בחזרה לבנגקוק

 לבנגקוק הגענו בשעות הבוקר וחשנו כשבים הביתה: עיר מוכרת ואהובה עם כל הפינוקים. לשמחתנו, נשמר עבורנו חדר גדול בגסטהאוס כמובטח, ולאחר התארגנות מהירה וארוחת בוקר החלטנו להענות לרצונם של הילדים ולצאת לדרים לנד (Dream Land). זהו פארק שעשועים, או כפי שהגדירה תמר חברתנו, זהו דיסני לנד של התיאלנדים. יצאנו במונית מהקוואסן, סכמנו על מחיר של 300 באט + אגרת כבישים, ולאחר פחות משעת נסיעה הגענו לפארק.

להפתעתנו דמי הכניסה היו 450 באט למבוגר ולילד מעל 1 מטר גובה. הסכום הפתיע אותנו, אבל שלמנו ונכנסנו. למען האמת המקום באמת מזכיר את דיסני לנד: הגינון מקסים, שפע של מתקנים, הילדים קרנו מאושר, וגם אנחנו.

 בילינו בפארק עד לסגירה, שלהפתעתנו היתה בשעה 17:00, אבל סכמנו לחזור שוב בסוף שבוע כששעות הפתיחה ארוכות יותר. בפארק יש רכבות הרים, אבובים שנרטבים בהם עד לשד העצמות, מתקנים לילדים קטנים, רכבל, בית ענקים מקסים, תפאורות מן האגדות ושפע של רעיונות מוצלחים, חלקם אכן מזכיר מאוד את דיסני לנד המקורי. למי שמגיע לבנגקוק עם ילדים המקום מומלץ בחום!

 בתכניתנו היה לצאת לשמורת קוואייאי למחרת (ליד פקצ`ונג) ולחזור יום לפני הגעת הורים, אבל גם זיו וגם אני לא חשנו בטוב, והחלטנו שנישאר בבנגקוק ונבלה בה עד להגעת ההורים. היינו ב-MBK, הקניון הגדול והעממי של בנגקוק ובקניון החדש והיפה Siam Paragon, שנחשב לקניון הגדול ביותר באסיה. בקרנו במשרדי חברת סאנריידר שנמצאים ב-Central World Tower בסמוך לקניון ענק, פגשנו מפיצים תאילנדים וקנינו חומר בתאילנדית בכוונה לצרף מפיצים חדשים כאן בתאילנד.

 באחד הימים התקשרנו לאילת ושחר שחיים בבנגקוק עם ארבעת ילדיהם. שחר הוא בנה של תמר, חברתנו הטובה ואת בנם הבכור, זוהר, פגשנו בישראל כשבקר את תמר. תום וזוהר התידדו וסכמו להיפגש בבנגקוק ואכן כך. כשהתקשרתי לאילת היא מיד הזמינה אותנו לבקור ולארוחת ערב של יום שישי, משימה לא פשוטה לארח את כל שבטנו. בשמחה רבה נענינו להזמנה הנדיבה וביום שישי אחה"צ הגענו לבקור. שחר ואילת גרים בבנגקוק כבר שנים רבות ומנהלים עסק מצליח. בין הילדים נוצר הקשר מחדש במהירות רבה והם שחקו בהנאה כל שעות אחה"צ, בעוד אילת ואנחנו בילינו בשיחה ערה על טיולים, על תאילנד ובכלל, והיה ממש נעים.

 לארוחת הערב החגיגית הגיעו בני משפחה נוספים וסוף סוף פגשנו גם את שחר עליו שמענו רבות. הארוחה היתה מעולה, אוכל ביתי נפלא ומגוון, אילת בשלנית נהדרת וכולנו אכלנו בהנאה עד שלא נשאר מקום. היה כיף לשבת עם כולם ולשוחח ולהעביר חוויות על טיולים במזרח, על הודו, על גידול ילדים בתאילנד וישראל ובכלל. בסיום הערב הודינו לשחר ואילת אל הארוח הנפלא ועל תחושת הבית שדי חסרה לנו וחזרנו לגסטהאוס שלנו.

