יוצאים לאיטליה
אנחנו מעמיסים את המזוודות על האוטובוס האווירי איזי ג`ט, הדרך הכתומה והזולה (גם אם לא הכי נוחה) לטיול באירופה, ונוחתים בעיר הגונדולות של איטליה, ונציה. אימא, עומר וסיון עולים על טיסת אל- על לורונה (Verona). אחרי נחיתה קלה וכמה דיונים על אפ- גריידינג של הרכב, אנחנו פוגשים אותם בשדה התעופה של זוג האוהבים המפורסם ועולים על Autostrada del Brennero בכיוון צפון. כעבור כשעה וחמישה או שישה יורו שהשארנו ביציאה מהכביש המהיר, אנו מגיעים לטרנטו (Trento) לפגוש את הצד האיטלקי של המשפחה ולהספיק לסדר ארגונים אחרונים לחתונה, החתונה שלנו. חתונה הזכרתי? עזבו. חתונה, אם היא לא של טום קרוז וקייט הולמס זה כסף קטן, שום צלם פפארצ`י לא ניסה לטפס על Monte Bondone כדי לגנוב תמונה שלנו מחייכים, ורחובותיה המצוירים של Trento לא נסגרו רק בגלל שאנחנו החלטנו להגיד "כן" או "סי".
המשימה הגדולה העומדת בפנינו היא ירח דבש משפחתי. בחוגגים: עומר אחי, שקיבל מיוחדת מצה"ל, מעוניין בטיול בהרים וכמו כל חייל, רוצה לישון(!); סיון אחותי, שבקושי הצליחה להשתחרר מעבודות המעבדה שלה ולא חשבה על מה היא רוצה לעשות; אימא שרוצה בעיקר ערים ופחות הרים; וסנדרה ומריו, שרוצים בעיקר לראות את הבן שלהם. שניים מהחברים בירח הדבש המשפחתי אינם דוברי אנגלית, ושלושה אף פעם לא היו בצפון איטליה. יש גם את עניין המרחק והגעגועים והצורך לשמן את מנועי התקשורת. איך מסתדרים עם שילוב כזה? בעיקר מקווים שיהיה בסדר.
פיקניק במצוקורונה
לשמחתנו את היום הראשון לירח הדבש הציבורי, קבעו לנו דווקא מזג האוויר והחברים. לא היה מדובר בתכנון מדוקדק ומאורגן. סוף שבוע שמשי וחמים להפליא בצפון איטליה של תחילת אוקטובר לא מפספסים. התוכנית שנקבעה: פיקניק של יום ראשון בכפר מצוקורונה (Mezzocorona), כפר טרנטיני אופייני לצידו של הר מצוקורונה (Monte di Mezzocorona). עשר בבוקר ביום ראשון, כבר אספנו את ה"חלק הישראלי" מביתם לשבועיים הקרובים ב Domus Flavia של משפחת דה קרלי בלביקו (Levico) , "צימר" שהתגלה כבחירה נהדרת. בית לכל דבר, כולל שני חדרי שינה, מטבח ופינת אוכל מאובזרים, מקלחת ושירותים עם מכונת כביסה ומרפסת עם נוף לנחל הזורם מתחת לבית, וכל זה במרחק הליכה קצר מהחנויות, בתי הקפה שבמרכז הכפר והמעיינות החמים, ומספר דקות נסיעה מאגם Lago di Levico. המחיר: 800 יורו לשלושתם ל 15 יום.
בחניה שבתחתית ההר אנחנו נפגשים עם כל מאחרי-הקום וממתינים לעליה. מי שהתעורר לפנינו כבר נמצא לקראת סופו של טיפוס מתון בן שעה וחצי, אבל אנחנו, שתכננו גם לטפס רגלית, מצאנו לבסוף שלל תירוצים והסברים ועלינו עם הרכבל. הרכבל של מצקורונה הוא לא עוד אטרקציה תיירותית שנועדה לאפשר למי שמתקשה או לסתם עצלנים כמונו ליהנות מנופי הפסגות, אלא הציר המחבר בין קומת הקרקע של הכפר לקומה השנייה (ולא האחרונה). כן לא רק דירות מפלסים יש, מצוקורונה הוא כפר עם מפלסים.
במפלס התחתון, שנמצא ב Valle dell`Adige, העמק הקרחוני הרחב, בין גדות נהר נוצ`ה (Noce) ונהר אדיג`ה (Adige) נפרס חלקו העיקרי של הכפר. הכנסייה, בית הקברות שעל הגבעה והחשוב מכל הקנטינה (הייניה) והמגאזינו (מחסן התפוחים). תושבי הכפר מתפרנסים בעיקר מחקלאות -; יצור גבינות, נקניקים, גידול תפוחים וענבים. בין היתר צומחים בעמק ענבי הטרולדגו השחורים כמעט, הייחודיים לאזור. הקנטינה והמגאזינו מהווים מקור לגאווה רבה עבור תושבי הכפר וכמובן מקור פרנסה, כל משפחה מביאה למפעלים את יבולה ומקבלת את שכרה היחסי. הצלחתם הכלכלית של תושבי הכפר והימצאותם בצידו שטוף השמש של נהר Noce גרמו לקנאת תושבי הכפר השכן Mezzolombardo שנמצאים מרבית שעות היום בצילו של Fai della Paganella. מריו, יליד מצוקורונה צוחק ומספר "הם קוראים לנו בלעג Brusacristi (שורפי ישו), כיוון שלטענתם באחד הטקסים בכפר שלהם שרפו תושבי הכפר שלנו את פסלו של ישו הצלוב, העניין הוא שאצלנו טוענים שהם דווקא סייעו לנו והוסיפו קש לאש עם הקלשונים שלהם אז אנחנו מחזירים להם בכינוי Forcoloti (קלשונים). האירוע הזה היה מזמן, בסביבות המאה ה 17, אף אחד כבר לא יודע בדיוק מה היה ואולי זה בכלל לא קרה, אבל הכינויים נשארו עד היום".
את התור לרכבל חולקים עימנו מספר בני נוער שמחזיקים את ה"חופשי חודשי" המרופט שלהם ומחכים ל"קו העירוני". אנו קונים כרטיס הלוך ושוב בחמישה יורו ומקבלים תזכורת מהסדרן שהאיסוף האחרון מלמעלה הוא בחמש. עוד דקה ואנחנו בקומה השנייה. הקומה השנייה של הכפר, נוסדה בתחילת המאה הקודמת כשעשירי הכפר החליטו שברצונם לשאוף אוויר פסגות צלול והחלו בבניית ווילות בגובה של800 מטר כעבור תקופה לא ארוכה ניתנה הוראה להפסיק את הבניה, התושבים כיבדו את ההוראה והבניה נפסקה, אך כמה עתירי מזל וממון כבר הספיקו לנטוע את ביתם במעלה ההר, ושתיים מהמשפחות הספיקו אפילו לבנות ווילות גדולות. הווילות האלה, שנקראות Tre Cime (- "שלושת הפסגות") ו- Ai Spiazzi, משמשות כיום כשני המלונות והמסעדות למטפסים, תיירים ומקומיים וכנקודות מפגש של כל האירועים הרלוונטיים של הכפר. "עד שבנו את הקנטינה המפוארת שלנו, גם על נושא היין דנו כאן" מספר מריו, ואני לא יודעת האם להבין מכך עד כמה הווילות מרכזיות, או היין או כנראה שניהם.
קדימה אוכל
התפריט בשתי המסעדות דומה מאוד: מאכלים איטלקיים מוכרים - פסטות, ריזוטו, ניוקי ומאכלים מקומיים- קנדרלי (כדורי קמח דומים מאוד לקנידלה שלנו עם חתיכות נקניק וגבינות), Strangolapreti - ניוקי מלחם ותרד ברוטב חמאה שקיבל את כינויו מהתקופה שיד הכנסייה הארוכה שלטה בכל. המנה הזאת הייתה אהובה על הכומר והוא דרש ממנה עוד ועוד, והתושבים נאלצו לספק לו את שרצה עד שהניוקי כמעט ויצא מהגרון הקדוש. כך קיבלה המנה את כינויה "חונק הכומר". אנחנו מתיישבים ב Ai Spiazzi שלצד רחבת הדשא הגדולה ומחליטים לפתוח שולחן משותף של מאכלים מקומיים. בתפריט: טורטה די פטטה - לביבת תפוחי אדמה בגודל פיצה קטנה שמשמשת כבסיס לגבינות ולנקניקים, והסלטים המקומיים כרוב ושעועית בורלטי, סוג של שעועית אדומה שגדלה באזור, שהיא מאוד רכה ומתוקה. כשבקבוקים עם יינות העמק- טרולדגו, ריזילינג, מרצמינו, מרלו ושרדונה עולים על השולחן - אפשר להתחיל בארוחה. היין נמזג לכוסות, הטורטה נפרסת למשולשים ומחולקת בין החברים ובעוד אנו מעכלים את הסבב הראשון, מגיע גם סבב שני ושלישי והספירה נעלמת. אז מוגשת לשולחן שמנת וריבת פירות יער חמוצה שנמרחות על הטורטה והופכות לקינוח, ולבסוף יש כמובן קפה וגרפה, או מה שמרבית החברים מכינים, קפה קורטו (שילוב של הקפה עם הגרפה) ושותים.
בשלב זה כבר איש לא מסוגל לזוז ממקומו ויש סכנה שכולנו נהפוך בקרוב לחזירונים. בשארית כוחותינו אימא, עומר ה"נודד" ואני נמשכים אחרי מריו כדי לגלות מה רואים העשירים כשהם קמים בבוקר. בזווית העין אנחנו רואים את שאר החברים כבר תופסים תנומה בשמש בעוד אנו פוסעים חזרה לכיוון לנקודת התצפית שלצד הרכבל. אז מה רואים העשירים ממרומי מושבם? את החיים שלמטה, בקטן. עמק אדיג`ה הרחב נפרס לעניינו במרכזו שני הנהרות הגדולים אדיג`ה, הנמתח לאורך כ 410 קילומטרים ומהווה את הנהר השני באורכו באיטליה, ונוצ`ה שמתנקז אליו. אדיג`ה יצר את Passo del Brennero שהוא אחד ממעברי האלפים העיקריים ומחבר בין אינסברוק באוסטריה ובולזאנו באיטליה).
בין שני הנהרות מיד מתחתינו שוכן חלקו התחתון של מצוקורונה לצד שכניו: על הגדה המערבית של הנוצ`ה שוכן הכפר מזולומברדו ומצידו המזרחי של הגשר החוצה את אדיג`ה נמצא הכפר San Michele. שם פועל מרכז ללימודי חקלאות שמהווה ענף של אוניברסיטת טרנטו, המלמד גם כיצד לייצר יין בסטנדרטים בין לאומיים, וכן אחד המוזיאונים הגדולים באירופה לתרבות עמי האלפים. מצפון מביא עימו נהר אדיג`ה ניחוחות גרמניים מהאזור הגרמני של העמק, ובירתו בולזאנו, העיר הבי- לינגוויסטית בה ישן את שנת הנצח שלו איש הקרח אוטצי דרך נהר Isarco. מנהר Passirio שמתחבר לאדיג`ה ליד Merano מביא עימו הנהר קצף של בירה ממפעל הבירה Forst, אשר הפאבים שלו צומחים במחוז כמו האורנים על ההרים.
בקצה הדרום מזרחי של התמונה הנגלית לעיננו זורם אל אדיג`ה נהר Fersina דרך עמק Valsugana, הכפרים שלו והעיר טרנטו, בירת המחוז טרנטינו אלטו אדיג`ה (Trentino -Alto Adige). עקב מיקומה המיוחד, העיר מקיימת את צומת הדרכים בין צפון אירופה לדרומה, מה שהפך אותה ליעד אסטרטגי. הרומים, שזיהו את המיקום הטוב של הנקודה, הקימו בה במאה ב4 לפנה"ס בסיס. בהמשך היא הפכה לבעלת אוטונומיה בשלטון האימפריה הרומית הקדושה והוקם בה השלטון של נסיך בישופ בכדי שהאימפרטורים יוכלו לשמור אותה לעצמם. נהר נוצ`ה ממשיך בכיוון מערב ויוצר את Val di Non על מטעי התפוחים שלו ו Val di Sole על אתרי הסקי והאומנים שלו. את המסגרת לתמונה מספקים הרי הדולומיטים הוורודים הנקראים כך על שם הגיאולוג הצרפתי דולומיה, בינהם: Monte Paganella (2114m), Monte Bondone (2091 m), Monte Calisio (1096m) Monte Vigolana (2150m).
דיברנו על הקומות הראשונות של הכפר, אבל יש גם את הקומה השלישית הפסגה. ומי נהנה מהחיים בפנטהוז? הפרות. ב-Malga Kraun, הנמצא בגובה של כמעט 2000 מטר, רועות בחודשי הקיץ הפרות של מצוקורונה ו Mezzolombardo. במקום מייצרים חלב גבינות וחמאה מימים ימימה, כיום בעידן התיירים המקום גם הפך למסעדה לאוכל מקומי. העלייה למקום, כמו העלייה מתחתית הכפר לנקודה בה אנו נמצאים, אורכת כשעה וחצי מהנה ולא קשה ומספקת תצפית לכל העמק. מריו מנסה לשכנע אותנו לעלות "בדרך יש את ה-Candelabro, עץ בצורת פמוט שתושבי הכפר זוכרים מדורי דורות". כשאנחנו מסרבים בנימוס הוא מציע מסלול קצר יותר בעקבות ייצור העץ. "כשהייתי ילד, היינו כורתים עצים על הפסגה ומורידים את הגזעים לכאן. העץ ירד עם חבל ועגלה ששימשו גם כמעלית למוצרי מזון וביגוד למי שעבד על הפסגה, פה היו חותכים ומתקינים את העצים לבניית הבתים, הכנת כלי עבודה ובניית מתקנים שונים". כיום ניתן לראות את החבל ומוזיאון קטן שמציג מסורים שונים ואת תהליך עיבוד העץ. אבל אנחנו מתפתים להצטרף לרובצים על כרי הדשא.
כשאנחנו חוזרים לחברים השרועים על הדשא, אטיליו מגיש לעומר שישה כדורי טניס ומבקש ממנו מופע ג`אגליג, הדרן למופע המרשים מאתמול בחתונה. עומר מקבל את המשימה בשמחה ומתחיל ללהטט. אטיליו, הילד בן ה 37, מתיישב לצפות במופע ואליו מתקבצים הילדים המתרוצצים על הדשא, מתהפנטים אל הכדורים העפים. ואנחנו? הבטן כבדה, השמש מחממת וכוח המשיכה מושך אותנו אל כרי הדשא הרכים העיניים מעיפות עוד מבט אחרון בכדורים ובעצים במדרון המשנים את צבעם ונעצמות מתמכרות לשלווה של יום ראשון חמים באמצע אוקטובר צפון איטלקי במפלס של העשירים.
