, המסווגים כמזון לתוכים, ולבסוף נפרדים מהנוף וחוזרים לרכבל. אגם בוהיני ובתי הכפרים שסביבו פרושים מתחתינו, מבט אחרון לנוף הגלויה המצוייר ואנו בדרך למטה. מבט בשעון, השעה 14:30, ואנו מנצלים את שארית היום לסיור בקניון הווינטגאר שליד בלד. בקניון מתחתר נהר בצבעים שלא מן העולם הזה - גווני ירוק וטורקיז וכחול שקופים וצלולים, מפלוני מים, דגים ושבילי עץ התלויים על מצוקי הקניון מעל המים וגשרים קטנים המעבירים אותנו חליפות מצד זה של הזרם לצדו השני. לאחר כשעה מקסימה אנו מגיעים למפל שום (SUM), המציין את קצה המסלול. יורדים לתחתית הבריכה שלו והעין לא שבעה. חוזרים את כל הדרך להתחלה, מתרשמים שוב ושוב ובחזרה לאוטו ולסטארה פוז`ינה. ארוחת מלכים אחרונה לציון סוף הטיול העיקרי שלנו בסלובניה, נהרותיה, ההרים והאגמים ופרידה מהאזור הכל כך יפה של בוהיני והדירה הנוחה שהצדיקה הארכת השהייה בה ביום נוסף, הן כספית והן במיקומה הנפלא והנוח, ומחר כבר נהיה בדרך לקרואטיה.

לתחילת הכתבה

מגיעים לקרואטיה

יום 9, יום ו`, 13.9: ארוחת בוקר אחרונה ומלאה, ואנו יוצאים בכיוון לובליאנה. אנו בוחרים בכבישים משניים ואט אט חולפים בנופי סלובניה הירוקים המשובצים בתי כפר, נהרות קטנים וגדולים וחקלאות פרטית. ליד קרלובץ` עוברים את הגבול לקרואטיה, והשינוי מורגש באופן מידי: סלובניה יפה ופרחונית יותר, עשירה יותר ואיכשהו גם נראית מכניסת אורחים ומאירת פנים יותר. קרואטיה נראית אפרורית, עניה, קשת יום ובוודאי מפגרת בכמה שנים טובות ברמת החיים. אין ספק כי הייתה הצדקה כפולה ומכופלת להאריך השהות בסלובניה על פני הטיול בקרואטיה. עוצרים להפסקת צהרים מול המפלים הזורמים ממול, בינות לבתי העיר סלוני, מבשלים קצת פאסטה ומגיעים לפארק פליטוויצה. מוצאים איזה צימר ברמה של 50 שנה אחורה, מנסים להתאושש מההלם התרבותי והולכים לישון.

יום 10, שבת, 14.9: קימת בוקר עצלתיים, בעלת הבית מכבדת אותנו בסופגניות חמות בנוסח המקומי, ואנו נכנסים לפארק פליטוויצה. הפארק מורכב מעשרות אגמים ואגמונים, המחוברים ביניהם באין ספור מפלי מים בכל גודל וצורה אפשריים, שביחד מרכיבים את תופעת הטבע הייחודית והמדהימה הזאת שבנויה ממעגל סגור ודינמי של המסת סלעי הגיר, הרבדת והשקעת המינרלים המומסים, ותוך כדי כך יצירת תוך מערכות מורכבות ומשתנות תדיר של מחסומים וסכרים הבונות את הפרשי הגובה בין האגמים והמפלים המקשרים אותם. בד בבד מתרחשת התחתרות המפלים בסלעי הטרוורטין שנוצרו ופריצת נתיבי מים חדשים למפלים חדשים וזניחת הנתיבים הקודמים והתייבשותם. צבע המים ירוק - טורקיז - תכלת וכחול ומשתנה בהתאם לעצים ולשמש. אנו סובבים לאיטנו על שבילי העץ התלויים מעל למים בין נקודות התצפית היפות של הפארק. שייט קצר על אחד האגמים, חניה והפסקת צהרים לאכילה ולתפוס קצת שמש (קר בקרואטיה!!) ואנו בכיוון המפל הגדול של פליטוויצה. עוד סדרות של אגמי כחול - ירוק, עוד מים זורמים מכל ולכל כיוון ולבסוף המפל - 45 מ` גובה של מצוק טרוורטין ענקי שלכל רוחבו העצום נופלים ונשפכים המים - מרשים. חוזרים לחניה, יורדים על סטייק וצ`יפס לציון סוף הסיור וחזרה לצימר למקלחת חמה, משחקי קלפים והעברת הזמן עד מחר.

