בדרך לבנף
ביום השישי לטיול, נפרדנו מ- Mt. Robson והתחלנו לנסוע דרומה לעבר Banff. כביש 93 עובר לאורכם של הפארקים Jasper ו- Banff ואנחנו עשינו את הדרך במשך יום שלם, מקפידים לעצור באתרים המרכזים. הדרך עוברת בין הרים, לאורך נחלים ובתוך יערות. מדי פעם נראות פסגות מושלגות, קרחונים, מפלים שיורדים לאורך מצוקים חשופים וחיות בר. עצרנו ב-Athabasca Falls זרימה חזקה של מים מתרכזת למפל גדול שצונח לקניון ושב ונפתח לנהר. המקום מתויר ויש גישה לנכים. שני גשרים מאסיבים מבטון וכמה שבילי הליכה קטנים מאפשרים נקודות תצפית על הנחל והמפלים. על שפת הנחל שנפתח מהקניון ישנם חלוקי נחל רבים, דבר שמזמין יצירה, ואכן ניתן לראות מגדלים של אבנים וניסיונות בניה אחרים שהשאירו למזכרת חלק מהמבקרים. הצפייה בעוצמה בה זורמים המים מהפנטת ממש ורק הפתקים הצהובים שהיו פזורים בשטח וסיפרו על בחור צעיר שהתקרב אל המפל יותר מכפי שהיה צריך- ומאז נעלמו עקבותיו -הזכירו לנו שכוחם עלול להיות מסוכן.
ליד Sunwapta Falls ערכנו פיקניק וגם כאן עמדנו משתהים למול שפע המים וכוחם. ההתרגשות של הילדים גברה ככל שהתקרבנו לאזור הקרחונים, נושא שעניין אותם כבר מתחילת הטיול. עצרנו כמה פעמים לאורך הדרך להתבונן דרך המשקפת של סבא בגושי הקרח הגדולים שנראו כמחליקים מראשי ההרים. בפארקים אפשר לקבל מפה בשם The Ice fields Parkway בה מצוינות כל נקודות התצפית, החניונים ושבילי ההליכה שנמצאים לאורך Ice fields Parkway שבכביש בין Jasper ל-Lake Louise. Columbia Ice field נמצא בחלקו בפארק Jasper ובחלקו בפארק Banff. אתר המבקרים המרשים וכן קצה הקרחון עליו אפשר לעלות נמצאים ב- Jasper . Columbia Ice field הוא אחד מהקרחונים הגדולים ביותר והנגישים ביותר מחוץ ל-Artic Circle. הוא משתרע על פני 325 קמ"ר, ועובי הקרח בו מגיע עד ל-30 מטר. את סבא גדעון ודבורה שטיילו בסקנדינביה לא הצליח הקרחון להלהיב (באמת אחרי שהם שלחו לנו תמונות של מערות קרחונים כחולות יכולנו להבין אותם), גם משפחת אפלבאום (עליהם עוד יסופר) שהתנסתה בטיפוס על קירות קרח ציינה אכזבה מסוימת, אבל כל זה לא פגם בשמחה שלנו.
למי ששלג עבורו הוא חגיגה יוצאת דופן, וכף רגלו לא דרכה מעולם על קרחון (וזה לפני שמזכירים את הקיץ החם מאוד בן חצי שנה שעבר אלינו בהודו) הקרחון בהחלט היווה אטרקציה. החלטנו לא לעלות על הקרחון באחד מהסיורים המאורגנים (באוטובוסים מיוחדים לנסיעה על קרח), שעולים בסביבות 25$ למבוגר, והסתפקנו בהליכה רגלית על קצה הקרחון (מהנקודה בה הוא נמס כלפי מעלה). ההליכה על משטח הקרח בעיקר בירידה צריכה להיות זהירה ביותר, והטמפרטורות במקום נמוכות. אל תטעו לחשוב שבגלל הקיץ והעובדה שחלק מהאירופים עולים על הקרחון בבגדים קצרים לא יקפאו לכם האוזניים.
