כריסמס רגאטה 2002
..."הוא השקיף על פני הים ונתחוור לו עד מה בודד הוא כעת. אלא שניתן לו לראות את הלך הזהרורים בחשכת המים העמוקים ואת משיחת החכה המתמשכת לפניו ואת התנודה המופלאה של אדוות המים. העבים התחילו מתערמים לקראת רוח קבע, והזקן הביט נכחו וראה להקה של ברווזי בר עפים על פני המים ונחרתים ביריעת השחק, מיטשטשים וחוזרים ונחרתים, ואז ידע כי לעולם אין האדם בודד על פני הים"...
*מתוך `הזקן והים` מאת ארנסט המינגווי, הוצאת עם עובד, תרגום: אהוד רבין.
מסביב הכל שחור, אפילו קרן אחת של הירח לא חדרה מבעד למסך העננים הכבד. מדי פעם הבזיק בחשיכה אורו החד של ברק, לשניה נשטפו בזוהר לבן כרבולות הגלים ומפרשיה של היאכטה הקטנה. הספינה הזעירה חתכה את המים במהירות, הרוח נפחה במפרשיה והיא נטתה על צידה בזווית חדה. דופן אחת כבר טבלה במי הים. חרטום היאכטה טיפס בכבדות על הגלים ונחת בחבטה. רסיסי מי ים הרטיבו את פני. על הסיפון ליד ההגה ישבנו שניים, מכווצים מקור, עטופים במעילים כבדים וכובעים חמים. עתה הצטרף גם גשם והכה בנו ללא רחם, מסביב רק ים: "בסערה הזאת רק אלוהים ואנחנו, ואני מקווה שהוא שומע אותנו" צעקתי להתגבר על קולה של הרוח, מי שישב על ידי חייך בהנאה וצעק: "האמת, אני נהנה מכל רגע".
זו היתה הפגישה הראשונה עם יאכטונרים מסוג אחר. בתמונות בעיתונים נראים בעל היאכטות שזופים, יפים ומשייטים את היאכטה המפוארת להנאתם ממרינה למרינה, נהנהים מארוחות משובחות על הסיפון. אבל, יש סוג נוסף של יאכטונרים, שאינם מופיעים בתמונות, אלה שאוהבים את הים, ביחוד כשהוא סוער ופחות את היאכטה. רובם אינם נמנים עם עשירי המדינה, מחזיקים פיסת שותפות ביאכטה קטנה וחבוטה או שיש להם רשיון משיט ואין ברשותם ספינה. כמה יאכטורנים מהסוג הזה יצאו לשייט תחרותי, הרפתקני שחצה את הים התיכון ממרמריס שבדרום מזרח תורכיה עד למרינה בהרצליה, שייט רצוף רק בעזרת מפרשים ללא שימוש במנוע.
`כריסמס רגאטה 2002` כך נקראת התחרות, הכוונה שאירוע מסוג זה יתקיים מדי שנה לקראת חג המולד, אז (לפי חלומם של המארגנים) יגיעו לחופי הארץ ממרמריס יאכטות מכל העולם והמשתתפים יעשו את חג המולד באתרים המקודשים לנצרות. המשט הראשון בסדרה כלל רק 14 יאכטות, שתיים מהן מרוסיה ומתורכיה. צוות של שלושה שופטים תורכיים ליווה את התחרות.
חודש דצמבר ידוע בסערות הקשות שחולפות על חלק זה של הים התיכון, על הצוותים היה להתכונן לחתוך את הים בכל תנאי מזג האוויר. השייטים היו מוכנים לאתגר וקיוו שהים יהיה גבוה ועם רוחות חזקות. אל הצוותים המיקצועים הצטרפתי כעיתונאי, אירחו אותי ששת חברי הצוות של היאכטה `סי-יסטאה`, ספינת קרוז בגודל של 46 פיט.
הכל התחיל בבוקר שטוף שמש וקר במרינה `מרמריס` שבתורכיה. חוף הים והמרינה חפים מכל גל, בארבעה עשר היאכטות עשו הצוותים את ההכנות האחרונות לקראת המירוץ. קשירות של הציוד, מילוי מים, אספקה של אוכל ועוד. בעונה הזו פעילות מועטת במרינה, שייטים מקומיים מסתפקים בהפלגה במפרץ הגדול, וחוששים מהים הזועף של דצמבר.
היציאה ממפרץ מרמריס שימשה כקו הזינוק, אפילו משב רוח קל לא היה שיפיח תנועה בספינה. הצוותים ברכו אחד את השני בדרך מוצלחת. שמש דצמבר חמימה ושקרנית קילפה את הצוותים ממעילי הסערה. בילינו כשעתיים על קו הזינוק, רק בשעות אחר הצהריים החלה לנשוב רוח קלה, המפרשים תפחו, ויצאנו לדרך לעבר חופי הרצליה. משמאל לנו מתנשאים צוקים כהים שגולשים בחדות למים, לאט לאט התרחקנו מהחוף התורכי.