יום 11, יום א`, ערב כיפור, 15.9: אנו מקדימים לקום ולעזוב את פליטוויצה והתנאים הפחות נוחים שהיו לנו בה ומפלסים דרכנו בערפל מטה מטה בכיוון כללי של הים האדריאטי, פארק פקליניצה והעיר זאדאר. הטמפ` בחוץ קרה מאד ולמרות שקרואטיה נמוכה יותר ודרומית יחסית לסלובניה היא קרה ממנה. בחוץ כפור ומד הטמפ` מראה בחלק מהמקומות 0 מעלות ב- 09:00 בבוקר. מקץ שעתיים אנו גולשים ויוצאים מהערפל ולצלילי הפינק פלויד והצד האפל של הירח מגיעים לפקליניצה. בדוכן הכניסה לפארק מצטיין פקיד הקבלה, כמו בכל קרואטיה, בחוסר אדיבות ואי רצון בולט למתן שירות ומידע. נכנסים לפארק ומהנחל הזורם שציפינו לו נשארו רק אבנים יבשות כמו בכל נחל גלילי דומה בסתיו. אך מיד עם ההתקדמות רואים את ההבדל: על קירות הקניון הזקופים נאחזים ותלויים עשרות ואולי מאות מטפסים חובבים בבודדים, זוגות ובקבוצות. על הקירות קבועות טבעות עיגון והמטפסים עולים, מתאבטחים, וממשיכים למעלה.

דלת כבדה בקיר הקניון מושכת את תשומת ליבנו ואנו מבקשים להיכנס. המתנה בת 10 דקות ואנו בסיור מודרך וצנוע בתוך מקלט אטומי החצוב בסלע, אות ועדות לימי המלחמה הקרה מתקופת סטאלין ושנות החמישים. המקלט ננטש ב-1953, קירות הבטון הקר חשופים והחדרים ריקים לחלוטין. לדברי המדריך יש כוונה להפוך המקום למרכז מידע, קניות ובילויים הקשורים לפארק. בינתיים כל מה שיש זה מספר תמונות של מערות נטיפים מקרואטיה, ואנו שמים לב כי מתחת לחלקן כתוב "פקליניצה". בירור קצר מגלה כי במעלה הקניון יש גם מערת נטיפים... נו מילא, עוד עליה אחת לאוסף, 200 מ` גובה זה קטן עלינו, ממש צחוק מעבודה. השביל נוח, רק שהמערה נסגרת ב- 13:00 ואנו קצרים מאד בזמן ומצרים על הפקיד האנטיפת ו"משיכת הזמן" בצפייה במטפסים. מושכים בעליה ומגיעים ב- 12:45. דקותיים למנוחה, קולה ובירה ואנו בסיור האחרון של היום. יורדים למערה ונכנסים ל-2 אולמות ענקיים ומרשימים ביותר. באולם הפנימי נטיפים מדהימים בשלל צבעים וצורות והאווירה מיוחדת וקסומה במיוחד. למרות שאנו כבר בוגרי מערות הנטיפים "המפורסמות בעולם" אנו אחוזי השתאות פעם נוספת ואין ספק כי מצאנו את אקורד הסיום ההולם לטיולי השטח וסיורי מערות הנטיפים.

יורדים חזרה, שוב מתבוננים ומתפעלים מהמטפסים, מזג האוויר הקיצי מתחלף כמובן עם צאתנו לסגרירי ונושב רוח קרה ואנו בדרך לזאדאר. סיבוב היכרות קצר בעיר, אנו מוצאים צימר נחמד על אם הדרך, מתרחצים ומתארגנים לסיור של אחר הצהרים בעיר העתיקה. גשם קל יורד אבל אנחנו לא עשויים מסוכר, מסתובבים בעיר שיסודותיה הרומאים על הפורום והקרדו שלה ניכרים בה בבירור. נכנסים לכנסיה הגדולה ומתרשמים מיופייה ותפילת יום ראשון הנערכת בה, ומסיימים את היום בהתאם למסורת המקובלת במסעדת גריל ובה חזרזיר ועגל רך לציון יום כיפור וסיום הטיול.

