אדלייד והאאוטבק - עוזבים את העיר לאאוטבק

אדלייד, בירתה של דרום אוסטרליה, היא עיר בת מליון איש המתוכננת היטב. יום שישי במדרחוב Rundle היה הומה אדם והופעות רחוב. הרבה בתי קפה מסוגננים והרבה חיוכים שלא רואים בעיר אפורה. ממשיכים לפארקים שונים ולבסוף מגיעים ל-Outback.
shapira family
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: אדלייד והאאוטבק - עוזבים את העיר לאאוטבק
Thinkstock Imagebank ©

אדלאייד

 אדלייד, בירתה של דרום אוסטרליה, היא עיר בת מליון איש המתוכננת היטב. פארק גדול מקיף את מרכז העיר העשוי כגריד רחובות. שמש נעימה רב ימות השנה ואוניברסיטה בעיר, עושות את המקום צעיר ותוסס. יום שישי במדרחוב Rundle היה הומה אדם והופעות רחוב. הרבה בתי קפה מסוגננים והרבה חיוכים שלא רואים בעיר אפורה. השמש פותחת לבבות והבגדים מעונבים פחות מאלו שבמלבורן. רק ילדי בית הספר חנוטים בעניבות וחליפות מזעזעות גם כאן. קינחנו בפלאפל לבנוני ופתחנו בשיחה עם המוכר. לא, הוא כבר לא ישוב ללבנון. לא הוא ולא נכדיו הקטנים. הרבה מאוד מיעוטים מאגן הים התיכון התיישבו כאן. יוונים, לבנונים, וגם "משלנו".

מצפון לעיר, מרוכזים מוסכים רבים ואנו מצאנו את מבוקשנו בקלות יחסית והכנו את הקמפר שלנו ליציאה. כדאי לזכור את המושג Wreckers (מגרש מכוניות שירדו מהכביש), שם ימצאו עבורכם חלפים משומשים וציוד במחירים מגוחכים. קיים גם תחת השם Skrap Yard.

 נפרדנו מאדלייד במוזיאון Tandanya המציג ציורים אבורג`ינים עכשוויים. לא היו לנו הרבה צפיות מהמקום אך התמונות על הקיר מדהימות באסתטיות ובשילוב הצבעים. דף סימנים שקיבלנו שם פתח לנו זווית ראיה חדשה. הציורים הפכו לכתב סימנים והבנות ואנחנו שבנו אל התמונות והתחלנו לקרוא. למרות הסיפורים על שכרותם של הילידים, אנו מצפים למפגשים אתם במחוזותיהם במדבר. הם היו כאן קודם, חיים בשלום עם הטבע. את המשקה המפיל בהם חללים הביא האדם הלבן שלא לדבר על תרבות מתקדמת, אלימה וחומרית. גם צדדים אחרים של בריאות ואריכות ימים הביאה הקדמה אך אנו נעצור כאן בשאלות של טוב או רע. נסתפק רק בעובדה שמגלי היבשת שפגשו בילידים הכריזו בשעתו שהארץ אינה מיושבת...

במשרדי ה- RAA (Royal Autombile Association), קיבלנו חומר רב על האזור הצפוני והמדבר. כדאי מאוד להתעכב שם. גם חוברת קטנה המפרטת אזורי מנוחה בחינם לאורך הדרכים הראשיות באוסטרליה מצאנו שם. ניתן לרדת מהכביש לדרכים צדדיות ופינות לינה יפות אך לא בכל מקום. אזורים רבים הינם פרטיים, מגודרים או שייכים לאבורג`ינים ואינכם מורשים ללון בהם. בנוסף, ירידה מהכביש לאדמת המדבר עשויה להפתיע ביכולת של הקרקע לבלוע את גלגלי הרכב, אך אנחנו מקדימים את המאוחר.

 עזבנו את העיר אחר הצהרים יודעים שעם הקמפר הקטן שלנו תמיד נמצא מקום לישון. הדרך עולה במעלה המפרץ ועד שלא נעזוב את השפעת הים אנחנו קמים לתוך ערפל לבן המבטיח שמים כחולים בהמשך היום.

לתחילת הכתבה

הפארק הלאומי מאונט רמרקבל

Mt. Remarkable National Park - עם שם מבטיח שכזה לא יכולנו שלא לרדת מהכביש ל- Port Augusta. הכניסה הראשית אל הפארק הנה ממערב קצת אחרי הפניה ל- Port Pirie, אך אנו בקשנו לראות את הקניון בחלקו הצפוני. פנינו לעירה השוממה Wilmington שבמבואותיה הדרומיים פונה דרך עפר לתוך הפארק אל קניון Alligator Gorge. קניון קטן ויפה, מסלול מעגלי בן שעה. מצוין לארוחת צהרים. צפונה משם פארק נוסף, ידוע יותר, ואנו בדרכנו אליו.

מאלתרים 
לפני שקיעת השמש, בולשות העיניים אחר מקומות לינה. ענן ציפורים לבנות חלף אותנו ברעש נוראי מצביע על מקום הלינה שלנו. רצועת עצים בודדה במרחבי מישור אינסופי. כענן לבן, נע נחיל הציפורים הענק מזכיר נחיל דבורים המחפש בית חדש. לבסוף התיישב הנחיל על צמרות העצים מעל לראשנו. אם הציפורים של היצ`קוק לא היה נכתב אולי אנחנו היינו... איכשהו עברנו את הלילה עם הציפורים הרעשניות הללו. קנגורו חלפו לידנו בארוחת הבוקר, הציפורים נעלמו כלא היו והמשכנו צפונה אל הפארק.
 ריח חריף של דלק מילא את הרכב ובעוד הבנות יצאו לבקר ציורי מערות אבורג`ינים נשארתי "לחבוש" את משאבת הדלק שנסדקה. בעיירה Hawker מצאנו מוסך קטן. האוטובוס היומי לעיר הגדולה כבר יצא וצריך לחכות יום נוסף להזמין משאבה...וזה עדיין לא ה-Outback. מסתבר שהאוסטרלים יודעים גם לאלתר ומשביקשתי שננסה להלחים את הסדק נענה המוסכניק לאתגר ואחרי חצי שעה כבר היינו אחרי האירוע בדרכנו סוף סוף אל הפארק.

לתחילת הכתבה

הפארק הלאומי פלינדרס רנג'

Flinders Range National Park - למרות שהפארק מיוער כולו, ניתן להרגיש בו מתחושת המדבר. הנחלים היבשים מזכירים את הנחלים בנגב, האדמה יבשה וגלויה ובין העשב הדליל צופים בנו עשרות קנגורו. שקט מדברי סביב למעט קריאות העורבים ולהקות תוכים ירוקים. דרכי עפר אדמדם ואבק עולה מאחורי הרכב מתיישב על השמשה האחורית. הזיכרון הכי מוכר ודומה הוא האוויר החמים בערב על הערסל. שישה דולר דמי כניסה שאנו משלשלים למעטפה בכניסה לפארק מעניקים רשיון לינה באחד מהאתרים הפזורים בפארק. מקלחת עם Hot Bucket (סיר עם מים חמים), המיטה התחתונה נפתחת וערב חדש של משחקים מתחיל. אמא שוב ניצחה בארץ עיר...

מבחינה גיאולוגית, גולת הכותרת של הפארק, מכיל המקום תופעות המזכירות במשהו את היווצרות המכתשים בנגב. דרך עפר יפה לאורך ובתוך ערוץ נחל, חוצה תופעות גיאולוגיות ועדויות שמרכז אוסטרליה היה בעבר מכוסה ים.

 יצאנו את הפארק והמשכנו לעיר האחרונה Port Augusta שם התחברנו לחשמל בקמפינג מסודר ומים זורמים. מוזיאון בנושא ה- Outback נמצא במרכז המידע ושווה לבקר בו. זהו המקום האחרון להצטיידות במזון ושתייה ואנו ממלאים את הארונות והמקרר בקמפר.

לתחילת הכתבה

הטיול

לילה ראשון ב- Outback
מישור מדברי ענק, גומאים קילומטרים רבים בישורת, התנועה דלילה, כמעט לא מורגשת, הנהיגה מונוטונית והחושים מתחדדים רק בחליפת רכבות הדרך, משאיות הגוררות שלושה וארבעה נגררים. רכבי ארבע על ארבע חולפים אותנו גוררים אחריהם נגרר קטן ומצויד. כולם מנפנפים לכולם, שותפים לדרך, לתחושה. בעלי החיים היחידים שאנו רואים הם הנשרים והעורבים שאנו מניסים לרגע מגוויות הקנגורו לצדי הדרך, קורבנות הלילה הקודם.

בסמוך לשקיעה, החום של שמש ישירה מתעדן ואנו מוצאים מקום ללינת לילה. טפטוף קל מציף את ריחות המדבר. יורדים לשביל צדדי ונוסעים מעט על אדמת המדבר היבשה, הקשה, מחפשים את העצים המושלמים לערסל. הרכב מתיישב ומתחפר. ס"מ אחד של שכבה עליונה קשה מסתיר חול רך וטובעני תחתיו. בעונה הגשומה הופך הכל לעיסה בוצית וחלקה. כמה שיחי מדבר תורמים עצמם למצע לגלגלים ואנו חוזרים בהקלה לאזור החניה ומספיקים לכוסית יין ראשונה, ערסל ושקיעה. שעה ארוכה עוד מאיר פס האופק במערב עד שגם במזרח עולה האור וירח מלא מאיר את הלילה.

תלינו פנס על אחד העצים להבריח את החרקים שחמקו אל תוך הרכב. מכונית חולפת עצרה, סרקה אותנו עם בפנסיה הסתובבה ושבה אלינו מסנוורת בפעם השניה. שני צעירים יצאו ממנה, משאירים את הדלתות פתוחות והתקרבו אלינו. אגרסיביות מוכרת משהו, לא מאיימת. ביקשו לשבת ליד המנורה בשביל להכין קפה. "כוסאמק אני מת להשתין" אמר האחד (בעברית כמובן) ומאי שוברת את שתיקתנו בפרץ צחוק.

שני צעירים נחמדים, מכונית שתא המטען שלה נוסר כדי לאפשר השחלת הרגליים כשישנים על מה שהיה המושב האחורי, נוסעים ביום בליל ובערפל במאה חמישים קמ"ש (למרות שהסקלה מגיעה עד מאה ועשרים...), יצאו לפני שלושה ימים ממלבורן אל המדבר. לנו זה לקח כמעט שבועיים. "אם לא היינו מתברברים כל הזמן זה היה לוקח יומיים" הם מוסיפים. אנו בוהים בכדורי המרץ האלו. "הרגע דרסנו כיבשה ואת הילד שלה" הם ממשיכים לספר בצער אמיתי, "הוא היה חם ורך כל כך. אז החלטנו לעצור ולעשות קפה... אם אני דורס קנגורו אני לא נוסע יותר הלילה" מסכם אחד מהם...

חמישה חודשים שהם שוהים במלבורן, ב"ריכוז הישראלי" ב- St. Kilda , פאבים, עשן, אך גם להם המדבר קורא, בדרכו שלו, בדרכם שלהם. לאחד פקעה כבר הויזה, "מה כבר יכולים לעשות לי... חשבתי להאריך אבל הם לא היו נותנים לי. הכי הרבה נעשה כמו החבר ההוא שביקש להיות פליט. קיבל שמונה חודשים ויזת עבודה עד שידונו בעניינו." פליט ממה? אני לא מתאפק ושואל מופתע, ומקבל בתשובה: "מהארץ, המצב קשה, יורים שם, פיגועים..."

 שני צעירים, אחרי צבא, מחפשים עצמם, מבולבלים וכל כך נוגעים ללב. מעלים בנו געגועים עזים לארצנו הקטנטונת. אנחנו כבר רגילים לשמוע את התגובה של האוסטרלים לאזרחותנו. למה אתם לא נשארים, בשביל מה אתם חוזרים לשם, מה לא עדיף כאן מאשר בארץ המשוגעת שלכם. לך תסביר לאוסטרלי שהתשובה מגיעה מהבטן ולא מהראש. צללי הלילה מתקצרים שעה שהירח עולה והם נפרדים מאתנו ברעש חזק המותיר אותנו עם לילה ראשון ונפלא במדבר, ירח מלא ושקט, הרבה שקט.

לתחילת הכתבה

מיומנה של מאי

"...האבורג`ינים היו באוסטרליה ראשונים. הם ידעו להסתדר טוב בטבע, הם לא הכחידו אף חיה והם היו נוודים. הם נדדו ממקום למקום וכשמצאו מים ואוכל הם נשארו. כל כפר דיבר בשפה שונה והם לא תמיד הבינו זה את זה. כשהלבנים הגיעו הם ניסו להכניס את האבורג`ינים לערים הגדולות כדי שיסתגלו לחיים של האנגלים אך הם רצו לשמור על המנהגים והאמונות שלהם. הניסיון נכשל. הלבנים החליטו שאם נולד ילד לאם אבורג`ינית ולאב לבן, הילד ילקח מהאמא לבית יתומים. האבורג`ינים נדחו אל המדבר השומם. רק בסוף המאה האחרונה ניתנו זכויות לאבורג`ינים ועד עכשיו הם לא מצליחים להסתגל לחיים עם הלבנים.

...פעם לא היה כאן הר. האדמה זזה והתרוממה והשכבות התעקמו והשתנו. יש שם נוף מדהים וככל שעולים גבוה יותר רואים יותר. אני ואבא קראנו בשלט שפעם גר פה מתיישב עם משפחתו וגידל אלפי כבשים. זה היה שטח ענק שהוא פשוט לקח כי לא היה בו אף אחד. כעבור כמה שנים הייתה בצורת והכבשים מתו. המשפחה עזבה.

 ...מצאנו מקום נחמד לישון, לא היה בו אף אחד. אכלנו וכל אחד בתור התקלח ערום בחוץ. לא היה אף אחד וזה היה כייף."

"...עכשיו אנחנו בדרך במדבר שומם, הנוף נראה אותו הדבר כל הזמן והדרך ישרה עד שעמום טוטלי. היום אנחנו נוסעים כמעט כמו את כל ניו זילנד. עצרנו בדרך ואכלנו את הגלידה שקנינו בפורט אוגוסטה. גלידה בטעם כמו שסבא היה קונה!!! תות וניל ושוקולד. החום פה שוטף וגם העייפות. אבא נוהג כל הזמן, עדי ואמא מקדימה ואני פה מאחור עם כל הבובות! איזה כייף! (סתם בא לי לומר). האוויר נעים, השירים ב- CD יפים, מזג האוויר חם (לא כמו בתאילנד אבל מתקרב) חסרה אטרקציונת אבל זה בסדר!" 

לתחילת הכתבה

מיומנה של עדי

"...הלכנו למוזיאון וראינו איך היה תהליך הבריאה. קודם כל אוסטרליה הייתה מחוברת לגונדלה ואחר כך הם נפרדו ואוסטרליה היתה כמעט כולה מחוסה בים. אחר כך המים התייבשו ובאו הדינוזאורים ואז בא האדם, האבורג`ינים, והיו להם כל מני אגדות על אבורג`ינים קודמים שעפו לשמים והפכו לכוכבים ועל שני נחשים שרבו ונוצרו הרים (לא בדיוק הבנתי). אז בא האדם הלבן וחצה את אוסטרליה ובנה ערים ורצה שהאבורג`ינים יגורו בעיר כמו כולם אבל הם רצו לשמור על התרבות שלהם.
נסענו לסופר, קנינו מלא דברים למדבר, חזרנו לקמפינג והלכנו לישון. בבוקר קמנו ונסענו לקופר פדי. כשהתחיל להחשיך עצרנו בצד. באו עוד שני ישראלים דבילים. הם נוסעים נורא מהר והם הרגו כיבשה וגדי. הם עישנו נורא הרבה. פשוט מגעיל."

 להתראות בכתבה הבאה מהטריטוריה הצפונית.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לאדלייד

כתבות מומלצות עבורך על אדלייד

קצת השראה לטיול הבא

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם