באחד הלילות לפני כשנה מצאתי את עצמי גולש אל תוך הלילה בגוגל מפות בנסיון נואש להתיש את עפעפי ולהירדם, אבל המסע הווירטואלי ליעדים שכוחי-אל רק העיר אותי. ממש במקרה חלף מבטי על פני האיים האזוריים (Azores) – מספר נקודות ירוקות מזעריות בלב האוקיינוס האטלנטי. התמונות משם הדהימו אותי – יערות גשם עבותים, חופי ים בתוליים, הרי געש, גייזרים, לוויתנים ותרבות מקומית מבודדת, שנשמרה במשך מאות שנים. אודה בכך שמה שקסם לי לא פחות הוא העובדה כי התיירות באיים בחיתוליה וכי הם טרם נשטפו בנחשולי התיירים מהארץ.

היסטוריה על קצה המזלג

קבוצת האיים האזורים משתרעת על פני כ-2,300 קמ"ר בלבד (כעשירית משטח ישראל) והיא מונה תשעה איים שהגדול ביניהם הוא סאן מיגל (São Miguel Island), בו ממוקמת גם עיר הבירה, פונטה דלגדה (Ponta Delgada).

האיים שמרוחקים כ-1,500 ק"מ מערבית לליסבון שייכים כיום לפורטוגל, אולם נכבשו בעבר על ידי אימפריות רבות, שביקשו להקים בהם נמל ביניים בדרכן של הספינות ל"עולם החדש" והטביעו את חותמן על התרבות המקומית. כך למשל מדברים המקומיים פורטוגזית עם מבטא צרפתי כבד ובשילוב מילים רבות משפות אירופאיות אחרות.

עונות לטיול ומזג אוויר

באחת ההמלצות על האיים נכתב שעונות השנה באיים משתנות על בסיס שעתי במהלך היום: בוקר שמשי עלול להפוך תוך מספר דקות לצהריים גשומים ומעוננים, ובהמשך לערב קריר ויבש. הבדלי הטמפרטורות אינם משתנה משמעותי בקביעת המסלולים באי, שכן הן לרוב אינן חורגות מ-25 מעלות ביום ו-15 מעלות בלילה. עם זאת, מומלץ מאוד לעקוב אחר תחזית הגשמים והעננים באיים מדי מספר שעות. העננות הכבדה באיים עלולה לא רק להוביל לביטול טיסות פנימיות בהתרעה קצרה אלא גם לצמצם את טווח הראיה במסלולים למטרים ספורים בלבד.

באחד הבקרים חניתי את רכבי סמוך לאתר תצפית מדהים על מערב האי. לאחר הליכה של 5 דקות בשמש החמימה, עטף אותנו ענן נמוך וסמיך, ורחש הציפורים התחלף במהירות בצווחות של תיירים במגוון שפות לאחר שאיבדו קשר עין עם חבריהם שעמדו מטרים ספורים מהם. לאחר מספר דקות הענן התפזר והתגלה לעינינו באחת מראה עוצר נשימה של אגם צלול בלבו של הר געש רדום עם אדי גיזרים בגדותיו.

באותו הערב סיפרתי על החוויה לבחור מקומי שהכיר לי את אתר האינטרנט Azores Cams, בו מוצגים שידורים חיים ממצלמות הפרוסות ברחבי האיים ומציגות את מצב העננות באיזור. לדבריו השימוש באתר הפך בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מתכנון התנועה באיים עבור תושביהם, בדיוק כשם שאנו עוקבים אחרי מצב הפקקים בארץ. למחרת אימצתי את המנהג המקומי, דבר שסייע לי בתכנון המסלולים מדי יום.

מספר נקודות הענין באיים רב, מגוון ומתאים לכל מזג אוויר. ביומיים הראשונים לשהותי באי המרכזי, סאן מיגל, ירדו גשמים רבים, ובעצת מקומיים בחרתי בימים אלו להגיע לאזורי הגייזרים והמעיינות החמים במרכז האי ובמערבו. הרחצה במעיינות חמים ומרגיעים תחת הגשם השוטף בלב יער הגשם או לצד מי האוקיינוס הקרים היתה עוצרת נשימה, מרגיעה ומעוררת השראה.

תכננתי להגיע לאיים מפורטו שבפורטוגל, לטייל בהם שבועיים, ולהמשיך לשבועיים נוספים במרוקו. ברגע האחרון נאלצתי לקצר את השהות באיים לשבוע, ולכן טיילתי רק בקבוצת האיים המזרחית – וילה פרנקה וסאן מיגל. כתבה זו מתמקדת בעיקר בחלק זה של האיים, והמלצתי היא לשלב איים יפהפיים אחרים כפאיאל, פלורס ופיקו רק אם תבחרו לטייל באיים למעלה משבוע.

מאחר שהתיירות באיים נמצאת בראשיתה, השהות עבור התייר במקום זולה בקנה מידה אירופאי, למעט הטיסות בין האיים שמתבצעות אך ורק על ידי חברות TAP ו-SATA. ההפלגות בין האיים אומנם זולות יותר, אולם איטיות ולרוב אינן נוחות בשל עוצמת הגלים והרוחות המשתנות.

האי סאן מיגל

אל סאן מיגל (São Miguel Island) הגעתי בטיסת בוקר של חברת TAP מפורטו. לאחר כשעתיים של מרחב כחול אין סופי התגלה באופק אי ירוק שהלך והתקרב. לקראת הנחיתה דמה האי לאתר הצילומים האידיאלי עבור פארק היורה – הרים תלולים, יערות גשם נושקים לקו האוקיינוס, סלעי בזלת ענקיים, נהרות ומפלים. שדה התעופה ממוקם על רצועה צרה בין האוקיינוס ובין צוק גבוה שממנו צופים בתי פונטה דלגדה, בירתם המנומנמת של האיים, על 70,000 תושביה. עם הנחיתה הבחנתי מן המטוס במראה משונה – עשרות צלמים עומדים על גבי הצוק ומצלמים בשלווה את הנחיתה ואת הבלימה הפתאומית בסוף המסלול הקצר. בדיעבד התברר לי שאותו הצוק משמש יעד מוכר באירופה עבור Planespotters – אותם אנשים שתחביבם הוא לצלם ולעקוב אחר מטוסים בנתיבי טיסה בינלאומיים.

העיר עצמה נעימה אך לא מעניינת במיוחד, ומומלצת כבסיס לשינה, לקניות באי, ולנקודת יציאה לשיוטי תצפית אחר לוויתנים. השייט עצמו עולה כ-50 יורו, אורך כשלוש שעות וניתן במהלכו לצפות ביונקי הענק, שאורכם יכול להגיע גם ל-30 מטרים. מומלץ מאוד להזמין את השייט בימים יבשים לא רק מתוך התחשבות בקיבתכם הרגישה, אלא גם בשל נטייתם של הלוויתנים להישאר במעמקים במזג אויר סוער. באופן אישי אומר כי תשומת הלב שלי במהלך השייט הופנתה יותר לשמירה על שיווי המשקל על הסיפון ופחות לשלושת הלוויתנים הצעירים שהגיחו למספר שניות וחזרו למים החמימים.

מידי מספר ימים מתעוררת העיר המנומנמת משנתה ולובשת חג כשבנמל עוגנת ספינת תענוגות אמריקאית שעושה דרכה לאירופה מהאיים הקריביים. מאות התיירים ואנשי הצוות שוטפים את העיר למשך מספר שעות. לקראת העגינה נשטפים רחובות העיר והכנסיות מתקשטות עבור קדוש מקומי כלשהו שלקראתו נערך פסטיבל דתי באותה העת - בנמל כאילו כבדרך המקרה.

באחד הבקרים, לאחר מאמצים רבים, רכשתי באי שבשוק שני בקבוקי מים מינרלים לאחר שהתמקחתי עם המוכר בפורטוגלית שבורה. נדהמתי לגלות אחר הצהריים את אותו המוכר מנהל שיחה באנגלית מצוחצחת עם מספר תיירים אמריקאים שרצו לסעוד במקום לפני שובם לספינה.
 עוד באותו הערב, עם עזיבת הספינה, חזרה העיירה לנמנם עד הביקור הבא.

מסלולי טיול לכל מזג אוויר

פונטה דלגדה (Ponta Delgada) ממוקמת במרכז האי לצד חופו הדרומי, ומיקומה מושלם עבור מסלולי כוכב ברכבי האי. סוכנויות רכב רבות ממוקמות לצד שדה התעופה, אולם אם אתם מעוניינים לשכור רכב אוטומטי, כדאי לוודא מראש שהסוכנות מחזיקה רכבים כאלו. בכל אופן, התנועה באי עם רכב שכור נוחה, זולה ובטוחה.

רוחבו של האי הקטנטן ממזרח למערב הוא כ-90 ק"מ, וניתן להקיפו תוך מספר שעות, אולם לאור מספר האטרקציות הרב והכבישים העקלקלים (אך המתוחזקים ועוצרי הנשימה) מומלץ לחלק את המסלולים באי לארבעה חלקים ולהקדיש לכל חלק כיום וחצי: איזור סטה סידאדס (Sete Cidades) ומעיינות מוסטריוס (Mosterios) שבמערב, איזור אגם לגואה דו פוגו (Lagoa do Fogo) והעיירות הצבעוניות לאורך החוף הצפוני, איזור מעיינות פורנאס (Furnas), הגייזרים והמעיינות החמים שבמרכז האי ואיזור היערות והצוקים במזרח.

כדאי לבדוק מדי בוקר את תחזית העננות והגשמים באי וכך לקבוע באיזה חלק לבקר. מאחר והאי קטן ומרושת היטב, ניתן לשלב בין האזורים השונים במידה ומזג האוויר משתנה באופן לא צפוי או שברצונכם להשקיע זמן רב יותר באיזור מסוים.

מערב האי: איזור סטה סידאדס ומעיינות מוסטריוס 

מתי לבקר: מומלץ לבקר באיזור סטה סידאדס (Sete Cidades) ומעיינות מוסטריוס (Mosterios) כשהשמיים בהירים ולא צפוי גשם.

איך מגיעים: במרחק של כחצי שעת נסיעה מפונטה דלגדה ממוקמת העיירה סטה סידאדס (Sete Cidades), שמשמעותה שבע ערים. היא ממוקמת בתוך לוע מרהיב של הר געש ובו זוג אגמים – אחד כחול והשני ירקרק. ההבדלים בצבעים נובע מהרכב המינרלים שבתוכם, אולם ישנן אגדות רבות על המקור לשוני.

מה כדאי לראות: נקודת התצפית היפה ביותר אל האגמים היא ממירדורו דה בוכה דו אינפרנו (Miradouro da Boca do Inferno) הממוקמת בראש הר הגעש. מדובר למעשה בתצפית המוכרת ביותר באי, והיא מופיעה על כל מדריך תיירות או מודעת טיולים. כדאי להגיע למקום בזריחה או בשקיעה כדי ליהנות מנוף עוצר נשימה ובעיקר כדי להימנע מן התיירים הרבים (באופן יחסי) הנוהרים למקום.

בדרך לתצפית מומלץ לעצור בפסגת ההר פיקו דו קרוואו (Pico Do Carvao) לתצפית פנורמית מדהימה למרכז האי ולמזרחו, ובאגמים הצלולים שבמערב הדרך לטיול רגלי קצרצר בן כשעה.

מספר קילומטרים אחרי הירידה מנקודת התצפית לאגמים שבלוע הר הגעש עומד מלון מונטה פאלאס (Monte Palace) הנטוש שנבנה בשנות ה-70, פשט את הרגל, נקנה בשנית לאחר כעשור, פשט את הרגל שוב וננטש מאז. מדובר באחד ממבני המלונות הגדולים בעולם שננטשו וכיום אמני גרפיטי שונים מציגים על קירותיו הרעועים את יצירותיהם. הכניסה למקום אסורה, אולם בגדרות יש פתחים רבים ומומלץ מאוד להיכנס בהם ולשוטט במבנה הנטוש שפעם תפקד כמלון פאר לאלפיון העליון שבושש לבוא.

בהמשך, הכביש מתפתל מערבה עד מעיינות מוסטריוס (Mosteiros) הממוקמות על חופו המערבי של האי. ברצועת החוף של העיירה סלעי בזלת שחורים וענקיים, עליהם מתנפצים גלי האוקיינוס. בין הסלעים מעיינות תרמיים רבים במרחק מטרים ספורים ממימי האוקיינוס הקפואים. בזמן הגאות חודרים מי האוקיינוס במהירות אל המעיינות התרמיים ומקררים אותם. מומלץ לבקר במעיינות בזמן השינויים בגאות, ובכל מקרה לא להגיע ביום חם במיוחד. בנוסף, רבים ממליצים לצאת לשייט הלוויתנים מעיירה זו שכן הסיכויים למפגשים עם יונקי הענק הימיים באיזור זה גבוהים יותר. בשל הלו"ז הצפוף, ובעיקר כדי לא לפגוע עוד במערכת היחסים המעורערת עם קיבתי מאז השייט הקודם, ויתרתי בגאון.

צפון האי ואגם לגואה דו פוגו 

מתי לבקר: אגם לגואה דו פוגו (Lagoa do Fogo) ממוקם במרכז האי, וגם אליו רצוי מאוד להגיע ביום לא מעונן.

איך מגיעים: הנסיעה אליו מפונטה דלגדה אורכת כשעה, והדרך אליו רצופה בשדות ירוקים בהם רועים פרות בר וחזירים.

מה כדאי לראות: התצפית על האגם יפה, אולם מומלץ לערוך סיור מעגלי בעשרות הגייזרים שמקיפים אותו. מרחוק הם נראים כמו עמודי עשן, אולם כשתתקרבו אליהם תחושו בריחות גופרית חזקים וברעשי בעבוע. מדי כמה דקות יתפרצו הגייזרים לגובה של מספר מטרים. מראה עמודי העשן לצד האגם הצלול עוצר נשימה (אם כי ריחות הגופרית החזקים אינם מאפשרים שהות ארוכה מדי לצדם).

אם תמשיכו צפונה ומזרחה, תגיעו לשדות התה של גוראנה (Gorreana). מדובר בשדות התה היחידים באירופה, שכן מזג האויר ביבשת עצמה אינו מתאים לגידול תה. הביקור במפעל עולה כסף ומיותר, אולם ניתן באופן חופשי לשוטט בשדות עצמם שנראים כלקוחים משדות הקפה של קולומביה או של קובה. כדאי מאוד להימרח בתכשיר נגד יתושים לפני שתשהו במקום.

לא רחוק משם נמצאת העיירה ראבו דה פייקס (Rabo de Peixe) על בתיה הצבעוניים ויוצאי הדופן. האוכלוסיה במקום דתית במיוחד, ובכניסה לבתים ממוקם ארון זכוכית ובו פסלים של קדושים נוצרים ותשמישי קדושה צבעוניים אחרים.

מרכז האי ומעיינות פורנאס

מתי לבקר: את הסיור במרכז האי ובמעיינות פורנאס (Furnas) ניתן ואף מומלץ לקיים ביום מעונן וגשום.

איך מגיעים: הנסיעה לעיירה פורנאס (Furnas) אורכת כשעה וחצי מפונטה דלגדה.

מה כדאי לראות: הדרך מתחילה לאורך חוף האי הדרומי עם תצפית לאי וילה פרנקה (Villa Franca) אליו ניתן להגיע בשייט מן העיירה וילה פרנקה דו קאמפו (Villa Franca do Campo). באי העגול שנוצר מהתפרצות הר געש ניתן להשכיר ציוד צלילה ולצפות בבעלי חיים נדירים החיים בלוע הר הגעש ולאורך חופי האי. מומלץ להקדיש לאי מספר שעות.

מן העיירה עולה כביש תלול אל תוך פנים האי. העליה מלווה לרוב במעבר מפתיע מן החוף השמשי אל העננות הכבדה שבמעלה ההר. מספר קילומטרים צפונה תגיעו לעיירה פורנאס (Furnas) הממוקמת במרכזו של עמק המאופיין בפעילות וולקנית רבה.

במרכז העיירה מתפרצים גייזרים רבים, ונראה כי המקומיים מתייחסים לתופעה זו בשוויון נפש. בעיירה ובסביבותיה מסעדות רבות המגישות קוזידו דה פואנס (Cozido de Fuenas), בשר בקר שבושל על ידי "אמא אדמה" במהלך הלילה במעניינות תרמיים רותחים מתחת לאדמה. כמו כן, מוכרים המקומיים תירס, אננס וערמונים שהוכנו באותו האופן. מומלץ בחום.

לא הרחק מן העיירה ממוקם פארק טרה נוסטרה (Terra Nostra) ובו מסלולי הליכה יפהפיים בין מעיינות חמים, ג'ונגלים עבותים ואף שדרת עצים יפנית מרהיבה. אחד המסלולים עובר בין שבעה מעיינות חמים שלכל אחד צבע וטמפרטורה שונים, ומומלץ מאוד לבקר בהם דווקא בגשם שוטף או תחת ערפל סמיך.

מזרח האי 

מתי לבקר: טווח החודשים מאי-ספטמבר מומלץ במיוחד לטיול במזרח האי.

איך מגיעים: חלקו הפנימי של מזרח האי כמעט ריק מאדם, וגם הכבישים בו פחות מתוחזקים. המראות הן בפנים האי והן לאורך כביש הטבעת המזרחי עוצרי נשימה – צוקים בגובה עשרות מטרים מעל האוקיינוס, מפלים שוצפים שלרגליהם רועות פרות דשנות, כבישים מפותלים וצמחיה עבותה וצבעונית לאורך אפיקי הנחלים.

מה כדאי לראות: מומלץ להקיף את האי ממזרח תוך נסיעה לאורך הצוקים ועצירה במפל פאיאל דה טרה (Faial Da Terra) היפהפה. מדי מספר קילומטרים ממוקמת נקודת תצפית אל מרחבי האוקיינוס מתוך הצוקים. ליד העיירה נורדסטה (Nordeste) נמצא מגדלור ארנל (Arnel Lighthouse) שממנו התצפית היפה ביותר מזרחה. שימו לב שהירידה אל המגדלור תלולה במיוחד, והעליה ממנו אינה מתאימה לכל סוגי הרכבים (או לרמות החרדה של כל סוגי הנהגים).

כמו כן, בחלק זה של האי חובבי האקסטרים יוכלו ליהנות ממסלולי רפטינג וטיפוס מצוקים בינות מפלים מרהיבים, אליהם ניתן להירשם באחד מעשרות הדוכנים לאורך המרינה של פונטה דלגדה. אמנם לא נטלתי חלק בפעילויות אלו (איני נמנה על חובבי הספורט האתגרי והעדפתי להסתער על מרכז הקניות שמצפון לפונטה דלגדה), אולם החוויות ששמעתי ושקראתי חיוביות ברובן.

הגעה לאיים האזוריים

ניתן להגיע מליסבון ומפורטו אל כל אחד מתשעת האיים עם טיסות סדירות (ולא יקרות) של חברות SATA ו-TAP. אל שדה התעופה בפונטה דלגדה ניתן להגיע גם מפרנקפורט, מדריד, לונדון, בוסטון, טורונטו וערים מרכזיות אחרות באירופה ובצפון אמריקה. נכון ל-2018 אין טיסות ישירות מישראל לאיים האזוריים, ומומלץ להגיע אליהם דרך יעד תיירותי אחר באירופה. יש להביא בחשבון עיכובים אפשריים וביטולים כתוצאה מתנאי מזג אויר קשים באיים.

זמן שהיה באיים האזוריים

מומלץ מאוד לשלב את האיים עם יעדים באירופה או באפריקה דוגמת פורטוגל, ספרד, מרוקו או אירלנד, מהן יוצאות מספר טיסות זולות מדי יום אל פונטה דלגדה. אפשרות מעניינת נוספת היא לבקר באיים כיעד בדרך לניו-יורק, בוסטון או טורונטו. הטיסות מפונטה דלגדה אל חצי הכדור המערבי אינן יקרות במיוחד.

במהלך השהות בפונטה דלגדה נתקלתי בלא מעט מבקרים, גרמנים וסקנדינבים בעיקר, המסיירים באיים לאורכם ולרוחבם מזה מספר חודשים. מצד שני, רבים מגיעים אל האי לסוף שבוע קצר.
 מספר האטרקציות באיים רב מספור, אולם ניתן להתמקד באי או שניים בהתאם לזמן השהות ולתקציב.

המלצתי היא להקדיש לאי המרכזי, סן מיגל, כ-5 ימים, כך שאם באמתחתכם סוף שבוע אחד בלבד, הקדישו אותו ליעד זה. עבור שהות של שבועיים, מומלץ לשלב את סן מיגל עם האי פיקו, שבמרכז ההר הגבוה ביותר בפורטוגל, ועם האי פאיאל שבו נופים וולקניים יפהפיים. אם אינכם קצרים בזמן או בכסף, מומלץ לבקר באיים האחרים ולהרחיק עד האי המערבי ביותר, פלורס, הקטן והבתולי ביותר.

הכותב יואב אלעד הוא אדריכל שאוהב לטייל בעולם ואוהב לא פחות להנציח בתמונות ובמילים את מסעותיו. לערוץ האינסטגרם שלו Wandering_Arch

לתחילת הכתבה

כתבות נוספות על פורטוגל שיוכלו לעניין אתכם:

יעדי הכתבה