לתחילת הכתבה

עוברים לסלובניה

יום 12, יום ב`, יום כיפור, 16.9: קימה מזורזת, חביתות, ואנו בכביש החוף האדריאטי צפונה. אחרונות הקונות הקרואטיות מושקעות בסולר ואנו מתים כבר להיפרד מקרואטיה. הדרך די צרה ומצ`וקמקת, יפה, אך הנהיגה בה מאד מייגעת ונמתחת כמו מסטיק. מקץ 3 שעות מתישות של סיכונים מסובבים אנו סוף סוף פונים ימינה וצפון מזרחה ונפרדים בשמחה מנופי קרואטיה האפרוריים, יבשים משהו, קודרים ובקיצור זה לא זה, וטוב עשינו עם הארכת השהות בסלובניה על פני קרואטיה. מיד עם המעבר לסלובניה ניכר השינוי המבורך בנוף. הירוק, הצומח והזורם מאירים את העיניים, מחממים את האווירה ואנו מרגישים "כמו בבית" ומיד עוצרים על שפת הנחל בחורש קטן לבוהוריים של ספגטי בולונז ופרמזן ותה רותח עם מרווה מקומית.

מכאן הדרך המקסימה מושכת ללובליאנה. אפרים ירוקים שפרות רועות בהם, משובצים בתי כפר, שלל פרחים ועצי תפוחים מאדימים, והכל מטופח, נקי ומסודר, לבבי ומאיר פנים. הנסיעה רגועה ומענגת והנה אנו בפרברי ליובליאנה. כאן פוסק קצת מזלנו הטוב והחוש השישי בוגד בנו... אנו כבר מצויים בחנייה בעיר העתיקה אך קודם לסיור אנו מבקשים למצוא מקום לינה. מרכז מידע לא מצאנו, חולפים את כל העיר ולא מוצאים מקום, אף לא בפרבריה המרוחקים יותר. אנו שורפים ככה כמעט שעתיים של עצבים. לבסוף חוזרים לעיר, מחנים באותה חניה והולכים למרכז המידע המצוי (איך לא) 100 מ` משם. בבירור טלפוני קצר בן 5 דקות מוזמנים לנו 2 חדרי שינה בצימר מחוץ לעיר על אם הדרך (קרוב עד כאב למקומות בהם חיפשנו). קבלנו גם הפנייה לשירותי החלפת כסף בבנק הסמוך (כמובן בשער הגבוה וללא כל עמלה, בניגוד למרכזי מידע אחרים, בהם קיבלנו שער נמוך ו- 3% עמלה...) וכמו כן מפת העיר והסבר קצר.

אנו עולים למבצר העתיק וזוכים למבט של ציפור על מגדלי הכנסיות וגגות ליובליאנה. יורדים, מטיילים קצת לאורך נהר הלובליאניצה הסובב את העיר העתיקה, מבקרים בכנסיית סנט ניקולס הגדולה והמרשימה, מפרקים ואוספים ללא כל בושה קרטונים ריקים למכביר משוק הירקות הנטוש לטובת אריזת גלגל העץ ומראים לבנות מקרוב מה זה GIROS. מנה ועוד מנה, קולה ובירה והצבע חוזר לפנים. חוזרים לאוטו, ניווט לילי קצר בעיר ואנו בצימר שהוזמן לנו. צימר אדיב וצנוע, עומד על תלו על אם הדרך לליובליאנה כבר 200 שנה (רכבת לילה לקהיר מכאן ומכוניות משם) אך אנו עייפים ומעבירים את הלילה האחרון בטיול בנעימים.

יום 13, יום ג`, 17.9: 07:00 ואנו בפרשת אריזת גלגל העץ הגדול. הקוטר 80 ס"מ ואני מתחיל להדביק ולחבר קרטונים, לחרוץ ולקפל, לקשור ושוב קרטונים ומקץ שעה הכל בחבילה מרובעת והדוקה וקשורה עפ"י מיטב מסורת האריזות כפי שנלמד בשיעור הקודם ע"י ינאי עוד בנפאל ק"ק. עוד סרט הדבקה קטן, "שיהיה", ועתה רק נותר להעלות את החבילה למטוס... חזרה לעיר לקניות אחרונות של אוכל ומתנות והיות "ששללנו בידינו" אנו בוחרים בדרך משנית ועולים בכיוון אוסטריה לאזור קלאגנפורט. הדרך יפהפיה, מעבר הגבול האוסטרי לא נחמד, (כרגיל) ואנו משאירים את סלובניה היפה מאחורינו. מחפשים וטועים שוב ושוב (כאמור כבר אין לנו מזל יותר) במציאת מקום נחמד לעצירה והפסקה, ובסוף חונים בצידי הדרך, באחת מנקודות המנוחה שלאורך האוטוסטרדה.

אוכלים בנחת, והיות והשעה אינה דוחקת, נכנסים לרגע לחניה נוספת לבדוק את המפה, והנה שוד ושבר ומזל נאחס!! שוטרי מכס אוסטרים מנוולים עוצרים בנו ומקשים את חיינו בנוגע לשימוש לא חוקי בכביש המהיר... מסתבר (לטענתם חסרת כל הבסיס, המרושעת והזדונית) שהיה עלינו לקחת איזה כרטיס או איזה אישור דמיוני במעבר הגבול או בתחנת דלק - משהו מופרך לכל הדעות וכעת עלי להשליש לכיסם לא פחות ולא יותר 122 זוזים יקרים מפז (יורו)!!! צעקות, כעס, הסברים על המפה כי לא באנו בדרך המלך, לא ראינו, לא אמרו לנו, היה ערפל בקיטבג - לא עוזר כלום. טקטיקה ב`: אין לי מספיק יורו (מה שעובדתית נכון), ויכול לשלם רק בדולרים ירקרקים.

ידעתי שהם לא יוכלו, ואכן הירקרקים מחממים את ידיהם. 15 דקות ארוכות אך לבסוף חוזרים אלי והם מבקשים וויזה. אני מראה להם כרטיס למסעדות סוג ב` בישראל ועושה פרצוף של מסכן (I HAVE A FLIGHT TO CATCH), נשבע באלוהים ובאמא ובסבתא שלהם שמיד איך שהם משחררים אותי אני קונה כרטיס וכו` וכו`` ואכן אנו נחלצים מהם ובורחים משם כל עוד נפשנו. עדיין מחפשים להעביר את הזמן (טעות, טעות) וכאשר עוצרים לחניה אחרונה של תה אנו כבר שוב, כמובן, באיחור של זמן. לוחצים ל- 170 קמ"ש ומדליקים נורית שמן מנוע. מתדלקים, מוסיפים ½ ק"ג שמן וטועים בפניה לנמל התעופה... נכנסים לעיר מינכן, נתקעים בפקקים ומגיעים באיחור של שעה לשדה. תמוז וענבל רצות לדלפק שלא יברחו לנו הדיילים, ואני וסתיו דוחפים את העגלות (והגלגל) דרך חצי השדה לדלפק.

הכל עובר חלק חוץ מהגלגל... צריך לפתוח את כל האריזה ופקיד המכס הגרמני מציק ומבדח אך לא מוותר כמלא הנימה. נו מילא, מפרקים הכל, מקבלים שלל עקיצות על איכות הגריז הישן שעדיין דבוק לליבת הגלגל, אך סוף טוב הכל טוב, אורזים מחדש ושני סבלים מעלים הגלגל למטוס. ½ שעה לפני ההמראה אנו נכנסים לדיוטי פרי למתנות אחרונות (אחרינו סוגרים את החנות). בית הקפה כבר סגור, ואנו וגלגל העץ הישן האחרונים לעזוב המקום, לעלות למטוס להתיישב וסוף סוף להירגע. חגורות, המראה, ארוחת ערב וכוסית של יין ואנו חזרה הביתה לשעות העבודה הארוכות, לשגרה המתישה, אבל גם לחלום הבא. תם ולא נשלם טיול המשפחה השני לסלובניה וקרואטיה - אמא, אבא והבנות.

לתחילת הכתבה

תקציב מפורט סלובניה - קרואטיה ספטמבר 2002 

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

• אירופה
• סלובניה
• קרואטיה