ממרכז המבקרים שנמצא מעבר לכביש נשקפים נופים יפים של הקרחון. המרכז עצמו מעניין ביותר ופרט לתצוגות הרבות יש בו מלון, מסעדות, חנות מזכרות ודלפקים בהם ניתן לקבל מידע או להירשם לסיורים מודרכים. בתצוגת המעוצבות ניתן ללמוד על מחקרים שנערכים במקום, על עולם החי והצומח ועוד- כל זאת דרך סרטים, משחקי מחשב ועזרי המחשה אינטראקטיביים. המרכז מתאים לכל גיל והילדים מצאו בו עניין רב והתקשו לעזוב. לפני שקיעת השמש הגענו ל-Lake Louise. היה קריר והאזור היה כמעט ריק ממבקרים (עובדה מדהימה בפני עצמה). האגם והנוף מסביבו אכן יפים אבל עם כל האגמים המדהימים שראינו עד עכשיו, כל הכתרים שנקשרים למקום ומרוממים אותו הרחק מעל לכל שאר האגמים- נראו לנו קצת מוגזמים. החלטנו שנשוב אל האגם באחד הימים הקרובים כדי ללכת באחד ממסלולי ההליכה שבאזורו, והמשכנו בדרכינו למוטל מחוץ לגבולות הפארק. בדרך עצרנו בעיירה Banff לקניית מזון וסיבוב קצר.
אל המוטל שנמצא מחוץ לפארק (שהזמנו מראש לארבעה לילות) הגענו בערב תשושים מיום עמוס, ונדהמנו לגלות שפקיד הקבלה לא שמע עלינו או על ההזמנה שלנו. לא עזרו טענות ומענות המקום היה מלא וכל מה שנותר לפקיד לעשות הוא להפנות אותנו לחדר היחיד שהיה במוטל השכן. טוב, לא התייאשנו ולאחר כמה סידורים כבר ישבנו סביב שולחן קטן וחגגנו קבלת שבת. את החדר שמיועד לזוג ושני ילדים הסבנו לבית רב דורי, סבא ודבורה שוכנו בחדר הפנימי, את שתי מיטות היחיד חיברנו למיטה אחת גדולה עבור שלושת הילדים (דבר שכמובן העלה זיכרונות נשכחים מוייטנאם) ואנחנו ההורים הסתפקנו במזרון מתנפח שסחבנו מהבית (שיהיה).
העיירה בנף והאיזור
למחרת בוקר חזרנו לעיירה Banff, במרכז המבקרים העמוס הצטיידנו במפת שבילים לטיולי יום שמספקת פירוט מדויק של אורך המסלול, זמן הליכה ושרטוט של גרף שמיצג את העליות והירידות במסלול ואת הגובה שעולים במהלך ההליכה. בחרנו להתחיל ב-Tunnel Mountain, עלייה של 260 מטר ב-2.3 ק"מ (כיוון אחד). מראש ההר יש תצפית נפלאה של 360 מעלות על העירה והסביבה כולה. פרט לעובדה ששלושת הבנים בחבורה נתקפו באמביציה לא אופיינית, והשאירו אותנו הבנות הרחק מאחור בעלייה (התרמיל היה אצלנו אז אכלנו יותר שוקולד) המסלול היה נפלא, וביילנו זמן רב על פסגת ההר מתפעלים מהנוף.
בצהרים ערכנו פיקניק על שפת Johnson Lake הפסטורלי, ולסיום ביקרנו ב-Lake Minnewanka (נסיעה בכביש מעגלי). במגרש החניה פגשנו עדר של עז הרים שליקק את המלח מהכביש. טיילנו קצת לאורח גדות האגם עד שדבורה והילדים החליטו להישאר לנוח ולקרוא, ואנחנו המשכנו למסלול קצר ב-Stewart Canyon . בדרך חזרה מצאנו את עצמנו עומדים מול אמא איילה ובנה. השביל היה צר מאוד ולאחר כמה רגעים של התבוננות החליטה האיילה לפנות את הדרך לנו המבקרים. היא עלתה על צלע ההר וחיכתה בסבלנות שנפנה את השביל. סביב האגם יש כמה שבילי הליכה וניתן לשוט ולדוג בו. על הגדה יש אזורים לפיקניק, כולל בקתות עם אח ושולחנות אוכל לימים גשומים.