 ביום אחר נסענו לפארק הספארי של בנגקוק. לקחנו מונית - 300 באט ונהג המונית החביב הציע להסיע אותנו גם בתוך הספארי עצמו, נראה היה שגם הוא רצה לצפות בחיות. פארק הספארי גדול ומרשים, יש בו שפע בעלי חיים כמו זברות, ג`ירפות, נמרים, טיגרסים, קרנפים, צבאים, דובים, אריות, לביאות, שקנאים, צפורי מרבו ועוד ועוד. בסיום הטיול בספארי נכנסנו לפארק המרינה שבו יש שפע בע"ח והופעות של דולפינים, כלבי ים, צפורים ומופע אקשן כמו בסרטים. רצנו ממופע למופע, היה מקסים וברמה גבוהה בדומה ל-Sea World בסאן דיאגו.

אטרקציה נוספת שיש בפארק היא להצטלם ולהחזיק בע"ח כמו גור נמרים שמאכילים אותו עם בקבוק ואורנג אוטנג בן שנה לערך, שעשה תעלולים וחבק ונשק אותנו. אני חייבת להודות שהחוויה ללטף אורנג אוטנג ולהחזיק גור נמרים היתה מרגשת לנו לא פחות מאשר לילדים ובהחלט ייחודית למקום הזה - בארה"ב הם לא היו מעזים לעשות כזה דבר שמא יתבעו אותם על נשירת שיער של הגור נמרים עליהם או משהו בדומה.

אחרי יום עמוס ומלא חוויות חזרנו לקוואסן והתברר לנו שהטיסה של הורינו מאחרת ותגיע רק בשעה 22:00 בלילה, במקום בשעה 17:00. התאכזבנו קצת, בעיקר בגלל שיום נחיתתם, ה-23 לינואר הוא יום הולדת של תום, ורצינו לחגוג יחדיו, ועקב השינוי הזה יום ההולדת יצטרך להידחות ליום המחרת (תודה לאל על). ביום הגעתם של ההורים הכנו עבורם את החדרים, שמנו פרות טריים על כלי יפה בכל חדר ובקבוק מים, בדקנו שהחדרים נקיים ומוכנים ובשעה 21:00 זיו יצא לשדה התעופה לקבל את פניהם.

 בסביבות השעה 24:00 בלילה הגיעה כל המשלחת וההתרגשות היתה גדולה! חצי שנה לא התראינו והנה שוב כולנו יחד! המון חיבוקים ונשיקות, קצת דמעות של התרגשות ושיחה עד השעות הקטנות של הלילה. הילדים כל כך שמחו לספר את חוויותיהם ולהראות להורים דברים ותום לא התאפק וזרק את הבשורה לאויר: "אמא בהריון". לאחר ההלם הראשוני מהבשורה חגגנו כולנו בשמחה את העובדה שילד חמישי עומד להצטרף למשפחתנו בקיץ הקרוב ולמרות ההריון אנחנו ממשיכים לטייל ולבלות עד חודש יוני כנראה.

 סיימנו את הלילה בהתרגשות ואושר וכולנו הלכנו לישון. בבוקר המחרת יצאנו לאכול בבית חב"ד ארוחת בוקר ומשם לקחנו 2 מוניות לארמון המלך. לאחר סיור בארמון המקסים יצאנו למקדש הבודהה השוכב ולאחריו חזרנו לקוואסן לארוחת צהריים במסעדת "שושנה", מסעדה שהמליצו לנו עליה, ממוקמת בסמוך לקוואסן, עם אוכל טעים ומחירים זולים - בקיצור מעולה!

לאחר מנוחה קלה יצאנו תום ואני לחפש עוגה למסיבת יום ההולדת שלו, מצאנו עוגת גלידה מפוארת, קבלנו בלונים ונרות, ארגנו את חדרנו למסיבה והזמנו את כולם. חגגנו לתום כמיטב המסורת עם סבא וסבתא. היו מתנות וברכות והיה נפלא. אחרי החגיגה יצאנו לסבוב לילה בקוואסן. טעמנו ממיטב מאכלי הרחוב, מעיין הדגים אכילת תולעים, ההורים התרשמו משפע האנשים והדוכנים בקוואסן העמוס לעייפה בשעות אלה של הערב, הצטיידנו ביוגורטים ב-Seven Eleven הקרוב וחזרנו למנוחה ושינה טובה.

