היום הראשון: ממינכן לטריברג
בדיקת אתרי האינטרנט הביאה אותנו לשיחה טלפונית עם נציג חברת נופש, ממנו קיבלנו שרות מעולה וזריז שכלל הזמנת טיסה, רכב שכור ומכשיר GPS (מומלץ כתוספת למפת האיזור ולא במקומה).
יצאנו ביום שבת עם הזריחה בטיסה למינכן, גרמניה, כאשר בשדה התעופה בכניסה לדלפקי חברות ההשכרה ניצב דגם ענק של מכונית אאודי, הגענו לדלפק חברת ההשכרה נשיונל וקיבלנו אופל אסטרה שחורה (לשים לב שבדלפק מקבלים את מפתחות הרכב ואת מקומו בחניון הענק). צריך לבדוק שבמידה ויש מכות או שריטות על הרכב הן מצוינות על גבי הטופס ושקיים גלגל רזרבי, ג`ק ומשולש. אם לא צריך לרדת למשרד שנמצא בקומה הראשונה ולבקש שאחד העובדים יבוא לראות ולסמן מחדש. חשוב לוודא שמכירים את מערכות הרכב ולא לעשות נסיונות תוך כדי נסיעה. לקחנו גם מפה של איזור השדה, הרכבנו את מכשיר הגי`.פי. אס. ויצאנו מערבה לעבר יעדנו הראשון - מחנה דכאו (kz-gedenkstatte). המחנה נמצא ליד עיר באותו שם והינו בעצם אנדרטה לחללי המחנה . מרחבת החניה הולכים דרך שביל רחב עד שמגיעים לרחבה שלפני הכניסה. בצד שמאל של הדרך ישנו משרד בו ניתן להשכיר מכשיר הדרכה למחנה. ליד הרחבה ישנו שריד של רציף רכבת שממנו הורדו תושבי המחנה.
מהרציף רואים את מבנה הכניסה עם שער קטן עליו נכתב העבודה משחררת . נכנסנו דרך השער אל רחבת קבלת הפנים שבתוך המחנה. ליד הרחבה שני צריפים משוחזרים ובנין ששימש את מגורי הסוהרים וכיום נמצא בו מוזיאון. בצריפים שוחזרו מיטות העץ, קערות הרחצה והשירותים. מאחורי שני הצריפים לאורך הדרך המרכזית של המחנה יש משטחי חצץ ועליהם מספרי הצריפים שעמדו כאן. בסוף השביל מגיעים לאנדרטה בצורת פעמון עם צלב לזכר הנוצרים שנהרגו כאן ומימינה אנדרטה משופעת עם מגן דוד לזכר היהודים. הדלקנו נרות זכרון ועברנו דרך שער פנימי לדגם של מחנה ההשמדה, בנין אחד שבו בעצם מרוכז סיפור המחנה. הכניסה בצד שמאל של הבנין היא לעבר חדר המיון בו פשטו העצירים את בגדיהם והעבירו אותם לתאים גדולים ומכאן נכנסו לחדר הגזים שבתקרתו נראה כאילו שישנם פתחים למים והם בעצם מקום הכנסת הגזים לחדר לאחר סגירת הדלת. מכאן עוברים לחדר הסמוך בו ניצבים הכבשנים בהם נשרפו הגופות שהוצאו מחדר הגזים. מאחורי הבנין אנדרטה לזכר הרוגי המחנה ועליה כתוב לזכר אלפי הלא נודעים.
המשכנו לכוון מערב (A8) וליד העיר גנזבורג פנינו לכוון פרק השעשועים לגולנד. הפרק בנוי כאילו מאבני לגו גדולת. כיוון שהיה זה יום שבת, שני מגרשי החניה היו מפוצצים ולשאלתנו במודיעין ענו שגם ביום ראשון זה יהיה אותו דבר ולכן החלטנו בשלב זה לוותר על התענוג ואולי לחזור אליו ביום האחרון של הטיול ( מה שבסופו של דבר לא קרה) ולהמשיך מערבה עד קרבת העיר שטוטגרט ודרומה (A81) לכוון היער השחור שנקרא כך משום שהוא נראה שחור עד שממש מגיעים לידו. הגענו לקראת ערב (33) לעיר טריברג (Triberg) ומצאנו מלון ללינה וארוחת ערב. חשוב לדעת שהגרמנים הולכים לישון מוקדם ולכן צריך לאתר מקום לינה ואוכל לפני שהם נעלמים לבתיהם. לידיעתכם כי בכל המקומות באיזור לא קימים סבונים וגודל המגבות ברוב המקומות הוא מעט גדול יותר ממגבת פנים ולכן צריך להביא כלי רחצה מהבית.
היום השני: מטריברג עד פרוינדשטאט
הצלחנו לשכנע את בעל המלון לקבל ארוחת בוקר בשעה שמונה ולאחריה עלינו ברחובה הראשי של טריברג העמוס בחנויות שעוני קוקיה לכוון לשכת התיירות והמפלים שבראש ההר. בלשכת התירות ניסינו למצוא מידע על האיזור , אך מרבית הפרוספקטים היו בגרמנית ונעזרנו בקבלת מפה ורעיונות לביקורים. עברנו את הכביש לכניסה לאתר המפלים ( 2 יורו) שלידה ניצב סנאי ענק עשוי עץ כסמל לסנאים שאמורים להיות באתר אך לעינינו לא נראו. באתר מפל היורד בשבע מדרגות גובה של 162 מ` בתוך היער ולצידו שבילי טיולים. ליד העצים מצאנו כמות גדולה של פטריות מסוגים שונים.
מכאן עלינו לכוון Schonach בה נמצא שעון קוקיה גודל 7*7 מ`. בתוך הצריף המכסה על מנגנון העץ הענק יש חנות שעוני קוקיה יפים ויקרים. בכל שעה עגולה מתישבים הצופים על ספסלים בחוץ כדי לראות את הקוקיה יוצאת וקוראת בקולה (1 יורו). בחניה שליד בית השעון פגשנו קבוצת משפחות שעשו טיול על אופנועים משפחתיים בעלי שלושה מקומות וגלגלי ענק. מיותר לציין שכולם כולל הילדים מדוגמים מכף רגל ועד ראש כולל קסדות , חליפת רכיבה ומגפיים. ירדנו חזרה לטריברג ופנינו צפונה (E531) לכוון גוטאך (Gutach) כאשר לכל אורך הדרך המקסימה חנויות של שעוני קוקיה וחנויות של מוצרי עץ מהממים ונהר גוטאך מלווה אותנו פעם בצד ימין ופעם בצד שמאל.בדרך עצרנו ליד הורנברג שם נמצא שעון הקוקיה הגדול ביותר עם 21 דמויות המופעל על ידי מטבע.
מגוטאך נסענו בכביש צר דרך לב היער כאשר אנו מלווים רק בעצים הגבוהים לכוון העיר Schiltach שבתיה הבנויים משני עברי הנהר הינם בני כחמש מאות שנה ומתוחזקים למופת. לכל בית יש צבע שונה. בעיירה Alpirbach שמצפון (294) ראינו איך מבלים הגרמנים ביום א`. במדרחוב ניגנה תזמורת על במה ולרגליה ישבו האנשים על ספסלים ושולחנות ארוכים כשבצד המדרחוב דוכני ממכר של בירה ונקניקיות גדולות בתוך לחמניות קטנות. קרוב לבמה ישב אדם שקלע סלים מקש וגם בזאר בגדים וחפצים שונים היה ליד. בהמשך הגענו לפרוינדשטאט (Freudenstadt) שבה היתה בכיכר מזרקה מרקדת, גובה המים משתנה כל הזמן וכל עמודת מים היא בגובה שונה. עצרנו ללינה בכפר בפנסיון שנראה קטן מבחוץ אך הפתיע אותנו מבפנים, החדר גדול ונמצא ממש על גבול היער עם נחל מתחת לחלון. במקום ישנה גם בריכה וקבלנו בגדי ים לשחיה.
היום השלישי: מפרוינדשטאט לרוסט
בהמלצת בעל הפנסיון שלמרות מגבלות השפה ממש התאמץ לעזור לנו ירדנו דרך כביש מהמם בלב היער לכוון אגם שאותו ראינו מלמעלה אך בכל מקום שניסנו לפנות לכוון האגם, הכביש היה סגור לתנועת כלי רכב וניתן להגיע לאגם רגלית בלבד. האיזור בו אנו מטיילים היום נקרא עמק נהר Kinzig. הגענו לעיר Wolfach שממש בכניסה אליה בצד שמאל ישנו מפעל זכוכית. באולם היצור מציג אחד העובדים את דרך הפקת גביע כאשר הוא נעזר באחד הצופים לבחירת הצבע וניפוח הזכוכית. במקום ישנן מראות המעותות את גוף המסתכל לכל מיני צורות מצחיקות ואולם מכירה ענק של מוצרי זכוכית וקריסטל למיניהם. באולם סמוך שתקרתו מעוצבת כשמיים זרועי כוכבים ישנה כבר תצוגה של עצי אשוח עם כל הציוד הנלווה לקראת חג המולד.
בעיר Haslach אליה הגענו שוטטנו באיזור הכנסיה כאשר הבתים מסביב מעוצבים ומצוירים ועליהם שלטים מצופי זהב. המשכנו מכאן מערבה (294,415) דרך כפרים ועיירות עם בתים עתיקים ויפים לכוון העיר רוסט אליה צמוד פארק אירופה, תחנתנו ליומיים הקרובים וקיבלנו במודיעין כתובת של צימר בכפר מהלך חמש דקות נסיעה (45 יורו ללילה). לפני השינה הספקנו לבקר בעיר Ettenihem שבה מדרחוב עם בתים מתחילת המאה ה-18 ולצפות על מעבר מעבורות על נהר הריין המפריד בין גרמניה וצרפת.
היום הרביעי והחמישי: פארק אירופה
פארק אירופה נפתח בשעה 9.00 והגענו אליו כחצי שעה לפני הפתיחה. מגרש החניה הענק מתמלא בסדר מופתי כאשר השומרים במקום פשוט מצמידים רכב אל רכב. ושורות החניה מתמלאות במהירות. האנשים יוצאים והולכים (לא רצים) לכוון השער שלידו ישנן חנויות שכבר פתוחות וממתינים לפתיחת השער. כאשר הוא נפתח כל הכמות הגדולה של האנשים מתפזרת ברחבי הפארק ( מחירים : 28.50 יורו ליום. 51 יורו ליומיים). ניתן לרכוש את כרטיס היער השחור הכולל כניסה של יום אחד לפארק אירופה וכניסות לאתרים נוספים ביומיים שאחריו או לפניו (47 יורו). כל הפרוספקטים הם בגרמנית בלבד וצריך לבדוק האם בכוונתכם להכנס לאתרים אליהם ניתן להכנס עם הכרטיס .
פארק אירופה מסמל את איחוד אירופה ונמצא קרוב לכביש המהיר משטוטגרט לבזל (A5, יציאה 57) ומחולק לאיזורים לפי מדינות האיחוד כאשר בכל איזור יש רחוב לדוגמא וחנויות בהן ניתן לרכוש מוצרים של אותה מדינה וכן מתקנים שונים המשולבים בבנינים מהמדינה. המתקן הבולט והנמצא בכל איזור הוא רכבת הרים. כמעט בכל ארץ ישנה רכבת מסוג אחר, חלקן גבוה יותר, חלקן מפותל יותר חלק מסתובבות תוך כדי נסיעה, חלק עוברות במים ואחת מתחבאת בתוך כדור רגל ענק בחושך מוחלט. בנוסף לרכבות השונות ישנם גם מתקנים רבים כגון שיט רפטינג, ספינת פירטים, שיט בנהר, חדר מתהפך, קרוסלות ומכוניות למיניהן, מעלית מסתובבת המשקיפה על הפארק וסביבתו ושלש רכבות בהן ניתן לעבור ממקום למקום. במהלך היום יש בפארק מופעים שונים כריקוד על קרח, פלמנקו, מופע מריונטות, תיאטרון שקספירי, תיאטרון בובות המציג את פסטיבל ונציה ומלחמת גלדיאטורים ומופעים לילדים. בצהריים יש מצעד דמויות מכל מדינות הפארק ובערב יש מופע פרידה ביציאה. הפרק מתחיל להיסגר בשעה 18:00. האנשים מתחילים לצאת והמתקנים והחנויות נסגרים בזה אחר זה. ביום הראשון נסגר סופית ב-19:20 וביום השני כבר ב-19.00. למרות הכמות הגדולה של האנשים והמכוניות היוצאים מכאן אין לחץ ואף אחד לא נדחף ובכביש המהיר כל אחד מתפזר לדרכו. אנחנו נסענו לארוחת ערב במקדונלדס ונפלנו בשני הלילות שדודים למיטות. ליד הפארק ישנם שני מלונות, האחד בצורת הקולוסיאום ברומא והשני בצורת ארמון ספרדי ולידם חניון אוהלים אינדיאנים.
היום השישי: פרייבורג עד אגם שלוכזי
הבוקר יצאנו (u19) לכוון פרייבורג (Freiburg) - בירת אזור היער השחור. העיר העתיקה נמצאת במרכז העיר הגדולה וקו החשמלית עובר דרך שער הכניסה לעיר. לצידי הרחובות הצרים (המרכז סגור לתנועת כלי רכב) זורמות תעלות מים קטנות. דבר יחודי לפרייבורג הם השלטים על המדרכות. בכניסה לחנויות יש סמל פסיפס עם ציור של המוצרים הנמכרים בחנות, עוף על המדרכה ליד הקצב, פרח לפני חנות הפרחים ועוד ועוד. על מכסי הביוב ישנם סמלים של האצולה האזורית. במרכז העיר ניצבת בגאון קתדרלת המונסטר היפיפיה. מגדל הכניסה מקושט בפסלים המתארים סצינות מהתנך ומהברית החדשה ומאגדות שונות ופנים הכנסיה מעוטר בויטרז`ים מרהיבים. ליד הכנסיה היה שוק ירקות, פרחים וחפצי אומנות . בלשכת התיירות לקחנו מפה של העיר וסובבנו במשך מס` שעות בין המבנים היפים .
בלשכת התיירות המקומית היציעו לנו לעלות ברכבל לתצפית על האיזור(כ-20 דק` נסיעה), מה שנתגלה כמיותר לגמרי. הרכבל עובר מעל היער וכל מה שרואים זה את היער מלמעלה ואת העיר במרחק. גם מנקודת המצפור שבסוף המסלול לא ניתן כמעט לראות כלום, מה עוד שבכל מקרה מגיעים אליה בהמשך הכביש. עצרנו בדרך בעיירה טוטנאו (Todtnau) בה יש מפעל ומוזיאון לזכוכית בבית עץ עתיק. גם כאן מראים את אופן הכנת כלי הזכוכית ומוכרים את תוצרתם. ליד העיירה יש מגלשת הרים באורך 3.5 ק"מ (10 יורו) כאשר עולים למעלה עם רכבל וגולשים במורד.
מכאן המשכנו (317) לכוון אגם טיטיסי (Titisee) והגענו אליו לקראת ערב כשכל הסירות כבר מכוסות לשינה .קבלנו כתובת של צימר בכפר הניב מעל העיר (35 יורו) ונסענו דרומה לאגם שלוכזי (Schlachsee) עד לסכר שבקצהו. לאחר ארוחת ערב איטלקית עלינו לצימר המשקיף על העמק לשינה. החלטנו שאת יום המחרת נקדיש לנסיעה לתוך שוויץ ככל שנספיק עד החושך ובלילה נתחיל בנסיעה לכוון שדה התעופה במינכן.
היום השביעי: משלוכזי ללוצרן
יצאנו מזרחה (315) לכוון העיר בלומברג (Blumberg) בה ישנה רכבת קיטור שעליה ניתן לטייל באזור, אך למזלנו הרכבת לא עובדת ביום שישי. המשכנו דרומה (27) לגבול עם שוויץ שקרוב אליו נמצא יעדנו הבא -; מפלי הריין, המפלים הגדולים באירופה באורך של 150 מ` ובגובה של 21 מ`. ממגרש החניה (3.50 יורו) יורדים אל מזח הסירות וממנו ניתן לשוט בשלושה מסלולים. האחד עובר מתחת למפלים, השני עובר לגדה השניה אל צידם הימני למרפסות שנמצאות מתחת ומצדו של המפל והשלישית מגיעה אל צוק אבן הניצב במרכז המפל ועולים במדרגות לתצפית שלא ניתנת להגדרה מילולית על המפל מלמעלה. מקום מהמם. לאחר סיום הסיור נסענו לעיר הקרובה ,שאפהאוזן (Schaffhausen) ,שעל גדת הריין ובה בתים עתיקים שקירותיהם מצוירים ופסלים הפזורים לאורך המדרחוב. החניה בתשלום באמצעות מדחנים ופקחים מסתובבים ורושמים דוחות חניה.
לאחר שסיימנו את קניותינו בעיר (שוקולדים) התחלנו בנסיעה לכוון דרום. כאן היה לנו הג`י.פי.אס. לעזר רב. בשוויץ יש לשלם אגרה בסך של 32 יורו כדי לנסוע על האוטוסטרדות (קצת יקר בשביל יום אחד) ולכן תכננו את המכשיר כך שלא יעלה על האוטוסטרדה ויוביל אותנו בדרכי הכפר היפות. לקראת חשיכה הגענו ללוצרן תוך שאנו צופים בהרי האלפים הגבוהים המתכסים בערפילי הערב. שוטטנו בלוצרן כדי להשלים קניות , סוף סוף רואים עיר שחיה גם בלילה- בסביבות השעה עשר נסגרות החנויות ואנו פנינו צפונה לכוון מינכן. נסיעת הלילה אמנם ארוכה אך בדרך יש תחנות דלק שבהן ניתן לשתות קפה ולאכול. הגענו לשדה התעופה בבוקר, החזרנו את הרכב המושכר ופנינו לעבר טרמינל F המיעד לטסים לארץ בלבד והנמצא בצידו של השדה. הבדיקה קפדנית מאוד ונמשכת הרבה זמן הם בדקו לנו את תוך המזוודות ואפילו את מצלמת הוידאו בקשו שאפעיל .
מזג האויר היה מקסים בכל הימים , כמו שפורסם באתר CNN פרט לערב אחד בו ירד גשם והיום האחרון בו ירדה הטמפרטורה ל 9 מעלות. בסיום תודה לאתר המטייל ממנו לקחנו חלק נכבד מההצעות לטיול וכן נעזרנו בטיפים שפורסמו בו.
