אז גם בפראג, העיר של הגולם והמהר"ל, אפשר ואף מומלץ ללכת לבר הספורט של jogel הנמצא בתוך הפסאג` הקרוב למוזיאון של כיכר ואצלב. המקום המדהים הזה, בעל שתי קומות וחלל גדול במיוחד, אירח אותי לילה אחד אל מול מסך גדול שלא היה מבייש את הדרייב אין שלנו (יש גם טלוויזיות רבות). איתי ישבו, אוהדי קבוצת ליברפול האנגלית (אלו שלא הצליחו להשיג כרטיס למשחק בין קבוצתם לקבוצה המקומית במסגרת גביע או"פא).
לא סיפרתי להם שאני אוהד מנצ`סטר שרוף, (השנואה עליהם יותר מ- bloody Monday""), וכך "נשארתי גם בחיים" עד סוף הלילה, לוגם לי בירה (כרגיל) ו- buffalo wings (כנפי עוף מטובלות וחריפות) ושר שירי עידוד באנגלית. במקום יש תנועה רבה של אוהדים ואף פינה להימורי ספורט (טוטו online) של ענפי ספורט שונים, עובדה שמעלה את המתח והעניין.
אגב, jogel בעל המקום, הוא אינו איזה סתם משקיע זר, כי אם שחקן ההוקי קרח המפורסם בעולם (דמות נערצת וגיבור מקומי) שהוא גם צ`כי, שעשה ועדיין עושה קריירה בינלאומית באמריקה הגדולה. ולכן כששאלתי ברוב תמימותי מיהו, צחקו צחוק גדול הנוכחים סביבי והביאו פליאתם על שאין בישראל משחקי הוקי קרח כחלק מענפי הספורט העיקריים שלנו (דמיינו לעצמכם את כיכר רבין שלנו כמשטח קרח להחלקה! אז אפשר יהיה להקים את הקבוצה הראשונה בהוקי קרח... יקראו לה: "מכבי ice ת"א").
אז אם אתם חובבי ספורט אמיתיים, בקשו מבת זוגכם חופש לערב אחד, היא תלך לעוד קונצרט של מוצרט... (יש הרבה כאלה נסו אחד מהם) ואתם בנים, לבשו את החולצה והצעיף של קבוצת נעוריכם (הרי בכל גבר יהיה אשר יהיה מתחבא כדורגלן מתוסכל !!!) ולכו לבר הספורט הזה לבלות. ומי שעדיין חושב שכדורגל זה לא "תרבות" נטו, אני ממליץ לו ללכת פעם אחת למשחק כזה בלונדון ולראות נשים וגברים גם יחד מריעים לקבוצתם גם לאחר שהפסידה, ויורדים ב-Underground בסדר מופתי מצד ימין של המדרגות... אכן, חברים, תרבות זה לא עניין של השקפה בלבד אלא פשוט עניין של גאוגרפיה!