ביום המחרת יצאנו מהמוטל לכיוון Banff והמשכנו מערבה מהעיירה בכביש 1A (דרך נופית שעוברת במקביל לכביש 1 עד ל-Lake Louise) בדרכינו ל-Johnston Canyon. לאורך כביש A1 פזורים שלטים שמסבירים על היסטוריה ותצורות הנוף, וכן ישנן מספר נקודות תצפית וחניונים. בצד הדרך עצרנו נדהמים למראה קבוצה של Elk (אייל גדול, בעל קרניים עצומות), האיילים נמנמו להם בשמש על כר דשא זרוע פרחים ולא נראה שהתיירים והמכוניות (שעצרו כמונו) רגשו אותם. Johnston Canyon הוא מסלול פופולרי ובצדק. יצאנו למפל הראשון (מרחק של 1.1 ק"מ) בדרך נוחה מאד להליכה, עליה קלה, שבילים מסודרים עם מעקה, גשרים וגדרות במקומות נחוצים. לאורך כל הדרך זורמים מימיננו מים בשצף קצף ומעצבים במהלך מיליוני שנים את צורת סלעי הקניון. מהמפל התחתון המשכנו לעלות למפל העליון (עוד 1.6 ק"מ) בדרך תלולה קצת יותר. צבעי המים משתנים בהתאם לעומקם ולאור הבוקע מבין ענפי העצים הגבוהים. גם כאן הדרך נוחה ומלווה במעקה. המקום מתוייר למדי בחודש אוגוסט והצפיפות על הגשרים הצרים קצת מעיקה. אתנו בדרך צעדו סנאים ואנשים בני לאומים שונים, השקט המרגיע של היער הופר בבליל שפות: יפנית, אנגלית, הודית ספרדית וכמובן היה ייצוג גם לשפת הקודש ולא רק על ידינו. הדרך ממשיכה עוד 3.1 ק"מ בעלייה רצינית עד ל- Ink Pots.
צפונית ל- Banff עלינו ב-Mount Nor quay Road, כביש תלול ועקלקל שמוביל לאתר סקי (פתוח רק בחורף). מהחניה אפשר להמשיך במסלול רגלי ל-Stoney Squaw Mountain. אנחנו התמקמנו לארוחת צהרים על משטח אחו ירוק הצופה על העמק הנפלא בו נמצאים אגמים, נחלים, משטחי ירק, העירה Banff והרים סביב- סביב. על הדשא התרוצצו מרמוטיות אמריקאיות (Groundhogs) ושחר התיידדה איתם במהירות ושכחה לזמן ניכר את רעבונה. בכל פעם שהתקרבה אל אחת החיות, מיהרה זו להסתתר במחילה בעוד חברותיה שבות ומציצות מהמחילות הסמוכות. אחרי שסיימנו את הארוחה השתרענו על כרי הדשא. מעין ואוריה הוציאו את ספרי המופת שלהם ואיבדו מגע עם הסביבה. שחר המשיכה להתרוצץ בין פתחי המחילות ולשוחח עם החיות (שאחדות מהן גילו אומץ וניסו "לגנוב" מהמזון שאכלנו) ואנחנו נמנמנו בשמש החמימה. לאחר המנוחה חזרנו לרכב, לידו עמד עדר קטן של איילות ולקק אבני חצץ בצדי הכביש. שחר גערה בסבא שנסה להתקרב אל חיות הבר מרחק שנראה לה קטן מאורך שלושה אוטובוסים (כפי שדרוש על ידי "לוחות הברית" של הפארק). משם ירדנו לעירה Banff.
העירה Banff היא אולי המקום המפורסם והמתוייר ביותר בהרי הרוקי הקנדיים. זו עיירה קטנה ומטופחת והיא מציעה את כל השירותים שתיירים צריכים. מלונות ברמות שונות, מסעדות, חנויות להשכרת ציוד קמפינג וסקי, מוזיאונים, מעיינות חמים, שבילי הליכה והרבה הרבה חנויות למזכרות (שרובן מאוכלסות בתיירים יפנים). אנחנו ביקרנו ב- Canada Place , בניין מרשים מוקף גנים נפלאים בשלל צבעים. זיהינו את רוב הצמחים בגן: פרגים אדומים וורודים, פרחי אמנון ותמר, בגוניה, תורמוסים בצבע כחול-סגול, גרניום ועוד. ערוגות הפרחים עוטפות אגמי מים קטנים ומפלים. האוויר מבושם. צלמנו, הצטלמנו, ביקרנו באוהל אינדיאני וקיבלנו הסברים על מערכת הקירור הטבעית באוהל. קינחנו בביקור במרכז מידע קטן שנמצא בתוך הבניין.
כאן ניתן לצפות בתצוגות על ההיסטוריה של קנדה ותרומתה לעולם, בסרטים של נופים מרהיבים או להשאיר הודעה מסרטט על "מה היא קנדה עבורי". משם המשכנו למפלי Bow על נהר בשם זה הזורם בתוך העיר. המפל נמוך, אבל ברוחב מרשים. כמות עצומה של מים, חלוקי אבנים במקום רצועת חול וילדים עומדים וזורקים אבנים למים. שחר ומעין הצטרפו לתחרות. לא הפסקנו להתפעל משפע המים. את היום סיימנו בסיור רגלי קצר בעיירה. שפת הדיבור השכיחה בחנויות היא יפנית בהתאם לרוב קהל הקונים. גם השלטים ברוב החנות היו באנגלית ויפנית. כנראה המחירים שנראו לנו יקרים למדי, זולים בעיקר ליפנים.