הרוח הכתה בעדינות במפרש, צליל קול החבלים הנוגעים בתרנים ורחש חרטום הסירה המפלח את המים. על הסיפון נפתח שולחן ולאורה של שקיעה מדהימה הסבנו לארוחת ערב, שבעה גברים. היין נמזג, והסירה שטה. בערב רוח קרה נשבה מהים, כולם מכורבלים במעילים ובכובעים מביטים על הים הרגוע ההולך ומשחיר. אורות הניווט הציבעוניים עלו בקצה התורן ובשלווה נפלאה זו פרשו חלק מהצוות לשינה בחדרים הקטנים מתחת לסיפון. מרחוק ראינו את האורות על התרנים של עוד שתי יאכטות שמתחרות.
שניים היינו על הסיפון, במשמרת של חצות, הרוח הקלילה התחלפה, הפכה להיות גבית והעלתה גלים, חלק מהצוות התעורר בשמחה, חבלים נמתחו מפרשים התמלאו ומהירות הספינה הוכפלה. על הסיפון התפזרו חבלים ופקודות נורו מפיו של ה`סקיפר` (הקברניט). בקצה התורן הצביעה השבשבת הרוטטת על משבי רוח הולכים וכבדים. אפלה כבדה, אורו של הירח הסתנן והאיר על גלים מפותחים שהחלו להלום בספינה הקטנה שלנו.
אורותיה של קלמקי, בחוף התורכי נעלמו בענן שחור. הסערה הראשונה לפנינו. כובד המפרשים והרוח המכה היטו את הספינה בזווית חדה, ריח של ים ורסיסי מלח מילאו את האוויר, עתה החליקה הסירה על המים במהירות גוברת. המפרש הראשי צומצם מפרש החלוץ שינה את מקומו לפי הרוח, הספינה הקטנה אספה מהירות ודהרה פולחת את הגלים במהירות של 10.5 קשר, לרגע נעלמת ברסס של גל מפולח. באופק ליוותה אותנו בהבזקיה סופת ברקים וקולו של הרעם הוסיף להמולה.
לקראת הבוקר שככה הסערה, הרי הגלים הפכו לגבעות מתערסלות, המהירות ירדה לחמישה קשרים, הכוכבים העיזו וניקדו את השמיים ברסיסי אור אחרונים לפני שהשמש תעלה. ירח אכול בקצהו צבע פס לבן שריקד לפנינו על המים. מותשים ישבנו, נהנים ממרחבי הים השקט ומצפים לעליית הבוקר בלב ים.
שתיל ארוך (ים חלק ונטול רוח) וממושך של הבוקר, הים נראה כאילו הניחו עליו יריעת פלסטיק שקופה, מתחתיה רוגשת תנועה. היאכטה התקדמה לאט, מפרשיה הלבנים השתקפו בים החלק, מרוב שיעמום נגסנו בכל מה שניתן לאכול. ניסיון לפרוש את מפרש ה`ספינקר`, (מפרש קל צבעוני) צלח והתקדמנו באטיות עוד כמה מיילים ספורים, התחזית לא הבטיחה שינוי. אחרי כמה שעות של שייט איטי, נשברנו, בקצב הזה נשאר על הים עד יום שני, שלושה ימים יותר מהתיכנון. מסע שיכנוע מתבכיין (מצידנו) גרם ל`סקיפר` להניע את מנועי הספינה ולהתקדם עד שתתחיל הרוח ברגע שהנענו את המנועים יצאנו מהתחרות, אבל לפנינו נשאר האתגר הקשה להגיע לחופי הארץ בשלום.
לילה של כוכבים נפרש מעלינו, כבר יכולנו לשוט בעזרת שייט הרוח מפרשים נמתחו ועיקר המשמרת הלילית ליד ההגה כללה התבוננות במערכת הניווט הלוויני וסקירת החשיכה מסביב שלא תדרוס אותנו בטעות ספינת סוחר רבת משקל. האלחוטן בספינת המלחמה תורכית שליוותה אותנו שאל בקשר למיקומם של המשתתפים.
לתחילת הכתבה
הדרך להרצליה
בספינות המפליגות חלק גדול מצוותן מורכב מ`סקיפרים`, בעלי נסיון רב בהפלגות, יאכטה אחת היה צוות מרשים של שש נשים שהוליכו בבטחה את הספינה, הן קיבלו את הכינוי `הבנות` והצוות הזה כבר זכה בתחרויות שונות. כמעט לכל צוות גברי במסע הצטרפה אשה. בתחילת המשט עוד ראינו אורות רחוקים של היאכטות המתחרות, אבל במשך הזמן אבד הקשר וכל יאכטה בחרה לעצמה את הנתיב לפי הרוח והגלים.
חלפו יומיים והתקדמנו יפה, מסביב ים ועוד ים. לפנות בוקר ביום השלישי החל הים לעלות, מיקומנו כשלושים, ארבעים מייל מחופי קפריסין, הילה רחוקה של אורות הצביעה על האי. התמלאתי קינאה בקפריסאים הנבונים, שעסוקים כעת בשינה טובה תחת שמיכות חמות בבית מחומם. הים לא נתן הרבה זמן לקינאה והתחיל לעלות, פרצי רוח שובבים התיזו רסיסי מי ים על ראשי הגלים והצמידו להם כרבולת לבנה, אור הירח הסתתר, נפחד ממה שעומד לקרות, חשיכה כבדה נחה על הים. גם אורות קפריסין נעלמו, נותרנו לבד. הים כאילו ציפה לרגע הזה והחל להסתער בגליו עלינו.
בחדרי השינה בסיפון התחתון החלה תנועה נרגשת לקראת הים העולה, הסקיפר הוציא את ראשו ותוך שניות כבר היה עטוף ליד ההגה, המפרשים היכו בבלבול, היאכטה דהרה במהירות של 9.5 מייל, מפרשיה תפוחים. ה`סקיפר` הבטיח בשמחה: "הם עוד יגדלו". בסיפון התחתון, נחבטו זה בזה כלי המטבח שלא נקשרו, בגלל הזווית החדה התנועה על הספינה כמעט ובלתי אפשרית. הצוות כבר היה על הסיפון עסוק במתיחה של החבלים.
הסערה הדהירה אותנו בעזרת רוח גבית לכיוון חופי הארץ, לילה ויום של סופה קשה בה קשה לאכול כמעט בלתי אפשרי אפילו לבקר בשירותים ורוח קרה שמכה את הפיסות החשופות של העור. הבגדים, ספוגים במים, הידיים קפואות, לקראת הלילה ירדה מעט הרוח, פה ושם עוד הבזיקו שרידי ברקים, הים נרגע ויד נעלמה דחקה אותו שוב מתחת ליריעת הניילון, האנשים קפואים ועייפים הלכו לתפוס מעט תנומה, עוד מעט נראה את ההילה של חופי הארץ.
את הזריחה היפה ביותר בחיי קיבלתי כמתנה לקראת היום החדש. בים עוד דהרו רכסי גלים, ממול קצת רוח גבית. בתחילה הבחנו בהילת האורות של חיפה, אחר כך נראה מגדלור האורות על ארובות תחנת הכח בחדרה, ומיד נעלם בערפל. פה ושם נראתה ההילה של נתניה, חדרה ותל אביב. השמש כבר עושה הכנות להגיח מאחורי הרי שומרון, בינתיים נצבעו העננים הרחוקים בורוד מתקתק.
פיסת כדור אש הציצה מאחורי ההרים, תוך שניה ההרים להטו כגחלים לוחשות שזה עתה נשפו בהם, לאט לאט נשלפה השמש, העננים החליפו את צבעם הורוד בצבעי כתום עזים, גם הים השתתף בחגיגה, צבעי השמש העולה השתקפו במים, רצועות מוזהבות צבעו את הגלים הרכים. תוך דקות גוועו הגחלים הלוחשות בהרים, הזוהר החזק של השמש הועם בגלל ענן חצוף שנדחף לתמונה. עתה ראינו את הכניסה למרינה בהרצליה, עוד מחצית השעה ואנו נוגעים בחוף.
כשהגענו לחוף לקח לי יומיים להיפטר מהרגשת הטילטולים, כאילו עדין מערסלים הגלים גם את החוף, אמנם לא סיימנו במקום ראשון אבל הגענו בשלום לחוף וגם זה משהו.
בשבת נקשרה היאכטה האחרונה לרציף המרינה בהרצליה. אחרי מסע שייט קשה של למעלה מ-700 ק"מ, הגיעו הצוותים לחוף מבטחים. הזינוק יצא לים ביום שני ה-23 בדצמבר והסתיים בשבת. ביום חמישי לפנות בוקר החלו להגיע ראשוני המשתתפים בעלי היאכטות התחרותיות הקלות. בשבת בערב התקיים טקס סיום במרינה בהרצליה, חולקו פרסים לזוכים בשתי קטיגוריות: יאכטות תחרותיות, הזוכה במקום הראשון `גולדיין טוויס` בעזרת צוות שאפתן של גברים ואשה אחת.
אחריהם מזדחל `אייזי סייל` ובמקום השלישי היאכטה ימנג`ה. בקטגוריה השניה, יאכטות מסוג `קרוז` גדולות וכבדות יותר, זכה צוות ה`ג`יין פאלס` במקום הראשון, אחריהם `אמרליס` ו`סאן רוז`. להרבה אהדה זכו צוות ה`בנות` שחלקו יחד יאכטה ועברו את כל המסלול הקשה לפחות כמו הגברים, אם לא טוב מהם.
לתחילת הכתבה
