קצת רקע, מיקום והגעה

שמי יעל ואני בת 18. יצאתי לטיול בן חודש בתאילנד, יחד עם אחי הגדול (26). טיילנו כמעט תמיד באופן עצמאי, בלי טיולים מאורגנים. לקחנו מפה ואת עצמנו, לפעמים גם אופניים - ויצאנו לדרך. הטיול שלנו התאפיין בעיקר בנוחות, יעילות ופעילות אקטיבית רבה, נחנו מעט וטיילנו הרבה. המסלול המוצע בכתבה זו הוא של טיול בעיירה היפהפיה, השוכנת על נהר הקוואי: קנצ'נבורי וסביבתה. בהמשך, אפרט גם על המשך דרכנו לעיירה דמנון סדואק (Damnoen Saduak), בה נמצא השוק הצף, המופרסם ביותר בתאילנד.

קנצ'נבורי ממוקמת במרחק של 122 ק"מ ממערב לבנגקוק - נסיעה של כשלוש שעות, לפעמים קצת יותר, באוטובוס מאוד מודרני ונוח מהתחנה המרכזית בבנגקוק. האוטובוס מגיע עד לתחנה המרכזית של קנצ'נבורי. משם, מתניידים בטוק טוק או מונית, עד מקום הלינה. מקום לינה מומלץ ביותר הוא זה בו התארחנו. על מנת להגיע אליו, ציינו באזני הנהג דווקא את שם בית ההארחה הצמוד: Rainbow"". לפי הבדיקה שערכנו שם, המקום יקר יותר ולא התאים לנו, לכן עברנו למקום הצמוד. בבית הארחה בו לנו, יש מגוון אפשרויות: סוכנות נסיעות קטנה, בה אפשר לקבל מידע על האתרים מסביב, כולל טיולי יום מאורגנים או הסעות, השכרת קטנוע ואופניים במחירים צנועים. כמו כן, יש מסעדה, הממוקמת על מרפסת השוכנת על הנהר ומגישה אוכל מערבי ומקומי, טעים מאוד ובמחירים טובים ובעיקר נוף נפלא אל הנהר. החדרים מצוינים והשירות אדיב מאוד. המלצה: לאנשים הסובלים מבחילות, סחרחורות, כאבי ראש או מחלות ים - לא ללון בחדרים שעל הנהר. הם זזים קצת, כמו סירה קטנה והתחושה אינה נעימה.

הגענו לעיר בשעות הצהריים. אכלנו במסעדה שבבית ההארחה ויצאנו עם הסעה ומדריכה, שאירגנו לנו מבית ההארחה, למנזר הטיגרסים. ההסעה אוספת מטיילם ממקומות נוספים והמחיר הוא סימלי: כ-50 באט לכיוון. הנסיעה עצמה אורכת כ-40 דקות. כשמגיעים למקום, נדרשים לשלם 500 באט נוספים, דמי כניסה. במבט ראשון, המקום נראה קצת שומם, אך האטרקציה המרכזית בו הם בעלי החיים. מראהו של האתר מזכיר קצת מדבר והחיות משוטטות בו חופשיות: פרות, צבאים, תרנגולות ועוד. ניתן להצטלם עם הטיגרסים, ממש מקרוב וללטף אותם. לאחר מכן, ניתן לצפות בתהליך הכניסה שלהם לאזורי המגורים, בהאכלה שלהם וכמובן - אפשר גם לראות גורים קטנים, שזה עתה נולדו! הפעילות אפשרית רק בשעות הצהריים, משיקולי נוחות, למען הטיגריסים. המקום הוא מאוד תיירותי, אך בשביל פעילות אחר הצהריים, הוא מאוד נעים. מעבר לטיגריסים, אין במקום דבר נוסף לראות או לעשות.
בלילה אפשר ורצוי לטייל בשוק הלילה המקומי - המחירים שם קטנים בחצי מהשוק המקביל בנגקוק ואפשר למצוא שם מציאות. בשוק יש מגוון רחב מאוד של מאכלים, שלאחר מכן לא ראינו - מומלץ לטעום ולנסות.
לתחילת הכתבה