 את יום המחרת התחלנו בשיט במעבורת על הנהר, היה מאוד נעים, ירדנו בתחנה של הצ`יינה טאון ושם נכנסנו לשוק המקסים והצפוף של הרובע הסיני. בצ`יינה טאון יש שפע של דברים החל מבגדים ותכשיטים וכלה במכשירי כתיבה ואוכל, פירות וצעצועים. קנינו ושטפנו את העיניים, הסתבכנו בסמטאות הצפופות והיה פשוט מקסים! עופרי ואני החלטנו לחזור לכאן לבדנו לעשות קניות רציניות יותר בהמשך. משם לקחנו טוקטוקים (אחרי זה הוריי אמרו שהם לא נוסעים יותר בכלי הזה בחיים!) לשוק הפרחים שנקרא: פקלונג מרקט (Paklong Flower Market).

 בפעם שעברה שבקרנו בו לא היה כמעט כלום אבל הפעם היו שפע פרחים, זרים מרהיבים, פרחים מכל צבעי קשת, סחלבים יפהפיים, בקיצור היה מקסים! משם לקחנו מוניות במונה לקניון החדש: Siam Paragon אכלנו שם צהריים בשפע הדוכנים וסוגי האוכל המוצעים ללקוח המבולבל, ולאחר מכן שלחנו את ההורים עם הילדים לעולם המים (עליו ספרנו בכתבה הראשונה על בנגקוק) בקומת הקרקע של הקניון, ועופרי, זיו ואני יצאנו ל-MBK הקרוב לקניות, נפגשנו שוב לאחר כשעה וחצי וחזרנו לקוואסן לסדורים אחרונים - מחר בבוקר נוסעים לקנצ`נבורי וצריך להתארגן.

לתחילת הכתבה

בקנצ'נבורי

 כיוונו שעון ל-6:00 בבוקר, אבל לא התעוררנו ובשעה 7:00 בבוקר כשהתעוררתי הערתי את כולם בבהלה: ב-7:30 המיניבוס יוצא, ואנחנו לא מוכנים. התארגנו בהיסטריה, השארנו שני תיקים בשמירת חפצים במלון ובאיחור קל יצאנו לדרך. הדרך לקנצ`נבורי היא ברובה אוטוסטרדה ארוכה וכבר בסביבות השעה 10:00 בבוקר הגענו למקום. אחרי חיפוש קל הגענו לגסטהאוס חמוד ונעים עם חדרים יפים ומסודרים בשם Pong Phen Guest House. שלמנו 500 באט לחדרים הממש גדולים ויפים ו-380 לחדר חמוד נוסף, ואחרי ארוחת בוהוריים טובה יצאנו בדרכנו לגשר המפורסם: הגשר על הנהר קוואי.

בסמוך לגשר יש מוזיאון לא מטופח במיוחד אבל מעניין, שמספר את ספור הגשר ובוניו, ספור השבי היפני ופיצוץ הגשר. היה מעניין לקרוא את הכתוביות ולהבין את הטרגדיה האנושית בה העמידו היפנים את שבויי בנות הברית כמגן אנושי חי על הגשר וכך התפוצצו להם מאות בחורים צעירים על הגשר וקפחו את חייהם. משם הלכנו לגשר עצמו, הגשר החדש יותר למעשה, אזור מטופח עם גינון יפה. חצינו רגלית את הגשר שהוא גשר רכבת פעיל. יש שלט קטן שאומר שרכבות עדיין נוסעות על גשר כך שיש לשים לב ואכן כשירדנו מהגשר חצתה אותו רכבת במהירות איטית מאוד. אין ספק שהסרט האגדי "הגשר על נהר קוואי" עשה חסד עם המקום ופרסם אותו, ואני חייבת להודות שרק בשביל הגשר לא כדאי להגיע עד שם, אבל בשביל שמורת המפלים בהחלט שווה!

אחרי הביקור בגשר עלינו על טנדר נוסעים שלקח אותנו לבית הקברות של חיילי בנות הברית שם קבורים מאות אנשים שהיו בין השבויים שבנו את הגשר ובחלקם נהרגו עליו בפיצוץ המפורסם. בית הקברות מרשים: דשא ירוק ועליו מאות מצבות שחורות עם שם החייל, מדינת האם שלו וגילו. כולם צעירים מאוד! מצאנו שם אפילו כמה קברים יהודים עם מגן דוד על המצבה שלהם. ראינו גם את בית הקברות הסיני הסמוך שהיה שונה ומעניין עם חלקות קבר גדולות ומקושטות.

 למחרת קבענו לצאת מוקדם בבוקר לשמורת הטבע ארוואן בה נמצאים שבעת המפלים המפורסמים של קנצ`נבורי. קבענו עם נהג הטנדר לצאת בשעה 7:30 בבוקר ותמורת 1000 באט הוא יקח אותנו ויחזיר אותנו. עשינו טעות אחת גדולה בעניין: לא לבשנו בגדים חמים והרוח הקרה הכתה בנו כל הדרך כך שבסוף היום אמא שלי הצטננה מאוד וזה היה מאוד לא מוצלח. בכל מקרה, לשמורת הטבע הגענו לאחר כשעת נסיעה בנופים מאוד יפים לאורך כל הדרך.

 הכניסה לשמורה בדומה לרוב שמורות הטבע בתאילנד עולה 200 באט למבוגר ו-100 לילד. השמורה מאורגנת ומסודרת, גינון יפהפה בכניסה, שבילים מסודרים וברורים ושילוט מצוין. עברנו ממפל למפל, המראה היה מקסים! המים בצבע טורקיז יפה וכל מפל שונה מקודמו, הנוף פשוט מדהים והיה נפלא! הילדים כמובן שחו במים באושר וטפסו על הסלעים, הם אפילו ניסו לתפוס דגים ענקיים ששחו במים. לצערנו היו לנו רק כ-4 שעות בשמורה וזה לא היה מספיק. לדעתנו צריך שם יום שלם כי המקום מקסים עם נופים יפהפיים, והכל נקי ומטופח! בכלל התרשמנו מאוד מהארגון, הסדר והגינון התאילנדי. הספקנו להגיע לכל המפלים אבל קצת בלחץ של זמן לקראת הסוף. עדיף לעשות הכל לאט ובכיף ובאמת לנצל את היופי הזה עד הסוף.

 חזרנו ישר לרכבת חזרה לבנגקוק. התלבטנו בין נסיעה בוואן לבין נסיעה ברכבת, ובסוף החלטנו שלמרות שנסיעת הרכבת ארוכה בכשעה ננסה הפעם משהו אחר. הרכבת עוד אחרה בחצי שעה כשירדו ממנה עשרות ילדים מתנועת הצופים המקומית והיתה קצת מיושנת בלשון המעטה, אך למרות זאת נהננו מנוף שדות האורז התירס וקנה הסוכר, מאזורים כפריים ויפים לאורך הדרך ומשיחה ערה על הטיול שלנו בהודו ובכלל. היה מאוד נעים לשבת כך יחדיו ולקשקש והנסיעה חלפה ביעף.

 מן התחנה אליה הגענו בבנגקוק לקחנו 2 מוניות ב-100 באט כל אחת (לא הצלחנו להשיג מונית במונה) ויצאנו לקוואסן. לאחר ארוחת ערב והתארגנות עם ציוד, יצאנו לתחנת הרכבת הואלמפונג לרכבת הלילה לצ`אנג מאי. הפעם היינו צריכים לדאוג כל פעם לשתי מוניות במונה שזו תמיד משימה מעייפת בבנגקוק אבל עמדנו בה בהצלחה ובשעה 21:00 הגענו לתחנה ההומה בני אדם, כנראה מכיוון שזהו סוף השבוע. עלינו לרכבת, התישבנו והתארגנו לשינה, יום ארוך במיוחד עמד להסתיים וחשנו גאים שהספקנו הכל ונהננו מאוד.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה