קרואטיה ומונטנגרו - טיול של שבעה ימים

טיול של שבוע במונטנגרו מפגיש את המטיילים בנופים הקסומים שלה, בדרכים הפתלתלות, בכפרים הקטנים ובטבע הבראשיתי. קינוח בדוברובניק, שנמצאת ממש בסמוך, היא תוספת מצויינת לטיול שכזה
דניאל סבג
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: קרואטיה ומונטנגרו - טיול של שבעה ימים
Depositphotos/Photogearch ©

מתחילים את הטיול בבודבה

בין התאריכים 25.8-31.8.09 טיילנו במונטנגרו היפה ולסיום קינחנו בדוברובניק והסביבה. ניתן לומר שלמרות, ואולי בגלל, הדרכים הצרות והמתפתלות, ללא מעקה כלשהו ברובן, הנופים היו יפים עוד יותר עם ההגעה לנקודות תצפית טובות וגבוהות יותר. יש לדאוג לקחת עם הרכב את המסמך הירוק, שמאפשר לרכב לנסוע גם למדינות השכנות של קרואטיה. האנשים מאד נחמדים וחמים, האוכל טוב וככלל, המחירים עדיין זולים, בהשוואה לאירופה ולקרואטיה השכנה, לרבות הלינה בצימרים לזוג ולנערה. יש להצטייד במפה טובה ורצוי בספר הנפלא והמפורט של Lonely Planet מונטנגרו בעברית ובטיפים המועילים של "למטייל". לשימושכם, מפת קרואטיה.

נחתנו בשדה התעופה של דוברובניק לפנות בוקר, התארגנו על הרכב השכור שהזמנו ויצאנו לדרך. המעבר בגבול היה מהיר (כנראה בשל השעה המוקדמת), כולל תשלום לקרן הגנת הסביבה במונטנגרו וקבלת מדבקה לרכב. לאחר נמנום קל ברכב, הגענו לעיירה הרצג נובי, שם שתינו קפה. למעט החלק העתיק ששוכן ממש לחוף הים, לא התרשמנו יותר מדי מהמקום. המשכנו בנסיעה לאורך חוף ה"פיורד" הגדול של קוטור, מפרץ בוקה קוטורסקה, תוך מעבר בכפרים קטנים ועיירות מקסימות לחופו. מצד אחד , הים השקט, ומצד שני הרים גבוהים ותלולים הצונחים אליו. בדרך יש נקודות תצפית ועצרנו בחלקן כדי להתרשם. על חלק מהאיים יש מבנים שונים: כנסית גבירתנו של הסלע וכו', כשאחת מהן, מאמולה, אף שימשה כבית כלא בדומה ל"אלקטרז" של האיזור.

 עצרנו בריסאן לארוחת בוקר (בוריק, סוג של בורקס מקומי) ולסיור בבית/וילה - רומאית עתיקה שהתגלתה במקום (2 יורו למבקר) עם רצפות פסיפס ששרדו, ביניהן דמותו של היפנוס, אל השינה היווני... נחמד, אך פחות מרשים מרצפות הפסיפס בציפורי או אחרות שהתגלו בארץ.

 החוף המתעקל, המים השקטים וכמות כלי השיט במקום מאד הזכירו לנו שזהו מקום נופש. עברנו דרך העיירה השקטה והמקסימה פראסט וכשהגענו לקוטור, התברר שבמקום יש מספר רב של מבקרים (אוטובוסים, ספינות ומעבורות וכלי רכב) ולא ניתן היה למצוא חניה לאורך הכביש - בחלק מהמקומות גררו כלי רכב. נכנסנו לחניון בתשלום ויצאנו לסיור בעיר העתיקה על סימטאותיה הצרות, ואשר השתמרה מאות שנים. החלק היפה בסיור היה החומה שנמשכה וטיפסה בתלילות עד לשיא הגבעות שמסביב וראינו גם מטיילים שטיפסו לאורך החומה. 1500 מדרגות! מרשים מאד! סיירנו גם בשוק המקומי שמחוץ לחומה ובעיקר נהנינו מכל היאכטות שעגנו במקום.

המשכנו ונסענו לאורך חצי האי שליד קוטור, בכביש הצר מאד, הצמוד לחוף. הנסיעה היתה תוך כדי תצפית לעבר העיר קוטור, שנראית יפה גם מהזוית הזו. הקפנו בנסיעה את כל חצי האי ורמאץ, ובעיירה טיבאט, ליד שדה התעופה המקומי, נכנסנו לברר לגבי שיט למערה הכחולה. התברר שהשיט יוצא בעשר בבוקר ונמשך כשבע שעות תוך עצירה במספר מקומות. החלטנו לוותר ולהגיע למקום ברכב, אך יש בעיה – רוב הכבישים במונטנגרו לא מסומנים וכך גם היישובים וקשה למצוא אותם במכשיר הניווט. איכשהו הצלחנו להכניס ל-GPS מקום שהיה רשום.

לאחר נסיעה ארוכה ומתוחה בכביש החוצה את חצי האי לושטיצה, שכעבור כמה קילומטרים אחרי ראדוביצ'י הפך לדרך לא סלולה ואפילו לשביל עפר בקטעים ממנו, הגענו לעיירת הנופש ז'אנייצה. מעיירה זו יוצאות סירות (עלינו על סירה של כעשרה אנשים) למערה הכחולה Plava Spilja, שנמצאת במרחק של כעשרים דקות שיוט. המאמץ השתלם... המערה יפה והסירות עוגנות במקום כחצי שעה ואפשר לקפוץ ולשחות במקום. לצערי לא היינו מאורגנים לכך ונותר לנו רק ליהנות מהיופי של המים ומהצבעים טורקיז עד כחול. אין להשוות למערה הכחולה של קפרי, אך למערה זו יופי משלה. גובה התקרה מעל המים כעשרה מטרים וישנם שני פתחים גדולים וגבוהים מספיק כדי לאפשר לסירות גדולות להיכנס ולצאת מהמקום.

 בסיום השיט יצאנו לכיוון עיר החוף המדהימה בודבה, בדרך טובה המשקיפה בסופה על כל מפרץ בודבה והאי סבטי ניקולה, שבמרכזו. מהטיפים של למטייל הגענו לצימר של מרינה, שנמצא ממש ליד מרכז העיר וקרוב לנמל ולעיר העתיקה (מספר דקות הליכה).

לאחר התארגנות ושיחה עם בעלי המקום – בעלה של מרינה ומרינה, סיכמנו עם הבעל לבצע שיט מודרך בסירה במפרץ בודבה למחרת. יצאנו לארוחת ערב טובה במסעדה עליה המליץ לנו בעלה של מרינה.

ממשיכים לאיים ולמאוזלאום נייגוש

למחרת בבוקר, לאחר כוס קפה והתארגנות, יצאנו ברגל עם בעלה של מרינה לנמל, שנמצא ממש בצמוד לעיר העתיקה מוקפת החומה – מזכירה את עכו, עלינו על סירה קטנה ויצאנו לשיט במפרץ היפה של בודבה, שנמשך כשלוש שעות. צפינו על חומות העיר העתיקה מצד הים, הקפנו את האי סבטי ניקולה הלא מיושב והפלגנו דרומה עד האי (כיום חצי אי) סבטי סטפן, שהוא כפר עתיק מוקף חומות ומשמש כיום כמלון ונמצא בשיפוץ. המים היו מדהימים. צלולים ונקיים בצבעים משתנים לפי העומק: מירוק כהה ועד כחול. תוך כדי השיט הבחנו בבקבוקים צפים על המים וכששאלנו מה זה ענה לנו המדריך כי אנשים כותבים מכתבים ומכניסים לבקבוקים וזורקים למים.

משם עברנו מול חוף משפחת המלוכה, שמשמש כיום כחוף של עובדי המימשל, מול חוף בצ'יצ'י שבו מתקיימות הופעות של כוכבי פופ ורוק (מדונה, האבנים המתגלגלות ועוד) וחזרנו למרינה. צילמנו את פעמון הבטון הענק בכניסה לעיר העתיקה ומיהרנו לארוחת בוקר - צהרים. משם חזרנו לכיוון קוטור ונסענו דרך המינהרה הארוכה, מינהרת טיבאט, עד ממש לפני הכניסה לקוטור ופנינו לכביש המוביל לפיסגת הר לובצ'ן (ההר השחור- מונטה נגרו) ולמאוזוליאום נייגוש. הכביש צר מאד ומתפתל ובו 25 עיקולים חדים, שמכל אחד מהם נשקף נוף מדהים יותר עד הפיסגה שמשם הנוף פשוט מרהיב.

 משם המשכנו למאוזולאום נייגוש, הגיבור המונטנגרי הלאומי. טיפסנו רק 461 מדרגות, חלקן בתוך מינהרה (הגענו ללא נשימה ואחרי שתי הפסקות). יש שם פסל מרשים והכיפה נעשתה מפסיפס מוזהב שייצרו בוונציה, בחלק האחורי יש מרפסת תצפית עגולה שממנה נשקף נוף מלהיב (אם כי באותו יום האובך הפריע). משם נסענו לצ'טינייה, הבירה העתיקה של מונטנגרו, וסיירנו במידרחוב הראשי שם נותרו ארמונות ובתי שגרירות די מוזנחים.

החלטנו לנסוע לעיירה וירפאזאר ולפארק הלאומי אגם סקאדאר דרך כפר בשם רייקה צ'רנוייביצ'ה. התחלנו בנסיעה ובהמשך הגענו לדרך, שגם במונחים של מונטנגרו היא נידחת, ברובה לא סלולה, צרה מאד ומפותלת ,כמו הנהר שמתחתיה, ורק הנוף והעובדה שהיינו כמעט לבד על הכביש היו שווים את המאמץ. בסופו של דבר הגענו ממש לפני שהחשיך לוירפאזאר, שער הכניסה לאגם סקאדאר, סגרנו חדר במלון פליקאן במקום ובהמשך, לאחר סיור בסביבה, אכלנו שם גם ארוחת ערב.

מטיילים בפודגוריצה

למחרת, מאחר והשיט באגם סקאדאר היה מתוכנן להימשך מספר שעות, החלטנו לוותר עליו ויצאנו דרך וראניינה לכיוון פודגוריצה, הבירה. סיירנו מעט במרכז, ליד מגדל השעון הטורקי אך לא מצאנו את השווקים. לא מצאנו בה עניין נוסף והמשכנו לכיוון מינזר אוסטרוג (בדרך לניקשיץ) דרך עמק הנהר זטה. כביש צר ומפותל העלה אותנו למינזר התחתון, שם יש כנסייה קטנה עם ציורי קיר של קדושים, ומשם עלינו בכביש תלול (כעת בשיפוץ) למינזר העליון, הצמוד לקיר המצוק, בגובה 900 מ' מעל העמק. המינזר הוא האתר המקודש ביותר במונטנגרו לנצרות האורתודוכסית, נקרא גם ה"נס של בזיליוס הקדוש" ואכן - זהו נס. איך בנו את המינזר במקום הזה? נראה שהמבנה צומח מתוך הסלע, כולו לבן בוהק ובנוי בתוך חלל של שתי מערות גדולות עם נוף משגע.

 בסיום הסיור יצאנו בחזרה עד הכביש הראשי ומשם, דרך ניקשיץ, נסענו לאורך ערוץ נהר פיבה, מסלול מדהים. הכביש נצמד למצוקים ענקיים ועובר דרך הרבה מינהרות קטנות ולצד אגם מלאכותי ענק עד הסכר (אסור לצילום) וממשיך לאורך ערוץ הנהר העמוק עד גבול בוסניה בעיירה שצ'פאן פולייה. חזרנו עד פלוז'ינה, פנינו לכיוון Trsa ומשם בדרך נופית צרה לאורך שמורת הדורמיטור עד ז'אבליאק, אליה הגענו בחושך. אחרי בירור עם בחורה צעירה ונחמדה, דוברת אנגלית בשם מילה, בסוכנות נסיעות קטנה ,ז'אבליאק ראפטינג, הגענו לצימר חדש לגמרי ולא יקר של גברת בשם ליליאנה פשיץ'. בקומה שלנו, קומת קרקע, יש ממש יחידת דיור: שני חדרי שינה קטנים, סלון ומטבחון ומקלחת גדולה. בקומה העליונה יש חדר שינה, מתאים לזוג. אשה חמה ונחמדה, דוברת צרפתית, עם סיפור חיים עצוב ומעניין: zabljak-sepicapartmant.

מבקרים באגם השחור ויוצאים לרפטינג בנהר טארה

יצאנו בבוקר לאגם השחור, שנוצר עקב נסיגת הקרחונים ומוקף ביערות. מקום מדהים! הלכנו כשלוש שעות סביב האגם בשביל הליכה מסומן, מקום שבו אפשר לשכוח את הכל וליהנות מהטבע במלוא הדרו. בסיום התחיל לרדת גשם ואנו מיהרנו לרכב ויצאנו לכביש שלאורך הדורמיטור. ראינו נופים משגעים של ההר הגבוה ביותר במונטנגרו, בובוטוב קוק, הנישא לגובה של 2523 מ' ושל ההרים והעמקים המקיפים אותו, ואכלנו במסעדה שממוקמת בביקתת עץ, גבינות שמיוצרות באיזור. מאד יקר לתיירים. סגרנו הזמנה לרפטינג בנהר טארה למחרת בבוקר בסוכנות ז'אבליאק ראפטינג שלבעליה, מירו ,יש מספר נכסים, כולל מסעדה, ממש ליד הגשר.

למחרת בבוקר יצאנו מז'אבליאק לראפטינג, אחרי שהובטח לנו שהמים שקטים בעונה זו ואין כל סיכון. המסלול מתחיל ליד הגשר המדהים שעל נהר טארה, שאורכו קרוב ל-400 מ' והוא ממוקם בגובה של מעל 100 מ' מקרקעית הערוץ. הקשת הגדולה נמצאת בדיוק מעל הנהר ואורכה כ – 160 מ'. גשר מרשים מאד שאותו נראה גם מלמטה בהמשך. נסענו למקום תחילת הראפטינג, לבשנו את חליפות ההצלה וקיבלנו משוטים שבהם כמעט ולא השתמשנו ושטנו לאורך הנהר טארה היפה. המדריך הוביל אותנו למקום שבו נשפך נהר תת- קרקעי לנהר טארה. עלינו עד למקום הנביעה והמפלים. ממש יפה. המשכנו בשיט יותר משעה וחצי, תוך מעבר מתחת לגשר שנראה מדהים גם מכיוון הנהר. בסיום חצינו את הגשר ובמרחק של ק"מ אחד בערך מצאנו מסעדה עם נוף מדהים של הגשר ושל הסביבה. הנוף פיצה על השירות הגרוע.

 לאחר הארוחה נסענו לכיוון שמורת טבע נוספת ביוגראדסקה גורה, שבמרכזה אגם ביוגראד בתוך יער מהעתיקים באירופה. מזג האויר לא שיתף פעולה... היה די קודר, אך הטיול הרגלי מסביב לאגם היה שווה. במיוחד העצים הענקיים מסוגים שונים שהיו במקום. לאחר מכן נסענו לקולאשין, עיירה קטנה ומנומנמת, סיירנו במרכז ובמידרחוב הקטן ואכלנו ארוחת ערב במסעדה איטלקית במידרחוב. משם לצימר שהיה גדול ונוח (ראדוביץ).

מגיעים לדוברובניק

למחרת יצאנו מקולאשין לערוץ מוראצה דרומה. לאחר זמן קצר הגענו למינזר מוראצה, אחד העתיקים והחשובים במדינה. המיתחם מבוצר כמו טירה מימי הביניים. על החלק החיצוני של הכנסייה יש ציורי קיר וכך גם בתוכה. מהחצר נשקף נוף יפה של הערוץ. המשכנו בנסיעה דרומה, הערוץ מתפתל ועימו הכביש בין קניונים גבוהים. הכביש עובר דרך מספר מינהרות קטנות דרך נוף יפהפיה ומהנה. בפאתי פודגוריצה עלינו על כביש קטן מערבה לדנילובגראד ומשם, ליד ניקשיץ, עלינו על כביש שמקצר דרך טרביניה (Trebinje), שבבוסניה לאזור דוברובניק בקרואטיה.

מספר קילומטרים אחרי הכניסה לכביש נכנסנו לסייר בגשר רומאי עתיק וכנסיה קטנה מאותה תקופה, ומשם עברנו בצמוד לאגם ענק, שנוצר כתוצאה מבניית סכר והצפת שטח גדול מאד, אגם סלאנו. באותו זמן החל לרדת גשם שוטף בליווי רעמים וברקים, שליווה אותנו עד שהגענו לטרביניה. המעבר בגבול היה מהיר וללא שום בעיות וכך גם בגבול בין בוסניה לקרואטיה.

 ממש לפני ההגעה למעבר הגבול לקרואטיה התחלנו לראות את הנוף הנפלא של מפרץ קאבטאט או צאבטאט והנוף ליווה אותנו עד הכניסה מדרום לאיזור דוברובניק. עצרנו בשתי תצפיות נוף מעל דוברובניק, צילמנו ונהנינו מהנוף המרהיב של פנינת הים האדריאטי וסביבתה הפנורמית, לרבות האיים המקיפים אותה מכל העברים. החלטנו שנסייר בעיר למחרת והחלטנו לנסוע צפונה על כביש החוף והמפרצים היפים, שמצפון לדוברובניק. עברנו בגשר המיתרים, מפרץ לאפאד, זאתון וטרסטאנו והגענו לסלאנו, שם אכלנו מול המרינה. חזרנו לזאתון ומצאנו צימר ממש על המים והחלטנו להיכנס ולהתרענן. היה כיף... שעה של טבילה ושחייה במים הצלולים של המפרץ המוגן.

בבוקר השביעי והאחרון לטיולנו יצאנו לדוברובניק. מאחר ואין כניסה לכלי רכב, החנינו את הרכב בחניון עירוני ענק (התשלום רק בקונות) וממנו ירדנו במדרגות לכיוון השער המערבי של העיר העתיקה, שער פילה. על הסיור בעיר העתיקה אסור לוותר, כל מה שנכתב על העיר נכון ושווה. שלוש הערות: להשתדל לעשות את הסיור על החומות או בבוקר או לקראת הערב, כאשר לא חם. לקנות כרטיסים: יש שתי נקודות ביקורת לאורך החומה.

אל תוותרו על הביקור בבית הכנסת הפורטוגלי-ספרדי של דוברובניק. אחרי סיור של כמה שעות, כולל קניות בשוק המקומי וליקוק גלידה, יציאה לנמל ומחוץ לחומות וחזרה לסימטאות הציוריות והצרות שבין החומות, יצאנו בחזרה לחניון (טיפוס לא קל אחרי כל ההליכה בעיר העתיקה). החלטנו לנוח ולהירגע ונסענו לצאבטאט. הסתובבנו במקום, אכלנו ארוחת צהרים טובה, הלכנו לאורך הטיילת המקיפה את כל חצי האי וצפינו בשקיעה. חזרנו לכיוון דוברובניק משום שרצינו לצפות בה בלילה, עם התאורה על החומות. נחמד! תדלקנו את הרכב ונסענו לשדה התעופה ושם תם הטיול, אך לא נשלם…

*הערת העורכת: הכתבה פורסמה לראשונה באתר ב-2009.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אירופה