טיול למפלים, גשר המוות והפילים

ביום המחרת, נסענו למפלי ארוואן (Erwan Falls). ביום הטיול למפלים, רצוי להצטייד במים, אוכל, נעליים שניתן להרטיב אותן ובגדי ים. נסענו בבוקר לתחנה המרכזית, שם לקחנו אוטובוס ציבורי, סביר מאוד, עד למפלים. גם מחיר הנסיעה בו היה סימלי. המפלים מאוד דומים באופיים לסחנה שלנו ואפשר לראות שם המון משפחות תאילנדיות, שיוצאו לפיקניקים. משום כך, מומלץ מאוד להגיע למקום מוקדם בבוקר. ישנם שבעה מפלים מדורגים, כאשר הנמוך ביותר הוא מספר אחד וככל שמטפסים, מתקדמים במספרים. המפלים יפהפיים ובחום התאילנדי מאוד נעים לטבול בתוכם, התאילנדים במקום קפצו פנימה מכל פינה... הניקיון בתוך שמורת המפלים נשמר להפליא על ידי צוות האתר ובכניסה למפל הראשון אף מחליפים בקבוקים מזכוכית לבקבוקים מפלסטיק. המסלול בשמורה אינו קשה - הוא אורך כשעתיים-שלוש של הליכה ומתאים לכל הגילאים. טיול יום מומלץ וחווייתי ביותר.
בדרך חזרה מן המפלים, ניתן לאכול באחד המקומות בסביבה. המחירים נמוכים מהרגיל והאוכל מאוד טעים. ברחבה שמחוץ לשמורה ימתינו לכם אוטובוסים, החוזרים לקצ'נבורי. אם אתם מתארחים במלון בסביבת מרכז העיירה, ליד בית הקברות או בבית ההארחה עליו המלצתי, אפשר לבקש מהדיילת באוטובוס לשאול את הנהג, אם אפשר לעצור ולהוריד אתכם במלון. כך, תוכלו לחסוך את הנסיעה בכיוון ההפוך, מהתחנה המרכזית בחזרה למלון שלכם, שבוודאי תעלה עוד כסף.
כשחזרנו אחר הצהריים לקנצ'נבורי, שכרנו אופניים ויצאנו לרכוב בעיירה. יצאנו לכיוון הגשר שעל נהר הקוואי, "גשר המוות". הגשר מרשים מאוד, אך, יחד עם זאת, מפחיד ביותר ומאוד לא בטיחותי! על הגשר עצמו ישנן נקודות תצפית וצילום. זהו, למעשה, שחזור של הגשר המקורי וברחבת הצמודה ישנם קטעי מידע. להפתעתנו הרבה, עדיין עוברת על הגשר רכבת, מדי שעה -כדאי ומומלץ להמתין לה ולצפות במחזה. ברחבת הגשר נערך שוק ענק, המתמחה בעיקר בתכשיטים, חרוזים ועגילים. ניתן לאתר מציאות רבות והמחירים סבירים בהחלט.
בבוקר המחרת יצאנו לטיול פילים, אותו הזמנו מראש דרך בית ההארחה. חברים, שטיילו בעבר באזור, סיפרו לנו כי טיול הפילים בקצ'נבורי הוא הטוב והמומלץ ביותר. המחיר ששילמנו היה 670 באט לאדם, שבדיעבד התברר כמחיר מאוד יקר. הטיול עצמו היה יפהפה וממצה: לאחר שהגענו לחוות הפילים, הצטרף אלינו מדריך תאילנדי, חמוד ביותר, לטיול של כ-30 דקות בשמורת הטבע שבמקום. במהלך הסיור, מדי פעם, אחד מאיתנו התיישב על צוואר הפיל והמדריך צילם אותו. לאחר מכן, הגיעה הפעילות הבאה: להתרחץ עם פיל! המדריך הכניס כל אחד מאיתנו (בנפרד) למים, עם הפיל, והדגים איתו תרגילים שונים, על מנת שנירטב לגמרי... בסיום, קיבלנו מברשת, על מנת לקרצף את הפיל וכך יצאנו רטובים לגמרי.
צריך ורצוי לציין, שבעיירה יש שירותים שונים בהם השתמשנו, כגון: כביסה - הכביסה חזרה מקופלת ומגוהצת ומריחה נהדר. אינטרנט - כדי להישאר בקשר עם הבית השתמשנו באינטרנט, האנשים מאוד אדיבים והמחירים זולים.
לתחילת הכתבה

השוק הצף

עוד באותו היום, בסביבות השעה 12:00 בצהריים, חזרנו לבית ההארחה, שם נפרדנו מהעיירה הנפלאה. נסענו לתחנה המרכזית של קצ'נבורי, בדרכנו לדמנון סדואק, כדי לסייר בשוק הצף. נסיעה היתה מאוד קשה וארוכה, כמעט ללא הפסקות לאורך הדרך. לפני היציאה לדרך, רצוי להצטייד באוכל ושתייה. נוסעים במשך כשעה וחצי מקצ'נבורי, עד העיירה הסמוכה רצ'נבורי. שם עוברים לאוטובוס אחר, שמוביל עד העיירה בה נערך השוק הצף. מחירי הנסיעות אינם גבוהים במיוחד, אך התנאים הם גם בהתאם... יש לציין, כי האנשים מסביב היו אדיבים ביותר - עזרו לנו עד כמה שניתן. ירדנו בתחנת בעיירה, משם צעדנו ברגל, למקום בו נערך השוק הצף. אנחנו הגענו לעיירה לילה לפני מועד פתיחת השוק, משום שהומלץ לנו להגיע מאוד מוקדם ולהקדים את כל התיירים המגיעים מבנגקוק, המגיעים לסיור יום. ירדנו מן האוטובוס ועברנו לטנדר, שאסף עוד כעשרה אנשים, משם יצאנו לדרך של שעה וקצת. הנהג ואישתו היו נחמדים מאוד והביאו אותנו עד דלת המלון - הטנדר הוא מונית השירות המקומית, כך שאפשר ומומלץ לבקש את השירות הזהץ
המלון היחיד שנמצא בעיירה הוא המלון Little Bird"", או כמו שהוא נקרא בתאילנדית - "נוק נוי הוטל". מחירו של לילה במלון הוא כ-350 באט. החדרים גדולים ומרווחים ביותר, אך רמת הניקיון בהם אינה מדהימה. בסך הכל, בית המלון הזה היה בסדר גמור, משום שהיה די קרוב למרכז העניינים.
כיוון שהגענו יממה לפני יומו של השוק, עמד לפנינו אחר צהריים שלם, על מנת לטייל בעיירה זו, אליה הגענו. במבט ראשון, העיירה נראתה לנו כשממה. הכל התחיל כשרצינו למצוא משהו לאכול. שוטטנו במשך כ-20 דקות ולא מצאנו שום דבר, שנראה כי ניתן לאכול אותו... רק לאחר מכן מצאנו משהו לאכול באמצע הרחוב הראשי, שדווקא היה טעים ביותר. שוטטנו לנו ברחובות, כדי לשרוף זמן, בעיקר. מצאנו מקומות נפלאים, ראינו את כל הגשרים ואת הנהר, בו ביום המחרת יתקיים השוק הצף של העיירה. ישנם בעיירה מרחבים ענקיים ופתוחים, בהם אפשר לטייל, שדות ענקיים, תושבים נחמדים והכל מאוד אותנטי. למרות שמבקרים בעיירה מאות תיירים בימי שבת וראשון, העיירה עודנה ענייה ביותר. עם כל זאת, משמעות הדבר היא כי המקום נשאר עם אופי אותנטי הרבה יותר, לעומת עיירות אחרות. בשעות הערב חזרנו לרחוב הראשי והכל כבר היה בשלבי סגירה. שימו לב, שהעיירה פעילה רק במשך שעתיים, בשעות אחר הצהריים. בשאר הזמן הכל שומם ולא רואים אף אחד ברחובות.
דרך המלון סידרנו לנו דיל מצוין של סירה לשלושה, כולל נהג כמובן, ב-600 באט, לכל הזמן שנרצה לסייר. היציאה מהמלון מתבצעת בשעה 6:30, על מנת להקדים את התיירים המגיעים מבנגקוק ואת שעות העומס, בהן לא ניתן להתנייד. הנהר הוא צר מאוד, כך שאין בו יותר מדי מקום.
בבוקר, לאחר שאנשי המלון השכימו אותנו, יצאנו לסיור המצופה בשוק הצף - זו היתה חוויה אותנטית מן המעלה הראשונה! אין לפסוח עליה, אך יש לקחת בחשבון שהמחירים בעננים. בשוק ישנו מגוון פירות וירקות שונים מקומיים ומגוון מאכלים. מוצע שם קפה לתיירים וגם פנקייקס קוקוס מומלצים במיוחד. שטנו בשוק הנפלא במשך כשעה וחצי-שעתיים וחזרנו בחזרה למלון בו שהינו. התארגנו כעת לנסיעה שלנו בדרך לבנגקוק בחזרה, על מנת לעבור לצפון תאילנד - אך זה יהיה כבר בכתבה הבאה!
לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה