הקדמה
כעשר דקות נסיעה מן ההולמנקולן, מקפצת הסקי האולימפית בצפונה של אוסלו, וכחצי שעה הליכה מארמון המלוכה שבקצה רחוב קארל יוהן, אחרי שחולפים על פני שכונות הזרים העניות, יחסית, של העיר, נגיע לדרך ראשית בשם שירקווין (Kirkeveien - "דרך הכנסיה"). מעבר לכביש נמצא אחד מגני הפסלים המרשימים ביותר באירופה. זהו גן הפסלים של גוסטב ויגלנד (Vigelandsanlegget
בסקנדינביה, שימור הסביבה הנו ערך עליון ומהווה מעיין "הבטחה היסטורית" עוד מימי הויקינגים. הסקנדינבים מודעים היטב לנופים הייחודיים סביבם ולקשר ההדוק הקיים בין הנופים הגיאוגרפיים לאדם החי בסמוך להם. כך הושפעה המיתולוגיה הנורדית במאות התשיעית עד האחת-עשרה, וכך גם היום, כשנורבגיה היא אחת המדינות, בהן איכות הסביבה וטיפוח הנוף נחשבים ערכים עליונים הנטועים חזק בלב העם. חיי טבע ואדם בהרמוניה הם מוטיבים סקנדינבים מובהקים, המהווים בסיס למוזיקה שכתב המלחין אדוארד גריג, לפסלים שיצר האדריכל הפיני אלוור אלטו, לסיפורים שכתב הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן, למחזות שכתב המחזאי הנורבגי הנריק איבסן, וכאן, בפארק ויגלנד, גם הבסיס ליצירותיו מלאות ההשראה של הפסל הנורבגי הכי מפורסם, גוסטב ויגלנד.
שערי הפארק פתוחים תמיד, משום שלפי האמונה הנורבגית, האמנות והטבע אחד הם, ואין צורך להגבילם בזמן. כ-190 הפסלים שיצר ויגלנד אינם תחת השגחה, אבל אף נורבגי לא יעז לגעת בהם לרעה. הם כבר הפכו לסמל לאהבת הטבע ושילוב האדם בו. הפסלים הפכו כמעט לפולחן אמנותי. הכניסה לפארק, אם כך, היא חינם אין כסף והשערים פתוחים תמיד ולאורך כל ימי השנה. כשהזכרתי את האמנים הסקנדינבים במקשה אחת עשיתי זאת כדי שנפנים שבנושא איכות הסביבה וטיפוח הנוף אין הבדלים מהותיים בין מדינות סקנדינביה. כמעט בכל עיר בסקנדינביה קיימים פסלים סביבתיים, ולשוודים יש פסל מאד מפורסם בקנה מידה עולמי בדומה לויגלנד. זהו קארל מילס, ובשטוקהולם אני ממליץ לבקר בגן הפסלים שלו בשכונה לידינגו (Lidingo), מספר קילומטרים צפונית למרכז העיר.
פארק ויגלנד, צילום: איתמר ברק
הכניסה לפארק ויגלנד
כבר בכניסה לפארק ויגלנד מכיוון מרכז העיר, נראה את המדשאה הגדולה ושדרת עצי האדר המטופחים משני צדיה המתחברות אל שדרת הפסלים. מומלץ להתקדם בקצב איטי כדי להתרשם מן האווירה שיוצר הפארק, ולהניח למחשבה החופשית ולדמיון לפעול במטרה להפנים את עוצמת הרגשות שמביעים הפסלים. גוסטב ויגלנד נולד בשנת 1869 וכבר בילדותו הבין, כי עיסוקו המהנה ביותר הוא יצירת פסלונים קטנים. פסלוני הדיוקן שיצר כשבגר זיכו אותו בפרסום. בשנות השלושים המוקדמות של חייו הציע ראש העיר של אוסלו הבירה, בה גר, להפוך את הגן הגדול, אך המשמים, של העיר, גן פרוגנר ליד שכונת פרוגנר, לגן פסלים אנושיים, אותם ידע הפסל לפסל היטב. האמן אהב את הרעיון והחל לפסל פסלים גדולים מברונזה ומשחם, שהוא סלע גרניט חזק בעל גוון כהה. במשך כארבעים שנים (מרבית חייו) עמל על היצירות שתראו כאן בפארק, עד שמת בזמן מלחמת העולם השנייה, בשנת 1943.
בתמורה לכבוד הרב, שהעניקה לו העירייה, ציווה לה בירושה את רוב יצירותיו בפארק, אבל עיריית אוסלו "דאגה" כי פסלי ויגלנד יוצבו אך ורק בפארק ולא בשום מקום אחר במדינה, למרות שמספר פסלים שלו מוצגים גם ליד בית העירייה אדום-הלבנים (בואך הנמל), אבל אלה פסלים שנראים, לטעמי, יותר כסקיצות מאשר כפסלים מוגמרים. שימו לב לפסלים. ויגלנד הדגיש את רגשות האדם בקיצוניות, אבל גם בפשטות. חלק מהפסלים נראים כאילו כל רגע הם יקרמו עור וגידים ויהלכו בפארק, חופשיים ממשקל הברונזה, המעיק על גופם. נדמה כי לברונזה הקרה המסותתת ביד אמן יש רגשות ותכונות אנושיות.
בביקור אחד ממדריכי הטיולים הישראליים בפארק, בחורף לפני כמה שנים, ראה המדריך ילדים מלבישים בסוודר עבה את פסל התינוק הבוכה והמיילל. הוא שאל אותם למה הם מלבישים אותו, והם ענו, כי הם יודעים שזהו פסל, אבל הם כמעט בטוחים שכל רגע הילד יקום לתחייה ובוודאי יהיה לו קר בשלג… ויגלנד הוא אמן הרגשות אבל שילוב העצים היפיפיים, המדשאות והבריכות שמציע הפארק הגדול, ממחיש היטב את סביבת האדם, ומעניק לפארק תוכן וממד נוספים. מבחירתה של עיריית אוסלו בפסלים אלה אפשר ללמוד על הווי העיר ועל החיבה שרוכשים הנורווגים לאמנות יוצרת וייחודית. להומאניות השואבת רגשותיה ביחסי גומלין עם הסביבה. זהו חלק חשוב בתרבותה של נורבגיה.
בליבו של פארק ויגלנד
ככל שמתקדמים בשבילי הפארק, נבחין בפסלים אשר על הבמות שבמעגל המדרגות. אלה אינם פסלים יחידים, אלא זוגות וקבוצות. ויגלנד הגיע כאן לשיא השראתו ותחכומו האמנותי. כל פסל שווה דקות רבות של בהיה ומאחוריו מספר לא מבוטל של רעיונות ורמזים. המבנה הגבוה ביותר בפארק הוא המונוליט, המורכב מלמעלה מ-;120 דמויות אדם והמתנשא לגובה של כ-18 מטרים. מונוליט היא מילה יוונית, שמשמעותה אבן אחת גדולה, המשמשת כפסל גדול או אנדרטה. אנחנו עומדים מול הפסל האנושי הגבוה ביותר בעולם. ויגלנד עבד עליו במשך מספר חודשים, בונה אותו כיחידה אחת באזור הנמל של אוסלו, ובסוף הפסל הועמד בעזרת שלושה עוזרים. כל אדם יוכל להבין את המונוליט אחרת, אבל לי נראה שהפסל רומז על שאיפת האנושות כלפי מעלה ועל העוצמה של האדם, אחרי שראינו את אפסיותו בשדרת הפסלים.
העיגול המרכזי במעגל המדרגות הוא המונוליט, שיאו של הפארק. זהו גם המקום הגבוה ביותר בפארק וסימן אופטימי נוסף להיות האדם עליון. אבל, וזה אבל חשוב, שימו לב כמובן גם לטבע שסביבנו. הוא עוטף את האדם וגדול ממנו בשטח ובכוח. זהו המסר הראשי של הפארק. אוסלו נראית מכאן כמו המקום הרגוע והירוק ביותר עלי-אדמות, כמעט מאופק אל אופק.
אני ממליץ להביט גם בפסלים הירקרקים-שחרחרים שסביב המזרקה הראשית בדרך למעגל המדרגות. לכל אחד משמעות סמלית ומיתולוגית, ולחלק, וכאן מגיע מקום הדמיון, משמעות מינית והיסטורית, של עץ הבריאה ממנו נוצר העולם. ויגלנד יצר גם מסגרות של שערים משחם. גם כאן מפארת דמות האדם כרעיון מרכזי. כדאי לבחון כל פרט מפרטי הפארק משום שלפארק הזה ניתן להתמכר בשלווה מנטאלית עמוקה. נראה כי הושקעה מחשבה רבה בעיצובו.
כשנפשכם תרצה לנוח מהדרמטיות שמביעים הפסלים, צאו בשביל ירוק מטופח אל הגשרים והבריכות המלאכותיות בהן מתרוצצים ושוחים ברווזים וברבורים. והכי חשוב, לדעתי, קחו את מלוא הזמן בפארק, נשמו את האוויר הצח והפנימו את השקט הנפשי העמוק שמעורר האתר. המלצה אחרונה- בשעת הדמדומים של ערבי הקיץ, כאשר רוב התיירים כבר עזבו את הפארק, משתנה האווירה במקום והופכת לשלווה במיוחד. אור השמש הקלוש מאיר את הפסלים באור חדש וציורי, רוח הערביים הקרירה מנשבת בין עצי הפארק והברבורים מגעגעים ומטיילים להם בנינוחות סמוך לבריכות. כעת ניתן להבין טוב יותר את מקור השראתו של גדול סופרי הילדים הסקנדינביים, הנס כריסטיאן אנדרסן, בסיפורו המקסים "הברווזון המכוער".
פסל בפארק ויגלנד, צילום: עמית פלד
מידע כללי על פארק ויגלנד
- באופן כללי - בפארק הולכים ברגל, בסך הכל, כולל ההגעה למונוליט ובחזרה, מעט יותר מקילומטר אחד. ההליכה היא בשדרה בכיוון כללי צפון-מערב. משך הביקור נע בין חצי שעה לממהרים ועד חצי יום למעמיקים.
- הגעה - ברגל - הפארק ממוקם כשני קילומטרים צפונית-מערבית ממרכז אוסלו. הליכה של כמחצית השעה מארמון המלוכה שבקצה המערבי של רחוב קארל יוהאן דרך רחובות צידיים או דרך רחוב Gyldenlovesgate הראשי. בחשמלית - חשמליות מספר 12 או 15 מתחנת הרכבת הראשית. באוטובוס - קו 20.
- שעות פתיחה: הפארק פתוח 24 שעות ביממה, בחודשים יולי-אוגוסט עשוי להיות בו עמוס, בשל ריבוי מבקרים.
- דמי כניסה - הכניסה לפארק היא ללא תשלום.
- שירותים- בכניסה הראשית לפארק, מצד ימין וביציאה ממנו, בירידה מהמונוליט, בצד ימין.
- נגישות - יש גישות לנכים לאורך הפארק.
- בשטח הפארק נמצאים מוזיאון העיר אוסלו (Oslo Bymuseum), מרכז המבקרים של ויגלנד, מגרשי הספורט של שכונת פרוגנר- אצטדיון, מגרשי טניס ובריכות שחייה. ביציאה משטח הפארק- איך לא- מוזיאון ויגלנד- אוסף נוסף של יצירות האמן - הכניסה בתשלום.
- אתר אינטרנט: www.vigeland.museum.no
כתב וצילם: אורי הראל, מנהל התרבות מועדון ישראל- סקנדינביה
לתחילת הכתבה
רוצים לקרוא עוד על טיול בנורבגיה? הכתבות הבאות עשויות לעניין אתכם:
